תוכיח
וגם כאן זה לא עיקר הלחם רק שמשום סיבה כל שהיא לא אוכלים אלא מצות ואם לא קובע עליהם אלא אוכל רק מצה אחת לדוגמה יברך במ"מ
ברכת המצה שנכססת (המצות המצויות) בפסח מזונות
ע"ה ס"ט
Well-known member
אני מנסה להבין על מה עדיין הדיון אחרי דברי הגינת ורדים?
ננסה לסכם הדברים לפי הבנתי, אשמח אם יתקנו אותי או ישיגו על הדבר.
א. הרב ייש סט רוצה לחדש שמכיון שכל הדין של מצות המוציא בפסח זה מכיון שזה הלחם הרגיל בזמן הזה וכעת פשט המנהג לאכול מצות רכות ישתנה הדין ויחזור דינם להיות מזונות. וכל דברי הפוסקים שברכתם המוציא זה רק בזמן שאין מצוי מצות רכות.
ב הרב עה סט ועוד רבנים חשובים דפה הביאו דברי הגינת ורדים שכתב להדיא דבכהאי גונא מצות נכססות ברכתם המוציא, וודאי שגם בזמנו ידעו להכין מצות רכות.
ג. אני רציתי להביא סברא דנפשי לחזק הדבר דמצינו שהתורה קוראת לחם למצות וודאי שגם קשות נקראות מצות ועדין הפסוק מכריז עליו דהוא לחם, ולכן תקנו חזל ברכת המוציא עליו.
רוצים
זה לא קשור לנושא, אנחנו מדברים שבפסח עצמו יברך מזונות על מצות אם לא קבע סעודה.
גם הרב יעקב ששון נכדו של מרן זצ"ל העיד בפני שמרן זצ"ל היה מברך על המצה המוציא כל הזמן, ולא בגלל שלא היה חולה וזהו לחמו (כמו שפסק בחזו"ע ברכות עמ' סא) אלא שזו היתה דעתו שיש לברך על המצה המוציא כיון שדרך בנ"א לקבוע עליה סעודה, ומה שהורה בספריו הרבים (יחוה דעת ח"ג סי' יב ועוד) שהמנהג לברך עליה מזונות זה מחמת דברי החיד"א. וכ"כ בספר ברכה נאמנה (ברכת יאיר סי' ח במהדורה החדשה) ששמע ממרן זצ"ל ע"ש.
ע"ה ס"ט
Well-known member
לפי שכידוע בכל ספריו מעולם לא חלק מרן זיע"א על החיד"א...
לא יועילו כל עדויות שבעולם נגד מה שהורה מרן זיע"א בספריו!!!
אכן כך
באמת בספר אביר הרועים (ח"ג החדש) מביא שם שמרן התבטא פעם קשה לי להורות סב"ל נגד מרן השו"ע, אבל מה לעשות שכך כתב החיד"א (שו"ת חיים שאל ח"א סי' טו) ואיני יכול להורות נגדו...
אמנם בענייננו צריך לדעת שגם מרן זצ"ל כבר כתב בספרו יחוה דעת שהנוהגים לברך מזונות (ספרדים) "יש להם על מה שיסמוכו", והיינו שאינו לכתחילה, וגדר יש לו על מה שיסמוך כבר כתב לי מרן הראשון לציון במכתב שגדרו הוא שנשען על הסטנדר, ובלא זה הוא יפול... ורבים לא יודעים גדר זה.
באמת בספר אביר הרועים (ח"ג החדש) מביא שם שמרן התבטא פעם קשה לי להורות סב"ל נגד מרן השו"ע, אבל מה לעשות שכך כתב החיד"א (שו"ת חיים שאל ח"א סי' טו) ואיני יכול להורות נגדו...
אמנם בענייננו צריך לדעת שגם מרן זצ"ל כבר כתב בספרו יחוה דעת שהנוהגים לברך מזונות (ספרדים) "יש להם על מה שיסמוכו", והיינו שאינו לכתחילה, וגדר יש לו על מה שיסמוך כבר כתב לי מרן הראשון לציון במכתב שגדרו הוא שנשען על הסטנדר, ובלא זה הוא יפול... ורבים לא יודעים גדר זה.
ע"ה ס"ט
Well-known member
במחילה ממך אבל מרן זיע"א בעשרות מקומות חולק על החיד"א.
יהודה בן דוד - משנת יוסף
Well-known member
נידון ברכת מצות קשות תלוי בחקירה האם ג' הדוגמאות שנקטו הראשונים בהסבר פת הבאה בכסנין הם סיבה שמברכים מזונות, או שהם סימן שהם נאכלים לעראי.
ומד' כמה מרבותינו פוסקי ספרד נראה שנקטו דהי סיבה עכ"פ מחמת סב"ל וכן מבואר בד' מרן זיע"א בכמה דוכתי:
(א) בחזו"ע ברכות (עמ' נה) כ' שברכת הלחמניות וחלות מתוקות מזונות, ואם הוי סימן הרי ודאי שעל חלות מתוקות הדרך לקבוע סעודה, וכמבואר בהגה' מהר"ח צאנזר ובבית מאיר ובשו"ת צל הכסף שהביא שם (בעמ' נו).
(ב) וכן מבואר ממה שהשיב ע"ד הרב משה לוי (באו"ת, ושוב נדפס בברכ"ה) שהאריך להוכיח שברכת לחמניות מתוקות המוציא, וכ' מרן זיע"א (בעמ' נז) "ולא כן אנכי עמדי, כי נראה שכל שנרגש טעם מתיקות בלחמניות, אנו אין לנו אלא ד' מרן שקבלנו הוראותיו, שאין לברך המוציא וברהמ"ז עליהם".
(ג) וכן נראה מהמשך דבריו שכ' שמד' הגר"ש משאש יש להשיב עמש"כ בשו"ת עולת יצחק, ובעולת יצחק כל חילה הוא מדהוי סימן.
(ד) וכן מבואר ממש"כ (בעמ' ס) לגבי ברכת הפיצה שאם ניכר טעם החלב ברכתה מזונות ואם לא ניכר ברכתה המוציא, וודאי שלא משתנה צורת וסיבת אכילתה בגלל זה.
(ה) וכן מבואר מש"כ (עמ' סא) לגבי ברכת המצות הקשות, שברכתם בימות השנה מזונות. ואם הוי סימן ודאי שנאכלות לשובע ולא לקינוח, והיה צריך לברך עליהם המוציא. (וכן מבואר מד' האח' שהביא שם, כמבואר לעיל [ד"ה וכן מבואר], ומש"כ "ויש להם על מה שיסמוכו" וכו', הוא רק מחמת שבפסח מברכים עליה המוציא, ולכן לכאו' היה להמשיך לברך עליה המוציא גם בימות השנה).
(ו) וביותר מוכח כן מכך שבכל דבריו בדיני פהב"כ לא הזכיר שהיה הדבר תלוי האם אוכלים מאכל זה לשבוע ולקביעות סעודה, או שאוכלים מאכל זה לקינוח וכד'. ומבואר דס"ל דהוי סיבה וכל שיש בו תנאי של א' הפירושים, ברכתו מזונות.
[ודלא כמש"כ ידידי בברכה נאמנה (בשו"ת שבסוה"ס סי' י ד"ה הן עתה)].
ומד' כמה מרבותינו פוסקי ספרד נראה שנקטו דהי סיבה עכ"פ מחמת סב"ל וכן מבואר בד' מרן זיע"א בכמה דוכתי:
(א) בחזו"ע ברכות (עמ' נה) כ' שברכת הלחמניות וחלות מתוקות מזונות, ואם הוי סימן הרי ודאי שעל חלות מתוקות הדרך לקבוע סעודה, וכמבואר בהגה' מהר"ח צאנזר ובבית מאיר ובשו"ת צל הכסף שהביא שם (בעמ' נו).
(ב) וכן מבואר ממה שהשיב ע"ד הרב משה לוי (באו"ת, ושוב נדפס בברכ"ה) שהאריך להוכיח שברכת לחמניות מתוקות המוציא, וכ' מרן זיע"א (בעמ' נז) "ולא כן אנכי עמדי, כי נראה שכל שנרגש טעם מתיקות בלחמניות, אנו אין לנו אלא ד' מרן שקבלנו הוראותיו, שאין לברך המוציא וברהמ"ז עליהם".
(ג) וכן נראה מהמשך דבריו שכ' שמד' הגר"ש משאש יש להשיב עמש"כ בשו"ת עולת יצחק, ובעולת יצחק כל חילה הוא מדהוי סימן.
(ד) וכן מבואר ממש"כ (בעמ' ס) לגבי ברכת הפיצה שאם ניכר טעם החלב ברכתה מזונות ואם לא ניכר ברכתה המוציא, וודאי שלא משתנה צורת וסיבת אכילתה בגלל זה.
(ה) וכן מבואר מש"כ (עמ' סא) לגבי ברכת המצות הקשות, שברכתם בימות השנה מזונות. ואם הוי סימן ודאי שנאכלות לשובע ולא לקינוח, והיה צריך לברך עליהם המוציא. (וכן מבואר מד' האח' שהביא שם, כמבואר לעיל [ד"ה וכן מבואר], ומש"כ "ויש להם על מה שיסמוכו" וכו', הוא רק מחמת שבפסח מברכים עליה המוציא, ולכן לכאו' היה להמשיך לברך עליה המוציא גם בימות השנה).
(ו) וביותר מוכח כן מכך שבכל דבריו בדיני פהב"כ לא הזכיר שהיה הדבר תלוי האם אוכלים מאכל זה לשבוע ולקביעות סעודה, או שאוכלים מאכל זה לקינוח וכד'. ומבואר דס"ל דהוי סיבה וכל שיש בו תנאי של א' הפירושים, ברכתו מזונות.
[ודלא כמש"כ ידידי בברכה נאמנה (בשו"ת שבסוה"ס סי' י ד"ה הן עתה)].
דבריך אינם נכונים
ראשית סברת החילוק בין המאכל הוא לשבוע ולקביעות סעודה כבר מוזכר בגמ' ברכת מב. ובראשונים שם, וגם הראשונים שפירשו כ"א לפי דעתו מה פירוש פת הבאה בכיסנין כפוף לסברת הגמ' הכ"כ פשוטה
יש הרבה ראיות לזה שמרן מסכים לסברא זו ואין לי את הזמן לפרט
רק אומר, לא תמצא בשום מקום שמסבירים מה באמת הטעם והסיבה שמנהג הספרדים לברך מזונות, ומה אכפת לי שזה נכסס סו"ס הדרך לקבוע סעודה ?? והוא תימה רבתי.
וגם מרן זצ"ל, והאור לציון וכו', לא כתבו בזה שום סברא,
וכל מה שמברכים מזונות זהו רק "מכח המנהג" ותו לא !!! ואילולי המנהג בודאי שהיו מברכים על המצה המוציא !! ולא לחינם הפוסקים הספרדים ובראשם החיד"א שבעצמו הביא את המנהג כתבו להחמיר לקבוע עליהם סעודה, ומרן הגר"ע יוסף הוסיף לאוכלם בתוך הסעודה, והאור לציון הוסיף עוד חומרא ליטול עליהם ידיים ללא ברכה, וכו'. ומרנן הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב אמרו שטעות היא מה שחכמי הספרדים מורים לברך על המצה מזונות, ועוד. ומרן רבינו זצ"ל היה בעצמו מברך על המצה המוציא !!! ולפי דבריך איך בירך הרי לא מתחשב עם סברת קביעות סעודה ??
סוף דבר אין באמת טעם וסיבה למנהג זה, ולכן בודאי שראוי לכל ספרדי להחמיר על עצמו ולאכול את המצה בתוך הסעודה או אפי' לברך עליה המוציא שזה ג"כ נכון מצד הדין.
יהודה בן דוד - משנת יוסף
Well-known member
אם כדבריך, אז במה נחלקו הראשונים בהגדרת פהב"כ, הרי לפי דבריך כל שנאכל אכילת עראי ברכתו מזונות וכל שנאכל אכילת קבע ברכתו המוציא.
איני מקבל התחמקות כ"יש הרבה ראיות לזה שמרן מסכים לסברא זו ואין לי את הזמן לפרט", אם יש לך ראיות תציג אותם, אם אין לך זמן אז אל תכתוב כלום. אני הבאתי כמה ראיות אם יש לך סתירה לדברי, או ראיות להיפך תציג אותם כדרכה של תורה, ונחזה.
גם מה שכתבת שהברכה מזונות היא רק בגלל המנהג אינה נכונה כלל, כי עי' בדברי הפוס' שהובאו ביחו"ד ובחזו"ע שחיפשו טעם למה בפסח ברכתה המוציא, ואם כדבריך לא היה להם לחפש לזה טעם כלל כי הוא פשוט.
ועכ"פ צריך הסבר למנהג, ולפי דברי אתי שפיר.
מדוע מברכים על המצה הקשה המוציא בפסח
יש לעיין מדוע הספרדים מברכים על מצה קשה בפסח המוציא. הרי לפי הכללים 'היבשים' המצה נקראת פה"ב, וראיה שלאחר פסח מברכים עליה מזונות [לנוהגים כן, ואכמ"ל]. אלא שבפסח זהו הלחם שלנו ולכן מברכים המוציא. אולם כיום שמצוי בהרבה בתים גם מצה רכה שהיא לחם באמת, א"כ המצה הקשה כבר אינה 'הלחם' היחיד שיש לנו...
forum.moreshet-maran.com
