שאלה-269608
לכבוד הרב שלום רב
בבית הכנסת שלנו המניין בבוקר מצומצם מאוד, לכן עושים מאמץ גדול לחזק את המנין. נראה שמחר ("יום ירושלים") ירצו לא לומר תחנון. מה לעשות? האם להתפלל במקום אחר
תשובה
קשה לי לענות. הרי בלילה הזאת נהרגו בירושלים בלבד למעלה ממאה ו.. צנחנים ועוד אזרחים תמימים כולל תינוקות שראיתי בעצמי, וגם אנשי סדיר ומילואים.... ודי למבין.
וע' בילקו"י שנראה שדעתו שאם לא לומר, אז ביום ירושלים... הסיפור עם הגרב"צ והרב צדקה זיע"א
יוסף דהן
Well-known member
בהלכה ובאגדה צירף הימים ביחד (יום העצמות ויום י-ם)
א. קריאת ההלל
שאלה: האם ראוי ונכון לקרוא את ההלל ביום העצמאות, כדי להודות להשם יתברך על כל הניסים והנפלאות שעשה עימנו בימים ההם בזמן הזה. כי שמעתי על בתי כנסיות מסוימים שקוראים את ההלל ביום זה, ואף מברכים עליו? (א. ל. הי"ו)
תשובה: ידידי היקר, נגעת בנקודה רגישה אצל חלקים רבים מאחינו בית ישראל, על כן הנכון יותר שאצטט לך מדבריו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל שכתב בספרו לפני למעלה מארבעים שנה (שו"ת יביע אומר חלק ו סימן מא):
ראשית, הוכיח הרב שלא קבעו חז"ל לומר הלל על גאולתם של ישראל אלא אם כן היו כל ישראל באותה צרה ונושעו ממנה, אבל ציבור או אפילו מדינה שלימה של ישראל שנגאלו מצרתם, אינם רשאים לקבוע הלל בברכה. ולפי זה נראה שהואיל והניסים שנעשו לנו במלחמת השחרור שהצילנו השם יתברך מידי אויבינו ושונאינו שזממו להכחידנו, כיון שלא היה הנס לכל ישראל, אפשר לומר הלל, אבל בלי ברכה. ויש להוסיף עוד, שכיון שהנס היה בדרך הטבע, כי כזו וכזה אכלה החרב, וכמה נפשות יקרות נפלו בעוונות הרבים במערכות ישראל, אם כי בסופו של דבר לא יטוש השם את עמו בעבור שמו הגדול, וגבר ישראל, מכל מקום אין הדבר חורג מדרך הטבע, ולכן אין לקבוע על זה הלל בברכה.
ואף שגדולי ישראל רבים קראו את הקמת מדינת ישראל בשם התחלת הגאולה, מכל מקום הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית, לפיכך אין לגמור את ההלל בברכה. והרי מנהיגי צבאות ערב, למרות התבוסות והמפלות שנחלו, עודם מאיימים השכם והערב לצאת למלחמה נגדנו. ומנפנפים בחרבותיהם ובקשתותיהם, חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה, אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. וכמה מדינות נאורות שהיו נחשבות כידידותיות לישראל, פנו עורף ולא פנים במלחמות שעברו עלינו, מלחמת השחרור, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, והאחרון הכביד מלחמת יום הכיפורים. ועודנו תכלינה עינינו אל ישועת ישראל האמיתית על ידי צור ישראל וגואלו, השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו, לולא ה' שהיה לנו אזי חיים בלעונו.
ומבחינה רוחנית, ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, חילולי שבת בפרהסיא, [כשלדאבוננו נוספו לכך היום אף חילולי שבת מטעם המדינה בעצמה, כעבודות רכבת ובניית גשרים בראש כל חוצות], פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל מאות אלפי ישראל מתחנכים במוסדות חינוך לא דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגויים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים, הלזה ציפינו וקוינו במשך כאלפיים שנות גלותנו??!! והרי כתב הרמב"ם: לא התאוו ישראל לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כראוי, ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחכמה והאמת.
ומסיבות אלו רוב רובם משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין השכינה בגלות, נוהגים שלא לומר הלל בכלל ביום העצמאות, וטעמם ונימוקם עמם לרוב יגונם וצערם על מצבנו הרוחני אשר אנו נתונים בו כיום, ואין לזה כל דמיון לנס חנוכה שכל העם הכירו וידעו בהשגחת השם יתברך עליהם, וכולם היו עובדי השם באמת ובתמים. וכיוצא בזה כתב בשו"ת ישכיל עבדי שאין לגמור ההלל בתוך תפילת יום העצמאות אפילו בלי ברכה, מפני שעדיין אויבינו קמים עלינו לכלותינו, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, ועוונותינו הטו אלה, כי היצר הצורר בעוכרינו להסית את ישראל מדרכי ה' וכו', ומכיון שאין כאן אלא אתחלתא דגאולה, ואינה גאולה שלימה לכל עם ישראל, לכן אין לתקן לומר הלל בתוך התפילה אפילו בלי ברכה, ורק אפשר לומר מזמורי ההלל לאחר סיום התפילה, בלי ברכה, כי פשוט שאין לנו להיכנס בספק ברכה לבטלה.
ולא אכחד כי באמת עם כל הצללים הנ"ל, ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם, כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, והתורה מחזרת על אכסניה שלה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל. ורבבות משלומי אמוני ישראל מחנכים את בניהם ובנותיהם על פי תורתנו הקדושה, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך השם. ואף אצל המון העם אנו מוצאים אוזן קשבת שוקקה וכמהה לשמוע תורה ודעת מפי גדולי ישראל, כחזונו הנפלא של הנביא עמוס: "הנה ימים באים נאם ה', והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'", ואנו תפילה שהשם יתברך יערה עלינו רוח ממרום, ונשוב כולנו בתשובה שלמה. ועל כל פנים הואיל והיתה כאן רק התחלה טובה, לכן אין לומר הלל בברכה.
ומכל שכן שהתאריך ה' אייר שהוכרז על מדינת ישראל כמדינה ריבונית ועצמאית, אינו יום שנגאלו מצרתם, כי הרי המלחמה נמשכה אחר כך ביתר שאת ורבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, והכרזת שביתת הנשק היתה ביום אחר, וגם לאחר מכן נפלו חללים על ידי אויבינו המקיפים אותנו, ובעוונות הרבים כמה אלפים מאחינו בית ישראל נהרגו במערכות ישראל, השם ינקום דמם. ואף שעל ידי הכרזת המדינה יכולנו אחר כך לקלוט עולים חדשים ולקבץ גלויותינו מארצות ערב וממדינות אירופה שרידי חרב פליטי השואה, מכל מקום אין השמחה שלימה. ולכן אין לקבוע לדורות הלל בברכה, מכיון שהשמחה מהולה בתוגה. ומי הוא זה אשר ירהיב עוז בנפשו להיכנס בחשש איסור ברכה לבטלה, שאיסורו חמור עד מאוד. והמברך על ההלל ביום העצמאות, אסור לענות אחריו אמן.
צא וראה מה כתב הגאון מופת הדור והדרו מרן החזון איש זצ"ל באגרותיו אחרי ימי השואה הארורה בעוונות הרבים, לא תקפ"ץ [לא תקום פעמים צרה]: ענייני ההלכה קבועים הם על פי תורתנו הקדושה, ואף נביא אינו רשאי לחדש דבר, וכשם שהגרעון הוא בכלל נליזה מהתורה, כך ההוספה על מצוות התורה היא נליזה מהתורה, ולכן ההצעה לקבוע ולקיים ולגזור (יום תענית ביום השואה) היא כהקלת ראש חס ושלום ביסודות ההלכה, וראוי להסירה מעל הפרק בטרם הועלתה. ואיך נעיז פנינו בדור זה שטובה לו השתיקה, להרהר כזאת לקבוע דבר לדורות, והרי הצעה כזאת מעידה עלינו כמתכחשים בכל שפלותינו וחטאתינו בזמן שאנו מלוכלכים בעוונותינו ופשעינו, ודלים וריקים מן התורה והמצוות, ואל נא נעבור לגדולות ונפלאות ממנו. ע"כ. ועל אחת כמה וכמה שאין אנו רשאים לקבוע הלל בברכות מדי שנה בשנה, ולהיכנס חס ושלום בחשש ברכות לבטלה. וכן הגאון מופת הדור והדרו רבי צבי פסח פראנק זצ"ל הורה והנהיג בבית מדרשו, שלא לומר כלל הלל ביום העצמאות. וטעמו ונימוקו עמו, מפני שדם ישראל נשפך לרוב בעוונות הרבים, וגם מפאת המצב הדתי במדינה. עד כאן.
להלן קטע נוסף ממרן הראשון לציון זצוק"ל (שו"ת יחוה דעת ח"א סימן מג) על אותם שרצו לשנות מנוסח אמירת "נחם" בתשעה באב, ולא להזכיר על עיר הבירה "ירושלים עיר הקודש" את התיבות "העיר החריבה והבזויה והשוממה מבלי בניה היא יושבת...", ואחר שהאריך מרן בתשובתו, כתב: ומי הוא זה ואיזהו בדורות הללו שיכול להרהיב עוז "לתקן" ולשנות מנוסח שתיקנו הם, אשר רוח ה' דיבר בם ומילתו על לשונם, ובכל תיבה ותיבה ובכל אות ואות גנוזים בהן סודות נשגבים ומופלאים, ודברי קודשם מיוסדים על אדני פז. והוסיף וכתב עוד:
"והלא עדיין בעוונות הרבים מקום המקדש וסביבותיו נתונים ביד זרים שונאי ישראל, וירושלים העתיקה עודנה מלאה גילולי עבודה זרה בכמה כנסיות טמאות, ואשר על ידי כומריהם ומנהיגיהם דם ישראל נשפך כמים בכל הדורות, ובסביבות המקדש קבורים ישמעאלים, סביב רשעים יתהלכון. וגם לכל עם ישראל אסור מן התורה להיכנס להר הבית משום טומאת מת, והערבים מכניסים פגרי מתיהם אל המקום המקודש לנו ביותר. ומסופר בזוהר הקדוש, כי פעם ראו החכמים את רבי אלעזר בן ערך יושב ובוכה, וכשנשאל על זאת, אמר אני בוכה על אבן השתיה שבתוך בית המקדש, אוי אבן הקדושה העולה על כל קדושה, היאך עתידים אומות העולם לזלזל בך ולהושיב את מתיהם הטמאים עליך לטמאות את המקום המקודש, כי אנכי הרואה שעל אבן השתיה עתידים לתת האומות את פגריהם, ומי לא יבכה על כך, אוי לאותו הדור שיתרחשו בו דברים אלו. ע"כ. ועיקר ישובה של ירושלים שהיה בצד דרום של בית המקדש, מאוכלס עדיין על ידי הערבים שונאי ציון. וכמה בתי כנסת שהיו לתפארת בעיר העתיקה, עודם חרבים ושוממים. ומלבד כל זה גם המצב הרוחני של ירושלים הוא בשפל המדרגה, כי מה מאוד ידאב כל לב החרד לדבר ה' על התפרקות כמה מן הדור מחיי תורה ומצוות, חינוך אלפים ורבבות מילדי ישראל ללא תורה וללא מצוה, והרס חומת הצניעות והמוסר, וריבוי חילולי השבת ועוד כהנה, והפרת סדרי הכשרות, בושנו וגם נכלמנו כי שודדו ארמונותינו ארמונות תורתנו הקדושה, ותפילתנו ותחינתנו לה' יתברך, שישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו, אמן". עי"ש.
על כן ידידי היקר, עלינו ללמוד מדרכם והנהגתם של גדולי ישראל, וכפי שהם נהגו והדריכו אותנו אף אנו נלך בעקבותם, וכמו שנאמר "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". והנה לך מנהג מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל היה שלא לומר הלל כלל, וכן הורה לאחרים. ומכל מקום אמר שמי שרוצה לומר את ההלל, רשאי לאומרו בסוף התפילה לאחר "עלינו לשבח". אך ברור שאין לברך עליו, שהרי אפילו כשישנה מחלוקת בין גדולי הפוסקים וענקי הרוח רבותינו הראשונים והאחרונים, כלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל" ולא מברכים, מפאת חומר איסור ברכה לבטלה, וכמו שאמרו בגמרא (מסכת שבועות לט רע"א) שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא במתן תורה בהר סיני "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא". כל שכן בענין זה שאדרבה דעת רוב רובם של כל גדולי הדור מקום המדינה, שלא לברך על ההלל כלל ועיקר. על כן, אף אם הזדמן לאדם להתפלל במקום שמברכים על ההלל, חלילה לו לברך. ואף אסור לענות אחריהם 'אמן', כדין כל ברכה הנאמרת שלא כהלכה, שאין עונים אחריה 'אמן', וכמבואר לעיל. אך רשאי לומר עמם את פסוקי ההלל לבדם. והעיקר להימנע ממחלוקת, ולעשות הכל באהבה ואחווה שלום וריעות.
והנה לאחרונה יצא לאור עולם שו"ת יחוה דעת חלק ז', ושם שוב דן מרן זצוק"ל (סימן פא) בענין אמירת ההלל, ואחר שהסיק שאם ירצו יאמרו בלי ברכה, ודוקא לאחר עלינו לשבח ולא לאחר תפילת שמונה עשרה. עי"ש. כתב כדלהלן: אזכרה ימים מקדם ותשוח עלי נפשי, בהיותי משמש ברבנות הראשית, קבע נשיא מועצת הרבנות הראשית האשכנזי, לדון בישיבת המועצה הבאה בדבר אמירת הלל בברכותיו ביום כ"ח אייר. ולפני הישיבה הזמנתי אלי את חברי הרבנות הראשית הספרדים, והסברתי להם ככל הנאמר לעיל, והראתי להם דברי מרן החיד"א בחיים שאל הנ"ל, ושההחלטה לברך על ההלל בכ"ח באייר הוא מכשול חמור מאוד של איסור ברכה לבטלה. אולם בישיבת הרבנות הראשית דרש הנשיא האשכנזי שעליהם להצביע בעד ההצעה, ונדהמתי בראותי שכולם הצביעו יחד איתו לומר ההלל בברכה, ונשארתי במיעוט יחד עם הגאון רבי שלמה יוסף זוין זצ"ל. ומיד פורסם דבר החלטת הרבנות דרך כלי התקשורת והעתונות לכל תושבי ישראל.
אמנם גם אני פירסמתי חוות דעתי ברבים בהתנגדות חריפה להחלטה הנ"ל, והודעתי כי המברך אינו אלא מנאץ, וברכתו ברכה לבטלה, והוא ישא את עוונו. היראים את דבר ה', מירושלים ותל אביב ובת ים, נהגו כדברי, אך מקומות רבים נכשלו באיסור ברכה לבטלה. צר לי מאוד על המכשלה הגדולה הזאת, ואני בתומי אלך. ותהילות לאל יתברך, לאט לאט דעכה ההתלהבות של המון העם מן ההחלטה האומללה הנ"ל. וכיום רוב מוחלט של העם, נמנעים מלברך ברכות לבטלה. וראה בשו"ת ישכיל עבדי, שהעיד שהרבנים הראשיים הגאונים הרב הרצוג והרב עוזיאל זצ"ל החליטו בהסכמת כל חברי מועצת הרבנות הראשית בזמנם, שלא לומר הלל ביום העצמאות, אלא בסוף עלינו לשבח, ובלי ברכה, וכמו שכתב מרן החיד"א בחיים שאל, והתפלא מאוד על ההחלטה החדשה שהחליטו לגמור ההלל בברכה, כי מי הכניסם לתגר זה, להכשיל את הרבים באיסור ברכה לבטלה, ולעבור על הנאמר "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא", אשר עליו נזדעזע כל העולם, והלא ברכות אינן מעכבות, ואיך נעלם מעיניהם דברי כל הפוסקים בחומרת איסור ברכה לבטלה. עי"ש.
להלן מלל מפי קדשו של מרן מלכא זצוק"ל שאמר ביום העצמאות ה'תשס"ט בבית הכנסת שבביתו לאחר תפילת שחרית: "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס" (תהילים ס ו), עושים לו משמים נס? צריך להודות להקב"ה, ואז יעשה לו נס יותר גדול. למשל, ילד בא אצלי ורוצה סוכריה, לקחתי סוכריה נתתי לו. אומר: "תודה רבה", עומד ומודה ומברך ומברך ומברך. אמרתי "זה נתתי לו סוכריה ככה עשה, מחר אני אתן לו קופסת שוקולד, מי יודע מה יעשה? ירקד"! כך הקב"ה, כשהוא עושה לנו נס ואומרים שירה, עושה לנו נס יותר גדול, וזה שאומר "נס להתנוסס". תמיד צריך להודות להקב"ה "אשירה לה' כי גמל עלי". גם כן אנחנו ברוך השם.
אנשים אומרים "חג עצמאות" מה זה חג העצמאות? זה לא חג העצמאות, אנחנו חושבים על עיקר הדבר, זה שיש פה ממשלה יהודית, מה היה פה? המנדטורים, אלו האנגלים ימח שמם, שונאי ישראל, כל מי שרצה לבוא לארץ צריך סרטיפיקט, בלי זה לא יכנס, פרוטקציות וכו' וכו', כל איש שהיה בא פה היו עושים לו צרות צרורות. משנהיתה מדינה יהודית, אם רק בשביל שיבואו יהודים כמה שרוצים, דיינו. והאמת שיש כמה מיליונים. בזמן שהיה המנדט לפני קום המדינה היה 650 אלף איש בכל ישראל. ועכשיו למעלה מחמישה מיליון "בן פורת יוסף" כן ירבו.
אנחנו מתפללים עוד להקב"ה שיוסיף אחריתנו מראשיתנו, ושתהיה לנו ממשלה שכולם יראי שמים, כולם צדיקים, כולם אוהבים את התורה, ככה אנחנו מתפללים. אבל אסור לנו להתכחש לנס שעשה לנו הקב"ה. ברוך ה', הִרבה ה' איתנו, "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ", עוד יהיה כהנה וכהנה. כל יהודי שנמצא בחו"ל ורוצה לבוא, אהלן וסהלן, פותחים לו כל השערים לפניו. לא אומרים לו "תביא סרטיפיקט", "תביא כך או כך". לא יביא. זה ברכה שיבוא לפה. כן? זה מעט בעיניכם? זה לא מעט.
עוד כמה דברים: בזמן המנדט לא היו תלמודי תורה, לא היה חינוך עצמאי. בחינוך העצמאי יש עשרות אלפים תלמידים בתלמודי תורה! יש עשרות אלפים! כולם לומדים רק תורה. קודם לא היה זה. אנחנו צריכים להודות לקב"ה, ברוך השם אשר נתן לנו כוח לעשות חיל להרבות תורה. עד כאן מלשונו של מרן מלכא זיע"א. (הובא בספר החשוב "מנהגי הראש"ל" חלק א)
להלן קטע מפתיחת דבריו של מרן מלכא הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, בענין יום העצמאות, שנמסר ב"מוסד הרב קוק" בירושלים בשנת תשל"ד, (הובא בקובץ "תורה שבעל פה" כרך ט"ז שנת תשל"ד, עמוד יט) וזו לשונו: ברצוני להדגיש תחילה, כי מדינת ישראל ועצמאות שלטון עם ישראל בארצנו הקדושה, הינם בעלי חשיבות היסטורית ודתית ממדרגה ראשונה. לאחר כאלפיים שנות גלות לעמינו הנדכה והנרדף בארצות הנכר, זכינו לשוב לארצנו הקדושה תחת שלטון עצמאי במדינת ישראל, שלטון ישראל הוא שֶׁאִפְשֵׁר וּמְאַפְשֵׁר בעזרת השם יתברך לאחינו הפזורים בכל קצווי תבל, לעלות לארצנו הקדושה לבנות ולהיבנות בה, ללא כל הגבלה, "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם" (ישעיה ס ח), "בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה" (שם ד). והארץ מתפתחת בקצב מהיר ומשגשגת מבחינה כלכלית, "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (שם לה א).
שלש פעמים זכינו בעזרת השם יתברך לנצחונות נפלאים על אויבינו הזוממים להכחידנו, במלחמת הקוממיות, מבצע קדש, ובמלחמת ששת הימים, "וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹקֵינוּ" (שם נב י), ובשלשה הוי חזקה. לא עביד רחמנא ניסא בכדי... [לא עושה הקב"ה ניסים בחינם]. נאמר (תהלים קכח ה): "וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם", מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה לעולם כולו, מתוך רבבות אלפי תושבי המדינה, כן ירבו וכן יפרצו, בצילה של המדינה יחסיון כעשרים ושנים אלף בחורים יקרים, מטובי בנינו העוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, בכל רחבי הארץ. אמנם אין לכחד כי ישנם לדאבונינו צללים רבים המעיבים על שמחתינו, אולם מעט מהאור דוחה הרבה מן החושך, עד שיפוח היום בביאת משיח צדקנו ונסו הצללים, 'ועלינו יזרח ה' וכבודו עלינו יראה'. ברצוני לדון אפוא רק מבחינת ההלכה של קביעת ברכות יום העצמאות, היינו ברכת ה"הלל", וברכת "שהחיינו", שהיא בעיה הלכתית טהורה...". (הובא בספר החשוב "מנהגי הראש"ל" חלק א)
ב. אמירת וידוי ותחנונים
שאלה: האם אומרים וידוי ותחנונים בתפילות יום העצמאות או לא? (א. ס. הי"ו)
תשובה: בשנים עברו היה מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל אומר בשיעוריו, שהנמצא בבית הכנסת שאומרים בו וידוי ותחנונים, יאמר, ואם לא אומרים, לא יאמר. כי העיקר שלא יהיה מחלוקת בציבור, חלילה וחס. ובכל אופן לא הורה בפועל בשיעוריו ברבים שלא לומר תחנון. אולם בשנים המאוחרות יותר הורה מרן זצוק"ל שלא לומר וידוי ותחנונים ביום זה, ובודאי שאין לזה שום קשר לשאלה ההשקפתית כיצד להתייחס להסתכלות הנכונה ליום זה. ולהלן הבאנו שכך נהגו כמה וכמה מגדולי ישראל, ועל כן מי יבוא אחר גדולי עולם אלו ובראשם מרן מלכא זיע"א, שזיכהו השם יתברך שרוב ככל בני עדות המזרח, הולכים לאורו לכל אשר יאמר כי הוא זה.
סיפר מרן זצוק"ל על הגאון הרב כהנמן זצ"ל מייסד ישיבת פונובי'ז תכב"ץ, שהיה נוהג ביום העצמאות שלא לומר תחנון ולא לומר הלל. שאלוהו תלמידיו, אם הרב לא אומר תחנון, אם כן יאמר הלל? ואם הרב לא אומר הלל, אם כן יאמר תחנון? ענה להם הרב בבדיחותא: "אני כמו בן גוריון, לא אומר הלל ולא אומר תחנון".
כתב בספר "רבנו" (עמוד רסט) [חיברו הרה"ג רבי אליהו שטרית שליט"א, שזכה לשבת למעלה מעשרים שנה, שעות רבות מידי יום ביומו, לצד מרן מלכא הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, ולהעתיק את חידושיו מכתב יד קדשו הטהורה למחשב. ואגב כך חיבר את ספר "רבנו", ובו הביא את המאורעות שהיו באותן שנים.] וזו לשונו: רבנו ממשיך בתשובה אם ציבור מסויים יכולים לקבוע להם יום לעשותו יום משתה ושמחה כיום פורים על נס שנעשה להם. ושאלתי את רבנו, לפי זה מה יהיה עם יום העצמאות ויום
ה' באייר
ראיתי לנכון להציג להלן כמה נקודות שנשאלתי בסייעתא דשמיא בענין יום ה' באייר ויום כ"ח באייר, ופורסמו בעיתון "המביט" כמידי שבוע בסייעתא דשמיא.
ראיתי לנכון להציג להלן כמה נקודות שנשאלתי בסייעתא דשמיא בענין יום ה' באייר ויום כ"ח באייר, ופורסמו בעיתון "המביט" כמידי שבוע בסייעתא דשמיא.
א. קריאת ההלל
שאלה: האם ראוי ונכון לקרוא את ההלל ביום העצמאות, כדי להודות להשם יתברך על כל הניסים והנפלאות שעשה עימנו בימים ההם בזמן הזה. כי שמעתי על בתי כנסיות מסוימים שקוראים את ההלל ביום זה, ואף מברכים עליו? (א. ל. הי"ו)
תשובה: ידידי היקר, נגעת בנקודה רגישה אצל חלקים רבים מאחינו בית ישראל, על כן הנכון יותר שאצטט לך מדבריו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל שכתב בספרו לפני למעלה מארבעים שנה (שו"ת יביע אומר חלק ו סימן מא):
ראשית, הוכיח הרב שלא קבעו חז"ל לומר הלל על גאולתם של ישראל אלא אם כן היו כל ישראל באותה צרה ונושעו ממנה, אבל ציבור או אפילו מדינה שלימה של ישראל שנגאלו מצרתם, אינם רשאים לקבוע הלל בברכה. ולפי זה נראה שהואיל והניסים שנעשו לנו במלחמת השחרור שהצילנו השם יתברך מידי אויבינו ושונאינו שזממו להכחידנו, כיון שלא היה הנס לכל ישראל, אפשר לומר הלל, אבל בלי ברכה. ויש להוסיף עוד, שכיון שהנס היה בדרך הטבע, כי כזו וכזה אכלה החרב, וכמה נפשות יקרות נפלו בעוונות הרבים במערכות ישראל, אם כי בסופו של דבר לא יטוש השם את עמו בעבור שמו הגדול, וגבר ישראל, מכל מקום אין הדבר חורג מדרך הטבע, ולכן אין לקבוע על זה הלל בברכה.
ואף שגדולי ישראל רבים קראו את הקמת מדינת ישראל בשם התחלת הגאולה, מכל מקום הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית, לפיכך אין לגמור את ההלל בברכה. והרי מנהיגי צבאות ערב, למרות התבוסות והמפלות שנחלו, עודם מאיימים השכם והערב לצאת למלחמה נגדנו. ומנפנפים בחרבותיהם ובקשתותיהם, חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה, אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. וכמה מדינות נאורות שהיו נחשבות כידידותיות לישראל, פנו עורף ולא פנים במלחמות שעברו עלינו, מלחמת השחרור, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, והאחרון הכביד מלחמת יום הכיפורים. ועודנו תכלינה עינינו אל ישועת ישראל האמיתית על ידי צור ישראל וגואלו, השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו, לולא ה' שהיה לנו אזי חיים בלעונו.
ומבחינה רוחנית, ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, חילולי שבת בפרהסיא, [כשלדאבוננו נוספו לכך היום אף חילולי שבת מטעם המדינה בעצמה, כעבודות רכבת ובניית גשרים בראש כל חוצות], פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל מאות אלפי ישראל מתחנכים במוסדות חינוך לא דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגויים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים, הלזה ציפינו וקוינו במשך כאלפיים שנות גלותנו??!! והרי כתב הרמב"ם: לא התאוו ישראל לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כראוי, ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחכמה והאמת.
ומסיבות אלו רוב רובם משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין השכינה בגלות, נוהגים שלא לומר הלל בכלל ביום העצמאות, וטעמם ונימוקם עמם לרוב יגונם וצערם על מצבנו הרוחני אשר אנו נתונים בו כיום, ואין לזה כל דמיון לנס חנוכה שכל העם הכירו וידעו בהשגחת השם יתברך עליהם, וכולם היו עובדי השם באמת ובתמים. וכיוצא בזה כתב בשו"ת ישכיל עבדי שאין לגמור ההלל בתוך תפילת יום העצמאות אפילו בלי ברכה, מפני שעדיין אויבינו קמים עלינו לכלותינו, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, ועוונותינו הטו אלה, כי היצר הצורר בעוכרינו להסית את ישראל מדרכי ה' וכו', ומכיון שאין כאן אלא אתחלתא דגאולה, ואינה גאולה שלימה לכל עם ישראל, לכן אין לתקן לומר הלל בתוך התפילה אפילו בלי ברכה, ורק אפשר לומר מזמורי ההלל לאחר סיום התפילה, בלי ברכה, כי פשוט שאין לנו להיכנס בספק ברכה לבטלה.
ולא אכחד כי באמת עם כל הצללים הנ"ל, ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם, כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, והתורה מחזרת על אכסניה שלה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל. ורבבות משלומי אמוני ישראל מחנכים את בניהם ובנותיהם על פי תורתנו הקדושה, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך השם. ואף אצל המון העם אנו מוצאים אוזן קשבת שוקקה וכמהה לשמוע תורה ודעת מפי גדולי ישראל, כחזונו הנפלא של הנביא עמוס: "הנה ימים באים נאם ה', והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'", ואנו תפילה שהשם יתברך יערה עלינו רוח ממרום, ונשוב כולנו בתשובה שלמה. ועל כל פנים הואיל והיתה כאן רק התחלה טובה, לכן אין לומר הלל בברכה.
ומכל שכן שהתאריך ה' אייר שהוכרז על מדינת ישראל כמדינה ריבונית ועצמאית, אינו יום שנגאלו מצרתם, כי הרי המלחמה נמשכה אחר כך ביתר שאת ורבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, והכרזת שביתת הנשק היתה ביום אחר, וגם לאחר מכן נפלו חללים על ידי אויבינו המקיפים אותנו, ובעוונות הרבים כמה אלפים מאחינו בית ישראל נהרגו במערכות ישראל, השם ינקום דמם. ואף שעל ידי הכרזת המדינה יכולנו אחר כך לקלוט עולים חדשים ולקבץ גלויותינו מארצות ערב וממדינות אירופה שרידי חרב פליטי השואה, מכל מקום אין השמחה שלימה. ולכן אין לקבוע לדורות הלל בברכה, מכיון שהשמחה מהולה בתוגה. ומי הוא זה אשר ירהיב עוז בנפשו להיכנס בחשש איסור ברכה לבטלה, שאיסורו חמור עד מאוד. והמברך על ההלל ביום העצמאות, אסור לענות אחריו אמן.
צא וראה מה כתב הגאון מופת הדור והדרו מרן החזון איש זצ"ל באגרותיו אחרי ימי השואה הארורה בעוונות הרבים, לא תקפ"ץ [לא תקום פעמים צרה]: ענייני ההלכה קבועים הם על פי תורתנו הקדושה, ואף נביא אינו רשאי לחדש דבר, וכשם שהגרעון הוא בכלל נליזה מהתורה, כך ההוספה על מצוות התורה היא נליזה מהתורה, ולכן ההצעה לקבוע ולקיים ולגזור (יום תענית ביום השואה) היא כהקלת ראש חס ושלום ביסודות ההלכה, וראוי להסירה מעל הפרק בטרם הועלתה. ואיך נעיז פנינו בדור זה שטובה לו השתיקה, להרהר כזאת לקבוע דבר לדורות, והרי הצעה כזאת מעידה עלינו כמתכחשים בכל שפלותינו וחטאתינו בזמן שאנו מלוכלכים בעוונותינו ופשעינו, ודלים וריקים מן התורה והמצוות, ואל נא נעבור לגדולות ונפלאות ממנו. ע"כ. ועל אחת כמה וכמה שאין אנו רשאים לקבוע הלל בברכות מדי שנה בשנה, ולהיכנס חס ושלום בחשש ברכות לבטלה. וכן הגאון מופת הדור והדרו רבי צבי פסח פראנק זצ"ל הורה והנהיג בבית מדרשו, שלא לומר כלל הלל ביום העצמאות. וטעמו ונימוקו עמו, מפני שדם ישראל נשפך לרוב בעוונות הרבים, וגם מפאת המצב הדתי במדינה. עד כאן.
להלן קטע נוסף ממרן הראשון לציון זצוק"ל (שו"ת יחוה דעת ח"א סימן מג) על אותם שרצו לשנות מנוסח אמירת "נחם" בתשעה באב, ולא להזכיר על עיר הבירה "ירושלים עיר הקודש" את התיבות "העיר החריבה והבזויה והשוממה מבלי בניה היא יושבת...", ואחר שהאריך מרן בתשובתו, כתב: ומי הוא זה ואיזהו בדורות הללו שיכול להרהיב עוז "לתקן" ולשנות מנוסח שתיקנו הם, אשר רוח ה' דיבר בם ומילתו על לשונם, ובכל תיבה ותיבה ובכל אות ואות גנוזים בהן סודות נשגבים ומופלאים, ודברי קודשם מיוסדים על אדני פז. והוסיף וכתב עוד:
"והלא עדיין בעוונות הרבים מקום המקדש וסביבותיו נתונים ביד זרים שונאי ישראל, וירושלים העתיקה עודנה מלאה גילולי עבודה זרה בכמה כנסיות טמאות, ואשר על ידי כומריהם ומנהיגיהם דם ישראל נשפך כמים בכל הדורות, ובסביבות המקדש קבורים ישמעאלים, סביב רשעים יתהלכון. וגם לכל עם ישראל אסור מן התורה להיכנס להר הבית משום טומאת מת, והערבים מכניסים פגרי מתיהם אל המקום המקודש לנו ביותר. ומסופר בזוהר הקדוש, כי פעם ראו החכמים את רבי אלעזר בן ערך יושב ובוכה, וכשנשאל על זאת, אמר אני בוכה על אבן השתיה שבתוך בית המקדש, אוי אבן הקדושה העולה על כל קדושה, היאך עתידים אומות העולם לזלזל בך ולהושיב את מתיהם הטמאים עליך לטמאות את המקום המקודש, כי אנכי הרואה שעל אבן השתיה עתידים לתת האומות את פגריהם, ומי לא יבכה על כך, אוי לאותו הדור שיתרחשו בו דברים אלו. ע"כ. ועיקר ישובה של ירושלים שהיה בצד דרום של בית המקדש, מאוכלס עדיין על ידי הערבים שונאי ציון. וכמה בתי כנסת שהיו לתפארת בעיר העתיקה, עודם חרבים ושוממים. ומלבד כל זה גם המצב הרוחני של ירושלים הוא בשפל המדרגה, כי מה מאוד ידאב כל לב החרד לדבר ה' על התפרקות כמה מן הדור מחיי תורה ומצוות, חינוך אלפים ורבבות מילדי ישראל ללא תורה וללא מצוה, והרס חומת הצניעות והמוסר, וריבוי חילולי השבת ועוד כהנה, והפרת סדרי הכשרות, בושנו וגם נכלמנו כי שודדו ארמונותינו ארמונות תורתנו הקדושה, ותפילתנו ותחינתנו לה' יתברך, שישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו, אמן". עי"ש.
על כן ידידי היקר, עלינו ללמוד מדרכם והנהגתם של גדולי ישראל, וכפי שהם נהגו והדריכו אותנו אף אנו נלך בעקבותם, וכמו שנאמר "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". והנה לך מנהג מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל היה שלא לומר הלל כלל, וכן הורה לאחרים. ומכל מקום אמר שמי שרוצה לומר את ההלל, רשאי לאומרו בסוף התפילה לאחר "עלינו לשבח". אך ברור שאין לברך עליו, שהרי אפילו כשישנה מחלוקת בין גדולי הפוסקים וענקי הרוח רבותינו הראשונים והאחרונים, כלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל" ולא מברכים, מפאת חומר איסור ברכה לבטלה, וכמו שאמרו בגמרא (מסכת שבועות לט רע"א) שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא במתן תורה בהר סיני "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא". כל שכן בענין זה שאדרבה דעת רוב רובם של כל גדולי הדור מקום המדינה, שלא לברך על ההלל כלל ועיקר. על כן, אף אם הזדמן לאדם להתפלל במקום שמברכים על ההלל, חלילה לו לברך. ואף אסור לענות אחריהם 'אמן', כדין כל ברכה הנאמרת שלא כהלכה, שאין עונים אחריה 'אמן', וכמבואר לעיל. אך רשאי לומר עמם את פסוקי ההלל לבדם. והעיקר להימנע ממחלוקת, ולעשות הכל באהבה ואחווה שלום וריעות.
והנה לאחרונה יצא לאור עולם שו"ת יחוה דעת חלק ז', ושם שוב דן מרן זצוק"ל (סימן פא) בענין אמירת ההלל, ואחר שהסיק שאם ירצו יאמרו בלי ברכה, ודוקא לאחר עלינו לשבח ולא לאחר תפילת שמונה עשרה. עי"ש. כתב כדלהלן: אזכרה ימים מקדם ותשוח עלי נפשי, בהיותי משמש ברבנות הראשית, קבע נשיא מועצת הרבנות הראשית האשכנזי, לדון בישיבת המועצה הבאה בדבר אמירת הלל בברכותיו ביום כ"ח אייר. ולפני הישיבה הזמנתי אלי את חברי הרבנות הראשית הספרדים, והסברתי להם ככל הנאמר לעיל, והראתי להם דברי מרן החיד"א בחיים שאל הנ"ל, ושההחלטה לברך על ההלל בכ"ח באייר הוא מכשול חמור מאוד של איסור ברכה לבטלה. אולם בישיבת הרבנות הראשית דרש הנשיא האשכנזי שעליהם להצביע בעד ההצעה, ונדהמתי בראותי שכולם הצביעו יחד איתו לומר ההלל בברכה, ונשארתי במיעוט יחד עם הגאון רבי שלמה יוסף זוין זצ"ל. ומיד פורסם דבר החלטת הרבנות דרך כלי התקשורת והעתונות לכל תושבי ישראל.
אמנם גם אני פירסמתי חוות דעתי ברבים בהתנגדות חריפה להחלטה הנ"ל, והודעתי כי המברך אינו אלא מנאץ, וברכתו ברכה לבטלה, והוא ישא את עוונו. היראים את דבר ה', מירושלים ותל אביב ובת ים, נהגו כדברי, אך מקומות רבים נכשלו באיסור ברכה לבטלה. צר לי מאוד על המכשלה הגדולה הזאת, ואני בתומי אלך. ותהילות לאל יתברך, לאט לאט דעכה ההתלהבות של המון העם מן ההחלטה האומללה הנ"ל. וכיום רוב מוחלט של העם, נמנעים מלברך ברכות לבטלה. וראה בשו"ת ישכיל עבדי, שהעיד שהרבנים הראשיים הגאונים הרב הרצוג והרב עוזיאל זצ"ל החליטו בהסכמת כל חברי מועצת הרבנות הראשית בזמנם, שלא לומר הלל ביום העצמאות, אלא בסוף עלינו לשבח, ובלי ברכה, וכמו שכתב מרן החיד"א בחיים שאל, והתפלא מאוד על ההחלטה החדשה שהחליטו לגמור ההלל בברכה, כי מי הכניסם לתגר זה, להכשיל את הרבים באיסור ברכה לבטלה, ולעבור על הנאמר "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא", אשר עליו נזדעזע כל העולם, והלא ברכות אינן מעכבות, ואיך נעלם מעיניהם דברי כל הפוסקים בחומרת איסור ברכה לבטלה. עי"ש.
"נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס"
להלן מלל מפי קדשו של מרן מלכא זצוק"ל שאמר ביום העצמאות ה'תשס"ט בבית הכנסת שבביתו לאחר תפילת שחרית: "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס" (תהילים ס ו), עושים לו משמים נס? צריך להודות להקב"ה, ואז יעשה לו נס יותר גדול. למשל, ילד בא אצלי ורוצה סוכריה, לקחתי סוכריה נתתי לו. אומר: "תודה רבה", עומד ומודה ומברך ומברך ומברך. אמרתי "זה נתתי לו סוכריה ככה עשה, מחר אני אתן לו קופסת שוקולד, מי יודע מה יעשה? ירקד"! כך הקב"ה, כשהוא עושה לנו נס ואומרים שירה, עושה לנו נס יותר גדול, וזה שאומר "נס להתנוסס". תמיד צריך להודות להקב"ה "אשירה לה' כי גמל עלי". גם כן אנחנו ברוך השם.
אנשים אומרים "חג עצמאות" מה זה חג העצמאות? זה לא חג העצמאות, אנחנו חושבים על עיקר הדבר, זה שיש פה ממשלה יהודית, מה היה פה? המנדטורים, אלו האנגלים ימח שמם, שונאי ישראל, כל מי שרצה לבוא לארץ צריך סרטיפיקט, בלי זה לא יכנס, פרוטקציות וכו' וכו', כל איש שהיה בא פה היו עושים לו צרות צרורות. משנהיתה מדינה יהודית, אם רק בשביל שיבואו יהודים כמה שרוצים, דיינו. והאמת שיש כמה מיליונים. בזמן שהיה המנדט לפני קום המדינה היה 650 אלף איש בכל ישראל. ועכשיו למעלה מחמישה מיליון "בן פורת יוסף" כן ירבו.
אנחנו מתפללים עוד להקב"ה שיוסיף אחריתנו מראשיתנו, ושתהיה לנו ממשלה שכולם יראי שמים, כולם צדיקים, כולם אוהבים את התורה, ככה אנחנו מתפללים. אבל אסור לנו להתכחש לנס שעשה לנו הקב"ה. ברוך ה', הִרבה ה' איתנו, "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ", עוד יהיה כהנה וכהנה. כל יהודי שנמצא בחו"ל ורוצה לבוא, אהלן וסהלן, פותחים לו כל השערים לפניו. לא אומרים לו "תביא סרטיפיקט", "תביא כך או כך". לא יביא. זה ברכה שיבוא לפה. כן? זה מעט בעיניכם? זה לא מעט.
עוד כמה דברים: בזמן המנדט לא היו תלמודי תורה, לא היה חינוך עצמאי. בחינוך העצמאי יש עשרות אלפים תלמידים בתלמודי תורה! יש עשרות אלפים! כולם לומדים רק תורה. קודם לא היה זה. אנחנו צריכים להודות לקב"ה, ברוך השם אשר נתן לנו כוח לעשות חיל להרבות תורה. עד כאן מלשונו של מרן מלכא זיע"א. (הובא בספר החשוב "מנהגי הראש"ל" חלק א)
"מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם"
להלן קטע מפתיחת דבריו של מרן מלכא הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, בענין יום העצמאות, שנמסר ב"מוסד הרב קוק" בירושלים בשנת תשל"ד, (הובא בקובץ "תורה שבעל פה" כרך ט"ז שנת תשל"ד, עמוד יט) וזו לשונו: ברצוני להדגיש תחילה, כי מדינת ישראל ועצמאות שלטון עם ישראל בארצנו הקדושה, הינם בעלי חשיבות היסטורית ודתית ממדרגה ראשונה. לאחר כאלפיים שנות גלות לעמינו הנדכה והנרדף בארצות הנכר, זכינו לשוב לארצנו הקדושה תחת שלטון עצמאי במדינת ישראל, שלטון ישראל הוא שֶׁאִפְשֵׁר וּמְאַפְשֵׁר בעזרת השם יתברך לאחינו הפזורים בכל קצווי תבל, לעלות לארצנו הקדושה לבנות ולהיבנות בה, ללא כל הגבלה, "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם" (ישעיה ס ח), "בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה" (שם ד). והארץ מתפתחת בקצב מהיר ומשגשגת מבחינה כלכלית, "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (שם לה א).
שלש פעמים זכינו בעזרת השם יתברך לנצחונות נפלאים על אויבינו הזוממים להכחידנו, במלחמת הקוממיות, מבצע קדש, ובמלחמת ששת הימים, "וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹקֵינוּ" (שם נב י), ובשלשה הוי חזקה. לא עביד רחמנא ניסא בכדי... [לא עושה הקב"ה ניסים בחינם]. נאמר (תהלים קכח ה): "וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם", מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה לעולם כולו, מתוך רבבות אלפי תושבי המדינה, כן ירבו וכן יפרצו, בצילה של המדינה יחסיון כעשרים ושנים אלף בחורים יקרים, מטובי בנינו העוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, בכל רחבי הארץ. אמנם אין לכחד כי ישנם לדאבונינו צללים רבים המעיבים על שמחתינו, אולם מעט מהאור דוחה הרבה מן החושך, עד שיפוח היום בביאת משיח צדקנו ונסו הצללים, 'ועלינו יזרח ה' וכבודו עלינו יראה'. ברצוני לדון אפוא רק מבחינת ההלכה של קביעת ברכות יום העצמאות, היינו ברכת ה"הלל", וברכת "שהחיינו", שהיא בעיה הלכתית טהורה...". (הובא בספר החשוב "מנהגי הראש"ל" חלק א)
ב. אמירת וידוי ותחנונים
שאלה: האם אומרים וידוי ותחנונים בתפילות יום העצמאות או לא? (א. ס. הי"ו)
תשובה: בשנים עברו היה מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל אומר בשיעוריו, שהנמצא בבית הכנסת שאומרים בו וידוי ותחנונים, יאמר, ואם לא אומרים, לא יאמר. כי העיקר שלא יהיה מחלוקת בציבור, חלילה וחס. ובכל אופן לא הורה בפועל בשיעוריו ברבים שלא לומר תחנון. אולם בשנים המאוחרות יותר הורה מרן זצוק"ל שלא לומר וידוי ותחנונים ביום זה, ובודאי שאין לזה שום קשר לשאלה ההשקפתית כיצד להתייחס להסתכלות הנכונה ליום זה. ולהלן הבאנו שכך נהגו כמה וכמה מגדולי ישראל, ועל כן מי יבוא אחר גדולי עולם אלו ובראשם מרן מלכא זיע"א, שזיכהו השם יתברך שרוב ככל בני עדות המזרח, הולכים לאורו לכל אשר יאמר כי הוא זה.
כמו בן גוריון...
סיפר מרן זצוק"ל על הגאון הרב כהנמן זצ"ל מייסד ישיבת פונובי'ז תכב"ץ, שהיה נוהג ביום העצמאות שלא לומר תחנון ולא לומר הלל. שאלוהו תלמידיו, אם הרב לא אומר תחנון, אם כן יאמר הלל? ואם הרב לא אומר הלל, אם כן יאמר תחנון? ענה להם הרב בבדיחותא: "אני כמו בן גוריון, לא אומר הלל ולא אומר תחנון".
כתב בספר "רבנו" (עמוד רסט) [חיברו הרה"ג רבי אליהו שטרית שליט"א, שזכה לשבת למעלה מעשרים שנה, שעות רבות מידי יום ביומו, לצד מרן מלכא הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, ולהעתיק את חידושיו מכתב יד קדשו הטהורה למחשב. ואגב כך חיבר את ספר "רבנו", ובו הביא את המאורעות שהיו באותן שנים.] וזו לשונו: רבנו ממשיך בתשובה אם ציבור מסויים יכולים לקבוע להם יום לעשותו יום משתה ושמחה כיום פורים על נס שנעשה להם. ושאלתי את רבנו, לפי זה מה יהיה עם יום העצמאות ויום
נערך לאחרונה:
מרפסן איגרי
Active member
כך היה נוהג מרן זצ"ל
אצל מרן שליט"א אומרים וכן אנו עושים
גם ביום העצמאות אומרים
ומי שלוקח את דברי מרן במכתב ההוא ולא מבין את שיחו של מרן, אז שיבדוק את מידת התמימות שלו או יפקח עיניים וד"ל
ומי שלוקח את דברי מרן במכתב ההוא ולא מבין את שיחו של מרן, אז שיבדוק את מידת התמימות שלו או יפקח עיניים וד"ל
אז יש פוליטיקה בין השורות, כך לפי דברי כת"ר?
הדברים קשים להולמן...
אין אדם מהרהר (או כותב) אלא מהרהורי ליבו....
חלילה...
אולי תחשוב תורנית למה מרן כתב את זה, ותגיע למסקנה הלכתית פשוטה
חבל שהתקשורת וכל גונדה דיליה נכנסת להשקפה טהורה, ואם לא די בכך היא מצליחה גם להשפיע על חובשי בית המדרש, אתמהה
האם פעם היית גר בעיר מעורבת ומורכבת כמו אשקלון? האם לא ידעת שיש בתי כנסיות שהולכים שם מכות בעבור זה, כן מכות כמו שראיתי, האם תחנון זה חובה שבשביל זה צריך להתווכח וכו' וכו' וא"כ מה שייך זה למקומות כמו ירושלים ובני ברק שכולם תורניים ואין בעיות כאלו
חלילה...
אולי תחשוב תורנית למה מרן כתב את זה, ותגיע למסקנה הלכתית פשוטה
חבל שהתקשורת וכל גונדה דיליה נכנסת להשקפה טהורה, ואם לא די בכך היא מצליחה גם להשפיע על חובשי בית המדרש, אתמהה
האם פעם היית גר בעיר מעורבת ומורכבת כמו אשקלון? האם לא ידעת שיש בתי כנסיות שהולכים שם מכות בעבור זה, כן מכות כמו שראיתי, האם תחנון זה חובה שבשביל זה צריך להתווכח וכו' וכו' וא"כ מה שייך זה למקומות כמו ירושלים ובני ברק שכולם תורניים ואין בעיות כאלו
לשמור ולעשות
Well-known member
גם חכם בן ציון לא היה אומר, למה הוא קשור לאשקלון? ואולי גם הוא התחשב בתקשורת?... ואם מרן היה אומר שאפשר לשבח את הקב"ה אבל לפי ההלכה אומרים תחנון, לא היה קורה כלום, וגם באשקלון לא היו רבים על זה מכות.
[בפני מי רוצים למצוא חן? שמכניסים בשמו דברים שלא כתב ולא אמר ולא חשב, וכמו בהיתר המכירה שדוחקים בדעתו שחשוב להחמיר וכו'. ועוד. חבל]
תלמד כלל, מה שמרן כתב קודש קודשים.
[בפני מי רוצים למצוא חן? שמכניסים בשמו דברים שלא כתב ולא אמר ולא חשב, וכמו בהיתר המכירה שדוחקים בדעתו שחשוב להחמיר וכו'. ועוד. חבל]
תלמד כלל, מה שמרן כתב קודש קודשים.
נערך לאחרונה:
ייש"כ
אני באמת שאלתי, לפי דברי כת"ר (ולא רק, אלא לפי כל הטוענים את הנ"ל) יש דברים שכתובים מאחורי זה (ע"ד הזמן הפסק והפוסק, וד"ל...)
לא הבנתי מה קשור כל הסט"א דהתשק' ודומיה.
אני חי בעיר מעורבת [וכך בני משפחתי בכמה וכמה ערים מדרום המרכז צפונה צפונה] אז קצת קשה להגיד מה היה קורה לו...
בס"ד
תורה נקנית בשימוש חכמים, קשה לעלות כל דבר על הכתב
תורה נקנית בשימוש חכמים, קשה לעלות כל דבר על הכתב
לגבי יום העצמאות הגבתי למכתב ולא לגבי יום ירושלים
וחכם יהודה צדקה דעתו היתה לומר, וכן עוד כמה וכמה מחכמי פור"י
בכל אופן כאמור יש הרבה מה לומר בזה וגם בהיתר מכירה הארכנו טובא וגם לרבות מה ששמענו בתורה שבעל פה ממרן הראש"ל שליט"א
וחכם יהודה צדקה דעתו היתה לומר, וכן עוד כמה וכמה מחכמי פור"י
בכל אופן כאמור יש הרבה מה לומר בזה וגם בהיתר מכירה הארכנו טובא וגם לרבות מה ששמענו בתורה שבעל פה ממרן הראש"ל שליט"א