• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

לא זו הדרך ולא זו העיר!!

ה׳ ירחם, מצווה רבה להודיע למי שחיבר את הקונטרסים (קנה אמת) האלו שאני מוחה בכל תוקף על ביזוי ת״ח, נוכחתי כי כתב שם דברים לא טובים כנגד הרב המדובר ודברים שלא צריכים להאמר, ואע״פ שאין דרכו של הרב כדרכה של תורה שהתחנכנו ממרן אין זה מרשה לאף אחד מאיתנו לבוא ולדבר כך כלפי ת״ח, ודי למבין.
 
ה׳ ירחם, מצווה רבה להודיע למי שחיבר את הקונטרסים (קנה אמת) האלו שאני מוחה בכל תוקף על ביזוי ת״ח, נוכחתי כי כתב שם דברים לא טובים כנגד הרב המדובר ודברים שלא צריכים להאמר, ואע״פ שאין דרכו של הרב כדרכה של תורה שהתחנכנו ממרן אין זה מרשה לאף אחד מאיתנו לבוא ולדבר כך כלפי ת״ח, ודי למבין.
אכן דברים איומים נכתבו ואני מצטרף למחאה. עפ"ל של כותב הקונטרס. ואחרי שחלק מהדברים יושבו יש בנותן טעם למוחקם ולא לתת להם במה.
 
אכן דברים איומים נכתבו ואני מצטרף למחאה. עפ"ל של כותב הקונטרס. ואחרי שחלק מהדברים יושבו יש בנותן טעם למוחקם ולא לתת להם במה.
אם כבר נראה כי כותב הקונטרס דומה מאד לאיש ישראלי דהכא דנראה דרבותיו חילחלו בו השקפות כיהרג ובל יעבור, ואין זו הדרך ואין זה רצון ה,׳ דידוע דחלקו חכמים בענייני השקפות, (ראו ערך ״חסידים״ ו״מתנגדים״) אך לבטל דברים רק משום השקפה ולצאת משום בצורה כה בוטה זהו לא מה שהתכוונה הגמרא שאמרה ״אלו ואלו דברי אלוקים חיים״ אלא כמחלוקתו של קרח ועדתו ח״ו.
ואף על פי שלעניין ״הרמבם כתב בלשה״ק וחשב בערבית״ יש טעם למחות בעניין שאנשים לא יבואו להשתבש בעניין (אף על פי שכבודו הצדיק את הרב מאזוז בעניין כן יש להזהר בעניין שלא להמעיט מעלת הרמבם בעקבות זאת), הכותב עף על עצמו מכל עבר ואין רוח המקום נוחה הימנו, וראוי כל הקונטרס להגנז ולא לעלות זכר. וככשאלתי את חברי לביהמ״ד אם מכירים את הקונטרס, אחד אמר שהכותב הנ״ל ממש הפיץ את זה בישיבות וכוללים ה׳ ירחם, וה׳ רודף אחר הנרדף והכבוד רודף אחר זה שבורחים ממנו ובורח מזה שדורשים אותו.
 
אם כבר נראה כי כותב הקונטרס דומה מאד לאיש ישראלי דהכא דנראה דרבותיו חילחלו בו השקפות כיהרג ובל יעבור, ואין זו הדרך ואין זה רצון ה,׳ דידוע דחלקו חכמים בענייני השקפות, (ראו ערך ״חסידים״ ו״מתנגדים״) אך לבטל דברים רק משום השקפה ולצאת משום בצורה כה בוטה זהו לא מה שהתכוונה הגמרא שאמרה ״אלו ואלו דברי אלוקים חיים״ אלא כמחלוקתו של קרח ועדתו ח״ו.
ואף על פי שלעניין ״הרמבם כתב בלשה״ק וחשב בערבית״ יש טעם למחות בעניין שאנשים לא יבואו להשתבש בעניין (אף על פי שכבודו הצדיק את הרב מאזוז בעניין כן יש להזהר בעניין שלא להמעיט מעלת הרמבם בעקבות זאת), הכותב עף על עצמו מכל עבר ואין רוח המקום נוחה הימנו, וראוי כל הקונטרס להגנז ולא לעלות זכר. וככשאלתי את חברי לביהמ״ד אם מכירים את הקונטרס, אחד אמר שהכותב הנ״ל ממש הפיץ את זה בישיבות וכוללים ה׳ ירחם, וה׳ רודף אחר הנרדף והכבוד רודף אחר זה שבורחים ממנו ובורח מזה שדורשים אותו.
אדרבה תקרא טוב בעלונים הנ"ל [בית נאמן] ותחשוב לבד
 
אדרבה תקרא טוב בעלונים הנ"ל [בית נאמן] ותחשוב לבד
מי אני ומה אני שאחלוק על אות או פסיק של הרב מאזוז, אני הקטן יודע שאין אני רשאי אפילו להתחיל לדבר עליו, אך כיוון שאינני הולך בדרכו אין לי שום חיוב לרב מאזוז שה׳ ישמרהו ויחייהו להקשיב לו או לקחת מההשקפה שלו אפילו במעט, והדברים ברורים וחבל להרבות דברים וכל המרבה דברים מרבה חטא, וד״ל.
 
אגב, מרן כן היה מזכיר לעתים את ביאליק, אולם היה קורא לו בגנאי "במבליק"... כך אני זוכר באחת מכתבותיו של רבי אליהו כהן, שהובאו בעלון אור יצחק לפני כחמש-שש שנים. ולא נשכח ממני...
אולי יוכל רבי אליהו כהן לאתר החומר ולהעלות לכאן מנועם דברי מרן אשר כתבם בנידון.
 
אגב, מרן כן היה מזכיר לעתים את ביאליק, אולם היה קורא לו בגנאי "במבליק"... כך אני זוכר באחת מכתבותיו של רבי אליהו כהן, שהובאו בעלון אור יצחק לפני כחמש-שש שנים. ולא נשכח ממני...
אולי יוכל רבי אליהו כהן לאתר החומר ולהעלות לכאן מנועם דברי מרן אשר כתבם בנידון.
לא מדוייק, לא מרן היה מזכיר אלא מישהו אחר, מצורפים דבריו הנפלאים של הרב אליהו כהן שליט"א:
ב"ה.

הרב אליהו כהן, מח"ס מעדני המלך ד' חלקים

זהירות! "במבליק", אבל טרף!!!

ילד קטן הייתי, ובכל מוצאי שבת בין סעודה שלישית לערבית, היה מגיע לבית הכנסת "בורוכוב" שבירושלים, המגיד הנודע ר' יצחק הכהן שבדרון, בנו של ר' שלום שבדרון זצ"ל, ובמנגינה מיוחדת היה ר' יצחק מוסר את דרשתו, כשזקנו המלבין יורד על פי מדותיו, והחיוך לא מש משפתיו, ולפתע היה עוצר בדיבורו, מוריד את השטריימל מעל ראשו, "אי אי יש לכם היום מזל, נזכרתי בסיפור, והרב'ה שלי (- ר' אלי' לופיין) אמר שאם נזכרים בסיפור צריך לספר אותו", הכל מחייכים ומייחלים שייזכר בעוד סיפור... השטריימל מונח על השלחן, ולפתע היה מוריד ר' יצחק את משקפיו העבות, חובש את השטריימל "עכשיו תשמעו חידוש נפלא", חידוש כזה צריך להיאמר עם שטריימל... וכך כשפעם היה חובש את השטריימל ופעם את המשקפיים היו הכל מרותקים למוצא פיו, אך פעמים היה גם שפניו היו עוטות מעטה רציני, הוא היה מוריד את השטריימל וגם את המשקפיים, מנגב את הזיעה מעל מצחו, "נו, אתם מכירים את הרשע ההוא, במבליק", המבוגרים היו מחייכים, אך אנו הילדים היינו תמהים וכי למה הבמבליק (סוכריית גומי) רשע? ור' יצחק שהיה מרגיש בתמיהתנו היה מסביר, "כן כן הרשע המשורר ההוא שאסור להזכיר אותו בבית הכנסת, במבליק, שם רשעים ירקב", ובכח הליצנותא דעבודה זרה אותה ירש ממר אביו הגאון המגיד ר' שלום היה מתלוצץ ומשפיל עד עפר את "המשורר במבליק", ועמו את כל חבריו הארורים, ועל צבאם "הוזה המדינה, שניצל..."

כך חדרה למוחינו ההכרה הברורה כי יש שמות של רשעים ארורים חוטאים ומחטיאים שאסור להזכיר אותם בבית הכנסת, לא ביאליק (-במבליק) ולא הרצל (-שניצל), ולא כל חבריהם ואחוזת מרעיהם. בין אם ידענו מה היו מעשיהם ומעלליהם, ובין אם לא ידענו, שמותיהם עוררו בנו סלידה וגועל, וברור היה לנו שאצל אנשים אלו ושכמותם אין לנו מה לחפש.

לימים, כאשר נעשינו בעצמינו הורים לילדים, הבננו בעצם יתרה מזו, הילדים הפקחים מתעניינים לדעת מי זו כל דמות שהם שומעים את שמעה, ואילו היינו שומעים את שמו של אותו רשע מבלי לדעת את רשעותו וטיפשותו עלולים היינו בהזדמנות להציץ בכתביו ובכתבי חבריו (והיו לנו הזדמנויות כאלה לא מעטות), ואחריתה מי ישורנה!

מסיבה זו ממש, כיום אנו ממריצים את ילדינו להאזין לשיעורי תורה ולקרוא עלונים שמזכירים בהם את שמותיהם של מרנן ורבנן גאוני ישראל דוקא, עם עובדות מחייהם, המעוררות שאיפה ללכת בדרכם, וכפי שמרן מלכא רבינו עובדיה יוסף זיע"א היה רגיל בשיעוריו, ובדרכו ממשיך בנו מורנו הגאון הראש"ל שליט"א, בדרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל.

ולמי שירצה לדעת מי הוא הפרחח ביאליק, נאמר כי הלה נולד בשנת תרל"ג ברוסיה, הוא למד זמן מה בישיבת וולוז'ין, שם כבר נשרו מתחת חיקו ספרי מינות וכפירה, משם הפנה עורף לדת וליהדות ועבר ללמוד באודסה שהתרכזו בה בזמנו גדולי המשכילים שונאי היהדות החרדית, ואשר המיטו רעות רבות ולא בחלו בשום אמצעים לשסות באחיהם היהודים את ממשלת הגוים, בכדי לנסות למצוא חן בעיניהם, שם בחברת שפלים אלו (ואשר על אחד מהם היה החפץ חיים מתבטא בפה מלא באופן נדיר ומקללו "ימח שמו וזכרו"!) למד ביאליק את השפה העברית, ומאז החל כותב שירים בעברית בעיקר, בשיריו הוא לועג ובז לא פעם לחיי התורה והמצוות בהם הוא בעט, הוא כתב שירים גם בנושאים שהצניעות יפה להם, ועל עוד נושאים רבים.

גדולי ישראל שהכירוהו רחשו לו בוז והתריעו מפניו, הגאון ר' ברוך בער "הברכת שמואל" שהכירו עוד בתקופת וולאז'ין לא הסכים להיפגש עמו, ולאחר תחנונים רבים מצידו הסכים רק שהלה יכנס לחדרו וישמע את אשר בפי ר' ברוך בר, משנכנס הסיט הגר"ב את פניו ואמר בקול את אשר בלבו עליו (ס' נפש שמשון). גם מרן החזו"א שנשאל אודות בחורי ישיבה שנתפסו מעיינים בספריו, השיב שבגיל 17 ומעלה הינם בגדר תלמיד שאינו הגון שאסור ללמדו תורה! (כמובא במעשה איש ח"ז). וכאשר השתומם ביאליק מגאונותו של הגאון "הרגוצ'ובר" ואמר "מהמוח של כבודו היה אפשר לחצוב כמה גאונים כמו איינשטין", השיבו הרגוצ'ובר בלעג "ומהשבבים שהיו עפים בחציבה היה אפשר לייצר כמה אלפי ביאליקים..."

ואם יש מי שחושב שעל ידי איזכור דבריהם של משוררים טמאים אלו בשיעוריו יהיה זה בגדר של "דע מה שתשיב לאפיקורוס", ועל ידי כך יוכל לקרב את החילונים לתורה, טעות מרה בידו מכמה וכמה סיבות: א - כיום רוב הציבור החילונים, ובפרט הדור הצעיר, לא מתעניין ולא יודע מי היה ביאליק וחבריו, ובקושי יודעים הצעירים כיום לקרוא ולהבין את דבריהם. ב - גם אם נניח היה ד"ז גורם לקירוב, הרי שקירוב עושים בסמינר למשתתפים חילונים, ולא בשיעור תורה המיועד גם לצעירים שעלולים להאמין שאכן כך מקרבים וילכו לשתות ממים הרעים, ואחריתה מי ישורנה ממה שהם יקראו שם. ג - ובכלל מה ההוה אמינא שאחינו הרחוקים יאזינו לשיעור כל שהוא, ובפרט בדורנו דור האייפון והאינטרנט, שכמעט שום דבר בעולם לא מעניין ולא מרתק אותם כמו הדברים הנ"ל. ומי שעוסק כיום בקירוב רחוקים יודע שהדרך היחידה לעשות זאת הוא על ידי הרצאת יופיה של התורה, ועל ידי דברי תורה נטו שהמאור שבה מחזירם למוטב, ומעט מאוד מההרצאות עוסקות בלשון הקודש (וגם זה, בלי קשר למשוררים הנ"ל), ובדרך כלל רק בסמינרים לאקדמאים ולא לציבור הכללי.

ולמי שעדיין יש ספק מה בכך אם אי מי יקרא בספרי ההבל של אותם רשעים ודומיהם (ודבריו יפים גם לחושבים שאין בעיה להעלות ולעורר שאלות באמונה, וכל כיו"ב), נחתום בלשון הזהב של רבינו הרמב"ם (פ"ב מהל' ע"ז ה"ג): ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו. ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד? פעמים יתור אחר עבודת כוכבים, ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו. ונמצא יוצא לידי מינות. ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים', כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים: אחרי לבבכם - זו מינות, ואחרי עיניכם - זו זנות, ולאו זה אע"פ שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות.
 
לא מדוייק, לא מרן היה מזכיר אלא מישהו אחר, מצורפים דבריו הנפלאים של הרב אליהו כהן שליט"א:
ב"ה.

הרב אליהו כהן, מח"ס מעדני המלך ד' חלקים

זהירות! "במבליק", אבל טרף!!!

ילד קטן הייתי, ובכל מוצאי שבת בין סעודה שלישית לערבית, היה מגיע לבית הכנסת "בורוכוב" שבירושלים, המגיד הנודע ר' יצחק הכהן שבדרון, בנו של ר' שלום שבדרון זצ"ל, ובמנגינה מיוחדת היה ר' יצחק מוסר את דרשתו, כשזקנו המלבין יורד על פי מדותיו, והחיוך לא מש משפתיו, ולפתע היה עוצר בדיבורו, מוריד את השטריימל מעל ראשו, "אי אי יש לכם היום מזל, נזכרתי בסיפור, והרב'ה שלי (- ר' אלי' לופיין) אמר שאם נזכרים בסיפור צריך לספר אותו", הכל מחייכים ומייחלים שייזכר בעוד סיפור... השטריימל מונח על השלחן, ולפתע היה מוריד ר' יצחק את משקפיו העבות, חובש את השטריימל "עכשיו תשמעו חידוש נפלא", חידוש כזה צריך להיאמר עם שטריימל... וכך כשפעם היה חובש את השטריימל ופעם את המשקפיים היו הכל מרותקים למוצא פיו, אך פעמים היה גם שפניו היו עוטות מעטה רציני, הוא היה מוריד את השטריימל וגם את המשקפיים, מנגב את הזיעה מעל מצחו, "נו, אתם מכירים את הרשע ההוא, במבליק", המבוגרים היו מחייכים, אך אנו הילדים היינו תמהים וכי למה הבמבליק (סוכריית גומי) רשע? ור' יצחק שהיה מרגיש בתמיהתנו היה מסביר, "כן כן הרשע המשורר ההוא שאסור להזכיר אותו בבית הכנסת, במבליק, שם רשעים ירקב", ובכח הליצנותא דעבודה זרה אותה ירש ממר אביו הגאון המגיד ר' שלום היה מתלוצץ ומשפיל עד עפר את "המשורר במבליק", ועמו את כל חבריו הארורים, ועל צבאם "הוזה המדינה, שניצל..."

כך חדרה למוחינו ההכרה הברורה כי יש שמות של רשעים ארורים חוטאים ומחטיאים שאסור להזכיר אותם בבית הכנסת, לא ביאליק (-במבליק) ולא הרצל (-שניצל), ולא כל חבריהם ואחוזת מרעיהם. בין אם ידענו מה היו מעשיהם ומעלליהם, ובין אם לא ידענו, שמותיהם עוררו בנו סלידה וגועל, וברור היה לנו שאצל אנשים אלו ושכמותם אין לנו מה לחפש.

לימים, כאשר נעשינו בעצמינו הורים לילדים, הבננו בעצם יתרה מזו, הילדים הפקחים מתעניינים לדעת מי זו כל דמות שהם שומעים את שמעה, ואילו היינו שומעים את שמו של אותו רשע מבלי לדעת את רשעותו וטיפשותו עלולים היינו בהזדמנות להציץ בכתביו ובכתבי חבריו (והיו לנו הזדמנויות כאלה לא מעטות), ואחריתה מי ישורנה!

מסיבה זו ממש, כיום אנו ממריצים את ילדינו להאזין לשיעורי תורה ולקרוא עלונים שמזכירים בהם את שמותיהם של מרנן ורבנן גאוני ישראל דוקא, עם עובדות מחייהם, המעוררות שאיפה ללכת בדרכם, וכפי שמרן מלכא רבינו עובדיה יוסף זיע"א היה רגיל בשיעוריו, ובדרכו ממשיך בנו מורנו הגאון הראש"ל שליט"א, בדרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל.

ולמי שירצה לדעת מי הוא הפרחח ביאליק, נאמר כי הלה נולד בשנת תרל"ג ברוסיה, הוא למד זמן מה בישיבת וולוז'ין, שם כבר נשרו מתחת חיקו ספרי מינות וכפירה, משם הפנה עורף לדת וליהדות ועבר ללמוד באודסה שהתרכזו בה בזמנו גדולי המשכילים שונאי היהדות החרדית, ואשר המיטו רעות רבות ולא בחלו בשום אמצעים לשסות באחיהם היהודים את ממשלת הגוים, בכדי לנסות למצוא חן בעיניהם, שם בחברת שפלים אלו (ואשר על אחד מהם היה החפץ חיים מתבטא בפה מלא באופן נדיר ומקללו "ימח שמו וזכרו"!) למד ביאליק את השפה העברית, ומאז החל כותב שירים בעברית בעיקר, בשיריו הוא לועג ובז לא פעם לחיי התורה והמצוות בהם הוא בעט, הוא כתב שירים גם בנושאים שהצניעות יפה להם, ועל עוד נושאים רבים.

גדולי ישראל שהכירוהו רחשו לו בוז והתריעו מפניו, הגאון ר' ברוך בער "הברכת שמואל" שהכירו עוד בתקופת וולאז'ין לא הסכים להיפגש עמו, ולאחר תחנונים רבים מצידו הסכים רק שהלה יכנס לחדרו וישמע את אשר בפי ר' ברוך בר, משנכנס הסיט הגר"ב את פניו ואמר בקול את אשר בלבו עליו (ס' נפש שמשון). גם מרן החזו"א שנשאל אודות בחורי ישיבה שנתפסו מעיינים בספריו, השיב שבגיל 17 ומעלה הינם בגדר תלמיד שאינו הגון שאסור ללמדו תורה! (כמובא במעשה איש ח"ז). וכאשר השתומם ביאליק מגאונותו של הגאון "הרגוצ'ובר" ואמר "מהמוח של כבודו היה אפשר לחצוב כמה גאונים כמו איינשטין", השיבו הרגוצ'ובר בלעג "ומהשבבים שהיו עפים בחציבה היה אפשר לייצר כמה אלפי ביאליקים..."

ואם יש מי שחושב שעל ידי איזכור דבריהם של משוררים טמאים אלו בשיעוריו יהיה זה בגדר של "דע מה שתשיב לאפיקורוס", ועל ידי כך יוכל לקרב את החילונים לתורה, טעות מרה בידו מכמה וכמה סיבות: א - כיום רוב הציבור החילונים, ובפרט הדור הצעיר, לא מתעניין ולא יודע מי היה ביאליק וחבריו, ובקושי יודעים הצעירים כיום לקרוא ולהבין את דבריהם. ב - גם אם נניח היה ד"ז גורם לקירוב, הרי שקירוב עושים בסמינר למשתתפים חילונים, ולא בשיעור תורה המיועד גם לצעירים שעלולים להאמין שאכן כך מקרבים וילכו לשתות ממים הרעים, ואחריתה מי ישורנה ממה שהם יקראו שם. ג - ובכלל מה ההוה אמינא שאחינו הרחוקים יאזינו לשיעור כל שהוא, ובפרט בדורנו דור האייפון והאינטרנט, שכמעט שום דבר בעולם לא מעניין ולא מרתק אותם כמו הדברים הנ"ל. ומי שעוסק כיום בקירוב רחוקים יודע שהדרך היחידה לעשות זאת הוא על ידי הרצאת יופיה של התורה, ועל ידי דברי תורה נטו שהמאור שבה מחזירם למוטב, ומעט מאוד מההרצאות עוסקות בלשון הקודש (וגם זה, בלי קשר למשוררים הנ"ל), ובדרך כלל רק בסמינרים לאקדמאים ולא לציבור הכללי.

ולמי שעדיין יש ספק מה בכך אם אי מי יקרא בספרי ההבל של אותם רשעים ודומיהם (ודבריו יפים גם לחושבים שאין בעיה להעלות ולעורר שאלות באמונה, וכל כיו"ב), נחתום בלשון הזהב של רבינו הרמב"ם (פ"ב מהל' ע"ז ה"ג): ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו. ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד? פעמים יתור אחר עבודת כוכבים, ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו. ונמצא יוצא לידי מינות. ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים', כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים: אחרי לבבכם - זו מינות, ואחרי עיניכם - זו זנות, ולאו זה אע"פ שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות.
אגב כמדומני ששמעתי מהגר"י אדלשטיין זצוק"ל
שהוא מחבר השיר ה"מדהים" עוגה עוגה עוגה...
 
אביא כאן עוד מעשה נפלא שקראתי על הגר"ש שבדרון זצוק"ל
ונזכרתי בו השבוע כשקראתי בשמו"ת את איסור הטית הדין
נתאר לעצמנו שמגיעים לבי"ד מאידך גיסא רבן של ישראל מרנא הח"ח
ומאידך גיסא... להבדיל להבדיל להבדיל ב.ג. ימ"ש
והאחרון יוצא זכאי בדין
אסור לדיינים לומר שלא יתכן לזכותו כנגד להבדיל רבינו הכה"ג זיע"א
הדברים נאמרו בדרשה בין שחרית למוסף שב"ק
וכשרצה הגר"ש זצ"ל לעלות במוסף לדוכן
לא נתנו לו בטענה שהוא שונא אותם...
 
בזכות הגננות תליט"א.
בזכותן גם נכנסו 'מדרשים' רבים שגויים אשר הומצאו בידיהן (ואולי גם בידי בעליהן)...
אחד מחבריי מידי פעם שואל אותנו איזו שאלה שכולם עונים את התשובה הידועה [בשם איזה מדרש], ומיד מגלה שאין מדרש כזה והוא "מדרש גננות" (כלשונו)...
 
מספרים שכשביאליק נפגש עם הרגוצ'ובר אמר לו ביאליק שמהמוח שלו (של הרגוצ'ובר) אפשר לחצוב שני איינשטנים, הגיב לו הרגוצ'בר, שמהנסורת יהיו עוד מאה ביאליקים...
 
חזור
חלק עליון