בשיעור השבועי (ואתחנן תשפ"ב) אמר מרן הראש"ל שליט"א:
ולפי מה שכתב, שבברכות השבח אין דין שומע כעונה (וממילא אין דין "אע"פ שיצא מוציא"), צ"ע על הדין של:
ואמנם בדברי המאירי (ר"ה כט.) מבואר:
וממילא לפי דברי המאירי, אמנם בברכות השבח והנהנין אין את הדין "אע"פ שיצא מוציא", ורק בברכות המצוות אומרים כן. אבל נראה שיש את הדין של שומע כעונה בכל הברכות, וגם בברכות הנהנין והשבח.
ואמנם בהמשך דברי המאירי כתב במפורש: (וזה מה שציטט מרן הראש"ל שליט"א)
אבל אם אנחנו פוסקים את המאירי ומבינים בדבריו שאין אדם מוציא את חבירו מדין שומע כעונה, ומכח זה גם אין דין של "אע"פ שיצא מוציא", א"כ אין למעשה יכול אדם להוציא יד"ח את חבירו בתפילת הדרך ובשאר ברכות השבח וברכות הנהנין?
ולפי מה שכתב, שבברכות השבח אין דין שומע כעונה (וממילא אין דין "אע"פ שיצא מוציא"), צ"ע על הדין של:
ואמנם בדברי המאירי (ר"ה כט.) מבואר:
וממילא לפי דברי המאירי, אמנם בברכות השבח והנהנין אין את הדין "אע"פ שיצא מוציא", ורק בברכות המצוות אומרים כן. אבל נראה שיש את הדין של שומע כעונה בכל הברכות, וגם בברכות הנהנין והשבח.
ואמנם בהמשך דברי המאירי כתב במפורש: (וזה מה שציטט מרן הראש"ל שליט"א)
אבל אם אנחנו פוסקים את המאירי ומבינים בדבריו שאין אדם מוציא את חבירו מדין שומע כעונה, ומכח זה גם אין דין של "אע"פ שיצא מוציא", א"כ אין למעשה יכול אדם להוציא יד"ח את חבירו בתפילת הדרך ובשאר ברכות השבח וברכות הנהנין?
נערך לאחרונה: