לימוד תורה עם ריח רע

[יוחנן ברקאי]

מרן השלחן ערוך בסימן עט סעיף ב' פסק בסתם שאף צואה הנמצאת ברשות אחרת, אם יש ריח רע אסור לומר דברים שבקדושה. וי"א שרשות אחרת מפסקת גם לריח רע.

מעשה שהיה בת"ח שהוזמן לחנוכת הבית במושב. בעל הבית שם שולחנות ערוכים בכל טוב בחצר ביתו והזמין את מקורביו. הת"ח הגיע התחיל למסור שיעור ואחר כמה דקות שם לבו שיש ריח רע מפרות. הוא התבונן סביבו וראה שבמרחק לא רב ישנו רפת פרות. כל המסובים לא שמו לב לריח כי הם רגילים לזה. אך אותו ת"ח לא היה רגיל והדבר הפריע לו מאוד.

האם בשעת הדחק כזו אפשר לסמוך על י"א שבמרן, שהרי להעביר את כולם לבית יש בזה טירחא גדולה ולעזוב אותם יהיה בזה צער וביזיון לבעל הבית?