ידוע שצריך להיזהר לא לאכול מהכרפס יותר מכזית כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה, מכיון שברכת האדמה שמברך על הכרפס חלה גם על המרור שיאכל בהמשך.
וכמו שכתב בילקו"י פסח כרך ג' סי' תע"ג סעיף י' עמ' ש"ו:
ולכאו' יש לשאול, דהרי גם מי שמברך ברכת בורא נפשות, אם מברך אותה מסיבה כלשהיא ולא משום שמסיח דעתו, כגון בליל שבועות שחושש שיעבור שיעור עיכול, לא חוזר ומברך ברכה ראשונה, כיון שלא הסיח דעתו מהברכה שבירך.
ואמנם ראיתי מש"כ בזה הילקו"י פסח כרך א' עמ' תתצ"א:
וכן בילקו"י פסח כרך ג' כמ' ר"מ:
אולם איני מבין כ"כ.
אם החילוק הוא שיש הרבה זמן בין האכילות, לפי"ז יוצא שמי שמברך בליל שבועות על דבר ומברך ברכה אחרונה רק כדי שלא יעבור לו הזמן, אם אוכל שוב אחרי שעה-שעתיים צריך לברך.
הרי א"כ מה הועלנו? הרי לא מסתבר בליל שבועות שאוכל אחרי רבע שעה, שכן אז לא היה צריך לברך ברכה אחרונה, אלא וודאי מדובר שרוצה לאכול עוד אחרי לפחות 72 דקות ואפי' יותר מזה, וא"כ מאי שנא מליל הסדר שגם אז יש הפסקה ארוכה, ולמה לא יוכל לברך "בורא נפשות" ואעפ"כ לא יצטרך לברך על המרור.
וכמו שכתב בילקו"י פסח כרך ג' סי' תע"ג סעיף י' עמ' ש"ו:
ולכאו' יש לשאול, דהרי גם מי שמברך ברכת בורא נפשות, אם מברך אותה מסיבה כלשהיא ולא משום שמסיח דעתו, כגון בליל שבועות שחושש שיעבור שיעור עיכול, לא חוזר ומברך ברכה ראשונה, כיון שלא הסיח דעתו מהברכה שבירך.
ואמנם ראיתי מש"כ בזה הילקו"י פסח כרך א' עמ' תתצ"א:
וכן בילקו"י פסח כרך ג' כמ' ר"מ:
אולם איני מבין כ"כ.
אם החילוק הוא שיש הרבה זמן בין האכילות, לפי"ז יוצא שמי שמברך בליל שבועות על דבר ומברך ברכה אחרונה רק כדי שלא יעבור לו הזמן, אם אוכל שוב אחרי שעה-שעתיים צריך לברך.
הרי א"כ מה הועלנו? הרי לא מסתבר בליל שבועות שאוכל אחרי רבע שעה, שכן אז לא היה צריך לברך ברכה אחרונה, אלא וודאי מדובר שרוצה לאכול עוד אחרי לפחות 72 דקות ואפי' יותר מזה, וא"כ מאי שנא מליל הסדר שגם אז יש הפסקה ארוכה, ולמה לא יוכל לברך "בורא נפשות" ואעפ"כ לא יצטרך לברך על המרור.
