וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו
פירש הרד"ק (הובא בעלים לתרופה תשפ"ד), שהיה כאן נס, שהאיל נפרד משאר הצאן ולא הרגיש עליו הרועה, ואם מצא אברהם את הרועה נתן לו מחיר האיל, כי לא העלה עולה לה' חינם, ע"כ.
ושמעתי מפי גאון אחד, שכיון שנאחז בסבך, זה כְפרה רצה בין הכרמים, והוי אבידה, ואבידת עכו"ם מותרת.
ובחמודי דניאל (על הלכות מליחה, בסוף ההקדמה, הובא בעלים לתרופה שם) ביאר כיצד אכן לקח אברהם את האיל ולא טרח להשיבו לבעליו, אלא שראה מתחילה שלא היה כאן, ובדרך נס ראה אחר הדברים האלה שיש כאן, הבין שנזדמן, כמו שאמרו שנברא בעולם בין השמשות, דבודאי הנברא בין השמשות אינו דומה בכל העניינים להנולדים, וזהו "איל אחר", כמו שארי דברים שנבראו בין השמשות שמסתמא משונים הם, ע"כ.
ולכאורה לפי דבריו נמצא ש"אחַר" הכוונה כמו "אחֵר", וכמו שהביאו בעלים לתרופה שם מספר אמרות ה', ש"אחר" הכוונה שונה מהשאר. ויתכן שגם לרד"ק הכוונה "אחֵר", ושונה משאר צאן שהיה עם הרועה. ולמובא מהזוה"ק שבתחילה נברא תיש, יתכן שזהו "אחֵר, ששונה ממה שנוצר בתחילה. ולתרגום ורש"י הכוונה שלאחר הדברים האלה נשא אברהם את עיניו, וכאילו המילה "אחַר" אינה במקומה.
ובאמת לת"ק במתני' דאבות (פ"ה מ"ו) ולגמ' פסחים (נד, א) האיל אינו מהדברים שנבראו בין השמשות. ולפי זה אי לא נימא כהנ"ל בדעת הרד"ק, צריך לפרש כרש"י.
פירש הרד"ק (הובא בעלים לתרופה תשפ"ד), שהיה כאן נס, שהאיל נפרד משאר הצאן ולא הרגיש עליו הרועה, ואם מצא אברהם את הרועה נתן לו מחיר האיל, כי לא העלה עולה לה' חינם, ע"כ.
ושמעתי מפי גאון אחד, שכיון שנאחז בסבך, זה כְפרה רצה בין הכרמים, והוי אבידה, ואבידת עכו"ם מותרת.
ובחמודי דניאל (על הלכות מליחה, בסוף ההקדמה, הובא בעלים לתרופה שם) ביאר כיצד אכן לקח אברהם את האיל ולא טרח להשיבו לבעליו, אלא שראה מתחילה שלא היה כאן, ובדרך נס ראה אחר הדברים האלה שיש כאן, הבין שנזדמן, כמו שאמרו שנברא בעולם בין השמשות, דבודאי הנברא בין השמשות אינו דומה בכל העניינים להנולדים, וזהו "איל אחר", כמו שארי דברים שנבראו בין השמשות שמסתמא משונים הם, ע"כ.
ולכאורה לפי דבריו נמצא ש"אחַר" הכוונה כמו "אחֵר", וכמו שהביאו בעלים לתרופה שם מספר אמרות ה', ש"אחר" הכוונה שונה מהשאר. ויתכן שגם לרד"ק הכוונה "אחֵר", ושונה משאר צאן שהיה עם הרועה. ולמובא מהזוה"ק שבתחילה נברא תיש, יתכן שזהו "אחֵר, ששונה ממה שנוצר בתחילה. ולתרגום ורש"י הכוונה שלאחר הדברים האלה נשא אברהם את עיניו, וכאילו המילה "אחַר" אינה במקומה.
ובאמת לת"ק במתני' דאבות (פ"ה מ"ו) ולגמ' פסחים (נד, א) האיל אינו מהדברים שנבראו בין השמשות. ולפי זה אי לא נימא כהנ"ל בדעת הרד"ק, צריך לפרש כרש"י.
