שו"ע סי' שי"ח סט"ז מותר ליתן אנפאנדה כנגד האש במקום שהי"ס ואע"פ שהשומן שבה שנקרש חוזר ונמוח, וממה שהוסיף השו"ע במקום שהי"ס פשוט לו שאין בזה משום בישול אע"פ שהוא נימוח, ואפשר משום שסבר דלא דמי למרק שיש בו בישול אחר בישול כדלעיל שם ס"ד שהשומן אין בישולו בחימומו אלא גם שנצטנן חזר לקדמותו וגם ראוי לאכילה קר ולא כמו במרק שבישולו בחימומו וכיון שנצטנן חזר לקדמותו (ואע"פ שנקלט טעם התבלין והמאכל במים גם אחרי שנצטנן זה לא מוכיח כלום לעניין בישול המים).
או אולי צ"ל שאין הי"ס, וכ"כ הלבוש. אבל מה שהוכיח דאל"כ אפילו במקום שהי"ס מבעיא ליה לא מוכרח כ"כ, שאפשר משום דלא נחית לחדש שאפי' שהשומן נהיה נוזל הוא בכלל דבר יבש, אלא רק ר"ל שאינפאנדא מותרת באמור לעיל סט"ו שדבר שנתבשל כ"צ והוא יבש מותר להניחו אפי' במקום שהיס"ב, ואע"פ שהשומן שבה נימוח ואין כאן נולד והבן. וכן מה שהוכיח משמן כבר דחאו המג"א. ומ"ש המג"א להוכיח דגרסי' שהי"ס מדלעיל סי' רנ"ג ס"ה גם לא מוכרח כ"כ, דהתם לא נחית לאיסור בישול ונמשך בדוגמא של פנדי"ש אחרי הרשב"א והר"ן שהביא בב"י (והם סוברים שאין בישול אחר בישול בלח ערשב"א מ: ד"ה מביא וכו' וכללא דמלתא וכו' ובחמין שלא הוחמו וכו' ור"ן כב. מדה"ר ד"ה והרב), מה גם שאפשר ליישב הדוגמא שהוציא את השומן (עב"י כאן), וגם הרמ"א לעיל שם לא העיר שלדעתו אסור משום נולד רק המג"א שם ס"ק ל"ג. ומ"ש שכן משמע בגמ' וברש"י (קמה:) כל שבא בחמין שורין אותו בחמין שיהיה נימוח, דמשמע אע"פ שנימוח אח"כ יש לו דין דבר יבש, תמוה דהא אמר בגמ' כגו' תרנגולתא דר"א ועליה קאי רש"י שיהא נימוח וכמו שפי' בגמ' תרנגולתיה דר"א, מבשלה ושורה אותה וכו' בחמין למחות מאליה עכ"ל, וע"כ לא שייך שתהיה נוזל אלא שנעשית סיבים דקים.
ועוד שלכאו' אין לסמוך להקל אפילו שהי"ס כיון שהרשב"א (מ: ד"ה מביא) והריטב"א (שם ד"ה ואסיקנא) והר"ן (יט. מדה"ר) והאו"ח (הלכות שבת אות ע"ז) שהתירו לתת אפי' שהי"ס סוברים שאין בישול אחר בישול אפילו בלח (הרשב"א והר"ן היכן שציינתי לעיל והריטב"א לט. ד"ה שורין ואו"ח שם אות נ"ג. ועי' באו"ח שם ודלא כמאמ"ר שהוכיח מהאו"ח). והגהות סמ"ק (סי' רפ"ב אות י"ג) בשם ה"ר יעקב מקינון ותשב"ץ קטן (סי' כ"ז) וכל בו (סי' ל"א) כ' דוקא שאין הי"ס.
ומ"ש המג"א שהכל בו חשש משום נולד במקום שהי"ס כדי שלא יהיה נימוח כ"כ שיזוב לחוץ לא משמע כן בכל בו שלא הזכיר הא דאין מרסקין וכו' רק אח"כ בשם סה"ת וגם נראה שלא חושש לה שכ': ולא הביא ראיה ברורה כי עיקר ראיתו משום דאין מרסקין וכו' דאיהו סבר טעמא משום אולודי המים ואע"פ שחוזרין לקדמותן קרי ליה אולודי והרמב"ם ז"ל פי' הטעם משום סחיטה עכ"ל. וכן בהגהות סמ"ק כ' במקום שאין הי"ס קודם שהזכיר הא דאין מרסקין וכו' וגם כ' בצורה פסוקה דלא דמי לאין מרסקין וכו'. וכן מוכח בתשב"ץ קטן שכ' אח"כ: אבל אינו יכול להניחה ע"ג התנור ממש לפי שהוא תולדה דאור כדאיתא בבמ"ט (מח.) גבי ההוא עבדא דמנח כוזא ע"ג קומקומא וכו' וגם יש בירושלמי (פ"ג ה"ד) הרחקה עשו לכ"ר עכ"ל. הרי שאוסר משום שיכול לבוא לידי בישול בתולדות האור. (ומ"ש בחזו"ע שבת ח"ד עמ' שע"ב שאפשר דס"ל לראשונים אלו כסה"ת תמוה). ומ"ש המג"א שבהגהות סמ"ק מובא שצלי ופשטי"ד שוין אינה ראיה כ"כ, דהתם לא נחית אלא משום שיש צלייה אחר צלייה ואפילו אין בה שומן ואה"נ אם יש שומן בלא"ה אסור. ובדעת המרדכי (רמז ש"ל) אע"פ שנראה ודאי דקאי אפשטיד"א כמ"ש מג"א ולא כמו שהבין הב"י מ"מ מ"ש מג"א שחשש משום נולד במקום שהי"ס וכנ"ל לא משמע במה שסתם שירחיק שיעור שלא תהא היס"ב ולא פירש ובסתם הוא מפני הרתיחה עצמה. אבל באמת שאני נבוך בפירוש המרדכי שאם כוונתו מפני בישול אחר בישול בלח שמסתפק אם הוא בישול או לא היה לו לפרש בדבר שלא דיבר בו מעולם (ומשום צלייה אחר צלייה פשוט שמותר לדעתו כדמשמע ברמז ש"ב לא יתן אצל האש) ומשום צלייה אחר בישול שבישלו את הבשר ואח"כ אפו אותו עם הפת שהוא זמן מועט שלא הספיק ליצלות ושמא עכשיו יצלה דחוק קצת.
אלא כנראה שהראשונים האומרים דוקא שאין הי"ס סברו שגם שומן בישולו בחימומו בלבד. ואולי גם באמת יש סוג שומן שאין בישולו בחימומו שעליו כיון השו"ע ויש שבישולו בחימומו בלבד ועליו כיונו הראשונים. מיהו י"ל שבאינפאנד"א שעסקו הראשונים הללו, היה גם מרק שנקפא וכמ"ש להדיא בכל בו (וראה גם בסה"ת סי' רל"ה), ולכן אסרו הראשונים הנ"ל שהרי מרק ודאי בישולו בחימומו וכיון שנצטנן חזר לקדמותו אע"פ שהוא קפוא, אבל שומן לבד אה"נ שהיו מתירים.
אבל מה שנראה מהמג"א וכ"כ המשנ"ב (ואחריו בשו"ת אגר"מ דמיקרי יבש כיון שבשעה שנותנו לא נמחה עדיין, קשה דמ"מ כשנימוח חוזר להיות לח (עי' טהרות פ"ג מ"א) ונמצא מבשל. ועוד שהרי יש לנו לילך אחרי הסברא מדוע אין או יש בישול אחר בישול, ולח ויבש אינו אלא גילוי מילתא לסברא.
ומעתה לעניין חמאה אע"פ שלפי הטעם האחרון שנראה מהמג"א ה"ה בחמאה שמניחה כשהיא קשה דשרי, אבל לפי הטעם הנראה שהכל תלוי אם בישולו בחימומו או לא הרי סתם חמאה בישולה בחימומה בלבד.
או אולי צ"ל שאין הי"ס, וכ"כ הלבוש. אבל מה שהוכיח דאל"כ אפילו במקום שהי"ס מבעיא ליה לא מוכרח כ"כ, שאפשר משום דלא נחית לחדש שאפי' שהשומן נהיה נוזל הוא בכלל דבר יבש, אלא רק ר"ל שאינפאנדא מותרת באמור לעיל סט"ו שדבר שנתבשל כ"צ והוא יבש מותר להניחו אפי' במקום שהיס"ב, ואע"פ שהשומן שבה נימוח ואין כאן נולד והבן. וכן מה שהוכיח משמן כבר דחאו המג"א. ומ"ש המג"א להוכיח דגרסי' שהי"ס מדלעיל סי' רנ"ג ס"ה גם לא מוכרח כ"כ, דהתם לא נחית לאיסור בישול ונמשך בדוגמא של פנדי"ש אחרי הרשב"א והר"ן שהביא בב"י (והם סוברים שאין בישול אחר בישול בלח ערשב"א מ: ד"ה מביא וכו' וכללא דמלתא וכו' ובחמין שלא הוחמו וכו' ור"ן כב. מדה"ר ד"ה והרב), מה גם שאפשר ליישב הדוגמא שהוציא את השומן (עב"י כאן), וגם הרמ"א לעיל שם לא העיר שלדעתו אסור משום נולד רק המג"א שם ס"ק ל"ג. ומ"ש שכן משמע בגמ' וברש"י (קמה:) כל שבא בחמין שורין אותו בחמין שיהיה נימוח, דמשמע אע"פ שנימוח אח"כ יש לו דין דבר יבש, תמוה דהא אמר בגמ' כגו' תרנגולתא דר"א ועליה קאי רש"י שיהא נימוח וכמו שפי' בגמ' תרנגולתיה דר"א, מבשלה ושורה אותה וכו' בחמין למחות מאליה עכ"ל, וע"כ לא שייך שתהיה נוזל אלא שנעשית סיבים דקים.
ועוד שלכאו' אין לסמוך להקל אפילו שהי"ס כיון שהרשב"א (מ: ד"ה מביא) והריטב"א (שם ד"ה ואסיקנא) והר"ן (יט. מדה"ר) והאו"ח (הלכות שבת אות ע"ז) שהתירו לתת אפי' שהי"ס סוברים שאין בישול אחר בישול אפילו בלח (הרשב"א והר"ן היכן שציינתי לעיל והריטב"א לט. ד"ה שורין ואו"ח שם אות נ"ג. ועי' באו"ח שם ודלא כמאמ"ר שהוכיח מהאו"ח). והגהות סמ"ק (סי' רפ"ב אות י"ג) בשם ה"ר יעקב מקינון ותשב"ץ קטן (סי' כ"ז) וכל בו (סי' ל"א) כ' דוקא שאין הי"ס.
ומ"ש המג"א שהכל בו חשש משום נולד במקום שהי"ס כדי שלא יהיה נימוח כ"כ שיזוב לחוץ לא משמע כן בכל בו שלא הזכיר הא דאין מרסקין וכו' רק אח"כ בשם סה"ת וגם נראה שלא חושש לה שכ': ולא הביא ראיה ברורה כי עיקר ראיתו משום דאין מרסקין וכו' דאיהו סבר טעמא משום אולודי המים ואע"פ שחוזרין לקדמותן קרי ליה אולודי והרמב"ם ז"ל פי' הטעם משום סחיטה עכ"ל. וכן בהגהות סמ"ק כ' במקום שאין הי"ס קודם שהזכיר הא דאין מרסקין וכו' וגם כ' בצורה פסוקה דלא דמי לאין מרסקין וכו'. וכן מוכח בתשב"ץ קטן שכ' אח"כ: אבל אינו יכול להניחה ע"ג התנור ממש לפי שהוא תולדה דאור כדאיתא בבמ"ט (מח.) גבי ההוא עבדא דמנח כוזא ע"ג קומקומא וכו' וגם יש בירושלמי (פ"ג ה"ד) הרחקה עשו לכ"ר עכ"ל. הרי שאוסר משום שיכול לבוא לידי בישול בתולדות האור. (ומ"ש בחזו"ע שבת ח"ד עמ' שע"ב שאפשר דס"ל לראשונים אלו כסה"ת תמוה). ומ"ש המג"א שבהגהות סמ"ק מובא שצלי ופשטי"ד שוין אינה ראיה כ"כ, דהתם לא נחית אלא משום שיש צלייה אחר צלייה ואפילו אין בה שומן ואה"נ אם יש שומן בלא"ה אסור. ובדעת המרדכי (רמז ש"ל) אע"פ שנראה ודאי דקאי אפשטיד"א כמ"ש מג"א ולא כמו שהבין הב"י מ"מ מ"ש מג"א שחשש משום נולד במקום שהי"ס וכנ"ל לא משמע במה שסתם שירחיק שיעור שלא תהא היס"ב ולא פירש ובסתם הוא מפני הרתיחה עצמה. אבל באמת שאני נבוך בפירוש המרדכי שאם כוונתו מפני בישול אחר בישול בלח שמסתפק אם הוא בישול או לא היה לו לפרש בדבר שלא דיבר בו מעולם (ומשום צלייה אחר צלייה פשוט שמותר לדעתו כדמשמע ברמז ש"ב לא יתן אצל האש) ומשום צלייה אחר בישול שבישלו את הבשר ואח"כ אפו אותו עם הפת שהוא זמן מועט שלא הספיק ליצלות ושמא עכשיו יצלה דחוק קצת.
אלא כנראה שהראשונים האומרים דוקא שאין הי"ס סברו שגם שומן בישולו בחימומו בלבד. ואולי גם באמת יש סוג שומן שאין בישולו בחימומו שעליו כיון השו"ע ויש שבישולו בחימומו בלבד ועליו כיונו הראשונים. מיהו י"ל שבאינפאנד"א שעסקו הראשונים הללו, היה גם מרק שנקפא וכמ"ש להדיא בכל בו (וראה גם בסה"ת סי' רל"ה), ולכן אסרו הראשונים הנ"ל שהרי מרק ודאי בישולו בחימומו וכיון שנצטנן חזר לקדמותו אע"פ שהוא קפוא, אבל שומן לבד אה"נ שהיו מתירים.
אבל מה שנראה מהמג"א וכ"כ המשנ"ב (ואחריו בשו"ת אגר"מ דמיקרי יבש כיון שבשעה שנותנו לא נמחה עדיין, קשה דמ"מ כשנימוח חוזר להיות לח (עי' טהרות פ"ג מ"א) ונמצא מבשל. ועוד שהרי יש לנו לילך אחרי הסברא מדוע אין או יש בישול אחר בישול, ולח ויבש אינו אלא גילוי מילתא לסברא.
ומעתה לעניין חמאה אע"פ שלפי הטעם האחרון שנראה מהמג"א ה"ה בחמאה שמניחה כשהיא קשה דשרי, אבל לפי הטעם הנראה שהכל תלוי אם בישולו בחימומו או לא הרי סתם חמאה בישולה בחימומה בלבד.
