בתוך הסעודה או לברכה אחרונה?יביע אומר מפורש כותב שלגבי שוקולד המדד לברכה הוא אם אתה לועס אותו או שם בפה והוא נימוח
מה המקור?
בתוך הסעודה או לברכה אחרונה?יביע אומר מפורש כותב שלגבי שוקולד המדד לברכה הוא אם אתה לועס אותו או שם בפה והוא נימוח
למדתי את זה ממש מזמן כמדומני שמדוייק בכלבו כמו שכתבתיאין עיקר וטפל כשלא כיוון
בדבר שיש רגילות אף שלא כיוןאין עיקר וטפל כשלא כיוון
יש מקור בפוסקים לדבריך?למדתי את זה ממש מזמן כמדומני שמדוייק בכלבו כמו שכתבתי
דיברתי בלי רגילותבדבר שיש רגילות אף שלא כיון
יש עיקר וטפל
אעיין שם בל"נבתוך הסעודה יבי''א חלק
ח
אמנם הרב רבי והרב דוד יוסף סוברים אחרת במרן זצל
אך הילקוי כתב במכתב כך וכן הוא בחזו''ע
אז תאמר גם שמברך על שתיה וכל דבר?דיברתי בלי רגילות
ושוב בינותי שאפילו לשיטתך שלא מברכים על שוקולד בסעודה הני מילי שטפל ללחם אבל כיוון שהוא היס"ד גמור שוב אינו טפל אפילו ללחם ולכולי עלמא מברך, כן נ"ל פשוט.
מפורש לא מצאתי בזמנו, אבל כן מדוייק בכלבו, שכמדומני הוא המקור של הדין, או שמביא את הדעה הזאת.יש מקור בפוסקים לדבריך?
מה שיצא לי בזמנו שיש שני מיני עיקר וטפל, האחד ללפת בו את הפת כממרח שוקולד, והאחר שנאכל להשביע כגון אורז וכדו'.כי דין עיקר וטפל בלי כוונה שלא מועיל זה להדיא
אני לא מביןאעיין שם בל"נ
יישר כח
מ"מ לפי הנ"ל אינו עניין לכאן דבהיס"ד לכו"ע יברך
פשוט, לא הבנתי, זה בדיוק דין היס"דאז תאמר גם שמברך על שתיה וכל דבר?
תראה במאורות בהקדמה שיש 4 סוגים לפחות של עיקר וטפל וישר כחמפורש לא מצאתי בזמנו, אבל כן מדוייק בכלבו, שכמדומני הוא המקור של הדין, או שמביא את הדעה הזאת.
מה שיצא לי בזמנו שיש שני מיני עיקר וטפל, האחד ללפת בו את הפת כממרח שוקולד, והאחר שנאכל להשביע כגון אורז וכדו'.
ועל המין הראשון אינו מברך ועל השני כן
ובכלל אחר שמרח מה שייך לברך שהכל?
הוא מדבר בהיס"ד או סתם בסעודה?הרב אברהם יוסף אומר להדיא שלא לברך ואתה אמר פשוט אתה רוצה שאצלם לך מספרי את תשובותו?
כמו שאוכל קרקר ולא חשב לאכול עם טונה או גבינה ושוב נמלך שצריך לברך עליהן שהכל אפילו שמורח כי אין עיקר וטפל בלי כוונה או רגילות כמפורש בדברי הפוסקים בסימן ריבובכלל אחר שמרח מה שייך לברך שהכל?
השנים האחרים לכאו' אינם עניין לכאןתראה במאורות בהקדמה שיש 4 סוגים לפחות של עיקה וטפל וישר כח/
אשמח למקור מדוייקכמו שאוכל קרקר ולא חשב לאכול עם טונה או גבינה ושוב נמלך שצריך לברך עליהן שהכל אפילו שמורח כי אין עיקר וטפל בלי כוונה או רגילות כמפורש בדברי הפוסקים בסימן ריב
ידידי היקר כל זה בהיסח דעת של גומר בדעתו לא לאכול עודתראה ביד בתשובה שהרב אלישיב אומר שאין היום היסח דעת כי כבר כך הדורות חלשים והביאו הראל שליט''א במכתב
והוא מחלק בין האנשים יש כאלו ייקים שאצלם היסח הדעת זה גמרנו יש יותרשדעתם קלה
מדבר בסעודה. אבל למה שיהיהחילוק בין זה לזההוא מדבר בהיס"ד או סתם בסעודה?
אשמח לראות המקורות