דם האדם באדם
בתחילה ברא הקב"ה את עולמו במידת הדין, שנא' ''בראשית ברא א-להים''. כשראה שאין יכול להתקיים שיתף עימה מידת הרחמים שנא' ''ביום עשות ה' א-להים ארץ ושמים'' (ב"ר י"ב ט"ו) ובמה הכניס הקב"ה את מידת הרחמים? הנה גם באדם נאמר ''וייצר ה' א-להים את האדם'', וכבר אמרו חז"ל שכל עבודתנו עבודת הקודש בזה העולם הוא כדי לא לקבל בעוה"ב ''נהמא דכיסופא'', שלא נקבל את חלקנו בעולם הבא בגלל רחמי הקב"ה אלא מצד הדין. נמצא אם כן שאנו עוסקים בהבאת הטוב שבמידת הדין עלינו, ומידה זו נקראת החסד שבדין, דהיינו הצד של הנתינה שבדין ולא הצד של הלקיחה והמשפט שבדין. הרי שכל מה שאנו עושים הוא לתקן ולמתק את הדין שיהיה על צד החסדים ולא על צד הגבורות. כי לא יצדק לפניו כל חי.וכן ניתן לראות זאת בטבע התפעלות גופנו, בהיות הדם הכח המפעיל, שהרי הדם הוא הנפש, שהיא במידת הדין. אלא שכיון שזהו גופנו המפעילו ומזרימו, הרי שמידת הרחמים היא זו שמפעילה את מידת הדין וכפי שנתבאר. וגם על פי הרפואה יש לזה סמך, בהיות עיקר הדם והגורם לצבעו האדום המסמל את מידת הדין מורכב מהיחידות הקרויות 'כדוריות אדומות', ואילו הכוח המפעילו שהוא הנוזל המזרים את הדם קרוי 'פלסמה' והוא אינו אדום כלל אלא צבעו כצבע זהב כעין המים, וחומר היסוד שלו גם כן הוא מים. שהם מצד החסד כידוע. גם התורה נמשלה למים שמכיון שהיא המנהיגה את מיתוק הדין בעולם הרי שהיא מצד החסדים. וכן במזיגת הכוס בשבת ויו"ט ממתיקים הגבורות במים.
ובזה יש לבאר עניין פרשת תזריע וילדה זכר כידוע שהוא מעניין עצירת גבורות הגבר, שבהיות החסדים שבאיש מפעילים הגבורות באישה בעוצרו את גבורותיו אזי יזכו לבן זכר שעבודתו היא למתק את הגבורות בעולם, שהוא מצד הרחמים והאשה היא מצד הדין. ומזה הטעם אסורה היא בהתגבר גבורותיה שבכל פעולה יגברו הדינים ולא יפעל כראוי רק יוולד עזות מצח כפי שאמרו. ודו"ק כי קיצרתי בזה מטעמים ידועים.
ובהיות האיש הממתק את הגבורות יש לבאר בזה גם כן עניין פרה אדומה שמכיון שהלך הממתק אין להשאיר הגבורות בעולם לבדם ועל כן ישחטו את הפרה האדומה לבטל מידת הדין השייכת לו.
ובפסח עניין נפרד יש כאן, שהוא משיכת הדינים עצמם אל עבר מידת הרחמים, שהרי אנו שותים יין ובנ"י מרחו דם השה על המשקוף, והשה הרי הוא בבחינת הרחמים, ודם היוצא ממנו הרי הוא הדין היוצא מן הרחמים, ועניין זה מורה על כך שכל הדינים יהיו רק מצד הרחמים. ולכן מסבים על צד שמאל להורות משיכת הדינים שבימין לצד החסד שבשמאל. וזה טעם התחלת מכות מצרים בדם וסיומה בבכורות. שדם שהוא המורה על מידת הדין, הרי הוא בקושי הדין על מצרים בלבד, ואילו בנ"י שתו מים חיים בחינת הרחמים. ובמכת בכורות הרג את בניהם שאין רצונו בעבודתם במיתוק הדינים, מה גם שהלא בכורותיהם היו מבחינת הדין, שהרי היו בני ט' מידות ובני ניאוף כפי שדרשו חז"ל שהבחין בין טיפה לטיפה. וכידוע העלו בנ"י משם כל נצוצות הקדושה והוא כמתבאר, שכיוון שאין בו קדושה כלל אזי אין להחיות את בכורותיהם שנועדו לעבוד עבודת הקודש כבכורות. וכל עבודת הפסח היא העבדות מצד המצה והמרור להורות שעבודינו אליו בעבודתנו. ורק ע"י שיעבוד מוחלט אפשר לפעול כל זאת בדרגה הנשגבה הזאת.
נ.ב. לפני כל תגובה/הארה/הערה נא לקרוא את מאמר הפתיחה
ניתן להירשם לקבלת עדכונים ע"י לחיצה על "עדכן אותי" בעמוד הראשי של הבלוג.
