• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מדוע בשור אין את החידוש של "כוח אחר מעורב בהן"

המשנה הראשונה בב"ק מציינת דהחידוש שהתחדש רק באש זה שאעפ"י ש"כח אחר מעורב בהן" -חייבים.
ואתמהה הרי שור הוא גם ישות עצמאית ומ"מ מחייבים את הבעלים והיינו דאע"ג שכח אחר מעורב בהן - חייבים,
הישות העצמאית של השור היא בבעלות המזיק כך שאי"ז סיבה להקל עליו... רק באש שהרוח אינו בבעלותו זו סברא להקל.
במילים אחרות: הפטור אינו בגלל שהנזק לא צפוי אלא בגלל שהנזק לא מתייחס לגמרי אליו משא"כ בשור.
 
הישות העצמאית של השור היא בבעלות המזיק כך שאי"ז סיבה להקל עליו...
מי דיבר על סיבה לחייבו וכ"ו,
מה שכתוב שאעפ"י שפעולת הבעלים לא היא המזקת באופן ישיר, והיינו "כוח אחר המעורב בהן" מ"מ חשוב שהכל נעשה מכוחו,
וזה שייך גם בשור דהרי העדר השמירה של הבעלים אינה ההיזק אלא כוח אחר [השור] הוא המזיק,
 
מי דיבר על סיבה לחייבו וכ"ו,
מה שכתוב שאעפ"י שפעולת הבעלים לא היא המזקת באופן ישיר, והיינו "כוח אחר המעורב בהן" מ"מ חשוב שהכל נעשה מכוחו,
וזה שייך גם בשור דהרי העדר השמירה של הבעלים אינה ההיזק אלא כוח אחר [השור] הוא המזיק,
א. הגמ' דיברה על סיבה לחייבו בכך שביארה בסברא זו את החידוש במשנה כלומר, שלמרות שכוח אחר מעורב בו זה טעם לפטור מכל מקום מחייבים.
ב. בקשר לאיך שביארת את החידוש שחשיב שהכל נעשה מכוחו, אי"ז פשוט וכבר חקרו האח' אם גדר החידוש הוא כפי שכתבת או שלמרות שלא הכל נעשה מכוחו מ"מ חייב.
ג. ואחזור על דברי למרות שאין לי הרבה מה להוסיף, מאחר ויש לו בעלות על גוף השור, גם הדחפים של השור הם שלו ואין כל סברא להקל עליו מאחר והנזק נעשה מחמתם, והדברים פשוטים.
 
המשנה הראשונה בב"ק מציינת דהחידוש שהתחדש רק באש זה שאעפ"י ש"כח אחר מעורב בהן" -חייבים.
ואתמהה הרי שור הוא גם ישות עצמאית ומ"מ מחייבים את הבעלים והיינו דאע"ג שכח אחר מעורב בהן - חייבים,
במחילת כבוד תורתו.

קושיא מעיקרא ליתא, כל ממונו המזיק הממון הוא המזיק ולא הבעלים, התורה חידשה שצריך לשלם על ממונו המזיק! והשור הינו ממונו!
היזקי שור (שן, רגל, קרן) אינם נזקים הנגרמים בסופו של תהליך מפעולת אדם (כגון בור שאדם חפרו, או אש שאדם הציתו) בהם ניתן לדון כח אחר שאינו פעולת האדם המזיק כ'כח אחר מעורב בהם', אלא נזקי ממונו, וכל עוד והשור הוא ממונו הריהו חייב בנזקיו!
 
במחילת כבוד תורתו.

קושיא מעיקרא ליתא, כל ממונו המזיק הממון הוא המזיק ולא הבעלים, התורה חידשה שצריך לשלם על ממונו המזיק! והשור הינו ממונו!
היזקי שור (שן, רגל, קרן) אינם נזקים הנגרמים בסופו של תהליך מפעולת אדם (כגון בור שאדם חפרו, או אש שאדם הציתו) בהם ניתן לדון כח אחר שאינו פעולת האדם המזיק כ'כח אחר מעורב בהם', אלא נזקי ממונו, וכל עוד והשור הוא ממונו הריהו חייב בנזקיו!
דברי טעם, אם כי אזכירך שהשואל הנכבד עסוק ראשו ורובו בשאלה מה המחייב בנזקין, ויש לו 50% שהמחייב זה האי שמירה... ולפי"ז אין את החילוק שכתבת, ופשוט.
 
מי דיבר על סיבה לחייבו וכ"ו,
מה שכתוב שאעפ"י שפעולת הבעלים לא היא המזקת באופן ישיר, והיינו "כוח אחר המעורב בהן" מ"מ חשוב שהכל נעשה מכוחו,
וזה שייך גם בשור דהרי העדר השמירה של הבעלים אינה ההיזק אלא כוח אחר [השור] הוא המזיק,
רבותי! אין מקום לדון על שור ככח אחר מעורב בו! כל שכחו 'במתניו' אין כאן מקום להגדרת כח אחר. כל מי שלמד קצת ב''ק מבין את זה. מחילה.
באש הנדון הוא שכח אחר - היינו כח שאינו נמצא בגופה של האש כמו בשור המזיק. וזה פשוט מאד מאד. וד''ל.
 
רבותי! אין מקום לדון על שור ככח אחר מעורב בו! כל שכחו 'במתניו' אין כאן מקום להגדרת כח אחר. כל מי שלמד קצת ב''ק מבין את זה. מחילה.
באש הנדון הוא שכח אחר - היינו כח שאינו נמצא בגופה של האש כמו בשור המזיק. וזה פשוט מאד מאד. וד''ל.
לא עלה על דעת מאן דהו לדון שור ככוח אחר מעורב בו, המקשן בקי היטב במסכת בבא קמא ולא פיספס את הפרט הפשוט הזה... השאלה היא למה! למה באמת צריך שהכוח אחר יהיה חיצוני ולא די בכוח אחר שבגוף המזיק.
 
לא עלה על דעת מאן דהו לדון שור ככוח אחר מעורב בו, המקשן בקי היטב במסכת בבא קמא ולא פיספס את הפרט הפשוט הזה... השאלה היא למה! למה באמת צריך שהכוח אחר יהיה חיצוני ולא די בכוח אחר שבגוף המזיק.
א''כ זה פשוט, איך יקרא כח השור בעצמו 'כח אחר' מעורב בו?
ובסברא, כל שסיבת הגעת הנזק אל הניזק מונחת במזיק עצמו, אין בו חידוש כבאש, שבה סיבת ההגעה חיצונית לגוף המזיק.
 
א''כ זה פשוט, איך יקרא כח השור בעצמו 'כח אחר' מעורב בו?
ובסברא, כל שסיבת הגעת הנזק אל הניזק מונחת במזיק עצמו, אין בו חידוש כבאש, שבה סיבת ההגעה חיצונית לגוף המזיק.
כמדומני שהמקשן יצא מנקודת הנחה שכוח אחר מעורב בו הוא סברא להקל כי לא היה בטוח שיתרחש הנזק, ולפי"ז אין סברא לחלק בין אם הכוח נמצא במזיק או מחוצה לו, ולכן לדעתי יותר מדויק התירוץ שכתבתי לעיל.
 
מי דיבר על סיבה לחייבו וכ"ו,
מה שכתוב שאעפ"י שפעולת הבעלים לא היא המזקת באופן ישיר, והיינו "כוח אחר המעורב בהן" מ"מ חשוב שהכל נעשה מכוחו,
וזה שייך גם בשור דהרי העדר השמירה של הבעלים אינה ההיזק אלא כוח אחר [השור] הוא המזיק,
לאחר כל הדו"ד נבאר בקצרה את ההבנה הבהירה והמבין יבין,
כח אחר מעורב בו הוי טעם וסיבה (או להקל או להחמיר יעוי’ תוס’ ה’ ב’) דווקא בהיכי תימצות שהאדם עצמו פעל את הנזק אלא שכח אחר מעורב בו,
וביתר ביאור, כ"מ דאיכא למימר דאיכא כח אחר מעורב בו היינו דווקא שהכח אחר הוא "מעורב" אך היכא דהכח אחר הוא פעל הנזק וללא שייכות כלל לבעליו, וכגון ב"ח דהוה דבר עצמאי עם רצונות וחשקים משלו ואין שייך כלל לשייכו ןבעליו כיוון דאין הוא שייך כלל לנזק וכפי שלא נאמר דעבד שמזיק איכא בזה כח אחר,
אלא דחידשה תורה דאיכא חיוב מחודש על ממונו בסיבת מה שהם ממונו, והיינו דאע"פ דשורו הוי דבר עצמאי ואין הוא מגיחו או משיכו בניזק ואעפ"כ חייב מחמת שעליו מוטל השמירה על ממונו ומחוייב למונעו שלא יזיק,
ולפמשנ"ת אי"ז קו’ כלל מ"ט לא חשיב כח אחר מעורב בו בשורו, כיוון שהיא גופא מה שחייבתו תורה על הכח אחר מעורב בו, משא"כ בעלמא דאמרינן דחייב על מה שכח אחר מעורב היינו דווקא בדבר שמתייחס אליו וכגון אש דהוא הבעיר או דהויא שלו דחייב אע"פ דאין הוא עשה הנזק וכן לא הויא כשורו דאזיל מעצמו והוי דבר עצמאי דע"ז גופא חייב, וא"כ חזינן דחייבתו תורה על הבערתו או על הנחתו וכל כה"ג אע"פ שאין הנזק ישיר ממנו אלא ע"י כח אחר, משא"כ בשור דהחיוב הוא רק על הכח אחר דכיוון דהוי כח אחר חייב, וביותר כפי שנכתב לעיל אי"ז כח אחר כלל דאין הוא נלווה לדבר נוסף בכדי לחייב אלא הוא עמנו החיוב.
ותן לחכם ויחכם עוד.
 
ולפמשנ"ת אי"ז קו’ כלל מ"ט לא חשיב כח אחר מעורב בו בשורו, כיוון שהיא גופא מה שחייבתו תורה על הכח אחר מעורב בו, משא"כ בעלמא דאמרינן דחייב על מה שכח אחר מעורב היינו דווקא בדבר שמתייחס אליו וכגון אש דהוא הבעיר
לפי דבריכם שבאמת יש בשור כח אחר, א''כ חוזרת השאלה מה נתחדש באש יותר מבשור. ואדרבה, הלא באש היה הוא פועל פעולה וכח אחר השלים את מעשהו של האדם, ואם בשור חייבתו כ''ש באדם.
לכן לענ''ד אינו כן. שוב, לא שייך להגדיר את השור ככח אחר מעורב בו כלל. שכל המושג 'כח אחר' חוזר על מציאות שהיא מחוץ לדבר המזיק, וכל הילוכו אינה אלא על ידה. משא''כ בשור שכחו להזיק מונח בו עצמו.
 
לאחר כל הדו"ד נבאר בקצרה את ההבנה הבהירה והמבין יבין,
כח אחר מעורב בו הוי טעם וסיבה (או להקל או להחמיר יעוי’ תוס’ ה’ ב’) דווקא בהיכי תימצות שהאדם עצמו פעל את הנזק אלא שכח אחר מעורב בו,
וביתר ביאור, כ"מ דאיכא למימר דאיכא כח אחר מעורב בו היינו דווקא שהכח אחר הוא "מעורב" אך היכא דהכח אחר הוא פעל הנזק וללא שייכות כלל לבעליו, וכגון ב"ח דהוה דבר עצמאי עם רצונות וחשקים משלו ואין שייך כלל לשייכו ןבעליו כיוון דאין הוא שייך כלל לנזק וכפי שלא נאמר דעבד שמזיק איכא בזה כח אחר,
אלא דחידשה תורה דאיכא חיוב מחודש על ממונו בסיבת מה שהם ממונו, והיינו דאע"פ דשורו הוי דבר עצמאי ואין הוא מגיחו או משיכו בניזק ואעפ"כ חייב מחמת שעליו מוטל השמירה על ממונו ומחוייב למונעו שלא יזיק,
ולפמשנ"ת אי"ז קו’ כלל מ"ט לא חשיב כח אחר מעורב בו בשורו, כיוון שהיא גופא מה שחייבתו תורה על הכח אחר מעורב בו, משא"כ בעלמא דאמרינן דחייב על מה שכח אחר מעורב היינו דווקא בדבר שמתייחס אליו וכגון אש דהוא הבעיר או דהויא שלו דחייב אע"פ דאין הוא עשה הנזק וכן לא הויא כשורו דאזיל מעצמו והוי דבר עצמאי דע"ז גופא חייב, וא"כ חזינן דחייבתו תורה על הבערתו או על הנחתו וכל כה"ג אע"פ שאין הנזק ישיר ממנו אלא ע"י כח אחר, משא"כ בשור דהחיוב הוא רק על הכח אחר דכיוון דהוי כח אחר חייב, וביותר כפי שנכתב לעיל אי"ז כח אחר כלל דאין הוא נלווה לדבר נוסף בכדי לחייב אלא הוא עמנו החיוב.
ותן לחכם ויחכם עוד.
ופשוט וברור שכל תמיהתינו היתה דוקא לפי הצד שאדם מתחייב בנזקי ממונו משום שהוא פשע בשמירה [ולא מדין 'ממון המזיק' דאז לק"מ וכפי שהיטבת להסביר].
כך שדבריך לא מועילים לנו.
לכן לענ''ד אינו כן. שוב, לא שייך להגדיר את השור ככח אחר מעורב בו כלל. שכל המושג 'כח אחר' חוזר על מציאות שהיא מחוץ לדבר המזיק, וכל הילוכו אינה אלא על ידה. משא''כ בשור שכחו להזיק מונח בו עצמו.
אבל אם דנים כלפי האדם, שהוא נידון כ'אדם המזיק' משום פשיעתו, א"כ תיקשי אמאי ל"ה כוח אחר המעורב בהן, הרי השור הוא כוח עצמאי שמזיק.
 
המשנה הראשונה בב"ק מציינת דהחידוש שהתחדש רק באש זה שאעפ"י ש"כח אחר מעורב בהן" -חייבים.
זה דוודקא לתוס' יש רשב"א ומאירי דס"ל דהוי סברא בין לחומרא ובין לקולא ויש נ"י דס"ל שזה לחומרא
 
זה דוודקא לתוס' יש רשב"א ומאירי דס"ל דהוי סברא בין לחומרא ובין לקולא ויש נ"י דס"ל שזה לחומרא
לא התכוונתי דוקא לחומרא.
אלא שכמו שאו' בגמ' אינספור פעמים [ג: ו. ועוד] שזוהי 'צורת המזיק' [ואה"נ כלפי 'מעלת המזיק' בזה פליגי הראשונים ולא נגענו בזה].
 
ופשוט וברור שכל תמיהתינו היתה דוקא לפי הצד שאדם מתחייב בנזקי ממונו משום שהוא פשע בשמירה [ולא מדין 'ממון המזיק' דאז לק"מ וכפי שהיטבת להסביר].
כך שדבריך לא מועילים לנו.

אבל אם דנים כלפי האדם, שהוא נידון כ'אדם המזיק' משום פשיעתו, א"כ תיקשי אמאי ל"ה כוח אחר המעורב בהן, הרי השור הוא כוח
דברי הם לב’ הצדדים בחקירה,
בראשית הדברים אציין שאין אנו עוסקים בטירונים, וודאי שכל דברינו אזלי בתר כל ההבנות של רבותינו האחרונים זצלל"ה ושיבלחט"א,
ואעפ"כ לא אמנע מלשוב על מעט מן הדברים הבסיסיים, דהא זה דבר פשוט דגם להצד שהטעם דחייב על ממונו המזיק הוא מטעם דפשע בשמירה אין זה שייך כלל וכלל לפרשת אדם המזיק לא מיניה ולא מקצתיה, דהא א"כ מ"ט הוו פרשה נפרדת בפנ"ע ולא מיכללו בפרשת אדם המזיק, וביותר דא"כ מדוע מיפלגו לג’ אבות קרן ושו”ר, דהא אם מחייב מטעם דפשע בשמירה וכל’ הרב ואזכה לחדש דנידון כאדם המזיק, מה איכפ”ל כלל האם פשע בשמירה על קרן או על שו”ר דהא הפשיעה היא בגופו של שור, ועל כרחין הטעם הוא כפש”כ לעיל בביאור הטעם דחייב על ממונו המזיק בב”ח, ואין אני יחידי אלא מסיעין לי טפי רבוותאה, דוודאי דחייב על עצמיות שורו, וכיוון שע”ז גופא הוא דמחייבינן ליה א”כ שוב ליכא למיפרך דאיכא בזה כח אחר מעורב בו, וכפשנ”ת.
אלא דלאחר כל הנ”ל דנתבאר טובא גדר החיוב, כשנבוא לבאר טעם החיוב בזה איכא לבאר בב’ אופנים האם מטעם עצם מה דהוי ממונו או דבעינן לטעמא דפשע בשמירה, אך כ”ז דווקא כשנדון על שיוך המזיק לבעליו, אמנם המזיק עצמו וודאי דהמחייב הוא עצמיותו, וגם אם נימא דחייב על מה שפשע בשמירתו זה דווקא ההיכי תימצא לחייבו ע”ז, ולאחר דמסקינן דחייב מטעם דפשע בשמירתו הטעם דחייבתו תורה הוא על עצמיות שורו, ובזה איכא למיפלג לקרן שן ורגל,
והדברים נהירים כנתינתם וליכא למיטעי בזה כלל, בברכת ותן בליבנו להבין וכו’.
 
לפי דבריכם שבאמת יש בשור כח אחר, א''כ חוזרת השאלה מה נתחדש באש יותר מבשור. ואדרבה, הלא באש היה הוא פועל פעולה וכח אחר השלים את מעשהו של האדם, ואם בשור חייבתו כ''ש באדם.
לכן לענ''ד אינו כן. שוב, לא שייך להגדיר את השור ככח אחר מעורב בו כלל. שכל המושג 'כח אחר' חוזר על מציאות שהיא מחוץ לדבר המזיק, וכל הילוכו אינה אלא על ידה. משא''כ בשור שכחו להזיק מונח בו עצמו.
לענ”ד פלשת לנושא אחר שאינו שייך כ”כ לנושא דידן האם מונח הכח בדבר עצמו או דהוא דבר חיצוני, עצם הנושא אמנם נכון אך כעת לא בעינן לזה,
ואתחיל לבאר תחילה מאש, והיינו דבכל כה”ג דיש מעשה התחלתי של האדם אמנם לא הוא גרם באופן ישיר את הנזק ואעפ”כ מחייבינן ליה על הנזק כגון באש בזה שייך לדון כח אחר, והיינו דהתם אין מחייבינן ליה על הכח אחר אלא על אף הכח אחר או בגלל הכח אחר, בזה שייך לדון כח אחר, משא”כ בשור דהמחייב הוא הכח אחר והיינו דמחייבינן ליה עצמיות שורו, ולכך ליכא למיפרך כלל דאיכא כח אחר, דהא הכח אחר הוא עצמו המחייב גופא, וד”ל.
 
חזור
חלק עליון