הקשה המהר"ל מפראג (דרוש לשבת הגדול), אחר דהקב"ה שעה אל הבל ומנחתו, א"כ כיצד הצליח אח"כ קין להורגו, והרי "שומר מצווה לא ידע דבר רע" (קהלת ח, ה), וכ"ש כאן שהרי הקב"ה שעה אל מנחתו, ואיך לא היה להבל שמירה מיוחדת מקין אחיו שלא יהרגנו.
ותירץ, שמה שהבל הקריב קרבן, לא היה זה מצד עצמו, אלא כשראה שקין מקריב קרבן, אז נתעורר גם הוא להקריב, ולא היה מתעורר ומתאמץ מעצמו, ולא היה פונה אלא המעשים הטובים מצד עצמו ואין ממש במעשה זה. ודייק כן מלשון הכתוב "והבל הביא גם הוא", ומדוע הוצרכה התורה לכתוב "גם הוא", אלא לאחר שראה שקין מקריב, הקריב גם הוא (הובא בקצרה במעינה של תורה).
ומובא מתיקו"ז (ס"ט ק"ב) שהבל הציץ בשכינה ולכן נהרג. ויתכן שזה מתרץ גם את קושיית המהר"ל, עי' קדושין (לט, ב) שלא אמרינן שלוחי מצווה אינן ניזוקין אם באותה שעה עבר עבירה.
ותירץ, שמה שהבל הקריב קרבן, לא היה זה מצד עצמו, אלא כשראה שקין מקריב קרבן, אז נתעורר גם הוא להקריב, ולא היה מתעורר ומתאמץ מעצמו, ולא היה פונה אלא המעשים הטובים מצד עצמו ואין ממש במעשה זה. ודייק כן מלשון הכתוב "והבל הביא גם הוא", ומדוע הוצרכה התורה לכתוב "גם הוא", אלא לאחר שראה שקין מקריב, הקריב גם הוא (הובא בקצרה במעינה של תורה).
ומובא מתיקו"ז (ס"ט ק"ב) שהבל הציץ בשכינה ולכן נהרג. ויתכן שזה מתרץ גם את קושיית המהר"ל, עי' קדושין (לט, ב) שלא אמרינן שלוחי מצווה אינן ניזוקין אם באותה שעה עבר עבירה.
