מה הדין 4 כוסות לילד בן 5

[איש ישר]

האם לילד קטן בן 5 צריך לתת לשתות 4 כוסות בליל הסדר?
אם כן, האם צריך לתת לו כוס שיש בו שיעור רביעית או שאפשר לתת להם לשתות בגביעים שהם מקבלים מהגן (כ40 מ"ל)?
והאם אפשר לתת לו לשתות את כל 4 כוסות ברצף?

 

[בנימין לוריא]

מסתבר שמדין חינוך כדאי לתת להם לשתות 4 כוסות (כמובן, של מיץ ענבים).
אולם לכאו' לא צריך להקפיד להם בשיעור הנכון, ולכן יכולים לשתות גם בגביעים קטנים.
אולם לא לשתות את כל ה-4 כוסות ברצף, כיון שזה כמו לתת להם ד' מינים מספוג שלא יוצא בזה גם יד"ח חינוך.
אלא צריך להיות את עיקר המצווה אע"פ שאין את כל פרטיה.

 

[פשוט]

מסתבר שמדין חינוך כדאי לתת להם לשתות 4 כוסות (כמובן, של מיץ ענבים).
אולם לכאו' לא צריך להקפיד להם בשיעור הנכון, ולכן יכולים לשתות גם בגביעים קטנים.
אולם לא לשתות את כל ה-4 כוסות ברצף, כיון שזה כמו לתת להם ד' מינים מספוג שלא יוצא בזה גם יד"ח חינוך.
אלא צריך להיות את עיקר המצווה אע"פ שאין את כל פרטיה.

יש מצוות חינוך על פחות מכשיעור?

 

[מרן הגר"ע הררי-רפול זצ"ל]

יש מצוות חינוך על פחות מכשיעור?

תלוי במחלוקת הראשונים והאחרונים מהו דין חינוך,
וכהא דפליגי בלולב גזול אי יוצא בו יד"ח חינוך או לאו.

 

[בנימין לוריא]

יש מצוות חינוך על פחות מכשיעור?

א. מסתבר שכן. כמו לחנך ילד באתרוג פסול.
ב. אם זה כ-40 מ"ל אז אולי זה רוב רביעית ואז זה עדיף.

 

[פשוט]

תלוי במחלוקת הראשונים והאחרונים מהו דין חינוך,

מה שאני זוכר כעת הוא הריטב"א ז"ל בסוכה שכותב שצריך לחנכו במצוה כתיקנה. וכתב שם לאפוקי מהטועים בזה, שאיני זוכר כעת מיהם.

וכהא דפליגי בלולב גזול אי יוצא בו יד"ח חינוך או לאו.

כוונתך לשאול ביו"ט ראשון, וזכורני שראיתי מביאים מאחרוני זמננו שמה שהקילו בזה באירופה, היינו מחמת גודל העניות, אבל כיום אין להקל בזה.

וכעת עלה בדעתי שאולי זה קשור לנידון דחצי שיעור במצוה, אמנם שם הנידון כשאינו יכול לקיים המצוה בשלמותה, וכאן בנד"ד יכול לתת לבנו קטן שיעור כוס. וצ"ע.

 

[מרן הגר"ע הררי-רפול זצ"ל]

כמדומני במרדכי פליג על הריטב"א בזה, ובל"נ אבדוק.

 

[מרן הגר"ע הררי-רפול זצ"ל]

וזכורני שראיתי מביאים מאחרוני זמננו שמה שהקילו בזה באירופה, היינו מחמת גודל העניות, אבל כיום אין להקל בזה.

מי כתב כן?
במשנ"ב מביא בזה מחל' אחרונים,
ובאגר"מ ביאר דבהא פליגי.

 

[פשוט]

מי כתב כן?

איני זוכר כעת. אולי בפסקי תשובות

 

[מרן הגר"ע הררי-רפול זצ"ל]

ישנה חקירה מפורסמת מהו גדר דין חינוך, האם רבנן חייבו את האב לחנכו במצוות בכדי שבשעה שיגדל ויהיה בר חיובא יקיים המצוה כתיקנה, א"ד הגדר הוא שהיום יקיים את המצוה כתיקנה. ונפק"מ לתת לקטן לולב גזול שאינו יודע שהוא גזול, דבכה"ג לא אתי למיסרח.

ועי' במשנ"ב סי' תרנ"ח סקכ"א, שהביא מחלוקת אחרונים אי קטן יוצא יד"ח בלולב שאול ביום הראשון. וביאר רבינו הגדול מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל (אגר"מ יו"ד ח"א סי' רכ"ד ד"ה והנה), דבהא פליגי האחרונים.

 

[מרן הגר"ע הררי-רפול זצ"ל]

ואגב דין חינוך, אציין בקצרה מש"כ -

בענין מצות חינוך​

א​

איתא בגמרא סוכה ב' ע"ב, אמר רבי יהודה מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר, אמרו לו משם ראייה אשה היתה ופטורה מן הסוכה, אמר להן והלא שבעה בנים הוו לה, ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים.

למה לי למיתני ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים, הכי קאמר להו, כי תאמרו בנים קטנים היו וקטנים פטורין מן הסוכה, כיון דשבעה הוו אי אפשר דלא הוי בהו חד שאינו צריך לאמו, וכי תימרו קטן שאינו צריך לאמו מדרבנן הוא דמיחייב ואיהי בדרבנן לא משגחה, תא שמע ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים. ע"כ.

ב​

והקשה רעק"א בגליון הש"ס, מאי קאמרי' בגמרא וכ"ת קטן שא"צ לאמו מדרבנן הוא מחייב ואיהי בדרבנן לא אשגחה, ת"ש ועוד כל מעשיה וכו', הא אפי' מדרבנן לאע מיחייבה איהי לחנך אותם. והוכיח כן מהתו"י ביומא פ"ב ע"א, והניח רקע"א הקושיא בצע"ג.

דהנה יעוי' בתו"י ביומא שם שכתבו וז"ל, בן שמונה בן תשע מחנכין ובתינוקת. ק"ל דאמרי' בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר מגלח (דף כ"ח ע"ב) גמרא האיש מדיר את בנו בנזיר כדר"ל דאמר כדי לחנכו במצות, בנו אין בתו לא, דבתו אין חייב לחנכה. וי"ל דהתם לא איירי אלא דוקא לענין נזירות אבל ודאי לענין שאר מצות חייב לחנכה.

וא"ת הא דאמרינן בכל דוכתא קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו השתא חנוכי מחנכינן אפרושי מאיסורא מיבעי, ואומר ה"ר אליעזר ממיץ דחינוך לא שייך אלא שיעשה מצוה ולא פרושי מאיסורא. והא (דמוזהרין) [דקרינן] הכא [חינוך] במה שמענין אותו ביוה"כ אין זה אפרושי מאיסורא שמפרישין אותו מלאכול, אלא הוא חינוך שמחנכין אותו במצות ועניתם את נפשותיכם. ור' אומר דחינוך לא שייך אלא באב אבל באדם אחר לא שייך ביה חינוך הלכך נמי אין נזהרין להפרישו.

ומעשה דהילני המלכה שישבה היא ושבעה בניה בסוכה, שמא הוה להם אב וחנכם בכך, ואפילו לא היה להם אב היתה מחנכם למצוה בעלמא. מ"ר, עכ"ל התו"י.

ולתירוצא בתרא דהתו"י דאכן אימם לא היתה מצווה לחנך אותם ועשתה כן למצוה בעלמא, היאך קאמרי' בגמרא וכ"ת דאיהי בדרבנן לא אשגחה, הא אף מדרבנן פטורה, ועשתה כן למצוה בעלמא.

ג
קטן אוכל נבלות אין בי"ד מצווין להפרישו​

ובעיקר דברי התו"י שהקשו על הא דאמרינן דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו, השתא חנוכי מחנכינן אפרושי מאיסורא מיבעי, יעוי' בתוס' שבת קכ"א ע"ב ד"ה ש"מ, שכתבו דהא דקאמרי' בעלמא קטן אוכל נבלות אין בי"ד מצווין להפרישו, היינו קודם שהגיע לחינוך, דלאחר שהגיע לחינוך כ"ש דצריך להפרישו שלא יעשה עבירה.

ונחלקו האחרונים איזה תוס' עיקר, הא דיומא א"ד הא דשבת. עי' ב"ח או"ח סי' שמ"ג ובתרומת הדשן (כתבים ע"ב) דפליגי בזה.

ע"ע ב"י סו"ס שמ"ג שכתב לדון גבי איסורין דרבנן לקטן, אי מצווין להפרישו או לאו. והביא דכתב הר"ן רי' יומא דכל שהוא לצרכו של תינוק, אע"פ שהגיע לחינוך, מאטכילין אתו איסור דרבנן אפי' בידים. וכ"כ הרשב"א (שם ובשבת קכ"א ע"א). ומיהו כתב בתש' (ח"א צ"ב) שלא אמר כן אלא להלכה אבל לא למעשה. ואילו הרמב"ם פי"ז ממ"א הכ"ז כתב דלהאכילו בידים אסור אפי' בדבר שאיסורו מדברי סופרים.

ד
בדברי התו"י דחינוך היינו
לחנכו במצוות אך לא להפרישו מעבירות​

ותי' התו"י ביומא ב' תירוצים, או דמצות חינוך הינה לחנכו במצוות אך לא להפרישו מעבירות, או דחינוך לא שייך אלא באב, אך לא על שאר אינשי, ולכך אין מצווין להפרישו.

והקשו על תירוצם הראשון דמצות חינוך הינה רק לחנכו במצוות אך לא להפרישו מעבירות, דא"כ מ"ט מחנכין את הקטן להתענות ביוה"כ כמבואר במתני' דיומא שם, ותי' וז"ל, אין זה אפרושי מאיסורא שמפרישין אותו מלאכול, אלא הוא חינוך שמחנכין אותו במצות ועניתם את נפשותיכם. ע"כ.

וביאור דבריהם הק', דיש לחקור מה הגדר שנאמר במצות "ועניתם את נפשותיכם", דבפשוטו הינה מצוה שלא לאכול, וכך הבינו התוס' בקושייתם, אלא דתירצו דיסוד המצוה אינו שלא לאכול, אלא להתענות, שיהיה עינוי, ולכך אף בזה מצווה הקטן.

ולכאורה היה מקום לומר דבהא פליגי ב' התירוצים בתוס', דלר"א ממייץ יסוד המצוה הינו "עינוי", אך ר' ס"ל דיסוד המצוה הינו שלא לאכול.

אכן י"ל דאף ר' מסכים דיסוד מצות "ועניתם" הוא כפשוטו דין עינוי, ולא מצוה בעלמא שלא לאכול, אלא דלא הוה נייח ליה למימר כר"א ממייץ דחינוך הוא רק לחנכו במצוות ולא להפרישו מעבירות, דאפי' א"נ דועניתם היינו דין עינוי, בכ"ז לא היה לנו להפרישו מלאכול, כיון דאכילה היינו עבירה.

ואילו ר"א ממייץ למד דהוא דין במצוות עשה ול"ת, דבמצוות עשה בעינן לחנכו, ובמצוות ל"ת א"צ לחנכו. ולכן הקשה דלכאו' אכילה היינו מצות ל"ת דא"צ לחנכו. ותי' דיסוד המצוה הינה להתענות, והעינוי הינו מצות עשה. והן אמת שבכדי להגיע לאותו העינוי צריך לעשות ל"ת, דהיינו שלא לאכול, אך יסוד המצוה הינו עשה, עינוי דועניתם.

ד
מ"מ וראשי פרקים​

א. עי' בריטב"א שכתב דיסוד מצות דין חינוך הוא מדרבנן, וילפי' לה מקרא ד"חנוך לנער על פי דרכו" [ומתאים לשון הפסוק "ע"פ דרכו", להא דאמרי' לקמן מ"ב ע"א וברי' ערכין דקטן שהוא יודע להתעטף בציצית אביו עושה לו ציצית, דכ"א הוא לפי דרכו].

ב. בענין קושיית התו"י מסוגיא דנזיר גבי חיוב נשים בחינוך, עי' במחצית השקל סי' שמ"ג, שכתב לבאר מאי שנא נזיר דאין אמו יכולה להזירו, ואילו גבי סוכה איכא מצוה בעלמא. דגבי נזיר דצערא הוא לו, אינה רשאית לצערו לשום מצוה בעלמא, משא"כ סוכה דהוא דבר שבנקל, יכולה לעשות כן ואית לה ביה מצוה בעלמא.

ג. ישנה חקירה מפורסמת מהו גדר דין חינוך, האם רבנן חייבו את האב לחנכו במצוות בכדי שבשעה שיגדל ויהיה בר חיובא יקיים המצוה כתיקנה, א"ד הגדר הוא שהיום יקיים את המצוה כתיקנה. ונפק"מ לתת לקטן לולב גזול שאינו יודע שהוא גזול, דבכה"ג לא אתי למיסרח.

ועי' במשנ"ב סי' תרנ"ח סקכ"א, שהביא מחלוקת אחרונים אי קטן יוצא יד"ח בלולב שאול ביום הראשון. וביאר רבינו הגדול מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל (אגר"מ יו"ד ח"א סי' רכ"ד ד"ה והנה), דבהא פליגי האחרונים.

ד. האם דין חינוך מוטל על האב או אף על הבן. נחלקו בזה רש"י ותוס' בברכות, דשי' רש"י דהמצוה הינה על האב גרידא, ודעת תוס' דהמצוה הינה ודאי גם על הבן. (עי' קה"י סימן ב').

ה. עי' במלא הרועים בסוגיין שכתב לחדש דכל שהוא אינו מחוייב בדבר, אינו מצווה להפריש את הקטן, וכיון שהאם אינה מחוייבת בסוכה, הרי פטורה בזה מדין חינוך. ועי"ש עוד מש"כ בענין בל תוסיף.
דווח

 

[בנימין לוריא]

מילקו"י ארבעת המינים סי' תרנ"ז ס"ב:


(זה רק 2 קטעים קטנים).
נראה שם כמו שכתבתי, שאם זה דבר שניכר שהוא פסול, כמו לימון במקום אתרוג, אז זה לא טוב, אבל אם זה דבר שלא ניכר שהוא פסול כמו אתרוג שאול אז אין בעיה.
לכן, אם ישתה את כל ה-4 כוסות בבת אחת זה ניכר שלא כך היא המצווה, אולם אם שותה כוס יותר קטנה, לא ניכר שזה לא המצווה כתיקנה.