בשורות טובות
Well-known member
הרי מרן השו"ע בסי' קנא לא התיר לאכול בבית כנסת ובית מדרש וכתב בסעיף יא שבא"י לא מועיל תנאי לזה [והתירו רק לת"ח]
המשנ"ב (ס"ק כ) כתב להתיר סיום הש"ס וסעודת עיבור החודש
מרן הגרע"י בהליכות עולם (פרשת ויקרא) התיר סיום מסכת וכ' שנהגו העולם להתיר סעודה שלישית, וכן כל סעודת מצוה כשאין שם שכרות
וסייג כדברי הכף החיים שזה בתנאי שלא ידברו שם דברי חולין!
וגם א"ת שהקידוש הוא סעודת מצוה כיון שמדברים שם דברי תורה (כמבואר במשנ"ב הלכות חנוכה)
והרי פוק חזי בכל קידוש זהו מתכון לדיבורים! ומי התיר דבר כזה?
סיכום השאלה: מהו מקור ההתר לעשות קידושים בבית הכנסת, ואת"ל שהמנהג להתיר הרי ודאי ידברו שם דברי חולין?
המשנ"ב (ס"ק כ) כתב להתיר סיום הש"ס וסעודת עיבור החודש
מרן הגרע"י בהליכות עולם (פרשת ויקרא) התיר סיום מסכת וכ' שנהגו העולם להתיר סעודה שלישית, וכן כל סעודת מצוה כשאין שם שכרות
וסייג כדברי הכף החיים שזה בתנאי שלא ידברו שם דברי חולין!
וגם א"ת שהקידוש הוא סעודת מצוה כיון שמדברים שם דברי תורה (כמבואר במשנ"ב הלכות חנוכה)
והרי פוק חזי בכל קידוש זהו מתכון לדיבורים! ומי התיר דבר כזה?
סיכום השאלה: מהו מקור ההתר לעשות קידושים בבית הכנסת, ואת"ל שהמנהג להתיר הרי ודאי ידברו שם דברי חולין?
והרי ענין הקידוש מלבד זבד הבת וכדו' הוא לגבש את הקהילה לכן עושים כל שבת קידוש כנראה בכל בית כנסת בשכונות החדשות בבית שמש ובכ"ד, וא"כ הוא מיועד לנייעס
נערך לאחרונה:
