בספרו הנפלא חזו"ע ברכות בעמ' קמב'- קמג', מרן ע"ה כותב לגבי סלט פירות, שחלקם עץ וחלקם אדמה, שמברך שתי ברכות, וכתב כן עפ"י דברי החיי"א (כלל נא' סעיף יג') שכאשר יש לי שני מינים ששניהם עיקר בעיני וגם שניהם ניכרים בפ"ע, מברכים על כל מין ומין, דלא כהמשנ"ב (שעה"צ ב') שחשש לדברי הפמ"ג והדה"ח ופסק לברך רק על הרוב משום סב"ל. אולם בעמ' רפה' לגבי אורז שעירבו עם בשר וירקות, פסק מרן ע"ה שיברך על האורז בלבד, בביאורים למטה דחה את דברי החיי"א הנ"ל, וכתב דלא כמותו. (לא נכנס כרגע לסתירה בדברי הבא"ח בפרשת פנחס לבין התשובה ברב פעלים ח"ב סימן לג', וראיתי מה שיישב האול"צ (ח"ב עמ' קלג' אות ל') בדבריו, ובדרכא אחרינא יישבו מרן שליט"א בילקו"י ברכות עמ' תקלד'). ולכאורה לפי מרן זיע"א בשני המקרים מדובר כאשר רוצה את שניהם ושניהם ניכרים. וראיתי מה שהביא בספר ברכה נאמנה ליישב בשם הגר"ג בן משה (הובא באור ההלכה ברכות עמ' תקעב') שבפירות, דרכם להיאכל כל אחד בפנ"ע ולכן הצריך הרב ע"ה שתי ברכות, משא"כ באורז ושאר מינים, שאין רגילות לאכול בפנ"ע אלא בצירוף דברים אחרים, בכה"ג מברך ברכה אחת על הרוב. ואהמ"ח מכת"ר, לענ"ד זו אוקימתא גדולה בדברי מרן זיע"א, ולא מוכרח כלל להעמיד כך, וגם אין שום רמז לדברים האלו בדברי מרן זיע"א. ועיקר השאלה שלנו היא אם מרן זיע"א כתב לברך על האורז בלבד מחמת שהבשר והירקות באים להטעימו (וכפי שכתב שם בגוף ההלכה, והו"ד בילקו"י (שם עמ' תקלה')), לכאורה החיי"א לא שייך בכה"ג, כיוון שהחיי"א דיבר באופן ששניהם עיקרים וניכרים, אבל הכא שבאים להטעים האורז, אין כאן שני עיקרים, אלא עיקר וטפל, והדרינן לכללא דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה, ואם תאמר שבאמת מיירי כאן מרן זיע"א בשניהם עיקרים, א"כ לכאורה ישנה סתירה מעמ' קמב'-קמג' להכא, וכשנת"ל.
אשמח להתייחסות בהנ"ל מהת"ח כאן, באם מישהו יישב על מדוכה זו יוכל להאיר את עינינו בדבר.
אכתוב בזה הנלענ"ד (וככה"נ לזה כיוון בטו"ט הרב
לשמור ולעשות שליט"א).
בעמ' קמג, הרב זיע"א דן בפירות המעורבים אלו באלו, ושניהם ניכרים לעין, וחפץ בשניהם, שיברך לכאו"א ברכתו הראויה לו. ובזה פסק כהרב חיי אדם הנ"ל, שכתב בזה"ל: אם כל אחד ניכר לעצמו ואינו נעשה לטפל, מברך עליו כל אחד כברכתו הראוי לו. עכ"ל.
אמנם בעמ' רפה, הרב זיע"א דן בענין אחר לגמרי, שבתבשיל של "עיקר וטפל" מברך על העיקר ופוטר הטפל. לדוג' תבשיל אורז שמערבין בו בשר להטעימו או חתיכות גזר וכד'. והטעם שהאורז נחשב לעיקר הוא ע"פ המבואר בשו"ת רב פעלים, חדא, מפני שהוא עיקר [וביאור למה הוי עיקר, כי התבשיל הוא "אורז" "שמעורב בו" בשר או גזר "להטעימו"]. ב. מפני שהוא רוב.
עתה נשוב לדברי החיי אדם. יש לציין שבחיי אדם לא מיירי כלל על תבשיל של אורז. אולם הרב זיע"א ביושר עיונו הוציא מתוך דבריו הלכה שקשורה לנד"ד גבי אורז, ודחה דבריו הקשור לענין אורז [זאת אומרת, טרם שנבאר מה הרב למד בדבריו ומה דחה, יש לשים לב, שלא דחה את גוף דבריו, שעימם הסכים למעלה גבי שני סוגי פירות, אלא דחה רק את הדיוק היוצא מדבריו לעניינו]
ואבאר, החיי אדם כתב וזו"ל: ערב ב' מינים שאין ברכותיהם שוים, כגון, בפה"ע עם בפה"א וכיו"ב, אע"פ שבא ליתן טעם, הולכין אחר הרוב, ומברך עליו. ודוקא בענין שאין ניכר, אבל אם כל אחד ניכר לעצמו, ואינו נעשה לטפל, מברך עליו כל אחד ברכתו הראוי לו. עכל"ק. ומרן הרב זיע"א דקדק דמשמע מסוף דבריו, שאם ניכר לעצמו - שאינו טפל לחבירו (מחמת שניכר הוא בפנ"ע), אזי אע"פ שבא ליתן טעם בחבירו, מברך כ"א הברכה הראויה לו, ומדלא נחית לחלק בין "תערובת" לשני מינים הנמצאים יחד, שמעת מינה דכללא הוא דנקיט, שאם הטפל ניכר וחשוב בפני עצמו לעולם יברך עליו אף שאינו בא אלא להטעים העיקר. ולפ"ד למדנו, שעל הבשר יברך שהכל ועל האורז מזונות. וע"ז כתב מרן הרב זיע"א דליתא, דכיון שכאן "התבשיל" הוא אורז, והבשר או הירק רק "מעורב בו" "ליתן בו טעם" א"כ עדיין העיקר הוא האורז, וכן מחמת שהוא רוב. ולכן העיקר הוא האורז.
ולעולם נאמר (גם לשיטת הרב זיע"א) שאם יהיה בצלחת תבשיל של אורז ולידו מונח ירקות, ואוכל הירק בפנ"ע (כי אם אוכלו עם האורז, שוב חזרנו לנדון של עיקר וטפל), שיברך עליו ברכתו הראויה לו. שו"ר שכ"כ מרן שליט"א בילקו"י ברכות ח"ב (העתיד לראות אור) וז"ל: האוכל [שלא בתוך הסעודה] תבשיל או אורז, והתבשיל מונח לפניו בצלחת יחד עם חתיכת עוף, או בשר, והם מעורבים עם האורז, גם כשאוכלם לבדם אינו מברך על הבשר או העוף, שהוא טפל לגבי האורז. ובפרט אם נתבשלו בקדרה אחת. אבל אם הבשר מונח בנפרד בצד הצלחת, ואוכלו בפני עצמו בלי האורז, ובעיניו גם הבשר עיקר לאור חשיבותו או גודלו, מברך גם על הבשר. ע"כ. ובשני מיני פירות הנצאים יחד "וניכרים" כדבר נפרד, דמי ממש להא, שאוכל כל אחד בפני עצמו.
לסיכום: יש הבדל גדול ומציאותי, אם יש תערובת של ב' מיני פירות שכ"א הוא חשוב לעצמו (גם אם אחד מהם יותר מרובה מחבירו, כיון שאף אחד לא בטל לחבירו). לבין תבשיל מסויים שמעורב בו עוד דבר להטעימו שנכנסנו לדין עיקר וטפל. ודו"'ק.
ומה שכת"ר כתב שגם הרב גדעון בן משה נתקשה בזה (ומכח זה העיר למה הרב לשמור ולעשות כתב שאינה קו' וכו'), אינו מדוייק, אלא כן העיר הרב ברכה נאמנה בלשון ולכאורה, והביא מה שיישב לו הגר"ג ב"ש. ולפי האמור לעיל פשוט שאין צריך להגיע לכל זה.
