פותח הדיון
פותח הדיון
-
"המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור כי ניתן לרכוש את ספר הזכרון השנתי למרן "קובץ בית יוסף תשפ"ה - גליון נ", היו"ל לקראת יום השנה הי"א למרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א. תוכן עניינים כאן.
גם ממה שכתב שם: "וה"ט שהגביע של הגלידה לא נעשה ע"מ לאוכלו כך, אלא בשביל הגלידה ששמים בתוכו והגלידה היא העיקר, ולכן יש לברך שהכל נהיה בדברו".
וא"כ ה"ה בקסטה, שהביסקוויט לא נעשה ע"מ לאוכלו כך, אלא בשביל הגלידה, וא"כ לפי"ז יהיה צריך לברך על קסטה שהכל, ומאי שנא?
לכאו' צ"ל שמה שכתב במכתב לא לברך היינו בגביע רגיל, ומה שכתב להסכמה לברך היינו בגביע מתוק וטעים.
(אך מעניין שבתשובה שמדבר על גביע מתוק לא כתב להדיא לחלק).
היום מישהו ניגש אליי, וסיפרתי לו שראיתי תשובה מהרב בעניין גלידה.
כשאמרתי לו מילים אלו הוא מיד אמר לי שאם כבר הזכרתי גלידה (עוד לפני שאמרתי לו על מה התשובה), הוא אמר שלפני כחודש הראו לו מכתב ממרן שליט"א שכותב לברך על גלידה בגביע רק שהכל, וגם אם הגביע מתוק לא לברך מזונות, והוא אמר שהוא דבר חידוש וצ"ע וכו' וכו'...
אגב, אני לא אתפלא אם התשובה האחרונה שהעליתי מועתקת מילה במילה מהתשובה הקודמת, מכיון שבתשובה הזו הרב החסיר מפרטי השאלה שנשאל והוסיף פרטים אחרים שלא נשאל (כמו גלידה בסעודה), וכאילו לא ענה על עצם השאלה אלא רק העתיק תשובה בעניין הגלידה והגביע ממקום אחר כשראה שהשאלה היא בעיקרון באותו נושא.
מ"מ, עדיין זה לא סותר את זה שמה שנכתב נכתב, בין אם זה לפני שבוע ובין אם זה לפני חודש.
כשאמרתי לו מילים אלו הוא מיד אמר לי שאם כבר הזכרתי גלידה (עוד לפני שאמרתי לו על מה התשובה), הוא אמר שלפני כחודש הראו לו מכתב ממרן שליט"א שכותב לברך על גלידה בגביע רק שהכל, וגם אם הגביע מתוק לא לברך מזונות, והוא אמר שהוא דבר חידוש וצ"ע וכו' וכו'...
אגב, אני לא אתפלא אם התשובה האחרונה שהעליתי מועתקת מילה במילה מהתשובה הקודמת, מכיון שבתשובה הזו הרב החסיר מפרטי השאלה שנשאל והוסיף פרטים אחרים שלא נשאל (כמו גלידה בסעודה), וכאילו לא ענה על עצם השאלה אלא רק העתיק תשובה בעניין הגלידה והגביע ממקום אחר כשראה שהשאלה היא בעיקרון באותו נושא.
מ"מ, עדיין זה לא סותר את זה שמה שנכתב נכתב, בין אם זה לפני שבוע ובין אם זה לפני חודש.
לכאו' ממש"כ במכתב אחר (מתאריך כ"ח אייר תשפ"ד):
נראה שאם מתחיל ואוכל הגלידה עם הגביע ביחד - מברך שהכל. (ואז גם אם נשאר בסוף גביע אינו מברך).
אבל אם מתחיל רק מהגלידה בלי הגביע ואח"כ מגיע לגביע, יברך על כל אחד בפני עצמו.
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
אך כתב בפני עצמו משמע שכבר נגמרה הגלידה הלא כן?
אז מאי שנא מהרישא שכתב שגם אם נשאר לו לא יברך?
לכאו' מה שכתוב בהסכמה: "אם הגביע מתוק וטעים ומשאיר בכוונה הגביע לסוף, כיון שיש בו טעם וכוונתו לזה, יכול לברך", מוכח שאם לא משאיר לסוף, אלא אוכל כרגיל, שאינו מברך על הגביע. ורק אם בסוף נשאר גביע, שהיה צריך להיות הדין שלא יברך עליו, על זה כתב שאם הגביע מתוק יברך.
אולם אם כך, צ"ע למה לא העיר בהסכמה על מש"כ בתוך הספר לחלק בין גביע מוטעם לרגיל, שבמוטעם יש לברך [גם] מזונות על הגביע.
תלמיד הרב "הצעיר ני"ו"
Active member
ובמיוחד בימינו שהטילונים עם שוקלד למטה
ומרוב שראיתי שזה חשוב ראיתי באושר עד חטיף רק של הגביע עם שוקלד
ומרוב שראיתי שזה חשוב ראיתי באושר עד חטיף רק של הגביע עם שוקלד
בילקו"י ברכות החדש כרך א' עמ' תר"מ כתב שרק כשאוכל גלידה בגביע שעשוי מעמילן או קמח של חיטה שאין בו טעם כ"כ בפני עצמו, יש לברך על הגלידה שהכל ולפטור את הגביע, כי הגלידה עיקר והגביע טפל. ע"כ.
(בעצם לשון זו מועתקת במדוייק מחזו"ע ברכות עמ' ר"צ).
ונראה לי פשוט לדייק מכך שדעתו שדווקא בגביע שאין בו טעם בפני עצמו, יברך שהכל ויפטור את הגביע, הא אם יש לגביע טעם בפני עצמו, כן יברך מזונות על הגביע.
(וראה גם שם בעמ' קס"ה).
(בעצם לשון זו מועתקת במדוייק מחזו"ע ברכות עמ' ר"צ).
ונראה לי פשוט לדייק מכך שדעתו שדווקא בגביע שאין בו טעם בפני עצמו, יברך שהכל ויפטור את הגביע, הא אם יש לגביע טעם בפני עצמו, כן יברך מזונות על הגביע.
(וראה גם שם בעמ' קס"ה).
אגב, מעניין שגם לגבי קסטה הדברים לא כ"כ ברורים, כיון שבהתחלה תמיד ידעתי וראיתי שמברכים מזונות בלי ספק, וכמש"כ בחזו"ע, אולם בהסכמה למשנ"ב תפארת ח"ב כתב שיש אפשרות לברך שהכל ויש אפשרות לברך מזונות, תלוי מה כוונתו וכו'. (וכן הבנתי שעתיד לכתוב ממש כלשון שם גם בילקו"י החדש).
[אמנם מהילקו"י ברכות החדש עמ' תקפ"א (ועמ' תקמ"ד) נראה לי שלא כ"כ משמע הכי].
[אמנם מהילקו"י ברכות החדש עמ' תקפ"א (ועמ' תקמ"ד) נראה לי שלא כ"כ משמע הכי].
נערך לאחרונה:
פשוט וברור שהרב לוריא צודק, וזה תלוי בדעתו של האדם. אך יש 2 חילוקים שחשוב להבהיר לענ"ד:
א. במקרה שהדגן מעורבב במאכל בכה"ג שא"א להפרידו, מסתכלים על האופה/הטבח, למה הוא שם שם את הדגן, לטעם או לדבק וכו' (למשל בכדורי שוקולד וכדו'). אמנם במקרה שאפשר להפריד את הדגן מהמאכל, מסתכלים על האדם האוכל האם הוא מעונין במזונות או שלא, וגם בקסטה שהבסקוויט משובח אם האדם לא רוצה את הבסקוויט כלל וכל הבסקוויט הוא אך ורק לתפוס את הגלידה אה"נ יברך "שהכל" בלבד. למשל אדם לא יכול לומר בקציצות בשר ששמו שם קמח אך ורק כדי לדבק, שהוא דווקא נהנה מטעם הדגן ויברך על הקציצות האלו "מזונות", אלא הוא יברך "שהכל" כמו כולם. ובקסטה לעומת זאת נלך אחר האדם האוכל. ופשוט.
ב. החילוק הכי חשוב: יש 2 סוגי דגן, יש דגן שהוא חלק משמעותי בתערובת, ובא גם לתת טעם, ובכה"ג יברכו על המאכל "מזונות" אף אם הוא מיעוט. אך יש דגן שאף שבא לתת ג"כ טעם טוב כל כולו הוא מהות של טפל כגון שבא בעיקרון להחזיק או לתבלן. ואז תלוי: אם הוא משמעותי בתערובת, ברכתה תהיה מזונות, אך אם הוא מיעוט יברכו 2 ברכות. ו2 הדוגמאות המשמעותיות הן: מרק עם שקדי מרק/אטריות שם הרב כתב שתלוי בכמות השקדי מרק והאטריות, שאם הם רבים יברך מזונות, ואם הם מעט יברך 2 ברכות, שבמהותם הם טפלים למרק שאינם אלא כתבלין שלו.
וכן נלע"ד שזה כוונתו ג"כ בטילון, (אלה הטעימים כמובן, לא הקרטונים של "אושר עד") שהיות וודאי הוופל בטילון יש לנו מהות של טפל, שאע"פ שהוא טעים ומתוק בכל זאת בא בעיקר להחזיק את הגלידה, ממילא היות והוא לא בכמות גדולה וכל כולו לא נועד אלא להחזיק בלבד יברכו 2 ברכות. (ואם לוופל טעם וריח, כמו ערבה, אין לברך עליו כלל כמובן, שהוא טפל לגלידה).
בהחלט אין פה גדר ברור בטילון, וזה תלוי בגורמים שמשתנים ע"פ דעת בני אדם, והם 1. מתיקות הטילון, כ"א לפי מה שהוא מרגיש מתיקות. 2.האם בכלל הוא רוצה את הוופל. 3.ועל הצד שכן כמה הוופל משמעותי בטילון ביחס לגלידה. ולכן גם מרן הרב עונה פעם כך ופעם אחרת, שאינו מוחלט.
הגע עצמך מה מברכים על עוגת גבינה שמעליה מפוזרים פירורי בסקוויטים בכמות משמעותית שחד משמעי באו בעיקר ליופי אך ודאי גם לטעם טוב? נלע"ד שה"ה 2 ברכות.
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
אפשר לשלוח לי מיל ושאתפנה אשלח לך
מה המייל?
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
המייל בחתימה
נושאים דומים בפורום
