מה שאני מנסה להגיד לאורך כל הדיון כאן, הוא שטעם הטילון ה״קלאסי״, היום הוא מאד מצוי, אפילו באותם טילונים שבסופר.אני אומר לך מה אני מכיר בבני ברק רשת פינת הגלידה ואני מרגיש טעם כמו של טילון הקלאסי שאתה מכיר
אז שוב, כמו שאמרתי, זה תלוי במציאות. יש טילונים של 5 ב-10, וזה אולי גביע פשוט, ויש טילונים של 2 ב-15 וזה מן הסתם גביעים משובחים יותר.
ומכל המקורות שהבאתי לך לא שייך לומר מציאות השתנתה כי זה רבנים ומחברים של זמננו ממש.ואני מנסה להגיד שאם תקנה חבילה ב10 שקלים שיש בה גביעים בשביל הכנה ביתית של הגלידה שתשים בתוכם
ותטעם תרגיש הבדל בינים לבין טילון קלאסי
והמחיר סו''ס משחק פה.
ולכן מקסימום אפשר לומר הפוך שגם מה שלדבריך הגביע זה של הסופר יצטרכו לברך עליו ולא להפך.
והרב בוטבול זה משנה שעברה אז ודאי שיודע את המציאות ולא חילק כמוך בין טילון דוקא יקר
ומה פתאום יקר כולם אותו מחיר כל הגדולים כך וכך וכל הקטנים כך וכך
לכן אני מנסה להבין דבריך ולא מקבל כי מרבנים של ימינו זה לא יוצא כך.
ואצטט לך מהרב מלכא שהוא יודע את המציאות טוב אם כי הראשון לציון הרב יצחק אומר לא לסמוך עליו אך כאן אני רק אומר לך איך הוא הבין את המציאות:
טילון - אם הגביע פשוט ולא טעים שהכל.
טעים בעצמו 2 ברכות
וממילא אף אחד בכדור הארץ לא הבין כמוך שיש לברך דוקא על יקר
כי טעים וראוי לאכילה
אבל בטילון הקלאסי כגון המובא ודאי שראוי לאכילה בפני עצמו ויש לברך עליו הצג קובץ מצורף 3896
מספיק מה שבנו אומראמרו ז"ל ניתי ספר וניחזי.
גם אנו נאמר נייתי מר קמן להגלידה הזו ונראה מה יהיה טעמה ובזה סרו כל הטענות ותשקוט האר'ס
בהסכמה הנ"ל כתב ש"יכול לברך".והבאתי את הרשלצ כבר שכתב על טילון שיש לברך מזונות באו' הנל
בהסכמתו לס' ברכת שמואל זכאי
מהרב אבוטבול משמע שעל כל גביע של היום לברך.תראה דעה נוספת בבירור דעת מרן
היכן?גם באורל"צ.. כתוב לברך על גרעיני אבטיח שהכל.
ח"ב פרק י"ד סעיף י'.היכן?
ושם גם כתב שבזמנינו הנמכר בחנויות אדמהח"ב פרק י"ד סעיף י'.
בדיוק. זה מה שאני בא לומר. שגם שפעם היו מברכים שהכל, אבל אח"כ כשהמציאות השתנתה מברכים האדמה, מכיון שזה לא שינוי בהלכה אלא במציאות.ושם גם כתב שבזמנינו הנמכר בחנויות אדמה
ראה הסכת הראשל לתפארת ח''ב חלק שני לגבי טילוןבהסכמה הנ"ל כתב ש"יכול לברך".
בשבת מישהו אמר לי שלא מוכרח שדעת מרן הראש"ל שליט"א כמו שכתב בהלכה ברורה לחלק בין הגביעים. ובאמת בילקו"י ברכות לא חילק.
ואמנם מהילקו"י ברכות שחילק בין קסטה שהביסקוויט טעים לבין גלידה שהגביע פשוט, אפשר אולי לדייק שעל גביע טעים כן מברך, אבל זה דיוק ולא נכתב במפורש.
ואפי' אדרבה, בהסמכה הנ"ל הוא כותב:
הצג קובץ מצורף 9644
ואותו אחד טען שדעת מרן הראש"ל שליט"א היא שהמסרך יש לו על מי לסמוך והיינו ש"יכול לברך" אבל לכתחילה לא לברך.
והיינו משמע שבכה"ג אע"פ שהרב כתב שאם נשאר בסוף הגביע לא יברך, מ"מ אם הגביע טעים יברך על מה שנשאר בסוף. ומשמע מכאן שמעיקרא כשמגיע לגביע ואוכלו עם הגלידה לא יברך עליו, ורק כאשר נשאר בסוף רק הגביע לבדו, אז מה שמרן זצ"ל כתב שלא יברך הוא כאשר אין לו טעם, אבל אם הוא מתוק וטעים אז יכול לברך. (וגם אז לא חייב לברך אלא רק כתב לשון 'יכול').
רב חשוב ומוכר אמר לי שכל מה שכתבו הפוסקים (כגון הלכ"ב הליכו"ב ועוד) לחלק ולברך מזונות על הגביע, זה רק לשיטתם שעל שניצל עם ציפוי עבה מברכים מזונות, והיינו אע"פ שהוא כטפל מ"מ מברכים עליו כשנותן טעם וכו'.בהסכמה הנ"ל כתב ש"יכול לברך".
בשבת מישהו אמר לי שלא מוכרח שדעת מרן הראש"ל שליט"א כמו שכתב בהלכה ברורה לחלק בין הגביעים. ובאמת בילקו"י ברכות לא חילק.
ואמנם מהילקו"י ברכות שחילק בין קסטה שהביסקוויט טעים לבין גלידה שהגביע פשוט, אפשר אולי לדייק שעל גביע טעים כן מברך, אבל זה דיוק ולא נכתב במפורש.
ואפי' אדרבה, בהסמכה הנ"ל הוא כותב:
הצג קובץ מצורף 9644
ואותו אחד טען שדעת מרן הראש"ל שליט"א היא שהמסרך יש לו על מי לסמוך והיינו ש"יכול לברך" אבל לכתחילה לא לברך.
והיינו משמע שבכה"ג אע"פ שהרב כתב שאם נשאר בסוף הגביע לא יברך, מ"מ אם הגביע טעים יברך על מה שנשאר בסוף. ומשמע מכאן שמעיקרא כשמגיע לגביע ואוכלו עם הגלידה לא יברך עליו, ורק כאשר נשאר בסוף רק הגביע לבדו, אז מה שמרן זצ"ל כתב שלא יברך הוא כאשר אין לו טעם, אבל אם הוא מתוק וטעים אז יכול לברך. (וגם אז לא חייב לברך אלא רק כתב לשון 'יכול').