• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ה. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

מה מברכים על גביע של טילון?

נראה לי לסכם את הנ"ל שאין מחלוקת בין הרב דהן לרב לביא.
לפי כולם, על טילון שקונים ב-7-8-10-13 ש"ח, הגביע שלו הוא חשוב בפני עצמו וטעים ויש לברך עליו מזונות.
כמו כן, על גביע פשוט שעולה שקל, אפי' שהוא מתוק (הרי כל הגביעים מתוקים...), הוא אינו מיוחד ואינו מוטעם במיוחד ומטרתו רק לתפוס את הגלידה, ולכן לא מברכים עליו כלל. (ואפי' אם נשאר בסוף גביע לבדו).
אם מוכרים 'טילון' ב-2 שקל עם גביע פשוט, גם עליו לא יברכו על הגביע, שכן אע"פ ששמו 'טילון', הרי שהגביע פשוט ולא חשוב בפני עצמו. (ואם גם בטילון הזול יהיה גביע מוטעם כמו בטילונים היקרים, וההבדל במחיר הוא רק בגלל הגלידה, אה"נ, יצטרכו לברך גם עליו מזונות).
אין הבדל הלכתי מצד המחיר, אלא המחיר מעיד על חשיבות וטעם הגביע.
אם מישהו קונה בחנות מיוחד גביעים כמו ששמים בטילונים היקרים, אה"נ גם על זה יצטרך לברך מזונות.
ואם יהיה מקרה שימכרו את הגביע היוקרתי בזול (או את הגביע הזול ביוקר), הרי שזה לא משנה, והמחיר בא רק להעיד על טעמו.
הכלל שכתבו לנו, מכיון שבד"כ בטילונים שעולים כ-10 ש"ח שמים גביעים מיוחדים שהם חשובים בפני עצמם, וממילא ברכתם מזונות. אבל אם יהיה גביע זול ופשוט שכל מטרתו היא לתפוס את הגלידה, אע"פ שהוא מתוק מ"מ לא יברך עליו כלל.

ואם יש מישהו שקונה טילון יקר או את הגביע היקר והטעים, אבל אין לו עניין בגביע אלא כל מטרתו רק לתפוס את הגלידה, וגם אם היה לו את אותה הגלידה בגביע פשוט היה אוכל, אעפ"כ צריך לברך מזונות על הגביע, מכיון שסו"ס הוא מוטעם וחשוב בפני עצמו. [ואולי ע"ז יש שרצו להתווכח, שזה כן הולך אחר רצון האדם...]
 
נערך לאחרונה:
כי טעים וראוי לאכילה

אבל בטילון הקלאסי כגון המובא ודאי שראוי לאכילה בפני עצמו ויש לברך עליו הצג קובץ מצורף 3896

אמרו ז"ל ניתי ספר וניחזי.

גם אנו נאמר נייתי מר קמן להגלידה הזו ונראה מה יהיה טעמה ובזה סרו כל הטענות ותשקוט האר'ס :giggle::giggle:
 
אמרו ז"ל ניתי ספר וניחזי.

גם אנו נאמר נייתי מר קמן להגלידה הזו ונראה מה יהיה טעמה ובזה סרו כל הטענות ותשקוט האר'ס :giggle::giggle:
מספיק מה שבנו אומר
שרוב ככל הפעמים זוכה לכון לדעתו
והבאתי את הרשלצ כבר שכתב על טילון שיש לברך מזונות באו' הנל
בהסכמתו לס' ברכת שמואל זכאי
 
והבאתי את הרשלצ כבר שכתב על טילון שיש לברך מזונות באו' הנל
בהסכמתו לס' ברכת שמואל זכאי
בהסכמה הנ"ל כתב ש"יכול לברך".
בשבת מישהו אמר לי שלא מוכרח שדעת מרן הראש"ל שליט"א כמו שכתב בהלכה ברורה לחלק בין הגביעים. ובאמת בילקו"י ברכות לא חילק.
ואמנם מהילקו"י ברכות שחילק בין קסטה שהביסקוויט טעים לבין גלידה שהגביע פשוט, אפשר אולי לדייק שעל גביע טעים כן מברך, אבל זה דיוק ולא נכתב במפורש.
ואפי' אדרבה, בהסכמה הנ"ל הוא כותב:
1685898009734.png
ואותו אחד טען שדעת מרן הראש"ל שליט"א היא שהמברך יש לו על מי לסמוך והיינו ש"יכול לברך" אבל לכתחילה לא לברך.
והיינו משמע שבכה"ג אע"פ שהרב כתב שאם נשאר בסוף הגביע לא יברך, מ"מ אם הגביע טעים יברך על מה שנשאר בסוף. ומשמע מכאן שמעיקרא כשמגיע לגביע ואוכלו עם הגלידה לא יברך עליו, ורק כאשר נשאר בסוף רק הגביע לבדו, אז מה שמרן זצ"ל כתב שלא יברך הוא כאשר אין לו טעם, אבל אם הוא מתוק וטעים אז יכול לברך. (וגם אז לא חייב לברך אלא רק כתב לשון 'יכול').
 
תראה דעה נוספת בבירור דעת מרן
מהרב אבוטבול משמע שעל כל גביע של היום לברך.
כלומר, אם לגביע אין טעם בכלל, (ואגב זו הלשון ברוב ספרי המחברים, ולא חילקו אם יש טעם מועט או הרבה), אז לא מברכים.
אבל אם יש טעם כן מברכים על הגביע.
לכאו' נ"ל שבעבר הטעם של הגביע גלידה היה כמו הטעם של הוופל בלי המילוי, שבד"כ הוא לא כ"כ טעים, ולכן כתב שלא מברכים, אבל כיום גם הגלידות הפשוטות והזולות הגביע שלהם הוא טעים ומתוק, ולכאו' לפי"ז היום על כל גלידה בגביע יש לברך מזונות, ואם מתחיל מהגלידה יברך שהכל ואח"כ כשיגיע לגביע יברך מזונות.
 
אגב, בלוח ברכות של הרב @ראובן יוסף מיארה כתב:
1685823939889.png
ויש להעיר ליתר דיוק שצריך לומר לפי הנ"ל שעל טילון בגביע מוטעם יש לברך שהכל על הגלידה ומזונות על הגביע. (ורק אם אוכלם ביחד אולי יש לברך מזונות ולפטור את הגלידה, אך זה אינו מצוי).
 
בהסכמה הנ"ל כתב ש"יכול לברך".
בשבת מישהו אמר לי שלא מוכרח שדעת מרן הראש"ל שליט"א כמו שכתב בהלכה ברורה לחלק בין הגביעים. ובאמת בילקו"י ברכות לא חילק.
ואמנם מהילקו"י ברכות שחילק בין קסטה שהביסקוויט טעים לבין גלידה שהגביע פשוט, אפשר אולי לדייק שעל גביע טעים כן מברך, אבל זה דיוק ולא נכתב במפורש.
ואפי' אדרבה, בהסמכה הנ"ל הוא כותב:
הצג קובץ מצורף 9644
ואותו אחד טען שדעת מרן הראש"ל שליט"א היא שהמסרך יש לו על מי לסמוך והיינו ש"יכול לברך" אבל לכתחילה לא לברך.
והיינו משמע שבכה"ג אע"פ שהרב כתב שאם נשאר בסוף הגביע לא יברך, מ"מ אם הגביע טעים יברך על מה שנשאר בסוף. ומשמע מכאן שמעיקרא כשמגיע לגביע ואוכלו עם הגלידה לא יברך עליו, ורק כאשר נשאר בסוף רק הגביע לבדו, אז מה שמרן זצ"ל כתב שלא יברך הוא כאשר אין לו טעם, אבל אם הוא מתוק וטעים אז יכול לברך. (וגם אז לא חייב לברך אלא רק כתב לשון 'יכול').
ראה הסכת הראשל לתפארת ח''ב חלק שני לגבי טילון
 
בהסכמה הנ"ל כתב ש"יכול לברך".
בשבת מישהו אמר לי שלא מוכרח שדעת מרן הראש"ל שליט"א כמו שכתב בהלכה ברורה לחלק בין הגביעים. ובאמת בילקו"י ברכות לא חילק.
ואמנם מהילקו"י ברכות שחילק בין קסטה שהביסקוויט טעים לבין גלידה שהגביע פשוט, אפשר אולי לדייק שעל גביע טעים כן מברך, אבל זה דיוק ולא נכתב במפורש.
ואפי' אדרבה, בהסמכה הנ"ל הוא כותב:
הצג קובץ מצורף 9644
ואותו אחד טען שדעת מרן הראש"ל שליט"א היא שהמסרך יש לו על מי לסמוך והיינו ש"יכול לברך" אבל לכתחילה לא לברך.
והיינו משמע שבכה"ג אע"פ שהרב כתב שאם נשאר בסוף הגביע לא יברך, מ"מ אם הגביע טעים יברך על מה שנשאר בסוף. ומשמע מכאן שמעיקרא כשמגיע לגביע ואוכלו עם הגלידה לא יברך עליו, ורק כאשר נשאר בסוף רק הגביע לבדו, אז מה שמרן זצ"ל כתב שלא יברך הוא כאשר אין לו טעם, אבל אם הוא מתוק וטעים אז יכול לברך. (וגם אז לא חייב לברך אלא רק כתב לשון 'יכול').
רב חשוב ומוכר אמר לי שכל מה שכתבו הפוסקים (כגון הלכ"ב הליכו"ב ועוד) לחלק ולברך מזונות על הגביע, זה רק לשיטתם שעל שניצל עם ציפוי עבה מברכים מזונות, והיינו אע"פ שהוא כטפל מ"מ מברכים עליו כשנותן טעם וכו'.
אבל לפי הסוברים שעל שניצל תמיד מברכים שהכל ואין לחלק, גם על טילון וכד' יש לברך רק שהכל.
לא בדיוק עניתי, רק אמרתי שאני יודע שגם הסוברים לברך שהכל על שניצל סוברים לחלק ולברך גם מזונות על טילון (כמו הרב ללוש והרב מיארה וכן בשערי הברכה ועוד), אבל לא עניתי לו לעצם הטענה.
רציתי לחלק ולטעון לו שבשניצל הפירורי לחם דבוקים לשניצל והוא כחתיכה אחת, וכמו שמרן זצ"ל אמר שזה נקרא "שניצל" והיינו שנקרא רק ע"ש העוף, ולא קוראים לזה "חזה עוף מצופה בפירורי לחם" אלא זה חפצא של שניצל שעיקרו העוף.
משא"כ בגלידה עם גביע שזה לא סתם "גלידה" אלא זה "גביע גלידה" או "גלידה עם גביע" והם אינם מחוברים וחתיכה אחת, ואז אולי אע"פ שבשניצל מברכים שהכל, מ"מ על טילון יש לחלק ולברך גם מזונות.
את הנ"ל לא הצגתי לפני הרב הנ"ל, אלא חשבתי לחלק כן בשבת.
מה אתם אומרים? מה החילוק בין שניצל לטילון שעל שניצל מברכים שהכל ועל טילון יש לברך על הגביע מזונות ועל הגלידה שהכל, והאם זה שונה מקרמבו.
 
רב חשוב ומוכר אמר לי שכל מה שכתבו הפוסקים (כגון הלכ"ב הליכו"ב ועוד) לחלק ולברך מזונות על הגביע, זה רק לשיטתם שעל שניצל עם ציפוי עבה מברכים מזונות, והיינו אע"פ שהוא כטפל מ"מ מברכים עליו כשנותן טעם וכו'.
אבל לפי הסוברים שעל שניצל תמיד מברכים שהכל ואין לחלק, גם על טילון וכד' יש לברך רק שהכל.
לא בדיוק עניתי, רק אמרתי שאני יודע שגם הסוברים לברך שהכל על שניצל סוברים לחלק ולברך גם מזונות על טילון (כמו הרב ללוש והרב מיארה וכן בשערי הברכה ועוד), אבל לא עניתי לו לעצם הטענה.
רציתי לחלק ולטעון לו שבשניצל הפירורי לחם דבוקים לשניצל והוא כחתיכה אחת, וכמו שמרן זצ"ל אמר שזה נקרא "שניצל" והיינו שנקרא רק ע"ש העוף, ולא קוראים לזה "חזה עוף מצופה בפירורי לחם" אלא זה חפצא של שניצל שעיקרו העוף.
משא"כ בגלידה עם גביע שזה לא סתם "גלידה" אלא זה "גביע גלידה" או "גלידה עם גביע" והם אינם מחוברים וחתיכה אחת, ואז אולי אע"פ שבשניצל מברכים שהכל, מ"מ על טילון יש לחלק ולברך גם מזונות.
את הנ"ל לא הצגתי לפני הרב הנ"ל, אלא חשבתי לחלק כן בשבת.
מה אתם אומרים? מה החילוק בין שניצל לטילון שעל שניצל מברכים שהכל ועל טילון יש לברך על הגביע מזונות ועל הגלידה שהכל, והאם זה שונה מקרמבו.
ליתר דיוק, אבל הליכות ברכות סובר שעל שניצל יש לברך שהכל, ובכ"ז על טילון מזונות.
ואה"נ מי אמר שיש חילוק, על שניהם יש לברך מזונות!!!
וכמו שמרן זצ"ל אמר שזה נקרא "שניצל" והיינו שנקרא רק ע"ש העוף, ולא קוראים לזה "חזה עוף מצופה בפירורי לחם" אלא זה חפצא של שניצל שעיקרו העוף.
היכן מרן זצ"ל אמר זאת?
 
כוונתי להיפך, שמי שסובר לברך שהכל על שניהם יצטרכו לברך רק שהכל, ולא לברך על טילון כלל מזונות.
לגבי טילון זה מג"א מפורש שאם יש טעם ברקיקין וטובים למאכ"ל בפנ"ע מברכים עליהם. (ואם אין חילוק בין זה לשניצל, זה קו' על הסוברים לברך עליו שהכל).

היכן אומר זאת בהסרטה, ש"קוראים לזה" וכו'? אומר שעיקר כוונתו וכו'.
ועצם דבריו צע"ג, כי מה שאומר שזה בא "להטעים" זה סיבה שיברכו עליו מזונות, וכלשון הרשב"א "להטעימו".
 
לגבי טילון זה מג"א מפורש שאם יש טעם ברקיקין וטובים למאכ"ל בפנ"ע מברכים עליהם. (ואם אין חילוק בין זה לשניצל, זה קו' על הסוברים לברך עליו שהכל).
אז א"כ למה לברך על שניצל שהכל?
אני שואל לפי מי שסובר ששניצל בכל מצב הוא שהכל, האם טילון יהיה רק שהכל? כי מהרב ללוש וסייעתו לא משמע ככה. (ואותו רב מוכר באמת אמר לי שכך הוא הדין).
היכן אומר זאת בהסרטה, ש"קוראים לזה" וכו'? אומר שעיקר כוונתו וכו'.
צודק, אני לא רואה כרגע, אבל כך נכתב כאן...
ועצם דבריו צע"ג, כי מה שאומר שזה בא "להטעים" זה סיבה שיברכו עליו מזונות, וכלשון הרשב"א "להטעימו".
וכמו שכבר שאלת כאן.
עכ"פ, ראה במצורף. (וכן כאן)
 

קבצים מצורפים

  • בראשונים מבואר שלשון להטעים הוא טפל.pdf
    37.9 KB · צפיות: 4
אז א"כ למה לברך על שניצל שהכל?
אני שואל לפי מי שסובר ששניצל בכל מצב הוא שהכל, האם טילון יהיה רק שהכל? כי מהרב ללוש וסייעתו לא משמע ככה. (ואותו רב מוכר באמת אמר לי שכך הוא הדין).
הוא אשר כתבתי שקשה עליהם מזה. ואה"נ צריך לברך על שניצל מזונות, וכהוראת רבים מפוסקי זמנינו (אול"צ, ברכת ה', שו"ת הראש"ל, הלכה ברורה, הגרשז"א, חוט שני, הגרח"ק).
צודק, אני לא רואה כרגע, אבל כך נכתב כאן...
צ"ע טובא על הכותב שם...
וכמו שכבר שאלת כאן.
עכ"פ, ראה במצורף. (וכן כאן)
במחילה מהרב הכותב שם, אבל עירבב בין דברי הראשונים.
כי הפרדס אכן הוא הראשון כמדומה היחיד שסובר שניתן לטעם עדיין נחשב לטפל. ודלא כהרשב"א ושאר הראשונים שהובאו בב"י ונפסקו להלכה.
ופסקי הרי"ד כתב בדיוק להיפך, במקרה בו הדגן למאכל ונותנים משהו אחר להטעימו, שודאי שבכה"ג המין דגן עיקר, ואין בזה חולק.
והמאירי ג"כ לא דיבר במין דגן, כך שאינו ענין לנידוננו.
וגם שו"ת אז נדברו שהביא אינו מדבר במין דגן.

וא"כ "להטעים" אינו הגדרה של טפל או עיקר, אלא "להטעים" זה מציאות, השאלה האם במציאות כזו במין דגן (כלומר שהמין דגן ניתן "רק" להטעים מאכל אחר), הדגן נחשב לעיקר או לטפל. ובזה בפסקי הרי"ד לא מבואר מאומה. ובפרדס אכן מבואר שהוא נקרא עיקר, אך כאמור הוא שיטה יחידאה, נגד רוב הראשונים וכמובאר ברב"א שהובא בב"י ולהלכה.

ולפי"ז דברי מרן זיע"א שאמר שאין מברכין על השניצל מזונות כיון שהדגן בא "להטעים" צ"ע טובא, ואם נאמר שבא לדבר בלשון הפוס אדרבה מן הסתם יש לדבר בלשון הפוסקים שהובאו בב"י כהרשב"א שרבים מהאח' הביאוהו להלכה בדין זה, ודנו על נידונם מהגדרתו "להטעים ולהכשיר". ולא את לשון הפרדס שלא נפסק.
 
אני חושב שאם נמשיך בדרך הזו נבטל מהעולם דין כל שיש בו חמשת מיני דגן
אין לדעתי מי שיכול לחלוק על מה שהגביע נועד לטעם (כמובן באופן שהוא איכותי וטעים כמו בחנויות) והוא גם כן נותן טעם, ועל זה כתב מרן השו"ע לברך מזונות! אי אפשר לעשות חילוקים בלי גבול, זה דברים פשוטים וברורים לכל מעיין בסוגיות אלו!
גם שניצל כידוע מרן שליט"א נדחק ליישב מנהג העולם ודעת מרן זיע"א בגלל הסרטון (ובמק"א הארכתי בתשובה לזה) אבל וודאי שהרווח יותר זה לברך מזונות, וחוץ מזה שיש חילוק ביניהם, ואם נתחיל להכליל הכל בדין שניצל ביטלנו מהעולם דין ה' מיני דגן! לדעתי זה כבר מרפסין איגרא ממש!! כנלע"ד.
 
נערך לאחרונה:
צ"ע מש"כ שאם הוא גביע מתוק הוא טפל לגלידה. דא"כ מאי שנא מקסיטה שכ' בחזו"ע שברכתה מזונות (וש מבואר ג"כ שאם חפץ גם בגביע מברך על גלידה מזונות)?
וגם מש"כ שיש בזה ברכה שא"צ, צ"ע דאם עושה כן לצאת מהספק אין בכך ברכה שא"צ.
 
חזור
חלק עליון