זעירא בקרתא דשופריא
Member
חבל שפחרסמו לרבים את מכתב מרן הראשל"צ כה מאוחר.
למה מאוחר?חבל שפחרסמו לרבים את מכתב מרן הראשל"צ כה מאוחר.
יש בגוגל תרגוםהאם יש תכונה באתר זה שאוכל להשתמש בה כדי לתרגם את ההודעות שלי מעברית לאנגלית
Also here in America we don't pray Tefila Btizbur through the telephone because I think so far no allowed minyanim anywhere. Would the Rishon Lzion Harav Yitzhak Yosef shlita permit a sephardi to join a Ashkenaz porch minyan here in the USA if majority of the people praying are ashkenaz and they rely on the poskim that permit porch minyan
שלום,אודה לך אם תוכל ליידע אותי אם ניתן להעלות שאלה זו לראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א. אם זה לא אפשרי אז זה בסדר אבל רציתי לקבל קצת סופיות
מרן שליט"א פסק שמנייני המרפסות אינם נחשבים מנין, גם אם אין אפשרות להתפלל דרך הטלפון.1. חשבתי שהרב הזכיר שמכיוון שאתה יכול להצטרף באמצעות הטלפון, אז לא צריך להסתמך על מניין מרפסת; עם זאת אין לנו מניין דרך הטלפון כאן.
2. אני לא החזן וגם לא קורא התורה, לכן אני לא מברך.
3. רוב המניין מסתמך על פוסקים המאפשרים את מניין המרפסת; למה אני לא יכול להצטרף לענות ולהתפלל עמידה עמם מבלי לענות אמן לברכותיהם במהלך חזרה על העמידה?
מרן שליט"א פסק כפי המבואר בגמ' פסחים (פה: ) ובש"ע או"ח (סי' נה סעי' יג-כ), ששם מבואר שאין הדבר תלוי אם ב' הרשויות של אדם אחד או שניים, ולא אם הם בקרקע או באויר, אלא אם העשרה באותה רשות או לא. והדוגמאות שם ברורות, שאפילו בחדר קטן של בהכ"נ הפתוח לחדר גדול, או להיפך, נחשבים ב' רשויות, אף ששניהם בקרקע ושל אותם בעלים. והסיבה לכך משום דכל בתוך עשרה, השכינה שורה, וכשנמצאים באותה רשות רק חמישה, אף שברשות שלצדם יש עוד חמשה, זה לא נקרא בתוך עשרה, אלא בתוך חמשה, ובתוך חמשה עדין השכינה לא שורה.ישל"ע בפסק מרן שליט"א (מה שלא מבואר במכתב) מדוע העומדים במרפסות אינם נקראים שעומדים במקום אחד ואפילו רואים אלו את אלו, ויש לומר משום שהמרפסת הינה רשות בפני עצמה כי היא שייכת לאדם מסויים, ולפי"ז גם אם הם יעמדו כולם בקומה אחת לא יהי' טוב, או משום שהם מפוזרים ועומדים כפורחים באוויר, ולפי"ז מה החילוק אם עומדים ברחבה גדולה שכל אחד תופס את פינתו. האם גם ברחבה יש גדר מסוים שצריך לעמוד, או שם אפשר להתפרס ע"פ כמה מאות מטרים, מה ההגדרה?
במחילה רבה אולם לא דמי כאכלא לדנא, והס כי לא להזכיר. שלדבריו נצטרך להורות כך בכל מחלוקת אם לברך או לא, דמאי דנקטינן סב"ל הוא דוקא כשלא מפסיד הברכה אלא יש לו דרך אחרת לברך, אבל בשעת הדחק שאם נאמר סב"ל יפסיד בזה הברכה לגמרי, נאמר לו שכן יברך, שהרי בדיעבד אם היה מברך היה לו ע"מ לסמוך, על מי שמצריך לברך, ושעת הדחק כדיעבד דמי. וזה לא יעלה על הדעת. אדרבא, מצינו להדיא הוראות מפורשות להיפך, וכגון מה שפסק בילקוט יוסף (סי' רח סעי' ב) בשם הפוסקים, שמי שאכל כזית מפירות ז' המינים ואינו יודע ברכת מעין שלוש בע"פ, וגם אין לו דרך לברך, ויודע רק ברכת בורא נפשות בע"פ, אף שיש אומרים שברכת נפשות פוטרת מעין שלוש, כיון שיש חולקים, עדיף שלא יברך כלל, שספק ברכות להקל. אע"פ שפסק בהלכה הבאה (שם ס"ג), שהאוכל מפירות שבעת המינים כשיעור, וטעה ובירך בורא נפשות במקום מעין שלוש, בדיעבד אינו חוזר לברך מעין שלוש, שספק ברכות להקל. ומבואר דאע"פ שבדיעבד חיישינן לסוברים שיצא י"ח בנפשות במקום מעין שלוש, מ"מ לכתחילה אין לו לברך נפשות במקום מעין שלוש אפילו בשעת הדחק כזה גדול שהוא "מחוייב בברכה בודאי" ואינו יכול לברך כי אינו יודע, ק"ו כאשר המחלוקת היא אם בכלל חל כאן חיוב של ברכה. וכ"פ עוד כיו"ב בילקו"י סי' רח סעי' טז, בעוגה שהיה בתערובת פחות מכזית דגן בכאכ"פ, וכן בסעי' כט, בעוגה שבצירוף הקרם והאגוזים היה כזית, שמחמת המחלוקת האם לברך על המחיה או נפשות, פוסקים להלכה שמספק לא יברך כלל דסב"ל, אף שבדיעבד בין אם בירך מעין שלוש בין אם בירך בורא נפשות, בשניהם נסמוך בדיעבד על הדעה שאומרת שיצא י"ח בברכה שבירך, מ"מ למעשה אנו אוסרים עליו לברך מחמת ספק איסור ברכה לבטלה, דקי"ל סב"ל. וכן אדם שאינו בביתו בימי החנוכה שאשתו מדליקה בביתו, והוא יוצא י"ח ממילא ולא זוכה להדליק בעצמו ולברך ואפילו לא לשמוע הברכה, שבתרוה"ד כתב שרשאי שלא לצאת בהדלקת אשתו וידליק בעצמו, וכן פסק הרמ"א, ואילו מרן הב"י חלק על התרוה"ד שאינו יכול לעשות כן ולהיכנס לחשש ברכה לבטלה, ולא אמר שמכיון שבדיעבד אם היה מברך היה לו את התרוה"ד לסמוך עליו, א"כ בשעה"ד כזו שלא ישמע כלל הברכות וגם לא יקיים ההדלקה בעצמו, שעת הדחק כדיעבד דמי. וכן שאר הפוסקים הספרדים כולם הורו חד משמעית כדברי מרן הש"ע בזה, ולא אמרו שעהד כדיעבד דמי. וגם במקרה של ספק בירך ברכה ראשונה ספק לא בירך, שפסק מרן בש"ע (סי' רט ס"ג) שאינו חוזר ומברך, אע"פ שממשיך לאכול וקיימא לן כל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל, וכאילו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל, ואין לך שעת הדחק גדולה מזו להימנע מלהיות בספק מעילה, והרי שעת הדחק כדיעבד דמי, וכאילו כבר בירך, שאם בירך בדיעבד יש לו לסמוך על הצד שעדין לא בירך, ומדוע פסק מרן הש"ע בשעה"ד כזו שלא יברך. ועוד דוגמאות רבות יש להביא לזה לא עת האסף.כלל גדול בידינו "שעת הדחק כדיעבד דמי", פירוש הדבר אדם יברך ברכה על דבר מסויים שהוא שנוי במחלוקת הפוסקים אזי אף שאם היה בא לישאל בידינו היינו מורינן ליה שלא יברך משום סב"ל, אמנם לאחר שכבר ברך ודאי שיש לו לסמוך בדיעבד על הפוסקים שס"ל לברך, וכ"ז בדי-עבד, "פירוש אם עשה". ולענייננו שעת הדחק דנינן לה כאילו אנו עומדים במצב של די עבד, דהיינו בשעת הדחק מורין לכתחלה לעשות כן משום דוחק השעה.
לפ"ז יש להאי"ר כתלמיד הדן לפני רבו אמאי בענין המרפסות הורה מרן שליט"א לא כך. מלבד שכללגדול שמרן זיע"א נקיט ואזיל ליה כדבריו בספריו הרבים, שדעת הרדב"ז שמחלוקת במצוה ולא בברכה לא אמרינן סב"ל, וכאן זה מחלוקת במצוה האם מצטרפים למנין או לא והשלכותיו לברכה.
מ"מ עיקר טענתי היא על שעת הדחק כדיעבד דמי.