מתנה? לא! אולי מענק לידה זו מתנה, אבל דמי לידה זה רק לאשה שצברה כך וכך ימי עבודה, והפרישה משכרה לביטוח לאומי, וכנגד הפרשה זו לכשתלד, אם צברה ימי זכאות, תקבל שכרה כנגד.
הרב ללוש שליט''א הראני את המכתב הנ''ל, אלא שנזק ומסחר הם שני מקרים קיצוניים, שעל נזק ודאי אין צורך להפריש ועל רווח ממסחר כן, ולכך למתנה כספית אין משם ראיה.
נערך לאחרונה:
מהיכן פשוט לכם שעל מילגה של כולל אין צורך להפריש?
י.א. ישראל
Active member
פשוט שחייב להפריש, כ"כ כל הפוסקים, אא"כ יש לו חובות וכדומה כנ"ל
והוא הדין כל מתנה שלא ניתנת לצורך מסויים [שאז הוא כשליחו של הנותן ופטור] שהיא וודאי כרווח ממוני, מה זה משנה אם מעסק או ממתנה
וממכתבו של מרן זיע"א אין ראיה כלל דהא נזק זה חיסרון ממוני שהוא משלים ולא סתם הכנסה...
תראה במכתבים ממרן הראש"ל שליט"א שהבאתי לעיל.
י.א. ישראל
Active member
ראיתי הכל
לא ראיתי שם שום דבר ההיפך
על אברך לא כתוב שפטור ממילגה רק שאם מצבו דחוק וכו'
וכן במתנה הוא דיבר במתנה לייעוד מסויים כנ"ל ולא בסתם מתנה כספית שקיבל
וכבר הוסבר החילוק לעיל וכ"ה בפוסקים
אולי דבריך יצדקו בלידת בת.
עיין בעל הטורים בראשית פרק א' פסוק כ"ז.
ראית אברך כולל שאין מצבו דחוק ושאין לו חובות (משכנתא, שכירות וכד')? אולי אה"נ.
י.א. ישראל
Active member
כל מי שיש לו משכנתא או משלם שכירות פטור??
כל אברך [ויש רבים ב"ה] שסוגר את החודש לצרכים השוטפים כולל משכנתא או שכירות וודאי שחייב
כל הפטור שלו אם ההוצאות שלו גבוהות מההכנסות והוא כל הזמן בעל חוב, לפי דבריך פטרת את כולם וגם הכללת את כל האברכים ב'מתנות לאביונים'...
יוסף דהן
Well-known member
עוד מהרשל
בס"ד, ד' שבט תשע"ד
463-2/ע"ד
לכבוד היקר והנעלה כבוד שם תפארתו, ה"ה יחזקאל וייס הי"ו
שלום וברכה!
למענה לשאלתך הנני להשיב:
כל דבר שהוא לצורך הרבים לחיזוק ולקירוב הלבבות, ניתן לשלם את ההוצאות של ההדפסה מכספי מעשר, לכן החוברת "קול מבשר" שכב' מוציא לאור, שעל פי מכתבך הוא מורכב מדברי תורה מבני המשפחה בהלכה ובאגדה, וממאורעות זקני המשפחה אשר לאורם ילכו ללמוד ממעשיהם, ומופץ לציבור הרחב לזיכוי הרבים, ניתן לשלם מכספי מעשר. שמצוה גדולה להרבות תורה וקידוש שם שמים ברבים.
ובעיקר המנהג החשוב של "מעשר כספים" הנה נודע מה שאמרו בספרי [הובא בתוס' תענית ט.]: עשר תעשר את כל תבואת זרעך, אין לי אלא תבואה, ריבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין, תלמוד לומר את כל תבואת זרעך. ומבואר, דחייב אדם להפריש מעשר כספים. וכן כתבו עוד ראשונים. ואמנם בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי' עד) כתב, דאין חיוב מעשר כספים מה"ת אלא מנהג. וכ"ד הב"ח (יו"ד ס"ס שלא) דמעשר כספים אינו לא מה"ת ולא מדרבנן. ע"ש. וכן העלה בשו"ת תשובה מאהבה ח"א (סי' פז). וכן העלה בספר משנת חכמים (הל' יסודי התורה דף יז). גם בשו"ת חות יאיר (סי' רכד) דעתו נוטה לדעת הב"ח, שהרי לא נזכר בתלמוד דין מעשר כספים. ע"ש. וכמבואר דין זה בשו"ת יחוה דעת ח"א (סי' פז) וסיים שם, ועכ"פ הנוהג להפריש מעשר כספים ממשכורתו ומרווחיו, נעשה הדבר עליו כנדר, ואסור לו לבטלו. ולכן אדם הנוהג להפריש מעשר כספים אינו רשאי לתת ממעשר זה לחובת המצוה של מתנות לאביונים בפורים, שכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין (חגיגה ח.). ע"ש.
ועיין למרן בשו"ת אבקת רוכל (סימן ג') שכתב, כי אין ספק שענין הפרשת מעשר מהממון, דבר גדול מאד הוא, עד שאמרו חז"ל עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר, ומותר לנסות את ה' במצוה זו ואין בזה לאו דלא תנסו, כמבואר בגמ' שבת. ולכן צריך לדקדק בעשיית מצוה זו עד דבעידנא דקא מעקר לאו דלא תנסו לותקים עשה דבפיך זו צדקה. ולפי שיש אנשים שמפרישין מעשר מממונם ולא כראוי, כי מתחלה אין מפרישין מן הקרן עד שירויחו, ומה שירויחו אין מפרישין מן הריוח רק מה שירויחו יותר על הוצאתם מאכילה ושתיה ולבוש ושאר דברים הצריכים לפיזור, ומהמותר יפרישו, לזה אני אומר דאינם יוצאים ידי חובתן, כי צריך בתחלה כדי שיהיה מותר לנסות השי"ת בו, ושיזכה בה למעלת עושר שיעשה חשבון מכל אשר יש לו גם מהקרן, ומכל עשרה יפריש אחד לא פחות ולא יותר, ואם ישאר איזה מותר שאינו מגיע לחשבון עשרה, יניחנו בכיס לבדו ולא יערבנו עם השאר, ואחר שהפריש מהקרן יסתחר במעותיו, ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שהרויח יותר על כל אשר פיזר בדברים הצריכים לבית, כמו שאמר ויקח מעשר. ואם ירצה ימתין עד סוף השנה ויפריש מהריוח חמישית וכו', ולענין מה יעשה במעשר, כי בהיות שענין המעשר מממונו נפקא לן בירושלמי ממה שנאמר כבד את ה' מהונך, ומראשית כל תבואתך, יש לנו ללמוד זה מזה בענין החלוק. וגם כי נראה שיש מי שנוטל מעשר עני ולא צדקה, כדאמרינן בתוספתא, כל הנוטל צדקה נוטל מעשר עני. ויש מי שנוטל מעשר עני ואינו נוטל צדקה וכו', וראוי שישתדל לתתם חציים או רובם לבעלי תורה וקרוביו העניים, והמעשר לבעלי תורה הוא הטוב ביותר, ועץ חיים היא למחזיקים בה בבעלי תורה עניים. וע"ש עוד.
ועיין ברמ"א (יו"ד סי' רמט ס"א) שכתב, שאין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת, או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים. [מהרי"ט הלכות ראש השנה]. וכתב על זה הבאר היטב (שם סק"ב) וז"ל: מהרש"ל ודרישה כתבו בשם תשובת מהר"מ, דכל מצוה שתבא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה, וכהאי גוונא, וכן לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשתמש לאחרים ללמוד בהם אם לא היה יכולת בידו, ולא היה עושה אותה מצוה, יכול לקנות ממעשר וכו'. ע"כ. וכתב בפתחי תשובה (סק"ב) ולכאורה נראה דמהרי"ל ומהר"מ פליגי אהדדי, אך לפמ"ש באר הגולה (אות ה') דדוקא מצוה שחייב בלאו הכי ורוצה לפטור ממנה במעשר אינו רשאי, אבל אם רוצה לעשות בו מצוה שאינו מחוייב רשאי י"ל דלא פליגי כלל. ועיין בתשובת חתם סופר (סי' רלא) שכתב, דהבאר הגולה שגה בזה, דבמהרי"ל (הלכות ר"ה, ובתשובה סי' נו) כתב להדיא הטעם משום דמעשר שייך לעניים וכו', אך מ"מ אין מחלוקת דהמהרי"ל והרמ"א מיירי שהנהיג ג"פ להפריש מעשר מריוח שלו ולתתו לעניים, ושוב כל מה שיפריש הוי ממילא לעניים ולאו כל כמיניה לקנות ממנו נר לביהכ"נ אפי' אינו מחוייב בהם, אבל אם מיד בתחלת התנהגותו להפריש מעשר כספים התנה שיכול לעשות ממנו דבר מצוה מודה מהרי"ל למהר"ם. ע"כ.
וכתב מרן בב"י שם, בשם הכל בו, בשם ר"מ, שיכול ליתן המעשר לקרוביו. וכל זה ביחיד שהתנדב מעצמו לצדקה או מעשר לדעת עצמו, שהוא יחלק כרצונו, אבל אם נדר צדקה בסתם, בזה יש מחלוקת. ואמנם במה שנותן לאביו ואמו צדקה ומעשר, כתוב בהגהות מרדכי (פ"ק דב"ב) והביאו מרן שם, שע"ז נאמר תבא מארה למי שמאכיל את אביו מעשר עני, משום דזילא ביה מילתא. וכ"כ בתשו' מיימוניות, הביאו מרן ביו"ד (סי' רמ), דכללא דמילתא לדידן דקי"ל משל אב, אפי' היכא דאית נכסים לבן ובעי למיזייניה ממעשר, לא מחינן ביה. אבל אמרו תבא מארה וכו'. אבל להעדפה אין לנו כח לכופו, אבל מצוה איכא. וגם הרמ"א בהג"ה שם פסק דברי המהר"ם והגהות מרדכי, והאגודה. וכ"פ הש"ך (סי' רנא). אולם הרב שיירי כנה"ג (סי' רנא) כתב בשם מהרי"ט, דבמעשר כספים דרבנן מקילינן ומותר להאכיל לאביו ואמו, ותע"ב עד בלי די. וע"ש שהאריך לענין תשלום שכר מלמדי תינוקות שמלמדים תורה לבניו, ולענין שמן ותשלום לקפה ותה ללומדים. ע"ש.
והנני לברך ולחזק ידי עושי מצוה, בברכה שתזכה למצוות ולמעשים טובים, להגדיל תורה ולהאדירה, ולהרבות כבוד שם שמים.
בס"ד, ד' שבט תשע"ד
463-2/ע"ד
לכבוד היקר והנעלה כבוד שם תפארתו, ה"ה יחזקאל וייס הי"ו
שלום וברכה!
למענה לשאלתך הנני להשיב:
כל דבר שהוא לצורך הרבים לחיזוק ולקירוב הלבבות, ניתן לשלם את ההוצאות של ההדפסה מכספי מעשר, לכן החוברת "קול מבשר" שכב' מוציא לאור, שעל פי מכתבך הוא מורכב מדברי תורה מבני המשפחה בהלכה ובאגדה, וממאורעות זקני המשפחה אשר לאורם ילכו ללמוד ממעשיהם, ומופץ לציבור הרחב לזיכוי הרבים, ניתן לשלם מכספי מעשר. שמצוה גדולה להרבות תורה וקידוש שם שמים ברבים.
ובעיקר המנהג החשוב של "מעשר כספים" הנה נודע מה שאמרו בספרי [הובא בתוס' תענית ט.]: עשר תעשר את כל תבואת זרעך, אין לי אלא תבואה, ריבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין, תלמוד לומר את כל תבואת זרעך. ומבואר, דחייב אדם להפריש מעשר כספים. וכן כתבו עוד ראשונים. ואמנם בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי' עד) כתב, דאין חיוב מעשר כספים מה"ת אלא מנהג. וכ"ד הב"ח (יו"ד ס"ס שלא) דמעשר כספים אינו לא מה"ת ולא מדרבנן. ע"ש. וכן העלה בשו"ת תשובה מאהבה ח"א (סי' פז). וכן העלה בספר משנת חכמים (הל' יסודי התורה דף יז). גם בשו"ת חות יאיר (סי' רכד) דעתו נוטה לדעת הב"ח, שהרי לא נזכר בתלמוד דין מעשר כספים. ע"ש. וכמבואר דין זה בשו"ת יחוה דעת ח"א (סי' פז) וסיים שם, ועכ"פ הנוהג להפריש מעשר כספים ממשכורתו ומרווחיו, נעשה הדבר עליו כנדר, ואסור לו לבטלו. ולכן אדם הנוהג להפריש מעשר כספים אינו רשאי לתת ממעשר זה לחובת המצוה של מתנות לאביונים בפורים, שכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין (חגיגה ח.). ע"ש.
ועיין למרן בשו"ת אבקת רוכל (סימן ג') שכתב, כי אין ספק שענין הפרשת מעשר מהממון, דבר גדול מאד הוא, עד שאמרו חז"ל עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר, ומותר לנסות את ה' במצוה זו ואין בזה לאו דלא תנסו, כמבואר בגמ' שבת. ולכן צריך לדקדק בעשיית מצוה זו עד דבעידנא דקא מעקר לאו דלא תנסו לותקים עשה דבפיך זו צדקה. ולפי שיש אנשים שמפרישין מעשר מממונם ולא כראוי, כי מתחלה אין מפרישין מן הקרן עד שירויחו, ומה שירויחו אין מפרישין מן הריוח רק מה שירויחו יותר על הוצאתם מאכילה ושתיה ולבוש ושאר דברים הצריכים לפיזור, ומהמותר יפרישו, לזה אני אומר דאינם יוצאים ידי חובתן, כי צריך בתחלה כדי שיהיה מותר לנסות השי"ת בו, ושיזכה בה למעלת עושר שיעשה חשבון מכל אשר יש לו גם מהקרן, ומכל עשרה יפריש אחד לא פחות ולא יותר, ואם ישאר איזה מותר שאינו מגיע לחשבון עשרה, יניחנו בכיס לבדו ולא יערבנו עם השאר, ואחר שהפריש מהקרן יסתחר במעותיו, ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שהרויח יותר על כל אשר פיזר בדברים הצריכים לבית, כמו שאמר ויקח מעשר. ואם ירצה ימתין עד סוף השנה ויפריש מהריוח חמישית וכו', ולענין מה יעשה במעשר, כי בהיות שענין המעשר מממונו נפקא לן בירושלמי ממה שנאמר כבד את ה' מהונך, ומראשית כל תבואתך, יש לנו ללמוד זה מזה בענין החלוק. וגם כי נראה שיש מי שנוטל מעשר עני ולא צדקה, כדאמרינן בתוספתא, כל הנוטל צדקה נוטל מעשר עני. ויש מי שנוטל מעשר עני ואינו נוטל צדקה וכו', וראוי שישתדל לתתם חציים או רובם לבעלי תורה וקרוביו העניים, והמעשר לבעלי תורה הוא הטוב ביותר, ועץ חיים היא למחזיקים בה בבעלי תורה עניים. וע"ש עוד.
ועיין ברמ"א (יו"ד סי' רמט ס"א) שכתב, שאין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת, או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים. [מהרי"ט הלכות ראש השנה]. וכתב על זה הבאר היטב (שם סק"ב) וז"ל: מהרש"ל ודרישה כתבו בשם תשובת מהר"מ, דכל מצוה שתבא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה, וכהאי גוונא, וכן לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשתמש לאחרים ללמוד בהם אם לא היה יכולת בידו, ולא היה עושה אותה מצוה, יכול לקנות ממעשר וכו'. ע"כ. וכתב בפתחי תשובה (סק"ב) ולכאורה נראה דמהרי"ל ומהר"מ פליגי אהדדי, אך לפמ"ש באר הגולה (אות ה') דדוקא מצוה שחייב בלאו הכי ורוצה לפטור ממנה במעשר אינו רשאי, אבל אם רוצה לעשות בו מצוה שאינו מחוייב רשאי י"ל דלא פליגי כלל. ועיין בתשובת חתם סופר (סי' רלא) שכתב, דהבאר הגולה שגה בזה, דבמהרי"ל (הלכות ר"ה, ובתשובה סי' נו) כתב להדיא הטעם משום דמעשר שייך לעניים וכו', אך מ"מ אין מחלוקת דהמהרי"ל והרמ"א מיירי שהנהיג ג"פ להפריש מעשר מריוח שלו ולתתו לעניים, ושוב כל מה שיפריש הוי ממילא לעניים ולאו כל כמיניה לקנות ממנו נר לביהכ"נ אפי' אינו מחוייב בהם, אבל אם מיד בתחלת התנהגותו להפריש מעשר כספים התנה שיכול לעשות ממנו דבר מצוה מודה מהרי"ל למהר"ם. ע"כ.
וכתב מרן בב"י שם, בשם הכל בו, בשם ר"מ, שיכול ליתן המעשר לקרוביו. וכל זה ביחיד שהתנדב מעצמו לצדקה או מעשר לדעת עצמו, שהוא יחלק כרצונו, אבל אם נדר צדקה בסתם, בזה יש מחלוקת. ואמנם במה שנותן לאביו ואמו צדקה ומעשר, כתוב בהגהות מרדכי (פ"ק דב"ב) והביאו מרן שם, שע"ז נאמר תבא מארה למי שמאכיל את אביו מעשר עני, משום דזילא ביה מילתא. וכ"כ בתשו' מיימוניות, הביאו מרן ביו"ד (סי' רמ), דכללא דמילתא לדידן דקי"ל משל אב, אפי' היכא דאית נכסים לבן ובעי למיזייניה ממעשר, לא מחינן ביה. אבל אמרו תבא מארה וכו'. אבל להעדפה אין לנו כח לכופו, אבל מצוה איכא. וגם הרמ"א בהג"ה שם פסק דברי המהר"ם והגהות מרדכי, והאגודה. וכ"פ הש"ך (סי' רנא). אולם הרב שיירי כנה"ג (סי' רנא) כתב בשם מהרי"ט, דבמעשר כספים דרבנן מקילינן ומותר להאכיל לאביו ואמו, ותע"ב עד בלי די. וע"ש שהאריך לענין תשלום שכר מלמדי תינוקות שמלמדים תורה לבניו, ולענין שמן ותשלום לקפה ותה ללומדים. ע"ש.
והנני לברך ולחזק ידי עושי מצוה, בברכה שתזכה למצוות ולמעשים טובים, להגדיל תורה ולהאדירה, ולהרבות כבוד שם שמים.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
ראשון לציון הרב הראשי לישראל
נשיא בית הדין הרבני הגדול
יצחק יוסף
ראשון לציון הרב הראשי לישראל
נשיא בית הדין הרבני הגדול
יוסף דהן
Well-known member
יש לך לסמוך על הרב מוצפי שכתב כן להדיא
נזר כהן
הרב ללוש
תנוח דעתך
י.א. ישראל
Active member
אחהמ"ר מכבוד תורתו של הגרב"צ אם יורשה לי לומר, לא זכיתי להבין דבריו הקדושים
למה שיהיה פטור מדמי לידה?? הרי זה כעין משכורת על עבודתה בתקופה הזאת ונמדד לפי עבודתה שלפני הלידה, ומי שלא עובדת לא מקבלת סתם מתנה מהמדינה, וא"כ אפילו אם תאמר שבמתנה חייב [דבר דאינו מופיע בשום פוסק!] עדיין כאן זה הרבה יותר דומה לרווח, כנ"ל פשוט.
למה שיהיה פטור מדמי לידה?? הרי זה כעין משכורת על עבודתה בתקופה הזאת ונמדד לפי עבודתה שלפני הלידה, ומי שלא עובדת לא מקבלת סתם מתנה מהמדינה, וא"כ אפילו אם תאמר שבמתנה חייב [דבר דאינו מופיע בשום פוסק!] עדיין כאן זה הרבה יותר דומה לרווח, כנ"ל פשוט.
אני בספק גדול אם הרב מוצפי בעצמו עונה שם את התשובות
לא ראינו שכתב כן
הסתמך על מכתבי מרן זצוק''ל ושיבלח''ט הרשל''צ שליט''א וכבר נתבאר שאין משם ראיה
ומאחר שהפוסקים דנו במתנה של חפץ ולא במתנה כספית מוכח שצריך להפריש גם ממלגה.
כוונתך לכאו' לומר "שבמתנה פטור". לא?
כבר נידון במקום אחר בעבר, והוכרע שאכן הוא בעצמו עונה את התשובות!
י.א. ישראל
Active member
צודק!
דהיינו שבמתנה חייב ורק צריך להגיה שם פטור
נושאים דומים בפורום
