משא ומתן בספר זית רענן

[מקיים דברי חכמים]

המציאה הנפלאה היא בעיקר כלפי הטענה של הרב זית רענן נר"ו וסיע', שטענו שאין לומר שהזית האגורי המקורי היה כחצי ביצה ונכחד, לפי שהמחקר מוכיח שמעולם לא היה קיים זית בגודל כחצי ביצה, ולכן דחה את האפשרות ליישב שהיה ונכחד, וע"ז באה המציאה הנפלאה לומר, שאכן מהרי"ל שהיה מאור הדור באותו הזמן, ויודע שדבריו וכל תיבה שיוצאת מפיו נשקלת ונמדדת ונכתבת בספרן של גדולי תלמידיו ראשונים כמלאכים (תרומת הדשן ודעימיה), מעיד בפה מלא שראה זית בגודל קרוב לביצה, וזוהי מציאה נפלאה וסתירה מוחלטת לדברי החוקרים שמשערים ואמדים ע"פ מחקריהם שלא היה מעולם זית אפילו בגודל כחצי ביצה.

זאת ועוד דברי מהרי"ל הנה הנם גם מציאה נפלאה עבור הדרך שאנו נוקטים בה להתאמץ ליישב ההוראה המקובלת לנו מרבותינו עם המציאות שלכאורה נמצאת לפנינו, אפי' ע"י דחקים והשערות, (כ"ש שאיננו כ"כ צריכים לזה כמבואר אצלנו בכ"ד, ובלאו הכי גם החולקים וטוענים מכח המציאות נזקקים להרבה דחקים מצד המציאות וכו', אלא שכל אחד מיישב הדחקים שיש עליו מהמציאות לפי דרכו, כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים).

אה"נ ניתן ללמוד מדברי המהרי"ל שהיו בזמנו זיתים גדולים, אבל לא מסתבר כלל שהיו בינוניים, ולומר שנכחד הזית האגורי כבר ראינו שלא ניח"ל להמהרי"ל לומר כן.

 

[מקיים דברי חכמים]

כבר הראנו שזה נסתר מדברי המאירי שהיה בספרד, ומבואר בדבריו שהכריע במחלוקת זו כפי השיטה שהזית כחצי ביצה, וכבר הרב זית רענן גופיה הרגיש בזה,

אכן דעת המאירי משמעותית מאוד מאחר שהוא מחכמי ספרד, [והוא והחינוך היחידים שלפו"ר הזכירו דעת התו'], אמנם כבר הזכרתם בעצמכם בקונטרס את הקושי מדבריו שהזכיר שהזית הוא מעט יותר משורש קטן, ומה שכתבתם שם ליישב שכמוציא זית משתער בזית קטן, כמדומה שהוא חידוש גדול לדינא, ובסתמא כשאמרו זית היינו זית בינוני, וצריך ראיה לחידוש כזה, ובפרט שהמאירי לא הוכרח כלל מעצם הסוגיא לומר שהוא הפרש קטן, דבגמ' רק מבואר ששיעור זית הוא השיעור שאחרי שורש קטן, והמאירי הוסיף מעצמו לומר שהוא הפרש "מעט" ולמה הוסיף זאת אם לא שראה כן את המציאות, וצע"ג, [ולולי דמסתפינא היה נראה להגיה בדברי המאירי ולהוסיף 'ואין נראה כן "לבעלי התוספות" וכו'', ובזה ניחא שבאמת דעתו עצמו כדעת הגאונים, ובלא"ה פלא שידחה מחמת קו' זו דברי הגאונים וגם פלא שלא הזכיר שכן גם דעת הרי"ף והרמב"ם, ולהנ"ל ניחא, ואמנם הנני מסכים שחידוש להגיה, ואפשר להשאר בצ"ע, אבל קשה להוציא מדברי המאירי האלו יסודות].

ועכ"פ אם נקבל את הגיר' כמו שהיא לפנינו צ"ל כמו שהבאתם מהגר"י שוורץ והגרע"י שלזינגר שהיה בזמנם זיתים בגודל כזה, ועכ"פ כשהיה הכרח לזה בסוגיות, נקטו שזהו הזית האגורי, אבל בזמננו שאין כלל גודל כזה של זית בינוני אין ראיה שיסברו לילך לפי מה שהיה בזמנם.

ועכ"פ זה מפורש במאירי שהסוברים שי"ח גרוגרות הם שש ביצים אינו יכול להתאים עם דברי התו' שזית הוא חצי ביצה, [ולא כחלק מהאחרונים שניסו ליישב הדברים וכפי שניסיתם לילך בדרכיהם], ועוד למדנו מדבריו שדעה זו היא דעת הגאונים שדבריהם דברי קבלה, [וזה מלבד התשובת הגאונים שהולכים לפי כל דור, גם להגרח"נ שפקפק על ייחוס תשובה זו להגאונים, עכ"פ דעת הגאונים לא כדברי התו' אלא כהרמב"ם ודבריהם דברי קבלה, וזה נקודה משמעותית לדינא].

אבל עכ"פ שאר ראשונים חכמי ספרד לא הזכירו בזה דברי התו' אע"פ שדרכם תמיד להביא את דברי התו', ובוודאי אי"ז לחינם אלא מחמת שראו זיתים.

 

[מקיים דברי חכמים]

ועתה אוסיף לך עוד מדברי הרב מלאכת שלמה על המשניות, להגאון רבי שלמה עדני שהיה מרבותינו הספרדים, תלמידו של השיטה מקובצת ושל מהרח"ו כמבואר בהקדמתו, כלומר סוף תקופת הראשונים, נולד בתימן, ובילדותו עלו לארץ ישראל ושם חי בירושלים צפת וחברון, והנה בפירושו למסכת יומא פ"ח מ"ב, על מה ששנינו האוכל ככותבת הגסה ביוה"כ חייב, הביא את דברי המגיד משנה רפ"ב דהל' שביתת עשור, דשיעור ככותבת מעט פחות משיעור הביצה, ושיעור הביצה הוא משקל ל"ה ארגינש ועוד, כלומר כשמונה עשרה דרהם, (שהארגינש ל"ב שעורים, ומשקלו חצי דרהם שהוא ס"ד שעורים), ע"כ. וסיים ע"ז במלאכת שלמה, "ומשם תוכל לדון למשקל הכותבת שהוא פחות מכביצה מעט, ולמשקל כזית שיש אומרים דשיעור הזית הוי כחצי ביצה", עכ"ל. ועוד אוסיף בזה את דברי מרן הבית יוסף בסי' תפו, דאחר שכתב שיש להשתדל לאכול "פחות מכזית" כדי שלא להיכנס לספק, כתב וז"ל: ושיעור כזית נראה מדברי התוס' בסוף פרק גיד הנשא דהוי כחצי ביצה, עכל"ק.

המלאכת שלמה כתב שהזית "יש אומרים" שהוא כחצי ביצה, ובא ללמד איך לשער לדעה זו, אבל אין רמז בדבריו שכך עיקר ההלכה, ואינו פלא כ"כ מה שחשש לזה לחומרא לכתחילה, ובפרט אם אכן נקבל את זה שבזמנם היו זיתים יותר גדולים, [ואדרבא נוכל לדייק שלא כתב שמזה נלמד גם להסוברים שהוא שליש ביצה, אלמא דפשיט"ל שלהרמב"ם אינו שליש ביצה, רק הזית כמו שהוא, שאל"כ היה צריך לפרש כמה הוא להרמב"ם וסיעתו, שהרי הזכיר דעת התו' רק כיש אומרים, אלמא נחת לכך שאין דעה זו מוסכמת, וא"כ היה צריך לכתוב שמזה תלמד לשער לי"א שהוא חצי ביצה ולי"א שהוא שליש ביצה, אלא וודאי פשיט"ל שלדעת הרמב"ם וסיעתו הזית הוא כפשוטו, ולכן כתב רק כלפי דעת התו' שעל פי זה נדע כמה הוא להרוצים להחמיר כמותה].

ועד"ז בשו"ע כבר נתבאר מדברי הזרע אמת [שגם מרן הלך בעקבותיו וכנ"ל] שעיקר סתימת השו"ע הוא כג' עמודי ההוראה שלדידהו הזית הוא "בוודאי לא יותר משליש ביצה", [וייתכן שהרבה פחות כמבואר בזרע אמת וכף החיים], ומה שכתבתם מדברי הב"י שמשמע שזה הולך על המרור והכרפס אין שום מקור וראיה שזה כוונת הב"י, כי דרך הב"י בסוף הסימן תמיד להוסיף דברים ששייכים למה שנידון בסימן זה בטור וזה מה שהוסיף כאן, וזה פשוט.

 

[מקיים דברי חכמים]

הרי לך שלושה עדים נאמנים מחכמי הספרדים בדורות הקדמונים, שהביאו להלכה ולמעשה את דברי התוספות שהזית הוא כחצי ביצה, אף שחיו במקומות שהזיתים מצויים ונאכלים מידי יום ביומו, ולא הוקשה להם מהמציאות ולא העירו בזה ולא מידי.
(וי"ל בזה חדא מתרתי, או שאכן היה מצוי אצלם הזית האגורי ששיעורו כחצי ביצה, או שידעו שמין זה של האגורי בלאו הכי כבר אינו בינותינו, ולכן מה יועיל שנתבונן בזיתים שאינם ממין הטענה, זה כמו שנקשה מהפולים ונאמר שהם מסתמא צריכים להיות דומים לזיתים, הרי ודאי אין בזה התחלת טענה. זהו מה שבידי לפרש בדעתם חדא מתרתי, וכנ"ל).

הנה לפי מה שהבאתם מהגר"י שוורץ והגרע"י שלזינגר שבאמת היה בזמנם זיתים בגודל הזה א"כ שוב לא קשה מידי, וכפי שהצעתם ג"כ בדבריכם שאולי היה להם זיתים בגודל כזה, [אלא שאין סיבה לומר שגם אנחנו צריכים ללכת אחר זיתים כאלו, כי א"כ היה שינוי בין זמנם לזמננו ויש לנו לנקוט כמו שנקטו רוב הפוסקים שבשינוי אזלינן לפי כל דור].

אבל יותר נראה שגם בזמנם לא היה הבינוני גדול כל כך, אלא שחששו לזה לחומרא אולי הוא האגורי לדעת תו', ובפרט שעכ"פ יש שינוי גדול בין זני הזיתים, ולכן העדיפו לא לסמוך על מדידה אלא להוציא דבר ברור מסוגיית הש"ס, והיה פשוט להם שזה רק לחומרא ולא הוצרכו להדגיש דבר זה לעוצם פשיטותו, ויש להוסיף דוגמא כעין זה משיעור שורש קטן המבואר בגמ' לעניין עציץ נקוב, ומצינו בכמה מגדולי ההוראה שלמדו שיעור זה בחשבון מגודל הזית ולכן החמירו להגדיל קצת את השיעור, [וכמבואר מזה בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' צב ועוד, וגם בשו"ת יביע אומר ח"י יו"ד סי' לג נראה שסמך בזה על דברי המנח"י], ואע"פ ששורש קטן הוא דבר הנראה לעיניים בכל דור [ואינו זן ששייך לומר עליו שנכחד], אעפ"כ העדיפו ללמדו מסוגיית הגמ' כדי לצאת מכל ספק, כיון שיש שרשים יותר גדולים ויש שרשים יותר קטנים וקשה לדייק את השיעור, אבל זה הרי ברור ופשוט ואין בו צל ספק שכל השיעורים הנ"ל שהזכירו גדולי ההוראה הוא רק לחומרא, אבל במקום שנקב שורש קטן יוצר חומרא הרי ברור ופשוט שיחושו לחומרא בנקב קטן מאוד כל שיש בו שורש קטן שבזמננו [וכמדומה שלא נסתפק בזה שום בעל הוראה מעולם שאין שייך בשום אופן להקל בשורש קטן שאנו רואים בעינינו], ואעפ"כ החמירו לשער לכתחילה שיעור יותר גדול כיון שאינו סותר לגמרי למציאות, ועל דרך זה ממש היה בעניין הזית שלחומרא בלבד רצו לשער שיעור ברור בריוח אע"פ שבוודאי היה פשוט להם שעיקר השיעור הוא פחות.

וכל מה שכתבו האחרונים שיעור שליש ביצה הוא "לחומרא" כשהנידון על שיעור כזית, שלא להקל בפחות מזה כי לא היה להם בזה ראיה ברורה, אבל להקל לאידך גיסא לא עלה על דעתם, ואדרבא מפורש בלשונן שפחות מכזית צריך לחשוש שהוא "פחות הרבה" משליש ביצה כמבואר בלשון הכף החיים והמשנ"ב על פי שו"ע הרב וכבר נתבאר כל זה לעיל באריכות.

 

[מקיים דברי חכמים]

נשתדל לישא וליתן עד תום, ואף במה שלא נדע השב, נאמר בפה מלא שאיננו יודעים תשובה, אף אם למעשה ננהג ונורה עדין ע"פ רבותינו לפי שכך הוא דעת מרן שליט"א כפי שהובא כאן לעיל שלא בשביל הקושיות נטה מדבריהם,

באמת אין הדברים מדוייקים כלל, כי כבר כתב הרמב"ן [בהשגתו על ספר המצוות לרמב"ם שורש א] 'וזה הוא מה שאמרו (ספרי שם) אפילו אומרין לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שכך היא המצוה לנו מאדון התורה יתעלה שלא יאמר בעל המחלוקת היאך אתיר לעצמי זה ואנכי היודע בוודאי שהם טועים והנה נאמר לו בכך אתה מצווה. וכעניין שנהג רבי יהושע עם ר"ג ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו כמו שהוזכר במסכת ר"ה (כה א). ויש בזה תנאי, יתבונן בו המסתכל בראשון שלהוריות (ב ב) בעין יפה, והוא שאם היה בזמן הסנהדרין חכם וראוי להוראה והורו בית דין הגדול בדבר אחד להתר והוא סבור שטעו בהוראתן אין עליו מצוה לשמוע דברי החכמים ואינו רשאי להתיר לעצמו הדבר האסור לו אבל ינהג חומר לעצמו וכל שכן אם היה מכלל הסנהדרין יושב עמהן בבית דין הגדול ויש עליו לבא לפניהם ולומר טענותיו להם והם שישאו ויתנו עמו ואם הסכימו רובם בבטול הדעת ההוא שאמר ושבשו עליו סברותיו יחזור וינהוג כדעתם אחרי כן לאחר שיסלקו אותו ויעשו הסכמה בטענתו'.

ויש לציין עוד למה שהביא מרן בפתיחה ליביע אומר [אות יב] בשם הגר"ח מוולוזי'ן בספר רוח חיים (פרק קמא דאבות משנה ד'), שכתב וז"ל 'ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם, ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, וכמו שעץ קטן מדליק את הגדול. וזהו ששנינו, יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם, מלשון ויאבק איש עמו, שהוא ענין התאבקות מלחמה, כי מלחמת מצוה היא, וכן אנו נגד רבותינו הקדושים אשר בארץ, ונשמתם בשמי מרומים, המחברים המפורסמים וספריהם אתנו, הנה על ידי הספרים אשר בביתינו ביתינו הוא בית ועד לחכמים, והוזהרנו וגם ניתן לנו הרשות להאבק וללחום בדברים, ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת', יעו"ש עוק מקורות וציטוטים בעניין זה.

אבל בעניינינו אין צריך לכל זה, שהרי כתבתם לי בעצמכם שמרן לא נכנס לסוגיא זו כדבעי, ורק סמך ידו עליכם לקיים את המנהג והמסורת, וא"כ בוודאי לא נחשב שהיה כאן הוראה ממנו, וכל ההוראה היא לנהוג כהמנהג, אבל בוודאי ייתכן שאם יראה את טענות הזית רענן על פי דברי גדולי האחרונים ועל פי דברי מרן בחזו"ע, יקבל את הדברים, שהרי ידוע כמה דרכו לחפש אך ורק את האמת ואינו חס על כבודו כלל ועכ"פ פשוט שלא חל שם "הוראה" לחכם שלא נכנס לסוגיא וזה פשוט.

ובפרט שאדרבא מצאנו הוראה ברורה ומפורשת ממנו כן לחוש לחומרא אף לפחות משליש ביצה, וכפי שכתב לי בפירוש במכתב [לאחר ההוצאה לאור של הקונטרס], וז"ל אנחנו לא יודעים כמה הוא כזית לשיטתיה, ואולי 15 ואולי פחות אין אנו יודעים בדיוק וכו' ואיה"נ יזהר גם שלא יאכל פחות כי אין אנו יודעים בדיוק כמה הוא זית לשיטת הרמב"ם', א"כ אדרבא יש לנו הוראה ממנו להיפך ממש.