בהקדמה מבואר שרק כאשר אין הכרעה בין עמודי ההוראה הולכים אחר הרוב, אבל כאן הרי''ף והרמב''ם בחד דעה.
א. זה שייך כש"מביא" שהרי"ף והרמב"ם חולקים שהרי כתבו זית בסתמא, כאן לא הביאם כדי שנאמר כן מעצמנו.
ב. בבית יוסף לפנינו פירש שיחתו "שיעור כזית מבואר בדברי התוס' שהוא כחצי ביצה", זה לא פסק מפורש?!
ג. בב"י הנזכר כתב כן גם לחומרא בדרבנן לאכול חצי ביצה ממרור, וגם "לקולא" שיאכל כרפס עד כחצי ביצה ולא עד בכלל "ולא יברך ברכה אחרונה", דהא עלייהו קאי, זאת לא ראיה להכרעתו?!
קשה שהרי יש כאן גם חומרא שמברך על עירוב שלדעת התוס' הוא פחות מכשיעור.
הן אמת שלפי שיטת הרדב''ז שהברכה נגררת אחר המצוה יש לישב מ''מ ידוע שמרן ביבי''א כ' שמרן לא פוסק כהרדב''ז.
בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סי' לא) האריך בתשובה שלימה מדוע במצוה דרבנן שמחוייב בה בודאי, אם יוצא בה מכח ספיקא דרבנן לקולא, כגון ספיה"ע בבין השמשות, כל ספק בידים (בנט"י), עירוב בביה"ש, ועוד כיו"ב, מקיים את המצוה ומברך גם לדעת מרן הש"ע, והיינו טעמא דהם אמרו לקיים המצוה, והם אמרו שספיקו להקל, והוי מצוה ודאית, (וכמבואר שם בהערה עמ' קסג ביתר ביאור). וה"נ לענין הלכה כדברי המיקל, דהם אמרו והם אמרו וברוכי נמי מברכינן כספירת העומר בבין השמשות.
ולכן פסק בהל' יוה''כ כהרמב''ם לקולא ולא חשש לתוס' אף באיסור כרת.
כבר הארכתי לבטל הטענה משיעור אכילת פרס וקביעות סעודה שאינו ענין כלל לשיעור י"ח גרוגרות דעירובין וממילא גם לא לגודל הזית כלל, הלא כן?!
וכדלהלן:
דחייה ב- שוב עיינתי בגוף הטענה משיעור אכילת פרס וקביעות סעודה, וראיתי בס"ד דאהמחי"ר מעיקרא לק"מ, דלא תלי זב"ז, כמבואר בב"י סי' תריב שיסוד מחלוקת שיעור פרס הוא חצי כיכר, ובשיעור הכיכר נחלקו רק רבי יוחנן בן ברוקא ורבי שמעון, לריב"ב שש ביצים ולר"ש ח' ביצים, וממילא הפרס שלוש לזה וארבע לזה, ואילו רבי מאיר ורבי יהודה שנחלקו עם ריב"ב ור"ש לענין שיעור עירוב, לא תלו שיעור העירוב בכיכר כלל, ולכן סובר ר"י בתוס' (עירובין פ: ) שלשיטתם י"ח גרוגרות של שיעור עירוב יכול להיות גם תשע ועשר ביצים, לפי שאינו תלוי בשיעור בכיכר, כי רק ריב"ב ור"ש תלו בשיעור הכיכר, וכלשון ר"י בתוס' שם, "והא דתני וחצי חצי חציה (של כיכר שזה שמינית) לטומאת אוכלין, לא קאי אר"מ ור' יהודה אלא אר' שמעון וריב"ב שהזכירו שיעור כיכר, תדע דהא קתני בברייתא כמה שיעור חצי פרס שתי ביצים חסר קמעה דברי רבי יהודה, משמע דקאי בשיטתיה", עכל"ק.
,,,,,,
בינתיים, האם הדחיה לטענה משיעור פרס והמנהג בקביעות סעודה מקובלת ואיננה עוד?
אני ממתין עדין לדעת היכן אנו עומדים בפרט זה.
וכן נראה מסתמות דבריו בהל' ברכות ששם כ' ששיעור ברכה אחרונה הוא בכזית מבלי לפרט שהזית חצי ביצה,
ומה נעשה עם לשונו בהלכות ליל הסדר שאינה משתמעת לשני פנים?! האם נדחה דברים מפורשים מדברים סתומים?!
ונראה שראה לבאר שיעור הזית דוקא בסימן של כמה אכילות התלויות בשיעור זה טובא, להיזהר בו לכאן ולכאן, ולכן כאן ראה מקום ביאורו יותר ממקומות אחרים. ועכ"פ זו העובדה שלפנינו, שכאשר פירש כתב באופן שאינו משתמע לשני פנים.
ופשוטו כמשמעו כהרמב''ם זית קטן.
איך אפשר לפרש את הרמב"ם שפשוטו כמשמעו זית קטן, הרי הרמב"ם לא כתב אפילו פעם אחת שמדובר ב"אגורי", והמשנה והבבלי והירושלמי הדגישו שהאגורי דוקא הוא הבינוני, והיה לו להרמב"ם לפרש או אגורי, או את מה שהסביר הירושלמי באגורי, או מה שהסביר רש"י באגורי, כדי שנדע במה מדובר?! ומי כהרמב"ם שמפרש שיחתו בכגון דא בלשונו הזהב, וכאן קרא שמיטה, אתמהה! אולם מסתברא מלתא לומר שכבר בזמנו לא היה האגורי המדובר לפי סימניו מצוי בינותם, ולא היה ידוע, שנכחד עוד קודם לכן, אבל היו גדלים מגדלים שונים של זיתים, ולכן לא היה בידו סימן נכון ולא שיעור מוחלט מהימן, רק מה שהיו נוהגים בו כל אחד כפום שיעורא דיליה או כפי מה שקיבל, ולא היה לו אפילו ע"פ מה לבחון בעצמו ולעמוד על השיעור ולמסור בידינו, ולכן לא כתב ולא מידי, שאין דרכו לכתוב אלא מה שמבורש בתלמוד, או מה שמבורר אצלו בהחלט, ומה שמסופק לו אינו כותב בו מידי, כמ"ש בעלי הכללים.
ואציגה נא בזה ממש"כ לפני כמה ימים ביני לבין עצמי בסימוכין דקשוט, בזה"ל:
בדברי הרמב"ם יש תימה שבכל הי"ד החזקה ובכל המרא'ה הגדול בפיהמ"ש אשר עשה משה לעיני כל ישראל, לא ביאר אפילו פעם אחת באיזה זית מדובר שצריך לשער, ומהם סימניו, שהרי בכל נושא שנגע גם בפה"מ וגם בי"ד הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר כך וכך דרהם מקמח של מצרים דוקא, ומקמח של הזמן הזה דוקא, וכן ע"ז הדרך ביתר ההלכות, על אף שבש"ס אין לזה זכר, אבל ראה שיש חילוק וכתבו לבאר. ואילו בשיעור כזית שהש"ס ביאר שיחתו הן במשנה, שמדובר בזית אגורי, והן בתלמוד, שאברוטי או אברוסי שמו ונקרא אגורי מפני ששמנו אגור לתוכו, ובירושלמי מבואר יותר מה סימן יש בו בשעת הגשמים בשונה משאר מיני זיתים בשעת הגשמים, ולכל אלו קרא הרמב"ם שמיטה בכל חיבוריו הגדולים שכלל בהם הכל, ובודאי שזה אומר דורשני. (וגם לא כתב שמשערים בזית, אלא תמיד נקט מלתא פסיקתא שהשיעור הוא "כזית" ותו לא, בכף הכינוי, והיינו כמדבר על מושג, ולא כתב "בשיעור זית" וכדומה כמדבר על זית ממשי), ובמקום אחד בלבד כשדיבר על שיעור איסורי המאכלות (פי"ד ממאכ"א הי"ד) הוסיף שיעורן "בכזית בינוני", ותו לא מידי. ובהכרח לומר שלא היה בידו לברר מציאות הזית לפי הסוגיות, ולא היה מבורר אצלו אגורי זה מי הוא, וידע שכבר סומכים בזה יותר על המקובל והמסור והידוע ולא על הזית הממשי שנמצא בעצים.
וכן מצאתי בס"ד בשיירי כנה"ג בכללי הפוסקים אות ד, דרך הרמב"ם ז"ל להשמיט הדבר שהוא מסופק בו, אחד קדוש הובאו דבריו בתשובה כת"י למהר"י בי רב סי' עו. עכ"ל. והביא דבריו מרן הראש"ל שליט"א בספר עין יצחק ח"א (כללי הרמב"ם אות כז). ובספר זרע חיים (סופר, סי' ג אות ד) הביא דברי השכנה"ג הנ"ל והוסיף מדברי הרב נודע ביהודה קמא (חאו"ח סי' לט ד"ה ובזה) שגם כתב כן בנידונו, וכן מהגהות מהר"צ חיות לסוכה (מא:), ע"ש. ואף שהביא אח"כ ממרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' כה) שפקפק בדברי הנו"ב הללו, וכן מדבריו בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' לח סוף אות ו) שהשיג בכיו"ב על הרב עצי אלמוגים, וטענתו שבודאי הרמב"ם מכריע בעצמו, ומה שייך שמסופק כמו מי להכריע, שיכריע כפי שהבין בסוגיא בדעתו הרחבה, אולם י"ל שזה דוקא בדומה לנידונם שם, שבידו לעיין בסוגיא ולהורות כפי שעלה בדעתו הרחבה, משא"כ בדבר שתלוי בחסרון ידיעה במציאות וכדומה, שלא שייך זה, ובזה כנראה דיבר האחד קדוש שהובא בשו"ת מהר"י בי רב הנ"ל. ומה גם שנראה דאי שמיע ליה למרן החיד"א דברי אחד קדוש שהובא במהר"י בי רב הנ"ל והביאו בשכנה"ג כעיקר, מסתמא היה מבטל דעתו או מחלק על דרך האמור. ועכ"פ בנ"ד דאיירינן בדבר שלא ניתן לעמוד עליו ולבררו באופן מוחלט, מחמת הסתירה בן הסוגיות, בפרט לפי מה שפסק כריב"ב ששיעור עירוב י"ח גרוגרות הוא שש ביצים, בזה בודאי שפיר י"ל כן לכ"ע, ופשוט.
וכן הוא בספר גט פשוט (אבן העזר סימן קכב סעיף ב), שכתב, עוד היה נראה לע"ד כשנדקדק מ"ט דרבה דאמר דבאבד עשו עדים שליחותם. ויראה דטעמו משום דהבעל אמר כתבו וחתמו ותנו לה והם שתי שליחיות אחת של כתיבה וחתימה ב' של הנתינה, וכיון שכתבו וחתמו הרי עשו עדים שליחותם לענין כתיבה וחתימה ואם נאבד אחר כך קודם שנתנוהו לה מה בכך אף על גב דלא קיימו שליחות הנתינה שליחות כתיבה וחתימה כבר עשוהו ולא תלי הא בהא. ור"ן פליג עליה וסבר דכיון דאמר תנו לה עדיין לא עשו שליחותם לגמרי ויכולים לחזור ולכתוב וכיון דרבה ור"ן פליגי בנאבד אם עשו שליחותם לענין כתיבה וחתימה מספקא ליה אי הלכתא כרבה או כר"ן או אפשר דסבירא ליה דהלכתא כרבה לגבי ר"ן ולפיכך השמיטו הרמב"ם ז"ל והרב בעל העיטור ז"ל דין נאבד.
ובחדושי הרי"מ חושן משפט (סימן כ אות ג), ובש"ע סי' ר"מ והרמב"ם וש"ע דפסקו כרפרם ואעפ"כ השמיטו הא דלאורועי סהדי ע"ש. ואפשר משום דמספקא להו הלכה לא פסלינן עדים כשרים בספק הודאה.
וכ"ה באבן ישראל על הרמב"ם (פ"ד מכלי המקדש ה"ה), שהרמב"ם השמיט הדין משום דמספקא ליה, ע"ש.
דחוק מאד, דמש''כ כשני זיתים היינו שקומץ סולת בכמות של כשני זיתים, ולא שני זיתים ממש [דהיינו פרי הזית] וע''ז שייך לכתוב את כ''ף הדמיון. אך ודאי שאין הכונה שפחות משני זיתים כשר, כי א''כ לא נתבאר השיעור כלל.
כעת ראיתי בירושלמי [יומא פרק ה הלכה א] "אפילו כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין והקטן לפני קוטנו אפילו כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים". ע''כ. ויעויין שם במראה פנים. הרי ששני זיתים בצמצום הוי בכהן קטן מאד, ובזה ולא מסתבר שיכול להכיל 50 סמ''ק.
כמו כן היום עשיתי מדידה בקוסקוס בארבע אצבעות והכנסתי לכלי מבלי למעוך יותר מידי [כי בקמיצה משערים כמות שהיא עם האויר] ואעפ''כ המדה היתה כ-28 סמ''ק.
לגבי הלשון "כשני זיתים", הנה לשון זה מופיעה לרוב בירושלמי במשמעות של 'שיעור' שני זיתים, ולא במשמעות של 'קרוב' לשני זיתים
תלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק ז הלכה יג
רבי אימי בעי הוציא מחבורה לחבורה כשני זיתים חייב שתים. ודאי שהכונה שהוציא ב' זיתים ממש ולא 'קרוב' לשני זיתים.
תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ב הלכה א
ר' יצחק בי רבי אלעזר שאל מעתה כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול מן העבודה
תלמוד ירושלמי מסכת הוריות פרק א הלכה ג
רבי בון בר חייה בעי כזית היום וכשני זיתים למחר היך עבידא
וגם במשנה איתא כן
משנה מסכת עדויות פרק ג משנה א
הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבילה
כך שהדבר פשוט שאין לדייק מהרמב"ם שהוא 'פחות' או 'קרוב' לשני זיתים אלא שני זיתים ממש כפשט הגמ' וכמש''כ לעיל.
קיבלתי, לא אסתמך על דקדוק זה אף לא כסיוע.
ולפ"ז לא יהיה מזה סמך ליישב קושיית החסדי דוד,
ונצטרך לסמוך על מה שיישב הגרא"ח נאה זצ"ל בספר אבני צדק את הקמיצה בשלוש אצבעות אליבא דהתוס', והעתקתיו לעיל, שלדבריו סגי ב-40 גרם לדעת התוס', ואתי שפיר עם התוספתא בשופי, כך שגם לא חייב להגיע ל"כל" החשבון שלו שם, אלא מספיק פרט אחד או שניים בדעתם.
בקשה חשובה:
יש כמה דברים שביררתי במו"מ המסודר והמסוכם,
תוכל לעדכן אותי איזה מהם קיבלת ואיזה לא? כי איני יודע היכן עומדים,
אני משתדל בכל דבר שקראתי והסכמתי לכתוב תכף שאני מקבל ומסכים, ע"מ לצמצם פערים ולהיות ממוקדים בעיקר, ובכך נדע את אשר לפנינו.
