כדי שנוכל להגיע לסיכום צריך להשיב על כמה מטענותיו של הרב דעת תורה שהקשה עליכם וטרם השבתם.
לא לחינם גיליתי דעתי שאיני מעונין להתכתב עם מי שאינו מעונין באמת לברר וללבן אלא להדוף בכל מחיר, מתוך משפטים שלימים הוא לוקח חלקו מתעלם מהשאר משאיר דברים שנראים כתשובת מחץ ובכך הצליח לטשטש את התמונה האמיתית של הבירור שאליו הגענו, ומאלץ אותי "לשרוף זמן" כפשוטו להשיב על כל פרט לחינם, מה שכבר מבורר ויודע בעצמו שהוא מבורר, וגם אז הודף והודף.
אחד מהשניים, או שהיתולו הצליח לטשטש גם אצליך ולא נתת אל לבך בטענותיו האחרונות איך הכל טישטוש וערפול המבורר מכבר, או שאתה פשוט מרוצה מדרכו למרות שגם אתה רואה בעיניך כאמור. ואני מעדיף לקוות שהאפשרות הראשונה עיקר.
באופן כללי, לא ראיתי מעולם אתו התקדמות באופן שמגיעים להבנה מסויימת בפרט אחד ואז מקדמים להמשך הבירור בשלב הבא, אין כזה דבר אצלו, כי גם מה שהוכח כנגדו הוא לא מעדכן שהתקדמנו שלב, זה במקרה הטוב, אבל בדר"כ הא גם נותן את התחושה אחרת, ופעמים רבות עדין מנסה לטשטש כאילו לא נגמר, וכאילו יש מה להדוף, וחבל.
בשורה תחתונה מה שבאמת מפריע לי שלא נותן לי להמשיך אתו, זה שהוויכוחים אתו הם "סחור סחור", (בדיבורים שמסביב ונימות התקפות, משני הצדדים), "ולא מובילים לשום מקום", לכן אין לי בהם לא חפץ ולא ענין. אם תרצה, שישלח אליך את טענותיו באופן אישי, ואתה תראה קודם כל את המקור שעליו הוא טוען, ואח"כ את טענתו, ואם יהיה בעיניך כטענה תכתוב לנו מעצמך, ואם יהיה לי מה להשיב אשיב על מנת לברר יחדיו, ואם לא יהיה לי מה להשיב אודה ולא אבוש. כפי שעשיתי כמה פעמים גם באופן פרטי וגם באופן ציבורי, ואז נוכל להתקדם לשלב הבא בס"ד.
על מנת שתבין על מה אני מדבר, בל"נ אראה כאן על טענותיו האחרונות אחת אחת את היתוליו ודרכו, (לא בשביל שישיב),
על מנת שתלמד מזה על הכלל:
אולם נראה שיש הרבה קושיות על מהלך זה, ולא ניתן לסמוך על זה למעשה וכפי שנבאר בס"ד;
א. האגודה כתב בשם 'ר"י' שהזית הוא חצי ביצה, ולא כתב כן בשם 'ר"ת' או 'ר"ת ור"י'. ונראה מדבריו שר"י הוא זה שנקט כן ולא ר"ת. וגם לא מצינו בשום אחד מהראשונים שיכתוב כן בשם ר"ת [ומה שהביא הרב מיארה משם ספר שיעורי הלכה לדייק איזה שהם דיוקים מדברי הרש"ל והערוך לנר וכו' - הרואה יראה שאין בדבריהם ממש, מלבד הדיוק מהב"ח בסי' ת"ט, אולם לעומתו מצאנו את השארית יהודה ורוב האחרונים שפירשו לא כך].
ב. הקושיא מהמציאות שגרוגרת בפני עצמה וגרוגרת בבית הבליעה אין ביניהם הפרש גדול כ"כ, ואם נאמר כפירוש התו"י יוצא שההפרש ביניהם הוא קרוב ל40 אחוז [כ10 גרם], וזה אינו נכון במציאות. וא"כ, אם נאמר שזה הפירוש בר"ת - הרי פירוש זה בטל מאליו מחמת המציאות, וא"א להסתמך עליו.
ג. הקושיא שהקשה הרב מיארה בעצמו מלשון ר"ת ש'הזיתים אינן נדבקין בבית הבליעה', ולדברי התו"י אין זה הנידון, ונדחק מאוד הרב מיארה ליישב, וגם הוא עצמו סיים שכל ההכרח שלו זה משום שאין לו אפשרות לפרש אחרת, ולקמן נסביר היטב את הפירוש השני.
ואראה דרכו לפי סדר דבריו למה מתכוין "שיש הרבה קושיות על מהלך זה שלא ניתן לסמוך עליו למעשה",
אות א.
1. וכי דקדוק קלוש זה מהאגודה שכתב בשם ר"י ולא בשם ר"ת זו "קושיא" על מהלך זה עד שאי אפשר לסמוך עליו?! שמא תאמר שבצירוף הקושיות הבאות, תכף נראה אם קיימות.
2. לא מצינו אחד מהראשונים?! הרי בעצמו הודה קודם לכן דר"י והתוספות ישנים בודאי כך למדו בדעת ר"ת! ואף באות ב שתכף הוא מקשה מביא כך בשם תו"י. ואדרבא את קושיית ר"י על ר"ת תירץ התוספות ישנים.
3. החליט שהדיוקים מדברי רש"ל והערוך לנר אין בהם ממש (כאילו בדקדוקו מהאגודה יש יותר ממש...), והעלים את "כל" מי שכתב להדיא כדברינו, ואת העובדה ש"כל" מי שנו"נ באפשרות לפרש כהשארית יהודה הגיע למסקנה שהעיקר בר"ת כדברינו בס"ד, (והביאם הרב מיארה בדבריו). ומציג ש"רוב האחרונים" ביארו כדברי השארית יהודה, בשעה שרובם רק הביאו כן בשמו וכלל לא העלו כן מעצמם, (ולא ראו לדון בדבר כי לא היה נ"מ, שרק צירפוהו לשיטת הרמב"ם), וגם לא הביאו ומסתמא לא ידעו מהראשונים שמפרשים את ר"ת דלא כהשאר"י, ועכ"פ לא מצינו "אחד" שדן באפשרויות הביאור שיטת ר"ת והסיק שיש מקום לבאר כדברי הרב שארית יהודה, וכ"ש שלא מצינו אחד שהביא את הראשונים בביאור דברי ר"ת וחלק על דבריהם, ופשיטא דאילו ראו השאר"י והמביאים דבריו דברי התו"י בדעת ר"ת היו ממתיישבים בדבר ודנים עליו כראוי.
כך שלסיכום, בדבריו שכתב כאן , בודאי בלבל התמונה הרבה לכל מי שבענין, והתמונה האמיתית היא שמצד דעתם העצמית של המפרשים והפוסקים, מהראשונים, ועד האחרונים שדנו בשיטת ר"ת, רובם ככולם העלו שא"א לומר כהרב שארית יהודה, והרב שארית יהודה כיחידאה הוא בזה, אלא שהביאוהו כמה פוסקים בלי לראות צורך לבחון הדבר, רק ע"מ לומר שכעת הרמב"ם כך מצינו גם דעת ר"ת, ותו לא מידי.
ועכ"פ אף לדבריו, "קושיא" על המהלך (כלשונו בפתיחת הדברים) לא נמצאת כאן כלל
אות ב.
כרגיל מדמה בדעתו שהדבר מופקע והודף ביאור 2 ראשונים התו"י ור"י בדעת ר"ת בלא כל אחריות, תדע, שהמשערים לפי נפח טוענים שבשליש או רבע פרוסת לחם יש נפח שלושים גרם, ואילו אחר דחיסה מלאה רק בפרוסה שלימה מגיע לנפח שלושים גרם, שזה 200 או 300 אחוז!!! דבר שלא היה עולה על הדעת בלא בדיקה מוחשית! אז איך אפשר להתווכח עם אחד שכותב הדברים בבטחה בלא אחריות ואני אמור להתרפס ולהסביר ולהצטדק שזה הגיוני במציאות וכו' וכו'?!
גם לזה לא יכון לשון "קושיא" בלא מקור, רק השערה שטעונה בירור
ג.
מה "הקושיא" על ביאור זה?! לא כתב! כי אין קושיא! רק שזה דוחק מצד הלשון? אה"נ עדיף דוחק הלשון מדוחק הענין, (שהרי בביאור השני הענין אין לו מקום ולא הבנה כלל וכלל מכמה טעמי תריצי שביאר הרב מיארה).
לסיכום: אין אפילו קושיה "אחת"! רק דוחק לשון אחד שכבר הרב מיארה עמד עליו וביאר אותו והעדיף אותו על הדחקים והקושיות האמיתיות שיש בביאור השארית יהודה.
הלאה בדבריו לטשטש ולהתל:
ואע"פ שהתו"י הבינו בדעת ר"ת כן, מ"מ כבר מצאנו שהאחרונים העירו בדברי התוס', דבספר תוספת יום הכיפורים מסכת יומא דף פ עמוד א כתב:
יש לראות מה נתרץ לר"ת וכי לא ידע ר"ת דבגרוגרת אין בה גרעין יש לומר דר"ת הכי נמי קאמר דכיון דגרוגרת אין בה גרעין נוחה להשימה בבית הבליעה אלא דכפי זה נמצא דר"י לא ירד לפירוש כונת ר"ת והוא תימה וצריך עיון ודוק ע"כ.
הרי שממ"נ, אם ר"ת לא ידע שגרוגרת אין בה גרעין - הרי שתירוצו בטל וכמו שהקשה ר"י, וא"א להסתמך עליו ולדון לפיו.
ואם נאמר שידע, וכונתו כמו שפירש הכפ"ת - הרי שהתוס' [והתו"י] לא הבינוהו נכון, וא"כ אדרבה זה ראיה שלא כהבנת התו"י, אלא הגרוגרת אין בה שינוי ולא עליה היה הנידון אלא על הזית, ודוק היטב.
כלומר א"א לתפוס את החבל בשתי קצותיו, גם לפרש בר"ת כדפירשו בו התו"י, וגם לקבל את דבריו למעשה בתור תירוץ טוב, כיון ששניהם ביחד לא מסתדרים וכנ"ל.
ראשית אשיב אף למטוניה,
אמת שהרב תוספת יוה"כ לא מצא ביאור לדברי ר"ת ור"י ביחד,
אבל מה זה קשור לתוספות ישנים שלא רק ש"הבינו" ביאור אלא אף כתבו "ליישב" את ר"ת מקושית ר"י, ועכ"פ לא הפריעה להם קושיית הרב תוספת יוה"כ, וכ"ש שלא מחמת כן הגיעו לפירוש אחר בדת ר"ת. והאמת שגם הרב תוספת יוה"כ לא דחה מחמת קושייתו הביואר, רק הניח בצ"ע וכלשונו "שיש לראות מה נתרץ" לר"ת. ע"כ. ואנו בס"ד גדולי כננסים ע"ג ענקי ענקיים ביארנו דברי ר"ת באופן מתיישב ושהכל על מקומו בא בשלום, אז מה ענין לערבב את הציבור שוב עם האי הבנה של הרב תוספת יוה"כ שלא מעלה ולא מורדת לענייננו.
עכ"פ גם מכאן אין כל "קושיא" על עצם הביאור שלנו, אדרבא נראה שממנו יש דוקא "סיוע גדול" לביאור שלנו, כי על פי ביאורנו מתיישבים קושיותיו ואנו מקיימם צוואתו לתרץ את ר"ת.
וכעת אבאר הנלע"ד בביאור הרב תוספת יוה"כ, שבתחילה הבין כדברינו, שגרוגרת דהוצאה גדולה ודעירוב קטנה, ושר"י הקשה שהרי לעולם גרוגרת ללא גרעין, גם בדין הוצאה, ואז העיר שיש לתרץ דברי ר"ת וכי לא ידע המציאות?! וניסה לבאר דאה"נ ידע המציאות ולא התכוין לחלק בין עירוב להוצאה, אלא כוונתו דלעולם גרוגרת קטנה היא וכהבנת השארית יהודה, אלא שדחה זאת כי לפ"ז נמצא ר"י לא הבין תירוץ ר"ת וזה תימה. ולכן השאיר הענין בצ"ע.
ומעתה לדידן דאית לן דברי התו"י שקיימו דברי ר"ת מקושית ר"י גם לפי מציאות הגרוגרת, ולא נרתעו מהקושיא שיש עליו מהמציאות, א"כ קמה וגם ניצבה הבנתו הראשונה של הרב תוספת יוה"כ ע"פ הבנת ר"י.
כאן נסתיימו "הרבה קושיות" שהביא על המהלך, ונוכחנו שאין שום "קושיא" בעצם הביאור, רק הערות צדדיות ומבלבלות את התמונה ע"מ להדוף לחינם. (והוא תמיד טוען שהבירור שלנו הוא היותר מכריח ממה שמובא בפוסקים אם דבריהם מוקשים, וכאן היפך השיטה שכל הבילבול שיצר כאן הוא ע"פ דברי פוסקים ומפרשים שאינם מבוררים ואינם מיושבים, נגד ביאור מלובן מבורר ומיושב יותר מכולם).
ומעתה נראה מה שהקשה הרב מיארה על פירוש השארית יהודה
א. מה שהקשה מהלשון דגרוגרות בלא גרעינין קאמר 'הכא', דמשמע שיש חילוק בין הכא להתם - כבר הבאנו את דברי התוספת יוה"כ שפירש דה"ק דכיון דהכא מיירי בגרוגרות [ולא בזית] והוא [תמיד] נמעך ונדרס וכו', ואין כונתו לחלק בין 'הכא' 'להתם'. וכן ראיתי להיעב"ץ בהגהותיו לתוס' שם שביאר כן מדנפשיה, ותירץ בזה את קושיית ר"י על ר"ת עי"ש.
ב. מה שהקשה ממה שכתב ר"ת שזיתים קשים ויש בהם גרעין, והרי הזית משתער בבית הבליעה ללא גרעיניתו - אינו קשה, דכונת ר"ת היא שמה שאמרו שבית הבליעה מחזיק ב' זיתים היינו בדברים קשים דומיא דב' זיתים ממש כמו שהם, למשל מי שיקח סוכריה קשה בגודל של זית, יוכל להכניס לכל היותר ב' כאלו ולא יותר, ולדבריו גם הגמ' בכריתות מדברת בסוג אוכלים קשים [אולי כמו בשר צלי שהוא קשה], ור"י הקשה דמיירי בבשר שהוא רך ולא קשה.
ג. מה שהקשה איך יפרנסו לשון ר"י וכו' - אה"נ אם באנו לפרנס לשון ר"י אז פירוש ר"ת בטל לגמרי וכדכתבתי לעיל, שהרי האמת היא שלגרוגרת אין גרעין, ואם באנו ליישב את דברי ר"ת [ולהצילו מקושית ר"י] צ"ל שר"י לא הבין את ר"ת נכון, וכפי שכתבו התוספת יוה"כ והיעב"ץ וכנ"ל.
וא"כ זכינו לדין שהפירוש המחוור בדברי ר"ת הוא כהבנת השארית יהודה, וכהבנת רוב האחרונים, וכפי שמתבאר גם מדברי האגודה, ודלא כפי המתבאר מדברי התו"י, שלדעתו דברי ר"ת בלא"ה דחויים הם.
אות א.
זה שכתבו לשנות מהמשמעות מה שאינו במשמע כלל, זה לא נחשב שכבר אין "קושיא", שהרי גם אחר ביאורם, הדברים עדין לא נכנסים במשמעות הלשון כלל, רק בלית ברירה נאלץ לפרש כך עד שיהיה משהו שמתיישב שפיר גם על הלשון. והמבחן לכך פשוט, לקרא שוב את לשון התוס' מילה במילה ולהיווכח האם אחרי הביאור הנזכר הדברים נכנסים במשמעום המילים הכתובות, או שצריך לשנות איזה משהו בהכרח כדי שיכנס במילים.
[ראה בעצמך והיווכח אם אחר הדוחק יש "משמעות כזו בלשון", או שעדין "אין כזו משמעות" רק שבלית ברירה צריך לבאר כך מחמת דוחק הענין, עד שיהיה פירוש מחוור יותר. ולפ"ז מאחר שפירוש התו"י מבואר יפה בדברי הרב מיארה, ואף הדוחק שיש בלשון אחת בדבריו מ"מ אחר הביאור הדברים מתקבלים ומתיישבים על הלב, לפי שעל כל פנים "שישנם במשמעות הלשון"].
כך שזה לא נחשב שיש "ישוב" לקושיא, אלא שיש "אילוץ" עד שימצא ביאור שגם מתיישב על הלשון.
אות ב.
הויכוח בין ר"ת לר"י כפי שהוא מוצג כאן נשמע אהמחי"ר כמו שני ילדים שאחד אומר 'כן נכון' והשני דוחה אותו 'לא נכון'.
וכי איזו סברא יש לכל אחד שמניעה אותו לדבריו?! ועוד שדעת שפתיו של ר"ת ברור מללו לתאר את הזית על מכלול תכונותיו, ולייחס לו כוונת סוכריה אין לזה כל מקום, זה נקרא לדחות בקש בלי להתמודד עם המילים הכתובות, שהם עיקר הטענה, (משא"כ הרב מיארה התמודד עם המילים וביאור הכל על נכון בלא שום דוחק או קושי).
אות ג.
כמה מגוחכים הדברים, הרי הכותב עצמו טוען וצווח השכם והערב שר"ת לא ידע מציאות הגרוגרת ולכן טעה בה שיש לה גרעין, וכאן משתמש בטענת הרב תוספת יוה"כ דס"ל שלא יתכן שר"ת טעה בזה, והכותב לוקח את זה ומבאר מדוע לפ"ז לא יתכן לבאר כוונת ר"ת כדעת ר"י?! זה פשוט עוול לבלבל את הקוראים שלא אוחזים ראש בכל השיח כאן, העיקר רואים שהכל נהדף ונדחה בלשונות בטוחים ומוצקים ובשם הפוסקים הקדמונים וכו' וכו'.
הרי הכותב יודע בעצמו שאנו משערים שאכן ר"ת לא ידע ממציאות הגרוגרת שאין לה גרעין, ובעצמו כתב כן כאן לפנינו, וגם התו"י הבינו שר"ת כנראה לא ידע מזה, ולכן פירשו הסוגיא אליבא דר"ת עם תיקון קל בניסוח, במקום לתלות את השינוי בגרעין ודריסה, תלו את השינוי בדריסה בלבד, והדברים פשוטים לכל מי שבענין, אלא שזה בא ומבלה לכולנו את הזמן.
רציתי להמשיך, אבל זה עצמו שרף לי הרבה זמן, והחפץ בישוב אחת מטענותיו שיעיין במקור שעליו טוען, ואם לא מתבאר לו מקודם לכן, שיטען מעצמו את הטענה, ואם יהיה לי מה להשיב אשמח, ואם לאו אשאר בצ"ע.
