היה מעשה בשבת במשפחה שהתארחה בצימר והיה להם חדרון שבהם היו מבשלים ושם הייתה הפלאטה מחוברת לשעון שבת, ובליל שבת ראו שהאוכל לא חם ושמו לב שהפלאטה לא נדלקה, והיות והחדר היה חשוך לא ידעו אם השעון שבת דלוק או לא, ולכן הם מששו את הזיזים לראות אם השעון היה אמור להדילק, ובאותה רגע שמששו נלדק השעון שבת, ובאה השאלה האם זה מוגדר כשוגג ויהיה אסור להם להנות מהפלאטה כל השבת, או כמתעסק ויהיה מותר,אשמח שחו"ר יורו דעתם בענין (הרב מורשת מרן הרבבינימין לוריא הרב אושרי אזולאי ושאר החכמים ה' עליהם יחיו)
אין קשר לקירוב הדלקה (שמרן זצ"ל מתיר שעת צורך גדול).
דהכא לא הוי קירוב הדלקה, אלא הדלקה בפועל.
זכירת יציאת מצרים
Active member
ראה שות עונג יוט סימן כ דמתעסק בשבת הוא איסור כשוגג
בברכת התורה
בברכת התורה
עיי' במה שציין הרב ינון חורי
אם נדון את זה כמתעסק,
בשתי ההודעות האחרונות נטען שי"א שמתעסק בשבת גם אסור כמו בשוגג
אציין שלא משמע כן בדברי פותח האשכול שכתב
אציין שלא משמע כן בדברי פותח האשכול שכתב
כך הבנתי מסברא והנה גם הרב ינון חורי הביא שכן העלה ההלכה ברורה דמתעסק שרי, ושוב דיברתי עם מורה הוראה גדול בבני ברק שאמר דהוי מתעסק ושרי
אמת, אולי אפשר שסבר שכיון שזה חשש ידוע שאפשר שידלק הפלטה ובחושך שאף באור צריך להתנהג בזה בזהירות רבה כ"ש בחושך ולכן חשיב כשוגג.
אמנם דבר זה תלוי איך היה המקרה, אם בטעות דחפו את האצבע מלמטה ולמעלה (דהיינו באותו כמדליקים את הזיז מלמטה למעלה ואם להפך אז להפך) להגיע לכיוון הזיזים בגלל שחשבו שזה במקום גבוה יותר מסתבר דהוי מתעסק.
ברם אם הם הרגישו כבר את הזיזים ורק המשיכו למשש להגיע לאזור בו ירגישו את הבדל ועשו איזה תנועה שגרמה להדלקת הזיזים אפשר שנחשב לשוגג. ומסתבר שהיה כמו המקרה הראשון.
אמנם גם אי נימא כהצד השני מסתבר שנגעו בנחת ובזהירות, ולכא' חשיב כדבר שאינו מתכוין שידלק ומותר. וכמו גבי נר ששכחו על הטבלא מנער את הטבלא והוא נופל אפילו אם הוא דולק רק שלא יכוין לכבותו. וביאר מרן הב"י, פשוט הוא דהא לא שרי אלא משום שאינו מכוין לכבותה וכר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר. וכן במגבונים בנחת וכן בפותח דלת שיש עליה נר שאם עושה בנחת הוי דבר שאינו מתכוין (חזו"ע שבת ו עמ' קיג). כנלע"ד.
נערך לאחרונה:
