הנני מצרף מספרי דרך קצרה חלק ב שכעת אני לומד הלכות טיבולו במשקה [נושא זה פעם ראשונה שאני לומד ועוד לא שניתי בו
מי שאוכל חתיכות לחם בשיעור כזית אך כל חתיכה פחותה משיעור כזית אם בעי נטילה, וכן אם אוכל חתיכות פחותות משיעור כביצה אם בעי נטילה בברכה וכן אם מטביל עוגיות בכוס תה ואוכל שיעור כזית אך בכל עוגיה יש פחות מכזית אם בעי נטילה.
נחלקו הרמב"ם והראב"ד אם אוכלים פחות מכביצה מצטרפים לקבל טומאה. דעת הרמב"ם (פ"ו מהלכות טומאת אוכלים הי"ז) דאינו מקבל טומאה אא"כ הוי גוש אחד. ודעת הראב"ד (שם) דמקבל טומאה [וע"ע תוספות חולין קי"ח ע"ב].
[1]
וה"ה בנידון דידן, כיון דטעם נט"י הוא משום טומאה, הגענו למחלוקת הרמב"ם והראב"ד.
ובספר פקודת אלעזר (בן טובו סימן קנ"ח אות ב') הסתפק בדין זה, והביא דברי הרוקח (סימן רפ"ג) שכתב בהלכות ליל הסדר שלא נוטלים ידים
[2] על הכזית מצה, וקשה הרי בליל הסדר אוכלים כמה כזיתות, כזית של מצה כזית של כורך וכ"ו, אלא ודאי שלא מצרפים הכזיתות.
ויש אחרונים שנדחקו שאיירי שאין לו אלא כזית, או דאיירי רק על חיוב כזית. וזה דוחק.
ואי נימא דאיירי דאוכל אחר שעבר שיעור כדי אכילת פרס א"ש. וכ"כ הדעת תורה (שבדרון סימן קנ"ח). ועיין שו"ת מהרש"ם (ח"ח סימן ל"א).
ומ"מ כיון דמידי מחלוקת [בין הרמב"ם לראב"ד] לא יצאנו, נראה דיש ליטול ידים בלי ברכה לחוש לסב"ל.
[3] ולענין טיבולו במשקה נראה דיש להקל כדעת הרמב"ם.
[4]
והנה הגר"ז (סס"ב) יצא לחדש דכיון שאוכל ומכניס לתוך מעיו שיעור הנקרא אוכל, אף לענין טומאת אוכלין אכילתו חשובה אכילה לענין נטילת. וכ"פ כדבריו המ"ב (ס"ק י).
וצ"ב אם יש לסמוך על סברא זו לדינא, דהא מסתימות הדין לא משמע הכי.
ומה שהביאו המו"ל במקורות שם ראיה מסימן קס"ח ס"י דלחם מפורר מברכים עליו המוציא וברכת המזון [דיש תואר לחם], יש לדחות דהא אף על פחות מכזית מברכים המוציא אך לא בעי נטילת ידים. וכמו שדחה התהלה לדוד (ריש סימן קנ"ח).
וכן ראיתי שהעלה שמצדד בשו"ת בשערי יושר (ח"ה סימן כ"ה) ע"ש
[5] וכ"כ בספר שאלה יפה לגר"ח רבי סימן רכ"ה). ועיין עוד בשו"ת דברי דוד (טהרני ח"ה סימן י"ח). ועיין ביאור הגר"א (סס"ג) ובספר פקודת אלעזר (שם) ובספר שנות חיים (קלוגר סימן רל"ט).
אם יש מי שפוטר ליטול ידים לטיבולו במשקה
וכמה אחרונים כתבו בדעת התוספות [ועוד] דאין צריך נטילה כלל. ויש שפירשו בדברי הראשונים הללו דכוונתם רק שא"א לברך אך נטילה בעי
[6]. אולם דעת רוב ככל הראשונים כתבו דבעי ליטול לטיבולו במשקה. עיין בשו"ת אלישיב הכהן (ח"ב סימן י"ד) ובהלכה ברורה (עמוד כ"ט והלאה).
[7]
[1] אך ודאי שאם לוקח חתיכה כל פעם מלחם בשיעור כביצה דנוטל בברכה ולא חייב להכניס לפיו שיעור כביצה. [וע"ע שו"ת חזון עובדיה סימן כ"ה].
[2] ויש מפרשים כוונתו שבעי נטילה אך בלי ברכה שלא יסתור מה שכתב בסימן שכ"ח.
[3] ולענין אם אוכל חתיכות לחם פחותות מכזית על אף שלכאורה יש לפסוק כהרמב"ם ולא בעי ליטול ידים. מ"מ בעיני העולם נראה כתמוה.
[4] ויש לצרף הסוברים בדעת התוספות דלא נוהגים ליטול. ומ"מ בנפח שיעור כזית הוא פחות ממשקל ויש לדעת השיעור מדויק.
[5] וכן בספר שלחן א"ש סימן (קנ"ח) הזכיר הסבר הנ"ל לפטור.
[6] וכן נראה לענ"ד בלשון התוספות וכ"כ בשו"ת מחקרי ארץ (ח"א ריש סימן ו') ועוד.
[7] ורגיל היה הגרש"ז לומר [הובא בספר הליכות שלמה על פסח (פ"ט הערה 184) שנראה שבדורות שלפנינו לא נהגו בזה כ"כ גם המדקדקים, שכן החיי אדם "במצבת משה" בהספדו על בנו מונה בין שבחיו שנזהר בנטילה זו, הרי שגם בוילנא בימי רבנו הגר"א ז"ל לא החמירו וכ"ו עכ"ל.
