שלחתי לבדיקה
נפתח תודה
יצחק משען
Well-known member
ברוך תהיה
אולי להבא נתאם עמדות שלא כולם ישלחו לבדיקה ויפסידו נקודות
בד"כ העמדות מתואמות ע"י הראשון ששולח לבדיקה.
אם מי שמעלה את הקובץ שולח לבדיקה הוא כותב זאת באותה הודעה, כמו שנכתב כאן.
וממילא אני הייתי הראשון שכתבתי כן.
לא כ"כ תיכף...
יצחק משען
Well-known member
לראשונה בעולם
1. לוחם צה"ל שנפצע אנוש לפני שלושה חודשים ומאז היה מורדם ומונשם עבר השתלת ריאות
ביום חמישי בערב התקבלה ההודעה שנמצאה עבורו תרומת ריאות מתאימה. הוא הוכנס לחדר ניתוח ביום שישי לפנות בוקר, שם נותח במשך עשר שעות. "ההשתלה הייתה מורכבת מאוד בגלל מצבו הקשה של החייל והשתתפו בה עשרות אנשי צוות מכל בית החולים", מספר ד"ר לוי. היא הסתיימה בהצלחה, ובסופה נותק החייל ממכונת האקמו. כעת הוא מתאושש מההשתלה, והריאות החדשות מתפקדות כמצופה. בימים הקרובים ינסו לגמול אותו ממכשיר ההנשמה שאליו הוא עדיין מחובר.
2. הלכתי לבקר את דני חבר במפעל החדש שהקים.
הוא סיפר לי את הסיפור הבא:
בסיום הבנייה הזמנתי את הרב מחבד להתקין מזוזות בכל הדלתות במפעל.
בסיום הקביעות של כל המזוזות, הרב שאל אותי- ומה קורה בבית? ואמרתי לו אין צורך אין צורך. אבל הוא התעקש ואמר - בוא נבדוק את כל המזוזות אצלך בבית. הלכנו הביתה. הוא לקח את כל המזוזות לבדיקה ואחרי כמה שעות התקשר ואמר שהכל מוכן . זה כבר היה בערב. אמרתי לו תבוא מחר אין צורך להיות בלחץ. אבל הוא התעקש ואמר אני בא עם אשתי . השעה הייתה 10:30 בלילה. בבדיקה הוא ראה, שארבע מזוזות היו פסולות והיה צורך לתקנן.
שעתיים אחרי זה מסתבר שהבן שלי תמיר פריד ששירת אז כצוער בבה"ד אחד והיה עם חבריו בצפון הרצועה, נקלע לקרב וניצל בנס.
הם הלכו בתוך סמטה ונפתחה עליהם אש. חברו נפגע קשה ברגל והוא הסתובב הצידה לרגע. הוא חטף כדור מאחורה, אבל הכדור רק שפשף את המכנסיים ועשה עוד קצת פצע קטן.
אם היה עומד בכיוון של כולם הכדור היה פוגע לו בעמוד השדרה ומי יודע..
הוא סיים את קורס קצינים בהצטיינות וליווה את חברו על כיסא גלגלים לרחבת המסדרים.
הרב מחבד ביקש לא לחבר את מעשיו לנס ההצלה, שלא ייראה כאילו עושה מופתים. אם הקב"ה רצה לחבר בין קיום מצוות מזוזה לחייל בסכנה בקרב, אז הוא בעל המלחמות והחיבורים. ולו ההודאה.
אגב סיפור זה כדאי לציין כי תמיר הוא ספורטאי מסתיים שכלל לא היה אמור להתגייס לצה"ל בשל בעיות רפואיות, אך בגיל 23 התעקש מחדש להתגייס כנגד כל הסיכויים. היום משמש מ"מ טירונים בנח"ל בגיל 25.
1. לוחם צה"ל שנפצע אנוש לפני שלושה חודשים ומאז היה מורדם ומונשם עבר השתלת ריאות
ביום חמישי בערב התקבלה ההודעה שנמצאה עבורו תרומת ריאות מתאימה. הוא הוכנס לחדר ניתוח ביום שישי לפנות בוקר, שם נותח במשך עשר שעות. "ההשתלה הייתה מורכבת מאוד בגלל מצבו הקשה של החייל והשתתפו בה עשרות אנשי צוות מכל בית החולים", מספר ד"ר לוי. היא הסתיימה בהצלחה, ובסופה נותק החייל ממכונת האקמו. כעת הוא מתאושש מההשתלה, והריאות החדשות מתפקדות כמצופה. בימים הקרובים ינסו לגמול אותו ממכשיר ההנשמה שאליו הוא עדיין מחובר.
2. הלכתי לבקר את דני חבר במפעל החדש שהקים.
הוא סיפר לי את הסיפור הבא:
בסיום הבנייה הזמנתי את הרב מחבד להתקין מזוזות בכל הדלתות במפעל.
בסיום הקביעות של כל המזוזות, הרב שאל אותי- ומה קורה בבית? ואמרתי לו אין צורך אין צורך. אבל הוא התעקש ואמר - בוא נבדוק את כל המזוזות אצלך בבית. הלכנו הביתה. הוא לקח את כל המזוזות לבדיקה ואחרי כמה שעות התקשר ואמר שהכל מוכן . זה כבר היה בערב. אמרתי לו תבוא מחר אין צורך להיות בלחץ. אבל הוא התעקש ואמר אני בא עם אשתי . השעה הייתה 10:30 בלילה. בבדיקה הוא ראה, שארבע מזוזות היו פסולות והיה צורך לתקנן.
שעתיים אחרי זה מסתבר שהבן שלי תמיר פריד ששירת אז כצוער בבה"ד אחד והיה עם חבריו בצפון הרצועה, נקלע לקרב וניצל בנס.
הם הלכו בתוך סמטה ונפתחה עליהם אש. חברו נפגע קשה ברגל והוא הסתובב הצידה לרגע. הוא חטף כדור מאחורה, אבל הכדור רק שפשף את המכנסיים ועשה עוד קצת פצע קטן.
אם היה עומד בכיוון של כולם הכדור היה פוגע לו בעמוד השדרה ומי יודע..
הוא סיים את קורס קצינים בהצטיינות וליווה את חברו על כיסא גלגלים לרחבת המסדרים.
הרב מחבד ביקש לא לחבר את מעשיו לנס ההצלה, שלא ייראה כאילו עושה מופתים. אם הקב"ה רצה לחבר בין קיום מצוות מזוזה לחייל בסכנה בקרב, אז הוא בעל המלחמות והחיבורים. ולו ההודאה.
אגב סיפור זה כדאי לציין כי תמיר הוא ספורטאי מסתיים שכלל לא היה אמור להתגייס לצה"ל בשל בעיות רפואיות, אך בגיל 23 התעקש מחדש להתגייס כנגד כל הסיכויים. היום משמש מ"מ טירונים בנח"ל בגיל 25.
יצחק משען
Well-known member
כותבת אשת חייל במילואים שנפצע קשה
[אגב, הייתי שמח אם יש למישהו את הכתבה בעיתון "במה" גליון 275 עמ' 31 מהר' אבא טורצקי שמכה וחובט על ראשם של הדתי"ל שמקיזים דמם עבור הצבא שלא מכבד אותם בגרוש, ומאוד כדאי להביא את דבריו שם, אם כי אני מסופק אם יש סיכוי שישתנו]
כשאמרו לי 'מדברים מצבא הגנה לישראל' התיישבתי, נשמתי, ובחרתי לחשוב מחשבות טובות.
כשהודיעו לי שבצלאל נפצע קשה בעזה הייתה לי וודאות שהוא מוקף בתפילות והוא יצא מזה בגבורה
כשדיווחו שבצלאל נכנס לניתוח אמרתי לקטנטנים שאבא צריך ללכת לרופא ואמא נוסעת להיות איתו
כשהידיים קצת רעדו לי באריזה הזריזה כשהחיילים חיכו לי למטה, חיבקתי את הילדים וביקשתי שיעשו שבת שמחה, כמובן להתפלל, אבל בהחלט גם לשמוח.
כששאלו אותי עוד בנסיעה מטעם צוות צח''י, מה מצבו ואיך הוגדר, עניתי ברצינות שאני מעדיפה לא לחזור על מה שאמרו, כי אני מאמינה שהמצב יותר טוב מזה.
בכניסה לאיכילוב אל מול פנים רציניות כמעט כבויות - הכרזתי שבאנו לשמוע בשורות טובות.
כשחמותי הזילה דמעה, הזכרתי לה שהיא גידלה בן גיבור, שיהיה גיבור גם בקרב הזה.
במקום פנים מודאגות בפתח בית הרפואה, ראיתי זכות אבות ואימהות, זכויות פרטיות וכלליות.
פרטיות - הורי בעלי שהגיעו עם חיילים, כמוני, אל איכלוב, שעתיים לפני שבת.
כלליות - הרב של רם 2 איש חברון, איש חיבור, זכות מערת המכפלה.
כשיצא הרופא מהניתוח והציג את עצמו ד''ר חלימי חייכתי כי חלימי זה טוב, חלימי לשון החלמה.
וד''ר חשביה - חושב מחשבות י-ה.
כשהרופאים יצאו לתת הסברים, והבנו שהניתוח עדיין בעיצומו, השבנו בעדינות שאנחנו בסדר ב''ה, ושלא יפרטו לנו עכשיו בחוץ אם בצלאל צריך אותם בפנים.
בשירת 'אשת חיל', כשהמצב היה עוד כה עדין, כשהניתוח הראשון רק הסתיים ועוד לפני שראינו אותו בטיפול נמרץ, דמיינתי איך בליל שבת הבא בצלאל כבר שר לי בעצמו 'אשת חיל', ורק הפעם, עד שיתעורר, באו שורת רבנים לשיר איתנו כתיגבור.
כשהרופאה מעל מיטתו בטיפול נמרץ, אמרה לנו בשבת לפנות בוקר פעם ראשונה את המילים 'יצא מסכנת חיים', הלב רעד מבפנים, אמרנו מזמור לתודה, והודנו לה' על מתנת החיים.
כשהרופא כעבור זמן, סיפר בדיעבד שמבחינתו קיבל אל שולחן הניתוחים מישהו 'למעשה מת', בחרנו להוציא מגנטים של תפילה לשלום חיילי צה''ל.
כשכתבו בחוברת הגדוד שבצלאל 'מת קלינית', דיברנו בהערצה על המג''ד שלא חזר הביתה מאז הכניסה לעזה, מרוב תחושת אחריות.
כשראינו את הדם על האפוד, על הכפפות, על הנעליים שגזרו מעליו, חיפשנו בתיק שהביאה השלישה מהשטח גם מזכרות, מכתבים ופינוקים שנותרו שם.
כשקראנו שיר שכתב חבר מהגדוד בשם: 'כמעט הותר לפרסום' - נזכרנו בגבורה של אשת הפרמדיק שתמכה בו להישאר עוד שבת, כי הרגיש שיצטרכו אותו במבצע, ושלחנו מגש פירות עם מכתב תודה לה ולאשת הרופא הגדודי.
כשרצינו לכתוב על המגנט 'לרפואת', הילדים הציעו לנסח זאת עם הפנים קדימה: 'תודה שאתם צועדים איתנו בדרך אל החלמתו של בצלאל'.
כשלא היו רגישים באחד ממוסדות החינוך של ילדיי, התחלתי לכתוב מכתבי תודה אל המנהלים, הגננות והמורים שכן כה טובים ורגישים ומפנקים.
כששאלו אם כאן שוכב החייל הפצוע, כי באו מבקרים, ענינו- כאן שוכב החייל המחלים.
ואפילו היום, כשהנס המהלך שלנו התחיל ב''ה לרוץ, (ולמרות שבדרך כלל אני מביטה על המרתון קצת כעל תרבות יון
), ראיתי במרוץ הזה, בו רצה החטיבה של בעלי למען הפצועים, גם קצת סימן של נצחון הרוח על החומר...
אז כששואלים מה נשמע, גם אחרי שמונה שבועות, ואני מרגישה שתיק המשא כבר כבד על גבי, אני משתדלת לענות שכנראה יש עוד כברת דרך, אבל אני מקווה שאנחנו צועדים בה, בעזרת ה', בדרך הנכונה.
אפרת בזק, חרבות ברזל, תשפ'ד.
שבת שלום, חודש טוב ושמח,
בתפילה
לחזרת השבויים ולשובם של כל כוחותינו לשלום בבריאות הגוף והנפש, עטורים בכתר ניצחון,
לנחמת האבלים
ולגאולת ישראל בשמחה וברחמים.
[אגב, הייתי שמח אם יש למישהו את הכתבה בעיתון "במה" גליון 275 עמ' 31 מהר' אבא טורצקי שמכה וחובט על ראשם של הדתי"ל שמקיזים דמם עבור הצבא שלא מכבד אותם בגרוש, ומאוד כדאי להביא את דבריו שם, אם כי אני מסופק אם יש סיכוי שישתנו]
כשאמרו לי 'מדברים מצבא הגנה לישראל' התיישבתי, נשמתי, ובחרתי לחשוב מחשבות טובות.
כשהודיעו לי שבצלאל נפצע קשה בעזה הייתה לי וודאות שהוא מוקף בתפילות והוא יצא מזה בגבורה
כשדיווחו שבצלאל נכנס לניתוח אמרתי לקטנטנים שאבא צריך ללכת לרופא ואמא נוסעת להיות איתו
כשהידיים קצת רעדו לי באריזה הזריזה כשהחיילים חיכו לי למטה, חיבקתי את הילדים וביקשתי שיעשו שבת שמחה, כמובן להתפלל, אבל בהחלט גם לשמוח.
כששאלו אותי עוד בנסיעה מטעם צוות צח''י, מה מצבו ואיך הוגדר, עניתי ברצינות שאני מעדיפה לא לחזור על מה שאמרו, כי אני מאמינה שהמצב יותר טוב מזה.
בכניסה לאיכילוב אל מול פנים רציניות כמעט כבויות - הכרזתי שבאנו לשמוע בשורות טובות.
כשחמותי הזילה דמעה, הזכרתי לה שהיא גידלה בן גיבור, שיהיה גיבור גם בקרב הזה.
במקום פנים מודאגות בפתח בית הרפואה, ראיתי זכות אבות ואימהות, זכויות פרטיות וכלליות.
פרטיות - הורי בעלי שהגיעו עם חיילים, כמוני, אל איכלוב, שעתיים לפני שבת.
כלליות - הרב של רם 2 איש חברון, איש חיבור, זכות מערת המכפלה.
כשיצא הרופא מהניתוח והציג את עצמו ד''ר חלימי חייכתי כי חלימי זה טוב, חלימי לשון החלמה.
וד''ר חשביה - חושב מחשבות י-ה.
כשהרופאים יצאו לתת הסברים, והבנו שהניתוח עדיין בעיצומו, השבנו בעדינות שאנחנו בסדר ב''ה, ושלא יפרטו לנו עכשיו בחוץ אם בצלאל צריך אותם בפנים.
בשירת 'אשת חיל', כשהמצב היה עוד כה עדין, כשהניתוח הראשון רק הסתיים ועוד לפני שראינו אותו בטיפול נמרץ, דמיינתי איך בליל שבת הבא בצלאל כבר שר לי בעצמו 'אשת חיל', ורק הפעם, עד שיתעורר, באו שורת רבנים לשיר איתנו כתיגבור.
כשהרופאה מעל מיטתו בטיפול נמרץ, אמרה לנו בשבת לפנות בוקר פעם ראשונה את המילים 'יצא מסכנת חיים', הלב רעד מבפנים, אמרנו מזמור לתודה, והודנו לה' על מתנת החיים.
כשהרופא כעבור זמן, סיפר בדיעבד שמבחינתו קיבל אל שולחן הניתוחים מישהו 'למעשה מת', בחרנו להוציא מגנטים של תפילה לשלום חיילי צה''ל.
כשכתבו בחוברת הגדוד שבצלאל 'מת קלינית', דיברנו בהערצה על המג''ד שלא חזר הביתה מאז הכניסה לעזה, מרוב תחושת אחריות.
כשראינו את הדם על האפוד, על הכפפות, על הנעליים שגזרו מעליו, חיפשנו בתיק שהביאה השלישה מהשטח גם מזכרות, מכתבים ופינוקים שנותרו שם.
כשקראנו שיר שכתב חבר מהגדוד בשם: 'כמעט הותר לפרסום' - נזכרנו בגבורה של אשת הפרמדיק שתמכה בו להישאר עוד שבת, כי הרגיש שיצטרכו אותו במבצע, ושלחנו מגש פירות עם מכתב תודה לה ולאשת הרופא הגדודי.
כשרצינו לכתוב על המגנט 'לרפואת', הילדים הציעו לנסח זאת עם הפנים קדימה: 'תודה שאתם צועדים איתנו בדרך אל החלמתו של בצלאל'.
כשלא היו רגישים באחד ממוסדות החינוך של ילדיי, התחלתי לכתוב מכתבי תודה אל המנהלים, הגננות והמורים שכן כה טובים ורגישים ומפנקים.
כששאלו אם כאן שוכב החייל הפצוע, כי באו מבקרים, ענינו- כאן שוכב החייל המחלים.
ואפילו היום, כשהנס המהלך שלנו התחיל ב''ה לרוץ, (ולמרות שבדרך כלל אני מביטה על המרתון קצת כעל תרבות יון
), ראיתי במרוץ הזה, בו רצה החטיבה של בעלי למען הפצועים, גם קצת סימן של נצחון הרוח על החומר...אז כששואלים מה נשמע, גם אחרי שמונה שבועות, ואני מרגישה שתיק המשא כבר כבד על גבי, אני משתדלת לענות שכנראה יש עוד כברת דרך, אבל אני מקווה שאנחנו צועדים בה, בעזרת ה', בדרך הנכונה.
אפרת בזק, חרבות ברזל, תשפ'ד.
שבת שלום, חודש טוב ושמח,
בתפילה
לחזרת השבויים ולשובם של כל כוחותינו לשלום בבריאות הגוף והנפש, עטורים בכתר ניצחון,
לנחמת האבלים
ולגאולת ישראל בשמחה וברחמים.
אויבער חוכם
Active member
סיפור מדהים ונפלא מתוך העלון הנפלא בו בטח לבי חודש ניסן תשפ"ד
חוברת נוספת מר' @יצחק משען
יצחק משען
Well-known member
ויאמר יצחק כמו ההודעה הבאה יש עוד הרבה הודעות, את כולם יקח הרוח מבחינתי, כוחי ועוצם ידי זה רק לטיפשים ועיורים לא לבעלי שכל מינימלי, מכיון שהכותב כאן הכניס קצת אמונה אני מביא את דבריו
"הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו"
5 מחשבות אחרי לילה של טילים / הרב יוני לביא
***********
1 . לילה של ניסים
איננו יודעים אם אלו הנתונים הסופיים, אבל מה שידוע לנו כרגע על המתקפה האיראנית הוא זה:
300 טילים וכטב"מים שוגרו לעבר ישראל.
התוצאה: ילדה בדואית נפצעה מרסיסים ונזק קל נגרם לתשתית בבסיס חיל האוויר.
תקראו שוב את השורות האחרונות ותבינו:
זה לא פחות מנסבסדר גודל היסטורי.
אנחנו הפרק הבא בתנ"ך. הללויה!
2 . ולמי שעדיין לא קלט:
רק תשוו למה שקורה בכל פעם שרוסיה משגרת טילים
וכטב"מים לאוקראינה. איזה חורבן ונזק וכמה הרוגים ופצועים זה גורם.
כשנקרא עוד שבוע בדיוק את ההגדה ונאמר "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם", נדע שאלו לא סתם מילים יפות - זו הכותרת בעיתון.
3 . ההר הוליד עכבר
ויודעים מה, אולי בדיעבד מעז יצא מתוק וטוב היה להפיג את הפחד מה'שד האיראני' הנורא. הוא נדמה כמפלצת אימתנית, ומתגלה יותר כעכבר מצייץ.
4 . האתגר האמיתי: הפחד
עוד התברר שהבעיה העיקרית אינה היכולת הצבאית של האויב, אלא האימה שהוא מנסה להטיל עלינו.
ממילא כמה חשוב להימנע מהפחדות שווא ומשמועות לא מבוססות, ולהתחזק בגבורה ובאומץ. "והעיקר לא להתפחד כלל".
5 . תהילים נגד טילים
המוני תפילות
נערכו אמש ברחבי ישראל והעולם היהודי. בבתי המדרש שקדו על התורה כל הלילה ואנשים קיבלו על עצמם קבלות טובות.
ומתברר שלצד הטכנולוגיה המשובחת שהמוח היהודי זכה לפתח + עזרה מכמה מידידינו בעולם, אנו מאמינים שכוח התפילה הוא חלק בלתי נפרד מהלוחמה. וגם כשהידיים ידי עשיו, קולו של יעקב גובר ומנצח.
"עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"
עם ישראל חי!
"הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו"
5 מחשבות אחרי לילה של טילים / הרב יוני לביא
***********
1 . לילה של ניסים
איננו יודעים אם אלו הנתונים הסופיים, אבל מה שידוע לנו כרגע על המתקפה האיראנית הוא זה:
300 טילים וכטב"מים שוגרו לעבר ישראל.
התוצאה: ילדה בדואית נפצעה מרסיסים ונזק קל נגרם לתשתית בבסיס חיל האוויר.
תקראו שוב את השורות האחרונות ותבינו:
זה לא פחות מנס
בסדר גודל היסטורי. אנחנו הפרק הבא בתנ"ך. הללויה!
2 . ולמי שעדיין לא קלט:
רק תשוו למה שקורה בכל פעם שרוסיה משגרת טילים
וכטב"מים לאוקראינה. איזה חורבן ונזק וכמה הרוגים ופצועים זה גורם. כשנקרא עוד שבוע בדיוק את ההגדה ונאמר "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם", נדע שאלו לא סתם מילים יפות - זו הכותרת בעיתון.
3 . ההר הוליד עכבר
ויודעים מה, אולי בדיעבד מעז יצא מתוק וטוב היה להפיג את הפחד מה'שד האיראני' הנורא. הוא נדמה כמפלצת אימתנית, ומתגלה יותר כעכבר מצייץ.
4 . האתגר האמיתי: הפחד
עוד התברר שהבעיה העיקרית אינה היכולת הצבאית של האויב, אלא האימה שהוא מנסה להטיל עלינו.
ממילא כמה חשוב להימנע מהפחדות שווא ומשמועות לא מבוססות, ולהתחזק בגבורה ובאומץ. "והעיקר לא להתפחד כלל".
5 . תהילים נגד טילים
המוני תפילות
נערכו אמש ברחבי ישראל והעולם היהודי. בבתי המדרש שקדו על התורה כל הלילה ואנשים קיבלו על עצמם קבלות טובות. ומתברר שלצד הטכנולוגיה המשובחת שהמוח היהודי זכה לפתח + עזרה מכמה מידידינו בעולם, אנו מאמינים שכוח התפילה הוא חלק בלתי נפרד מהלוחמה. וגם כשהידיים ידי עשיו, קולו של יעקב גובר ומנצח.
"עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"
עם ישראל חי!
מתבונן במרן
Member
רק לשבר את האוזן שבמלחמת המפרץ כולה שוגרו כ-40 טילים בליסטיים, ורק בלילה האחרון כ-120 טילים בליסטיים, ובחסד ה' וברחמיו המרובים עלינו לא נפלה אחת משערות ראשו של אחד מאחב"י.1 . לילה של ניסים
איננו יודעים אם אלו הנתונים הסופיים, אבל מה שידוע לנו כרגע על המתקפה האיראנית הוא זה:
300 טילים וכטב"מים שוגרו לעבר ישראל.
התוצאה: ילדה בדואית נפצעה מרסיסים ונזק קל נגרם לתשתית בבסיס חיל האוויר.
תקראו שוב את השורות האחרונות ותבינו:
זה לא פחות מנס
אנחנו הפרק הבא בתנ"ך. הללויה!
בסיעתא דשמיא
Active member
@מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ... כולם יחד מודים להשם
