• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

ניסיך שבכל עת חרבות ברזל

6 סיפורים

סיפר הרב של הישוב כפר מיימון, עשרות מחבלים התקרבו בשדות של כפר מיימון לעבר הישוב, כשהם היו במרחק כמה מאות מטרים מהישוב עבר מסוק עם צנחנים בדרך למקום אחר.
המחבלים ירו טיל על המסוק, בחסדי ה' הוא נפגע, אבל לא באופן קשה והמסוק הצליח לנחות .
הצנחנים נאלצו לצאת מהמסוק הפגוע בשדות של כפר מיימון והסתערו על המחבלים.
וכך ניצל כפר מיימון מהגורל שעבר על הישובים השכנים.

קראתי בעלון השגחה פרטית על הנס באופקים:
רואים במצלמות את המחבלים מתקרבים לבית הכנסת ומקשיבים לנעשה בתוכו,
שקט נשמע מבית הכנסת, המחבלים אומרים: כנראה אין פה אף אחד, ועושים אחורה פנה,
מה שהתברר: בדיוק כולם התפללו שמונה עשרה ולכן היה שקט....

הרב רוזנבלום סיפר כי תלמיד שלו מפקד בצבא ביקש ממנו - "תגיד לכולם שלא יפסיקו להתפלל, כוח התפילה שלנו מול כוח התפילה של ישמעאל".
המפקד סיפר לו על 3 נמרים של צה"ל שנלחמו בלילה בעזה והוא רואה שהנמרים עלו באש, בכל נמר יש 12 חיילים, המפקדים רואים במסכים את הנמרים בוערים ולא ידעו את נפשם, 36 הרוגים ל"ע.
פתאום אחד החיילים מתקשר למפקד, ואומר אנחנו בסדר, היינו בנמר הראשון והשרשרת של הנמר יצאה מהמקום ולא יכולנו לנסוע, ידענו שאם נתקע ולא נמשיך ירו עלינו טילי נ"ט וברחנו מיד, כך גם כל הנמרים האחרים ישר כל החיילים ברחו אחרינו, מיד אחרי שברחנו הם ירו טילי נ"ט ואז הכל בער באש ואף חייל לא נהרג ולא נפגע.
והמפקד מסיים ואומר לרב רוזנבלום: "תגיד לי אתה, אם זו לא כוחה של תפילה?"

סיפר אברך למתפללים בבית הכנסת גל-עד, ברח' ברזיל בק. יובל בירושלים, בשבת פ' לך לך.
"ביום שמחת תורה הוקפצתי לדרום, כדי לעצור את המחבלים. אני לוחם ביחידה מובחרת, אבל ברשותי היה רק האקדח בלבד.
כשהגעתי לבסיס שלנו, מחנה רעים, גיליתי שהמחבלים כבר כבשו את הבסיס והשתלטו גם על מחסן הנשקים.
יריתי במחבל, לקחתי את הרובה שלו, ואיתו התחלתי להילחם בהם.
ראיתי דברים מדהימים! כל כדור שלי לכיוונם פגע, וכל הקליעים שלהם פשוט לא פגעו בי זזו לצד. אין לי דרך להסביר את זה.
במוצאי החג, התקשרתי לרב שהיית בקשר איתו, וביקשתי שייתן לי משהו לשמירה. הרב אמר לי לנעול נעל ימין ואז נעל שמאל, ואחר כך לקשור את הנעל השמאלית ואחריה את הימנית.
למחרת בבוקר, הקרבות עדיין מתנהלים, העמידו אותנו בעמדה בצומת רעים, מאחורי בטונדות נמוכות. פתאום נזכרתי, שהבוקר שכחתי לקשור את הנעליים כמו שאמר הרב! התכופפתי אל הנעליים, ובאותו רגע עבר צרור יריות מעלי.
תמשיכו ללמוד, זה הכל בזכות לימוד התורה שלכם!"

"סיפור ששלח נתנאל פישר אבא של דביר.
דביר היה בטיול בנפאל כשהמלחמה פרצה.
הוא חיפש טיסה והגיע המהירות לארץ ומיד התגייס ונכנס עם היחידה שלו להלחם בעזה.
ביום רביעי שעבר 8/11 הוא נורה ע"י צלף חמסניק בבית חאנון.
הוא נורה בצוואר והכדור יצא בצד השני של הצוואר.
דביר טופל במקום ע"י חבריו, הורדם והונשם, הובהל במסוק לברזילי, בית החולים הקרוב ביותר.
הוא הוגדר כפצוע קשה והיה חשש לחייו.
אלא שלאחר סדרת בדיקות בבית החולים התגלה גודל הנס:
הכדור עבר מצד אחד לצד השני של הצוואר בלי לעשות נזק. הכדור עבר בצוואר רק כדי למסור ד"ש לעורקים הראשיים, לקנה ולוושט, פגע קלות בזיז האחורי של עמוד השדרה, וזהו.
הרופאים אמרו שמעולם הם לא ראו דבר כזה.
והיום הוא כבר השתחרר והגיע הביתה בשעה טובה להמשך טיפול ומנוחה.
חיבוק גדול דביר היקר לך ולמשפחתך.
ושנזכה לעוד הרבה ניסים בעם ישראל".


במערכת הביטחון מעריכים כי המחבלים גילו על קיומה של המסיבה באמצעות רחפנים או מצנחים, והכווינו את המחבלים למקום במערכת הקשר שלהם.
בסרטון ממצלמת גוף של אחד המחבלים הוא נשמע מבקש מאזרח שנתפס (בדואי) הכוונה להגיע לרעים, אף שהיה באזור אחר. אחד הממצאים שמחזקים את ההערכה, לפי המשטרה ובכירים ביטחוניים נוספים, הוא שהמחבלים הראשונים הגיעו למסיבה מכיוון כביש 232 ולא מכיוון הגדר.
"באירוע היו נוכחים להערכתנו כ-4,400 איש שמרביתם הגדול הצליח להימלט בעקבות החלטה לפזר את האירוע שהתקבלה ארבע דקות לאחר מטח הטילים", אמר בכיר במשטרה ל"הארץ".
עוד עלה מהחקירה כי אלמלא נפרסה נוכחות משטרתית גדולה בצומת יד מרדכי, המחבלים היו מצליחים להגיע לראשון לציון ולתל אביב תוך פחות משעה.
 
בלת"ק












 
נערך לאחרונה:




 
חזור
חלק עליון