מבואר שהביא ג' מתירים, האורי וישעי, שכתב בהדיא שעיקר ההיתר הוא אף בלי המסורה, וכן הערוגת הבושם שכתב שאי"צ מסורה חדשה, והשואל ומשיב ששפך מרורות על המחמירים, ובתשובה שמציין שם האריך בעיקר על כך שעיקר ההלכה להתיר בג' סימנים ולא כרש"י ודעת רש"י לדידן אינו אלא חומרא לכתחילה, ומשמע ג"כ שעיקר ההיתר אינו מתבסס על המסורה, וע"ז כתב שנתפשטה ההוראה לאוכלן בפשיטות גמור באין מפריע, ובוודאי המשמעות הפשוטה שהוא מהטעמים שהזכיר בשם המתירים, והיינו לא מטעם שיש מסורה ברורה, אלא כי מעיקר הדין אי"צ כלל מסורת, [ולרווחא דמילתא צירף שם השואל ומשיב שיש צד שיש מסורת, וגם אצלינו מסתמא יש צד כזה כספק אבל אי"צ לזה].
כבר הבאתי שאף אחד משלשת החכמים הללו לא דחה דברי רש"י להתיר עוף בלי מסורת.
ומלבדם רבו המתירים דוקא על פי המסורת של הקובריצר וכדומה.
בשו"ת דבר משה (תאומים, סי' מה) כתב, 'אשר דרש ממני נידון העופות הגדולים שנתחדשו במדינתינו, ויש בהם איזו שינוים מתרנגולים שלנו, הנה הוראה יצאה ממני להתיר כאשר עיניו לנוכח יביטו בדף הנדפס מספרי וכו'. והגיע הדף הנדפס מספרי לצפת, והשגתי כתב יושר מהרב שמואל העליר, וכתב אלי כי כבר בא להם ממקומות רבים מאחינו שבגולה לחקור על זה, ו
הודיעני כי העופות ההמה בגידולם וצורתם ממש, המה מצויים בארץ הקדש, והתרנגולים ההם קורין אותם שם קובריצי על שם שבאו מעיר קיבריץ, ומצייר אותם כי המה גדולים ומשונים וגובה להם, ובארכובתם יש בהם נוצות, ומעולם אכלו אותם כל גדולי ישראל'.
גם בשו"ת שואל ומשיב (חמישאה ח"א סי' סט) כתב, 'אני מעיד לכם כי
יש לי גביית עדות מהרבה לומדים מארץ הקדש, אשר היו פה, וכאשר ראו אותן העופות, העידו שכמו אלו העופות אוכלים בארץ הקדש'.
גם בשו"ת יהודה יעלה (ח"א יו"ד צד) הביא תשובת הרב נתן אדלר מלונדון שכתב 'התרנגולים גדולים שקורין קאשין חינא, אשר לפנים היו בארץ קדם, ועכשיו נתגדלו במקומינו, עליהם נשאלתי מכבר מכמה מקומות,והשבתי להם כי
במקומינו יש לעופות הנ"ל מסורת טהרה משנים קדמוניות, כי הם ממש כמו תרנגולים שלנו, רק הם גדולים מהן. גם אנשי נאמנים מהודו סמוכין לארץ קוצ'ין צ'ינו אומרים לי שאוכלים בלי שום פקפוק'.
ואחר כך כתב הרב יהודה יעלה עצמו 'גם העתיק לי הגאון דטאלשווא תשובת אב בית דין קהילת צאנז (דברי חיים חו"מ ח"ב ס"ס ל) וזה לשונו, אחרי שמעתי מאנשים מופלגי תורה ויראי השם
מארץ הקודש כי שמה נאכלים מימים קדמונים, ואולי מימי התנאים הקדושים, הבאים לשם מאי קיבריץ, לכן עמד והתיר להם'.
ובשו"ת בית שלמה (יו"ד קמו) כתב, האמת הוא שרוב חכמי זמנינו במדינתינו הורו להקל בהם, ולמעשה איני מתיר, כי
העיקר אשר סמכו עליו קצת גדולים, הוא על מה שהעידו בפניהם אנשים מארצינו הקדושה שאוכלין שם ממין התרנגולים ההם.
בשו"ת מחנה ישראל (ח"ב דף פח: ופט.) כתב, באתי להודיעהו כי בשבוע העברה היה בירור גמור על העופות האלו
שאינם דומים להקובריציר שאוכלים אותם בארץ הקדש.
הרב יעקב עטלינגר בעל הערוך לנר, כתב בתשובה (נדפסה בחידושי ר' ישעיה שור, כנפי נשרים, סי' ה), אשר שאל מאתי אודות העופות החדשים, אמת הוא כי הרצתי אגרת אודותן עם חכמי ארץ הקדש,
באשר שמענו שבארץ הקדש מתירין אותן, אבל כפי הנכתב לי מהרב הצדיק ונאמן מירושלים שמו הרב שמעון דייטש, התרנגולות שמתירין שם, נקראים קיבריציר הינער, אינן העופות החדשים שבאים אצלינו.
והכתב סופר כתב (נדפס בקובץ פנים מאירות ח"ז עמ' לב) וזה לשונו 'על דבר התרנגולים החדשים, כבר טרחנו ויגענו וכו', כי
העיד לפני איש אחד מתושבי ארץ ישראל עבר עלינו הדרך, ולמראה עיניו ישפוט שכמותם אוכלים בארץ ישראל מאז, ולא היה אפשר לברר על פי כתב, עד ששלחו לי משם איזהו תרנגולים בהוצאות מרובות, ועלי היו כולנה, וכשבאנו לבודקם ולדמותם, ראינו שאינו דומה לחדשים אשר מקרוב באו לגבולינו, וגם משונים מאשר אכלנו עד עתה. ולא אמרתי בהם לא היתר, וגם לא איסור בפה מלא, כי כבר נתרבו ובהרבה מקומות אוכלים אותם.ושוחטים פה מנועים ומונעים מלשחטם כל האפשר.
הרי מבואר בין מדברי המתירים ובין מדברי האוסרים, שעיקר ההיתר הסמך על המסורת, [אף שצירפו גם טעמים נוספים], אבל לא עלה על דעת רבותינו האחרונים לפרוץ גדר חס ושלום, ולבטל מנהג כל קהילות ישראל מזה מאות שנים שלא לאכול אלא במסורת.
