סערת העופות

אבל המעיין בשאר התשובות, השואל ומשיב, המהר"י אסאד, שערי ציון, אורי וישעי, ועוד, מבואר טעמים אחרים להיתר, וברור שעל פיהם נתפשט המנהג [מהטעמים שבאר באריכות בעל עוף כנף למינהו ומעוד טעמים].
גם על כל טענותיו אלו כבר השבתי לעיל, האם לא ראה כבודו מה שהשבתי על דבריו?
 
והנני מצטט את לשון כבו' 'ואין כל חדש תחת השמש כי כבר היו כאלו שרצו לטעון כדברי כבודו כמו שהביא בשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ק יו"ד מד) וזה לשונו, "ימים לא כבירים היה במחיצתי אחד מהרבנים המתירים ושאלתיו על ההיתר, ואמר תרנגול אינו אלא תרנגול דא ודא אחת הוא, והוכחתיו על פניו, לא כן אלפן רבותינו הקדושים, הלא מקובלין אנחנו להחמיר במנהגי ישראל יותר מדברי תורה. וכי השם תרנגול גורם להתיר אותו הלא גם תרנגול דאגמא בשם תרנגול יקרא'.
א"כ למדנו בהדיא שזה טעם המתירים [ולפחות אחד מהרבנים המתירים, ומסתבר שלא היה יחיד בזה], ואינו ממין הטענה להביא ע"ז מה שהלבושי מרכדי השיג ע"ז, שהלא הנידון אינו מה טעם האוסרים אלא מה טעם המתירים, וא"כ למדנו מזה להיפך [וקו' הלבושי מרדכי מתרנגולתא דאגמא כבר יישבו המתירים וכמו שהאריך בקונטרס כל עוף למינהו].

עוד כתב כבו' 'וכן כתב בשו"ת חבצלת השרון (תניינא סי' כו) וזה לשונו:
והנה פגיעתו בכבוד כל גדולי התורה הנ"ל גרם לו שחשד בכשרים לומר שטעו, ולקה בגופו שהוא טעה לגמרי בענין זה, דהנה כל המציאה שמצא בהעתקה מחכמי הטבע הוא שיש מינים חלוקים כמו מיני תרנגולים, אווזים, וכדומה, ויש במין אחד ראססען חלוקים שעשו על ידי הרכבה וכולם מין אחד הם, והנה מי יאמר לו שאנו מכחישים זאת, והרי הוא ש"ס מפורש חולין (סג:) דמאה מיני עופות טמאים יש במזרח וכולן מין איה הם, ועם כל זה אשאלהו, וכי לא מוכרח הוא להודות דאם נמצא ראססע אחת שאין לה סימני טהרה שהיא אסורה אף שהיא ממין הטהור, דאי אפשר לו להכחיש ש"ס מפורש בתרנגולא דאגמא בחולין (סה:) ונדה (נ:) דאסור, ובין לתירוץ ראשון שבתוס' שם שמין אחד הם לגמרי, ובין לתירוץ השני שבתוס' שם דתרנגול ותרנגולתא דשם שני מינים הם, על כל פנים נכנסים שניהם בסוג מין תרנגולים, דשמם מוכיח עליהם, רק בע"כ הכוונה דהם ראססען חלוקים, ואפילו הכי התרנגול שאין לו סימני טהרה אסור. וכן מבואר שם בש"ס נדה הנ"ל דתרנגול ברא הוא עוף טמא וכו', וכיון דאין אנו בקיאין בסימני טהרה איך אפשר לנו להתיר שום ראססע חדשה הבאה לפנינו בלי מסורת' וכו'.
כבודו תולה שכביכול המנהג נתבסס על פי שני היחידים הללו, אשר מי שהביא דבריהם סתר דבריהם בלשון חריפה כל כך, ומפני מה כבודו אינו מפרש הדברים כפשטם כי המנהג התבסס על פי תשובות הפוסקים המפורסמים אשר נסתמכו על המסורת?
 
עוד כתב כבו' 'וכן כתב בשו"ת חבצלת השרון (תניינא סי' כו) וזה לשונו:
והנה פגיעתו בכבוד כל גדולי התורה הנ"ל גרם לו שחשד בכשרים לומר שטעו, ולקה בגופו שהוא טעה לגמרי בענין זה, דהנה כל המציאה שמצא בהעתקה מחכמי הטבע הוא שיש מינים חלוקים כמו מיני תרנגולים, אווזים, וכדומה, ויש במין אחד ראססען חלוקים שעשו על ידי הרכבה וכולם מין אחד הם, והנה מי יאמר לו שאנו מכחישים זאת, והרי הוא ש"ס מפורש חולין (סג:) דמאה מיני עופות טמאים יש במזרח וכולן מין איה הם, ועם כל זה אשאלהו, וכי לא מוכרח הוא להודות דאם נמצא ראססע אחת שאין לה סימני טהרה שהיא אסורה אף שהיא ממין הטהור, דאי אפשר לו להכחיש ש"ס מפורש בתרנגולא דאגמא בחולין (סה:) ונדה (נ:) דאסור, ובין לתירוץ ראשון שבתוס' שם שמין אחד הם לגמרי, ובין לתירוץ השני שבתוס' שם דתרנגול ותרנגולתא דשם שני מינים הם, על כל פנים נכנסים שניהם בסוג מין תרנגולים, דשמם מוכיח עליהם, רק בע"כ הכוונה דהם ראססען חלוקים, ואפילו הכי התרנגול שאין לו סימני טהרה אסור. וכן מבואר שם בש"ס נדה הנ"ל דתרנגול ברא הוא עוף טמא וכו', וכיון דאין אנו בקיאין בסימני טהרה איך אפשר לנו להתיר שום ראססע חדשה הבאה לפנינו בלי מסורת' וכו'.

ובאמת גם החבצלת השרון הסכים לעצם היסוד אלא שטען שבהכרח יש מיני תרנגולים שאין להם סימני טהרה, אבל כהיום שנבדקו מאות זני תרנגולים ונראה בחוש שאין דבר כזה, ייתכן מאוד שהיה מודה להיתר דלא חלק על עצם הדבר שאי"צ מסורת פרטית על כל זן וזן כמבואר בדבריט.

יעיין כבודו בתשובת החבצלת השרון בפנים, ויחזה נכחה כי אף הוא דן בענין תרנגול הפווערלעס, אשר היה לפניהם וראו הסימנים שבגופו, ואפילו הכי לא אבה להתירו.

ועוד יתבונן כת"ר בזה, שאחד מן הסימנים הוא הדריסה, שהרי מבואר במשנה שיש שלשה סימני טהרה וסימן אחד של טומאה, וכבר הורה השלחן ערוך כדברי רש"י דאפילו עוף שיש לו שלשה סימני טהרה בגופו יש לחוש שמא הוא דורס, ולכך אין לאכול אלא במסורת, וכן פסק הרמ"א, וכן כתב בחבצלת השרון שם "דאנו מחוייבים לשמוע בקול הרמ"א שהכריע להלכה דבעינן מסורת".
 
כבודו תולה שכביכול המנהג נתבסס על פי שני היחידים הללו, אשר מי שהביא דבריהם סתר דבריהם בלשון חריפה כל כך, ומפני מה כבודו אינו מפרש הדברים כפשטם כי המנהג התבסס על פי תשובות הפוסקים המפורסמים אשר נסתמכו על המסורת?
העניין שהם לא היחידים, אלא כמעט בכל גדולי המתירים מבוארים יסודות אלו, וכן מבואר בהדיא בדרכי תשובה שעל פי סברות אלו נתפשט המנהג, וכמבואר כ"ז לעיל, אלא שכבו' בוחר להתעלם מכל זה ולחזור שוב ושוב על אותם ציטוטים כאילו מדובר באנשים שאינם יודעים לקרוא, במקום לשים לב שכבו' לא עונה כלל על הטענות שטוענים, וכשמבקשים להתמקד כבו' מתחמק.
 
העניין שהם לא היחידים, אלא כמעט בכל גדולי המתירים מבוארים יסודות אלו, וכן מבואר בהדיא בדרכי תשובה שעל פי סברות אלו נתפשט המנהג, וכמבואר כ"ז לעיל, אלא שכבו' בוחר להתעלם מכל זה ולחזור שוב ושוב על אותם ציטוטים כאילו מדובר באנשים שאינם יודעים לקרוא, במקום לשים לב שכבו' לא עונה כלל על הטענות שטוענים, וכשמבקשים להתמקד כבו' מתחמק.
חלילה וחס, לא התעלמתי מדברי כבודו, אלא הגבתי לכל מה שהביא כבודו מהדרכי תשובה.

שהרי בתגובה זו הגבתי בענין דברי שו"ת אורי וישעי שהביא כבודו מהדרכי תשובה.

וגם בתגובה זו הגבתי בענין דברי הערוגות הבושם שהביא כבודו מהדרכי תשובה.

ובנוסף בתגובה זו הגבתי בענין דברי השואל ומשיב שהביא כבודו מהדרכי תשובה.

ושאר כל דברי הדרכי תשובה אדרבה מבואר מהם שהמתירים נסמכו על המסורת, בהיפך מטענתו של כת"ר, שהרי כך הוא לשון הדרכי תשובה כפי שהעתיקו כבודו לעיל:

ראיתי להעתיק פה בדבר השערורה שהי' לפני כמה שנים בין גאוני הזמן בדבר התרנגולים אשר הובאו למדינותינו מאיי הים ואדומו"ר מצאנז זצללה"ה בשו"ת דברי חיים ח"ב ביו"ד סוף סי' מ"ה כ' שהגידו לו שבאו מאי א' סמוך לא"י עיין שם ובשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סי' צ"ב כ' שבאו ממדינת קאשינחינ"א בארץ הודו והם גדולים יותר משאר תרנגולים שלנו וגם יש בהם איזה שינוי שיש להם ניצות על רגליהם ובמקצת תשו' קורין אותם אמעריקאניש"א הינע"ר ובאיזה מקומות קורין אותו גאלאנסק"ע הינע"ר או וואליכיש"ע הינע"ר או קיבריס"י או כהנ"א הינע"ר או חינעז"י הינע"ר או קבריצי"ר העני"ר והם משונים בתוארם בגדלם ובאורך צווארם ואורך רגליהם יותר מהתרנגולים הרגילים בינינו לעולם מנהגם משונה משאר תרנגולים שלנו שהם לנים ע"ג קרקע וקולם משונה שהקול הוא עב ואין להם כרבלתא גדול כ"כ כפי ערך כמו תרנגולים שלנו וגם הנהגתם עם האפרוחים הוא משונה ויצא בדפוס בזמן ההוא קונט' מהה"ג מיאס ז"ל הנקוב בשם עוף טהור והביא ממה שהשיג מכתבים מאיזה רבנים גדולים מעה"ק ירושלים כי העופות הללו נמצאים שם באה"ק דומים בתוארם וצלמם כדמות העופות הללו ואוכלין אותם שם בלי שום שאלה כלל וכן הי' גב"ע במדינותינו מאנשי אה"ק מופלגי תורה ויראים ושלימים אשר העידו והגידו עפדתוה"ק כי העופות הנם ממש כתבנית העופות של אה"ק ועדותן נאמנו מאוד והביא ג"כ ב' קונטריסים מהרב ר' שמואל העלליר מצפת תב"ו דבתחלה העיד לומר שאינו דומה עופות הללו להני עופות דא"י ואח"כ הדפיס להתירן וחזר מעדותו הנ"ל והעיד אח"כ שהם דומים ממש להני דא"י והאריך בענין זה וכ' דעל עדותו של ר' שמואל העלליר אין לסמוך כלל לא לאיסור ולא להיתר כיון דמדין תורה אין מקבלין עדות רק מפיהם ולא מפי כתבם רק בדיני ממונות אמרו חז"ל לסמוך על עדותו משום נעילת דלת ובדיני או"ה דדמיא לד"נ בודאי לא מהני עדות בכתב וצריך להעיד בפיהם דוקא ובסוף דבריו העלה דיהי' איך שיהי' הנה גם מבלעדי המסורה העופות הללו מותרים המה לכל בר ישראל והעתיק קונטרס זה בספרו שו"ת אורי וישעי מהד"ק סי' י"א ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז מ"ש בדבר קונטרס כנפי נשרים שהדפיס רב א' לאסור העופות הללו ודחה דברי הקונט' עוף טהור הנ"ל והוא האריך בתשו' לתרץ כל דבריו והביא עוד ראיות לדבריו הראשונים שאין שום חשש על העופות הללו וגם ליראי ה' וחושבי שמו והחרדים לדבר ה' יכולין לאכלו בלי שום פקפוק כלל עיין שם באריכות אמנם בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"נ קנ"א קנ"ב צעק בקול רעש גדול על המתירין וכ' לפסק הלכה שהם אסורים וביציהן ותולדותיהן כיוצא בהם עיין שם וכ"כ בס' היכל הברכה על התורה (מהגה"צ מהרי"א מקאמארנא ז"ל) בפ' דברים שאין עליהם שום מסורות והם כשאר שרץ טמא עיין שם באריכות אמנם מרן אדומו"ר זצללה"ה בשו"ת דברי חיים שם ובסי' שאח"ז ובחלק או"ח שם סי' ט' כתב שהעידו לפניו ת"ח חשובים מאה"ק שאותן התרנגולים אוכלין אותם באה"ק עיין שם ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' כ"ב סי' כ"ב וסי' מ"ז שהעתיק תשו' מרן הד"ח זצללה"ה והה"ג מלאנדאן שכ' שהם גבו עדות מפי אנשים יראים ושלימים שיש מסורות שאוכלין אותן באה"ק זה כמה דור אחר דור עיין שם באריכות וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב חמישאי חלק א' סי' ס"ט שיש לו כמה מכתבים שונים וגב"ע הרבה מחכמי אה"ק שאוכלין אותו והם מותרין בלי שום פקפוק כלל עיין שם באריכות. ועי' בס' ערוגות הבושם בקונט' התשו' סי' ט"ז מ"ש בזה והעלה להתירן שא"צ לזה מסורה חדשה ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת שהביא כמה תשו' מה שפלפל בענין זה עם כמה רבנים ותמה על המחמירים עיין שם ועי' עוד בדבריו בספרו שו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' קמ"ט ששפך מרירות על הה"ג ר"ש העלליר שהדפיס קונטרס לאסרם והעלה שהם מותרים בלי שום פקפוק עיין שם וכן נתפשטה ההוראה לאוכלן בפשיטות גמור באין מפריע בכל המדינות ועי' מזה בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קמ"ד קמ"ה קמ"ו וסי' קמ"ח ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' צ"ב צ"ג וצ"ד ובשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' צ"ח צ"ט וק' באריכות.

עד כאן לשון הדרכי תשובה כפי שהביאו כת"ר לעיל.

נמצא שכל הדברים שהביא כבודו לסייע דבריו מלשון הדרכי תשובה, לא התעלמתי מהם, אלא השבתי על כל אחד ואחד מהם, ושאר הדברים שהביא הדרכי תשובה הם בהיפך מדברי כת"ר.
 
נערך לאחרונה:
חלילה וחס, לא התעלמתי מדברי כבודו, אלא הגבתי לכל מה שהביא כבודו מהדרכי תשובה.

שהרי בתגובה זו הגבתי בענין דברי שו"ת אורי וישעי שהביא כבודו מהדרכי תשובה.

וגם בתגובה זו הגבתי בענין דברי הערוגות הבושם שהביא כבודו מהדרכי תשובה.

ובנוסף בתגובה זו הגבתי בענין דברי השואל ומשיב שהביא כבודו מהדרכי תשובה.

ושאר כל דברי הדרכי תשובה אדרבה מבואר מהם שהמתירים נסמכו על המסורת, בהיפך מטענתו של כת"ר, שהרי כך הוא לשון הדרכי תשובה כפי שהעתיקו כבודו לעיל:

ראיתי להעתיק פה בדבר השערורה שהי' לפני כמה שנים בין גאוני הזמן בדבר התרנגולים אשר הובאו למדינותינו מאיי הים ואדומו"ר מצאנז זצללה"ה בשו"ת דברי חיים ח"ב ביו"ד סוף סי' מ"ה כ' שהגידו לו שבאו מאי א' סמוך לא"י עיין שם ובשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סי' צ"ב כ' שבאו ממדינת קאשינחינ"א בארץ הודו והם גדולים יותר משאר תרנגולים שלנו וגם יש בהם איזה שינוי שיש להם ניצות על רגליהם ובמקצת תשו' קורין אותם אמעריקאניש"א הינע"ר ובאיזה מקומות קורין אותו גאלאנסק"ע הינע"ר או וואליכיש"ע הינע"ר או קיבריס"י או כהנ"א הינע"ר או חינעז"י הינע"ר או קבריצי"ר העני"ר והם משונים בתוארם בגדלם ובאורך צווארם ואורך רגליהם יותר מהתרנגולים הרגילים בינינו לעולם מנהגם משונה משאר תרנגולים שלנו שהם לנים ע"ג קרקע וקולם משונה שהקול הוא עב ואין להם כרבלתא גדול כ"כ כפי ערך כמו תרנגולים שלנו וגם הנהגתם עם האפרוחים הוא משונה ויצא בדפוס בזמן ההוא קונט' מהה"ג מיאס ז"ל הנקוב בשם עוף טהור והביא ממה שהשיג מכתבים מאיזה רבנים גדולים מעה"ק ירושלים כי העופות הללו נמצאים שם באה"ק דומים בתוארם וצלמם כדמות העופות הללו ואוכלין אותם שם בלי שום שאלה כלל וכן הי' גב"ע במדינותינו מאנשי אה"ק מופלגי תורה ויראים ושלימים אשר העידו והגידו עפדתוה"ק כי העופות הנם ממש כתבנית העופות של אה"ק ועדותן נאמנו מאוד והביא ג"כ ב' קונטריסים מהרב ר' שמואל העלליר מצפת תב"ו דבתחלה העיד לומר שאינו דומה עופות הללו להני עופות דא"י ואח"כ הדפיס להתירן וחזר מעדותו הנ"ל והעיד אח"כ שהם דומים ממש להני דא"י והאריך בענין זה וכ' דעל עדותו של ר' שמואל העלליר אין לסמוך כלל לא לאיסור ולא להיתר כיון דמדין תורה אין מקבלין עדות רק מפיהם ולא מפי כתבם רק בדיני ממונות אמרו חז"ל לסמוך על עדותו משום נעילת דלת ובדיני או"ה דדמיא לד"נ בודאי לא מהני עדות בכתב וצריך להעיד בפיהם דוקא ובסוף דבריו העלה דיהי' איך שיהי' הנה גם מבלעדי המסורה העופות הללו מותרים המה לכל בר ישראל והעתיק קונטרס זה בספרו שו"ת אורי וישעי מהד"ק סי' י"א ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז מ"ש בדבר קונטרס כנפי נשרים שהדפיס רב א' לאסור העופות הללו ודחה דברי הקונט' עוף טהור הנ"ל והוא האריך בתשו' לתרץ כל דבריו והביא עוד ראיות לדבריו הראשונים שאין שום חשש על העופות הללו וגם ליראי ה' וחושבי שמו והחרדים לדבר ה' יכולין לאכלו בלי שום פקפוק כלל עיין שם באריכות אמנם בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"נ קנ"א קנ"ב צעק בקול רעש גדול על המתירין וכ' לפסק הלכה שהם אסורים וביציהן ותולדותיהן כיוצא בהם עיין שם וכ"כ בס' היכל הברכה על התורה (מהגה"צ מהרי"א מקאמארנא ז"ל) בפ' דברים שאין עליהם שום מסורות והם כשאר שרץ טמא עיין שם באריכות אמנם מרן אדומו"ר זצללה"ה בשו"ת דברי חיים שם ובסי' שאח"ז ובחלק או"ח שם סי' ט' כתב שהעידו לפניו ת"ח חשובים מאה"ק שאותן התרנגולים אוכלין אותם באה"ק עיין שם ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' כ"ב סי' כ"ב וסי' מ"ז שהעתיק תשו' מרן הד"ח זצללה"ה והה"ג מלאנדאן שכ' שהם גבו עדות מפי אנשים יראים ושלימים שיש מסורות שאוכלין אותן באה"ק זה כמה דור אחר דור עיין שם באריכות וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב חמישאי חלק א' סי' ס"ט שיש לו כמה מכתבים שונים וגב"ע הרבה מחכמי אה"ק שאוכלין אותו והם מותרין בלי שום פקפוק כלל עיין שם באריכות. ועי' בס' ערוגות הבושם בקונט' התשו' סי' ט"ז מ"ש בזה והעלה להתירן שא"צ לזה מסורה חדשה ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת שהביא כמה תשו' מה שפלפל בענין זה עם כמה רבנים ותמה על המחמירים עיין שם ועי' עוד בדבריו בספרו שו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' קמ"ט ששפך מרירות על הה"ג ר"ש העלליר שהדפיס קונטרס לאסרם והעלה שהם מותרים בלי שום פקפוק עיין שם וכן נתפשטה ההוראה לאוכלן בפשיטות גמור באין מפריע בכל המדינות ועי' מזה בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קמ"ד קמ"ה קמ"ו וסי' קמ"ח ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' צ"ב צ"ג וצ"ד ובשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' צ"ח צ"ט וק' באריכות.

עד כאן לשון הדרכי תשובה כפי שהביאו כת"ר לעיל.

נמצא שכל הדברים שהביא כבודו לסייע דבריו מלשון הדרכי תשובה, לא התעלמתי מהם, אלא השבתי על כל אחד ואחד מהם, ושאר הדברים שהביא הדרכי תשובה הם בהיפך מדברי כת"ר.
כבו' סבור שאם "מגיבים ומשיבים" ע"י שמדגישים משפט פה ומשפט שם ומתעלמים ממכלול הדברים, בזה יוצאים י"ח, ולא כך דרכה של תורה.

מי שרוצה להבין על מה מדובר, יכול לקחת דוגמא מהקטע המועתק כאן מהדרכי תשובה, ויוכל לראות בעיניו שלמרות שהרה"כ הדגיש כמה משפטים שהביאו עדויות על מסורת, אעפ"כ המתירים לא התבססו על המסורת, חלקם הזכירו לרווחא דמילתא, וחלקם הדגישו שאי אפשר לסמוך על המסורת.
ולדוגמא דברי האורי וישעי שהרה"כ הדגיש את מה שכתב שיש מכתבים ועדויות על המסורת, אבל מיד אח"כ כתוב 'והאריך בענין זה וכ' דעל עדותו של ר' שמואל העלליר אין לסמוך כלל לא לאיסור ולא להיתר כיון דמדין תורה אין מקבלין עדות רק מפיהם ולא מפי כתבם רק בדיני ממונות אמרו חז"ל לסמוך על עדותו משום נעילת דלת ובדיני או"ה דדמיא לד"נ בודאי לא מהני עדות בכתב וצריך להעיד בפיהם דוקא ובסוף דבריו העלה דיהי' איך שיהי' הנה גם מבלעדי המסורה העופות הללו מותרים המה לכל בר ישראל והעתיק קונטרס זה בספרו שו"ת אורי וישעי'

וכן הביא אח"כ 'ועי' בס' ערוגות הבושם בקונט' התשו' סי' ט"ז מ"ש בזה והעלה להתירן שא"צ לזה מסורה חדשה'

וכן בדעת השואל ומשיב, מלבד מה שהמעיין בדברי השואל ומשיב עצמו יראה דעתו בבירור, גם הדרכי"ת כאן העתיק בסוף דבריו 'ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת שהביא כמה תשו' מה שפלפל בענין זה עם כמה רבנים ותמה על המחמירים עיין שם', וברור שהתמיהה היא לא בפקפוק על המסורת שבזה וודאי שהיה פקפוקים, אלא התמיהה היא מחמת מה "שפלפל בעניין זה", כלשון הדרכי"ת וכמבואר שם בשו"מ באריכות טעמי ההיתר, וכן קודם לכן שהעתיק את התשובה שהעתיק השו"מ את העדויות על המסורת, מציין 'עיין שם באריכות', וממשיך 'ועי' עוד בדבריו בספרו שו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' קמ"ט ששפך מרירות על הה"ג ר"ש העלליר שהדפיס קונטרס לאסרם והעלה שהם מותרים בלי שום פקפוק', והויכוח עם הגר"ש העלר היתה בסוגיות ולא על העדויות כמבואר להמעיין.

בקיצור, אם רוצים אפשר תמיד לחפש משפט פה ומשפט שם ולהרגיש שיצאו י"ח תגובה, אבל אם רוצים לעיין באמת מה כתוב בדברי האחרונים, צריך לעיין במכלול דבריהם ולראות מה באמת הם כותבים, [ומומלץ לעשות זאת בצורה ממוקדת כפי שביקשו], ודי בזה לחפץ באמת
 
חושבני שחבל על הזמן והכוחות לשפוך כ"כ הרבה דיו על השאלה אם צריך מסורת מעיקר הדין או משום חומרא, כי בוודאי המקילים יש להם מספיק פוסקים לסמוך עליהם, רק עיקר הנידון לעניות דעתי הוא בעניין הביצים שזה עיקר הטעם להחמיר בעופות הפטם, וגם בעניין הדריסה, היה ראוי יותר להתמקד בשתי נקודות אלו.
 
חושבני שחבל על הזמן והכוחות לשפוך כ"כ הרבה דיו על השאלה אם צריך מסורת מעיקר הדין או משום חומרא, כי בוודאי המקילים יש להם מספיק פוסקים לסמוך עליהם, רק עיקר הנידון לעניות דעתי הוא בעניין הביצים שזה עיקר הטעם להחמיר בעופות הפטם, וגם בעניין הדריסה, היה ראוי יותר להתמקד בשתי נקודות אלו.
בקונטרס כל עוף למינהו יש אריכות גדולה ונפלאה ובטוט"ד לבאר גם שני עניינים אלו, שלמעשה אין בהם שום חשש.
הרוצה יוכל לעיין שם, ומי שיהיה מעוניין במו"מ ממוקד, כמדומה שבעל הקונט' הנ"ל ישמח לבאר הדברים בטוט"ד כדרכו בקודש.
 
כבו' סבור שאם "מגיבים ומשיבים" ע"י שמדגישים משפט פה ומשפט שם ומתעלמים ממכלול הדברים, בזה יוצאים י"ח, ולא כך דרכה של תורה.

מי שרוצה להבין על מה מדובר, יכול לקחת דוגמא מהקטע המועתק כאן מהדרכי תשובה, ויוכל לראות בעיניו שלמרות שהרה"כ הדגיש כמה משפטים שהביאו עדויות על מסורת, אעפ"כ המתירים לא התבססו על המסורת, חלקם הזכירו לרווחא דמילתא, וחלקם הדגישו שאי אפשר לסמוך על המסורת.
ולדוגמא דברי האורי וישעי שהרה"כ הדגיש את מה שכתב שיש מכתבים ועדויות על המסורת, אבל מיד אח"כ כתוב 'והאריך בענין זה וכ' דעל עדותו של ר' שמואל העלליר אין לסמוך כלל לא לאיסור ולא להיתר כיון דמדין תורה אין מקבלין עדות רק מפיהם ולא מפי כתבם רק בדיני ממונות אמרו חז"ל לסמוך על עדותו משום נעילת דלת ובדיני או"ה דדמיא לד"נ בודאי לא מהני עדות בכתב וצריך להעיד בפיהם דוקא ובסוף דבריו העלה דיהי' איך שיהי' הנה גם מבלעדי המסורה העופות הללו מותרים המה לכל בר ישראל והעתיק קונטרס זה בספרו שו"ת אורי וישעי'

וכן הביא אח"כ 'ועי' בס' ערוגות הבושם בקונט' התשו' סי' ט"ז מ"ש בזה והעלה להתירן שא"צ לזה מסורה חדשה'

וכן בדעת השואל ומשיב, מלבד מה שהמעיין בדברי השואל ומשיב עצמו יראה דעתו בבירור, גם הדרכי"ת כאן העתיק בסוף דבריו 'ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת שהביא כמה תשו' מה שפלפל בענין זה עם כמה רבנים ותמה על המחמירים עיין שם', וברור שהתמיהה היא לא בפקפוק על המסורת שבזה וודאי שהיה פקפוקים, אלא התמיהה היא מחמת מה "שפלפל בעניין זה", כלשון הדרכי"ת וכמבואר שם בשו"מ באריכות טעמי ההיתר, וכן קודם לכן שהעתיק את התשובה שהעתיק השו"מ את העדויות על המסורת, מציין 'עיין שם באריכות', וממשיך 'ועי' עוד בדבריו בספרו שו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' קמ"ט ששפך מרירות על הה"ג ר"ש העלליר שהדפיס קונטרס לאסרם והעלה שהם מותרים בלי שום פקפוק', והויכוח עם הגר"ש העלר היתה בסוגיות ולא על העדויות כמבואר להמעיין.

בקיצור, אם רוצים אפשר תמיד לחפש משפט פה ומשפט שם ולהרגיש שיצאו י"ח תגובה, אבל אם רוצים לעיין באמת מה כתוב בדברי האחרונים, צריך לעיין במכלול דבריהם ולראות מה באמת הם כותבים, [ומומלץ לעשות זאת בצורה ממוקדת כפי שביקשו], ודי בזה לחפץ באמת

נראה שכבודו לא ראה את הציונים שציינתי בראש תגובתי, לענין דברי האורי וישעי, ודברי ערוגות הבושם, ודברי בעל השואל ומשיב.

על כן אשוב להביא בפני כבודו את כל דברי אסופים במקום אחד, כדי להקל על עיונו בזה.

ותחילה מקודם שאבוא להגיב על דברי הדרכי תשובה, אביא בפני כבודו דברי כמה וכמה אחרונים, שמבואר בדבריהם שההיתר נסמך בעיקר על המסורת.

בשו"ת בית שלמה (יו"ד סי' קמו) שכתב בזה הלשון "האמת הוא שרוב חכמי זמנינו במדינתינו הורו להקל בהם, ולמעשה איני מתיר, כי העיקר אשר סמכו עליו קצת גדולים, הוא על מה שהעידו בפניהם אנשים מארצינו הקדושה שאוכלין שם ממין התרנגולים ההם".

וכתב עוד בשו"ת בית שלמה (סי' קמח), הגיע לאזני, שכמה גדולים שכבר הורו להקל, חזרו בהם, כי באו להם מכתבים מארצינו הקדושה מכמה אנשים לומדי תורה ושוחטים שנסעו מכאן בעתים הללו לארצנו הקדושה, כי יש חילוק רב בין אלו שבכאן לאותן שאוכלים אותם שם. עד כאן לשונו. הרי מבואר מדבריו שכמה גדולים התירו רק על סמך המסורה, וכאשר הוכחשה המסורה חזרו ואסרום.

גם בשו"ת מחנה ישראל (ח"ב דף פח.) כתב, אודות התרנגולים אשר מארץ מרחק הובאו למדינתינו וכו', ועל פי עדות אנשי ארץ הקדושה אשר התגוררו לעת הזאת במדינתינו הותרו התרנגולים ההם, ואם לא שערום קדמונינו, עם כל זה אחרי אמרו שדומים המה לתרנגולים שבארץ הקדושה החזיקו איזה גדולים דגלילותינו בהיתרם.

גם בשו"ת דבר משה (תניינא סי' ג) כתב, יען כי אנכי העמדתי יסוד ההיתר שלי על המסורת מלונדן ועל המסורת מארץ הקדש, על פי הרב מוהר"ש ז"ל וכו', ואחר כך העבירו קול כי יש ביניהם שינויים וכו', ואחר שבע חקירות נתברר כי התרנגולים הללו אוכלים שם בארץ הצבי מאז ומלפנים. עד כאן לשונו. הרי ביאר בהדיא שהעמיד יסוד ההיתר שלו על סמך המסורת, וגם ביאר עוד דאף אחר שפקפקו במסורת, נתברר לו שהיא מסורת מעלייתא.

ובשו"ת מהר"ם שיק (ס"ס צט) כתב, והנה בתרנגולים הנ"ל לפי הנשמע קיבל הרב הגאון החסיד מסאנץ, עדות משני אנשים המסבבים ובאים מארץ ישראל להכא, והעידו שאוכלין אותם בארץ ישראל, ונקראים שם קיבריצר הונער, והתיר על פיהם.

ובשו"ת חידושי הרי"מ (חיו"ד סי' ח) כתב, אודות התרנגולים החדשים. מתחלה כשנראו במדינתינו היה ג"כ קשה עלי מאוד ששמעתי שאוכלין באיזה מקומות. גם הב"ד אסרו בווארשא. ואח"כ התיר הרב שהעיד שו"ב א' שחיבר ספר על שו"ב ונסע לא"י. שראה במדינה אחת שאוכלין אותם כמו אלו שרואה פה. ורציתי לחקור עוד. והעידו לי שבבית הרב הגאון אבד"ק טשעכנאווי אוכלים וגם הוא בעצמו אוכל ומפורסם לגדול וצדיק. ולא רציתי לחקור יותר. והעידו לי בני הרב הנ"ל שכשכתבו לו מלובלין ושאר עיירות. השיב שסומך על זקן אחד שהעיד שאוכלין במדינה אחת ונסע איש הנ"ל לא"י. ולדעתי שהוא זה שהעיד בווארשא. והנה עתה ראיתי מכתב קדשו שגם לפני רומ"כ העידו דיינים ובעלי הוראה שאוכלין בא"י אותן על פי מסורת ישנה. א"כ ע"פ דין א"י טעם האוסרין דמשמעות הפוסקים ורש"ל וש"ך סימן פ"ב דבכה"ג שלא היה נמצאים עופות אלו במדינה וכשבאו יכולין לסמוך על מסורת מדינה האוכלין. עד כאן לשונו. הרי שגם הוא נסמך להתיר על פי המסורת, וגם הביא מחכם אחר שהתיר על סמך עדותו של השו"ב מאר"י שנאכלים במדינה אחרת.

גם בשו"ת דברי חיים (ליקוטים והשמטות סי' מב) כתב, בנידון העופות החדשים, פה קהלתינו העיד דיין אחד שבארץ הקדושה אוכלים אותם, ולכן התרתי לבני עירי לאכול כמות אלו, לא זולת.

וכתב עוד בתשובה אחרת (חו"מ ח"ב ס"ס ל) כתב, אודות התרנגולים, הנה בגלילותינו נמצאים גם כן תרנגולים כאלו והמה באים מאיי הים הסמוך לארץ הקדושה כאשר הגידו לי הרבה אנשים מקהלתינו היודעים בבירור מקום תולדותם ואנשי ארץ הקדושה העידו בפני אנשים כשרים תלמידי חכמים שבארץ הקדושה גם כן באים התרנגולים מאותו האי ואוכלים שם מקדם קדמתה במסורה אולי עוד מימי התנאים ולכן התרתי בעירי.

גם הרב נתן אדלר התירם מכח המסורת כמו שהביא המהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (ח"א יו"ד צד) שכתב הרב נתן אדלר מלונדון, 'התרנגולים גדולים שקורין קאשין חינא, אשר לפנים היו בארץ קדם, ועכשיו נתגדלו במקומינו, עליהם נשאלתי מכבר מכמה מקומות, והשבתי להם כי במקומינו יש לעופות הנ"ל מסורת טהרה משנים קדמוניות, כי הם ממש כמו תרנגולים שלנו, רק הם גדולים מהן. גם אנשי נאמנים מהודו סמוכין לארץ קוצ'ין צ'ינו אומרים לי שאוכלים בלי שום פקפוק'.

גם בשו"ת יד הלוי (ח"ג סי' ס) כתב, "על ענין מין תרנגולין זר שבאו למדינתינו נקראים קוצ'ין צ'ינה, ונשאלתי על זה אם מותרים באכילה או לא, והשבתי על פי מה שכתב השלחן ערוך סימן פ"ב ס"ג שאין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלנו בו שהוא טהור וכו', על כן במטותא מיניה דמר להודיעני במוקדם דעתו הרמה על זה". ואחר כך הביא על זה תשובת הרב נתן אדלר הנ"ל שיש עליהם מסורת.

ובשו"ת גורן דוד (ח"ב סי' יב, אות ב) כתב, "ואתברר כזבייהו דהני בני פולין הבאים מארץ ישראל והעידו בכל המקומות שעברו שאוכלים אותם בארץ ישראל, והכשילו רבים וגדולים וטובים". עד כאן לשונו. הרי שרבים וגדולים וטובים סמכו רק על עדויות המסורת מארץ ישראל, להתירם על פי זה.

הנה מבואר מדברי כל הפוסקים הללו, שעיקר ההיתר של המתירים, נסמך על המסורת.

ועתה אבוא לענין דברי הדרכי תשובה, והנה כך הוא לשון הדרכי תשובה:

ראיתי להעתיק פה בדבר השערורה שהי' לפני כמה שנים בין גאוני הזמן בדבר התרנגולים אשר הובאו למדינותינו מאיי הים ואדומו"ר מצאנז זצללה"ה בשו"ת דברי חיים ח"ב ביו"ד סוף סי' מ"ה כ' שהגידו לו שבאו מאי א' סמוך לא"י עיין שם ובשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סי' צ"ב כ' שבאו ממדינת קאשינחינ"א בארץ הודו והם גדולים יותר משאר תרנגולים שלנו וגם יש בהם איזה שינוי שיש להם ניצות על רגליהם ובמקצת תשו' קורין אותם אמעריקאניש"א הינע"ר ובאיזה מקומות קורין אותו גאלאנסק"ע הינע"ר או וואליכיש"ע הינע"ר או קיבריס"י או כהנ"א הינע"ר או חינעז"י הינע"ר או קבריצי"ר העני"ר והם משונים בתוארם בגדלם ובאורך צווארם ואורך רגליהם יותר מהתרנגולים הרגילים בינינו לעולם מנהגם משונה משאר תרנגולים שלנו שהם לנים ע"ג קרקע וקולם משונה שהקול הוא עב ואין להם כרבלתא גדול כ"כ כפי ערך כמו תרנגולים שלנו וגם הנהגתם עם האפרוחים הוא משונה ויצא בדפוס בזמן ההוא קונט' מהה"ג מיאס ז"ל הנקוב בשם עוף טהור והביא ממה שהשיג מכתבים מאיזה רבנים גדולים מעה"ק ירושלים כי העופות הללו נמצאים שם באה"ק דומים בתוארם וצלמם כדמות העופות הללו ואוכלין אותם שם בלי שום שאלה כלל וכן הי' גב"ע במדינותינו מאנשי אה"ק מופלגי תורה ויראים ושלימים אשר העידו והגידו עפדתוה"ק כי העופות הנם ממש כתבנית העופות של אה"ק ועדותן נאמנו מאוד והביא ג"כ ב' קונטריסים מהרב ר' שמואל העלליר מצפת תב"ו דבתחלה העיד לומר שאינו דומה עופות הללו להני עופות דא"י ואח"כ הדפיס להתירן וחזר מעדותו הנ"ל והעיד אח"כ שהם דומים ממש להני דא"י והאריך בענין זה וכ' דעל עדותו של ר' שמואל העלליר אין לסמוך כלל לא לאיסור ולא להיתר כיון דמדין תורה אין מקבלין עדות רק מפיהם ולא מפי כתבם רק בדיני ממונות אמרו חז"ל לסמוך על עדותו משום נעילת דלת ובדיני או"ה דדמיא לד"נ בודאי לא מהני עדות בכתב וצריך להעיד בפיהם דוקא ובסוף דבריו העלה דיהי' איך שיהי' הנה גם מבלעדי המסורה העופות הללו מותרים המה לכל בר ישראל והעתיק קונטרס זה בספרו שו"ת אורי וישעי מהד"ק סי' י"א ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז מ"ש בדבר קונטרס כנפי נשרים שהדפיס רב א' לאסור העופות הללו ודחה דברי הקונט' עוף טהור הנ"ל והוא האריך בתשו' לתרץ כל דבריו והביא עוד ראיות לדבריו הראשונים שאין שום חשש על העופות הללו וגם ליראי ה' וחושבי שמו והחרדים לדבר ה' יכולין לאכלו בלי שום פקפוק כלל עיין שם באריכות אמנם בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"נ קנ"א קנ"ב צעק בקול רעש גדול על המתירין וכ' לפסק הלכה שהם אסורים וביציהן ותולדותיהן כיוצא בהם עיין שם וכ"כ בס' היכל הברכה על התורה (מהגה"צ מהרי"א מקאמארנא ז"ל) בפ' דברים שאין עליהם שום מסורות והם כשאר שרץ טמא עיין שם באריכות אמנם מרן אדומו"ר זצללה"ה בשו"ת דברי חיים שם ובסי' שאח"ז ובחלק או"ח שם סי' ט' כתב שהעידו לפניו ת"ח חשובים מאה"ק שאותן התרנגולים אוכלין אותם באה"ק עיין שם ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' כ"ב סי' כ"ב וסי' מ"ז שהעתיק תשו' מרן הד"ח זצללה"ה והה"ג מלאנדאן שכ' שהם גבו עדות מפי אנשים יראים ושלימים שיש מסורות שאוכלין אותן באה"ק זה כמה דור אחר דור עיין שם באריכות וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב חמישאי חלק א' סי' ס"ט שיש לו כמה מכתבים שונים וגב"ע הרבה מחכמי אה"ק שאוכלין אותו והם מותרין בלי שום פקפוק כלל עיין שם באריכות. ועי' בס' ערוגות הבושם בקונט' התשו' סי' ט"ז מ"ש בזה והעלה להתירן שא"צ לזה מסורה חדשה ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת שהביא כמה תשו' מה שפלפל בענין זה עם כמה רבנים ותמה על המחמירים עיין שם ועי' עוד בדבריו בספרו שו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' קמ"ט ששפך מרירות על הה"ג ר"ש העלליר שהדפיס קונטרס לאסרם והעלה שהם מותרים בלי שום פקפוק עיין שם וכן נתפשטה ההוראה לאוכלן בפשיטות גמור באין מפריע בכל המדינות ועי' מזה בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קמ"ד קמ"ה קמ"ו וסי' קמ"ח ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' צ"ב צ"ג וצ"ד ובשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' צ"ח צ"ט וק' באריכות.

הנה הזכיר שהרב שמואל העליר התירן רק על סמך המסורת, והדברי חיים התירן רק על סמך המסורת, ובשו"ת שאילת שלום התירם על סמך המסורת, והרב מלונדון [כפי הנראה רבי נתן אדלר] התירם רק על סמך המסורת, ובשואל ומשיב [חמישאי] התירם רק על סמך המסורת.

וכבר עתה אנו רואים, שאף אילו היה צודק כבודו בטענתו שהאורי וישעי והערוגות הבושם והשואל ומשיב [תליתאי] מתירים בלי מסורת, עדיין רוב המתירים שהוזכרו בדרכי תשובה התירו רק על סמך המסורת, וכשיצרף כבודו לזה את דברי כל הפוסקים שמניתי לעיל יראה שהמתירים רק על פי המסורת רבו כמה ידות מהשלשה פוסקים הללו.

וממילא ברור שכל הולך בדרך ישרה יבין לבבו כי המנהג נתפשט על פי דברי רוב הפוסקים המתירים, אשר הם נשענו על המסורת.


ועתה נבוא לברר האם האמת והצדק עם כבודו ששלשת הפוסקים הללו מתירים תרנגולים בלא מסורת.


הראשון הוא שו"ת אורי וישעי.

והנה כך הוא לשון שו"ת אורי וישעי (סי' יא) בדבר העופות הגדולים החדשים וכו' רק הם גדולים בקומתם יותר משאר תרנגולים.

ובהמשך (דף ז:) כתב "אם כן בנדון דידן גם כן הדין נותן דכללא דארוך וזוטר חד מינא עומדת לנו למגן נגד חומרת הרמ"א, דעינינו רואות דחד מינא הוא והשינוי הוא מיעוט, ואין צריך למסורה כלל". עד כאן לשונו.

הרי מבואר ברור שהתיר עופות הללו מאחר והשינוי ביניהם לבין העופות הנאכלים במסורת, היה מועט, ולכך שניהם חשובים למין אחד, וממילא המסורת על התרנגולים הישנים מועילה לחדשים, אף שאין על החדשים עצמם מסורת, אבל לא עלה על דעתו כלל להאכיל לישראל חס ושלום עופות שאין עליהם מסורת כלל, כפי אשר כבודו בא להתיר את המלאי ואת האסיל ואת הקורניש אשר רב מאד החילוק ביניהם לבין התרנגולים הטהורים (ראה תמונה), ומלבד זה יש בהם סימן טומאה בביציהם, וכן הודם כפות.תרנגול מלאי וקורניש.jpg



השני הוא שו"ת שואל ומשיב.

הנה בשו"ת שואל ומשיב (תליתאי ח"א קמט) כתב "אף לפי מה שחשש רש"י על כל פנים מידי ספק לא יצא, דגם רש"י לא כתב לודאי, רק שיש לחוש למסורת, ואם כן כל שאנו מסופקין אם דומין לקובריצר וגרעצקר או לא, ורבים מעידים שהם דומין לגרעצקר, אם כן על פנים מידי ספק ספיקא לא נפקא".

הרי מבואר שלא התיר נגד דברי רש"י, אלא בצירוף העדויות על הקובריצר והגרעצקר, על ידי ספק ספיקא.

וגם בתשובתו בשו"ת שואל ומשיב חמישאה (סי' סט) כתב "אני מעיד לכם כי יש לי גביית עדות מהרבה לומדים מארץ הקדש, אשר היו פה, וכאשר ראו אותן העופות, העידו שכמו אלו העופות אוכלים בארץ הקדש". אמנם הוסיף שם עוד טעמים להתיר.

ומעתה מי הוא הנביא אשר יוכל לקבוע שעיקר ההיתר של השואל ומשיב אינו אלא מחמת הטעמים האחרים ולא מחמת המסורת, ואפילו אם היה מתברר לנו שזה עיקר היתרו, מי הוא הנביא שיוכל לקבוע שמנהג ישראל נתפשט דוקא על פי השואל ומשיב, ולא על פי רוב הפוסקים שהתירו מחמת המסורת, ואפילו אם היה מתברר לנו שהמנהג נתפשט דוקא על פי דברי השואל ומשיב לבדו, מי הוא הנביא אשר יוכל לקבוע שהמנהג נתפשט דוקא לפי הטעמים האחרים שהזכיר השואל ומשיב ולא על פי טעם המסורת שהזכיר, אשר הוא הטעם העיקרי שנסתמכו עליו כל שאר הפוסקים.

השלישי הוא הערוגות הבושם.

הנה המעיין בתשובת הערוגות הבושם בפנים, יראה בבירור שהוא תופס כדברי רש"י שלא לאכול אלא במסורת, רק שהוא מחדש שכיון שטעמו של רש"י דחיישינן שהוא דורס, ממילא כאשר הם מתגדלים אלפים ורבבות כמה שנים ולא ראינו שדורסים, יש להתיר אף לדעת רש"י.

נמצא שאף הוא אינו מתיר כסברת רמב"י על ידי בדיקת שלשה סימני טהרה, אלא מודה לדברי רש"י, רק חידש בדעת רש"י שבבדיקת אלפים ורבבות במשך כמה שנים אנו יכולים לברר ענין הדריסה, ומלבד מה שיש להעיר בזה, כמו שהבאתי בקונטרס עוף (עמ' מו), בלא זה ודאי שהערוגות הבושם לא יסכים לדברי כבודו להתיר את המלאי והאסיל אשר לא נתגדלו אצלינו אלפים ורבבות, ואף לא מאות ועשרות, לא כמה שנים ולא כמה חודשים, ואם כן ודאי לא העלה הערוגות הבושם על דעתו להתיר תרנגולים הללו שבאו מהמזרח הרחוק שלא היה שם כל יישוב יהודי ובודאי אין להם שמץ של מסורת, וקל וחומר אחר שיש בהם סימן טומאה בביציהם שהם כולם כד וכד, ועוד שהודם כפות.
 
ידוע לכם על רב ספרדי שחדל מאכילת פטם?
הרב מרדכי כהן, ראש מוסדות אור ודרך.
הרב שמעון דרור, ראש מוסדות ובית ההוראה "תפארת וגדולה".

בנוסף לאחר שהצגתי בפני הרב פנחס כהן, רב העיר נתיבות, את בעיות הכשרות הקיימות בעופות הפטם, יום לאחר מכן התקשר אלי ואמר לי כי כשהגיע לבית ראה את העוף בצלחת, ולא אכל אותו.
 
דילמא רק דוקרים ומוצצים דמו
בעדות של הרב פנחס יואל בוכינגר, מבואר שבמשך שעה ומחצה אכלו התרנגולים מתרנגול אחד, עד שלאחר שעה ומחצה מת מכך.

וגם כל מי שרואה את הצילומים, ויודע איך נראים תרנגולים שאוכלים, אין לו כל ספק שמדובר באכילה.

והמושג "מוצצים את דמו", לא שייך להעמידו ביחס לתרנגולים, שהרי אמרו בחולין (סב. וע"ב) כל העופות פוסלין מי חטאת, חוץ מן היונה מפני שמוצצת. ופירש רש"י 'פוסלין מי חטאת, אם שתו מהן מפני שאין מוצצין אלא מגביהין פיהן לאחר שקולטות את המים והמים נופלים מפיהם והרי הן כמי שנעשת בהם מלאכה דקיימא לן במסכת גיטין שהמלאכה פוסלתן. חוץ מן היונה מפני שמוצצת, ובאלו הנותרים לא נעשה מלאכה'. הרי מבואר בתלמוד שדוקא היונה מוצצת משקין, אבל שאר כל העופות אינם מוצצים, אלא מלקטים במקור ומגביהין פיהם שיזובו המים לגרונם. ומהשתא ודאי לא שייך לומר שהתרנגולים מוצצים דם, דלא שייכא בהו מציצה, וגם ליקוט דם ליכא הכא, דאם כן היו מגביהים פיהם אחר כל ליקוט, אלא אכילה איכא הכא, וכיון דהיא אכילה מחיים, היינו דריסה לפירוש רבינו תם וסייעתו.
 
נערך לאחרונה:
בקונטרס כל עוף למינהו יש אריכות גדולה ונפלאה ובטוט"ד לבאר גם שני עניינים אלו, שלמעשה אין בהם שום חשש.
הרוצה יוכל לעיין שם, ומי שיהיה מעוניין במו"מ ממוקד, כמדומה שבעל הקונט' הנ"ל ישמח לבאר הדברים בטוט"ד כדרכו בקודש.
וכבר נתבאר בהרחבה בקונטרס עוף פטם עמ' ס' והלאה, ועמ' ע"ה והלאה, שאין בדבריו כדי לסמוך להתיר, ובפרט שאנו עוסקים באיסור דאורייתא ומן החמורים שבהם.
 
להוי ידוע לכת"ר כי כבר לפני כחדשיים ימים, פניתי בטלפון אל הרב פנחסי, לשאול אותו על מה הוא סומך, ואם כי לגבי המסורת הוא לא קיבל את דברי ונתחזק בטענותיו [ואף בזה לעניות דעתי מבואר בראשונים שלא כדבריו], אך לגבי ענין הדריסה וסימן הטומאה בביצים, טענתי על דבריו כמה טענות, ולא היה בפיו מענה לשאלותיי, ואז הפנה אותי לגדולי הדור, ואמר לי לשאול את הרב יצחק יוסף ולחזור אליו עם התשובה.

לאחר מכן פניתי ללשכת הרה"ג יצחק יוסף, והצגתי את עיקרי הבעיות בפני ראש הלשכה הרב יצחק דניאל שליט"א, והורה לי לכתוב בקצרה את עיקרי הבעיות ולשלוח ללשכה כדי שיובאו הדברים בפני הרב, ואכן כך עשיתי, וצירפתי במכתבי בקשה מכבוד הרב לבוא לפניו ולהציג את הדברים בהרחבה, ולאחר כמה פעמים שהתקשרתי ללשכה לברר אם יש תשובה, השיבה לי המזכירה, כי אין טעם שאני ימשיך להתקשר, ואם הרב ירצה הוא יזמן אותי.

לפני מספר ימים פניתי בשנית בהודעה, אל הרב פנחסי, ותיארתי לפניו את הדבר, וביקשתי ממנו שיכנס לעובי הקורה בסוגיא, שאבוא לפניו להציג את טענותיי בהרחבה, וילמד את הסוגיא ויברר אם יש סמך להתיר, והוא השיב לי בזה הלשון:

שלום וברכה,
כבודו יבין אותי, אני מעדיף שגדולים יכריעו...


עד כאן לשונו.

לכל מי שיחפוץ אוכל להראות את התכתובת, וכן יוכל לאמת את הדברים אצל הרב אליהו פנחסי עצמו.

ומעתה יבחר לו כל אדם אם הוא רוצה לסמוך על זה אם לאו.
 
נערך לאחרונה:
וכאן המקום לציין כי נדון דידן אינו עוסק באיסור דרבנן, אלא הוא עוסק בענין איסור אכילת עוף טמא, אשר הוא איסור דאורייתא, ולא מהקלים שבהם, אלא מן החמורים שבהם, עד כי בכל ספר הזוהר יש רק שני מקומות שהביא שאדם אינו זוכה אחר פטירתו שתדבק נשמתו בצרור החיים, ואחד מהם מה שהביא הזוהר בפרשת שמיני שהאוכל עופות טמאים, אם יצא כך מהעולם אין נשמתו נדבקת בצרור החיים, וגם כתב שם שאינו יוצא מטומאתו לעולמים, ואין רפואה לתועבתו, ועוד כמה דברים חמורים.

וזהו מוסר גדול לנו, כי אדם עמל שבעים שנה לכוף יצרו ולקיים רצון הבורא, כדי שבסוף העמל הסבל הטירחה והיגיעה, תבוא נשמתו אל מנוחתה להדבק בצרור החיים, ולהנות מזיו השכינה.

ועל כל מצבה ומצבה בבית החיים כתוב:
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים

ויתכן שיבואו בני אדם אחר שעמלו כל שנות חייהם בלימוד התורה וקיום המצוות, ותהא הדלת נעולה בפניהם, כי אכלו עופות טמאים, ונשמתם אינה יכולה להדבק בצרור החיים.

וכאשר דבר זה עומד לנגד עינינו, כי על כף המאזניים ניצבת נשמתינו, אנו צריכים להיות מן היראים, ולהכנס במאה שערים של היתר, ולא בשער אחד של איסור.
 
אני הקטן לא מבין כלום. הרב פנחסי אמר בשיעוריו (בערך זה לא המילים המדויקות) שגם אם לדוגמא הוא יבדוק את זה הדעה שלא לא תהיה שווה הרבה ורק גדולי הדור יכולים להחליט בזה.
ואם הרב יצחק יוסף לא רצה לקבל כנראה שיש לו סיבה. אתה יכול לנסות לשאול את הרב יצחק יוסף אחרי התפילה באור חביב. אבל אני בטוח שאם היה איזה בעיה גדולי הדור היו מתריעים עליה.
 
חזור
חלק עליון