מקיים דברי חכמים
Member
יש כאן כמה נקודות, ובאמת שהדברים דורשים אריכות גדולה, ומ"מ אנסה לתמצת ככל האפשר,
[בכללות, הדברים הם על פי הקונט' כל עוף למינהו והוא ה"מארי דשמעתתא", אלא שלענ"ד דבריו נכונים וברורים מאוד לכל מעיין ישר].
אז בקיצור:
א] הגרי"ח סבור שלהכרעת השו"ע והרמ"א חיוב המסורת הוא מדינא, בגדר של ספק דאורייתא, [ולא פסקו כלל כשיטת הרמב"י שכל שיש ג' סימנים אין חשש לעוף טמא], ולדעתו גם גדולי הדור שעסקו אז בפולמוס הקוצי'ן כן הוא דעתם ולא התירו רק על סמך המסורת שהיתה אז, אבל לכו"ע צריך מסורת פרטית וכל שיש שינויים בין העוף הזה לתרנגולים הרגלים, צריך מסורת פרטית ובלי זה אסור באכילה מדינא.
לעומת זאת הרב בעל עוף כנף למינהו הוכיח באריכות ובטוט"ד שרוב ככל גדולי הפוסקים נקטו לעיקר כדעת הרמב"י ורק לחומרא בעלמא חששו לדעת רש"י להצריך מסורת, [והוא בגדר חומרא ומנהג ואין כאן ספק דאורייתא ואף לא ספק דרבנן], וממילא אף שבוודאי אין לשנות המנהג בשום אופן, אבל יש מקום להקל בספיקות אם הוא בגדר שינוי המצריך מסורת חדשה או לא, לצדד שאינו בגדר מין חדש, וכש"כ כשהדעת נוטה מאוד לזה מחמת ריבוי ראיות.
ולדעתו [שהיא גם דעתי] המתירים בפולמוס הקוצי'ן לא הסתמכו בעיקר על המסורת, אלא עיקר ההיתר היה על סברות בסגנון הנ"ל, שהעיקר כרמב"י, וכלפי המנהג כרש"י די לסמוך על מסורת התרנגול ולא להצריך לכל שינוי קטן מסורת חדשה, וכמו"כ האריך להוכיח בכמה ראיות שהמנהג נתפשט מחמת הטעמים הנ"ל ולא מחמת המסורת.
ב] כמו"כ הגרי"ח סבור שאף אלו שהתירו את הקוצין בלי מסורת חדשה, מ"מ השינויים במלאי והאסיל [שהם אבות הקורניש שממנו הפטם] הם גדולים יותר ואין מקור שהתירו, ולעומת זאת הרב בעל עוף כנף למינהו טוען שהשינויים אינם גדולים כלל, ואדרבא כהיום שידוע לנו יותר על ריבוי זני התרנגולים ועל תכונתיהם המשותפות, יותר מתחזק הסברא להחשיב את כל שאר השינויים לשינויים קלים.
ג] הגרי"ח סבור שהדוכיפת היא מן תרנגול, ולדעתו יש מקום לחשוש שהקורניש או אבותיו הם ממין דוכיפת, והרב בעל כל עוף למינהו הוכיח בטוט"ד שלא ייתכן שהדוכיפת דומה ביסודו לתרנגול.
וכמו"כ הויכוח על תרנגולתא דאגמא היא מן תרנגול, ולכן בכל שינוי בתרנגולים יש לחוש אולי הוא מהם, והרב כע"ל הוכיח שאינו כן.
[למעשה זהו מחלוקת קדומה בפולמוס הקוצין וייתכן שזה שורש הויכוח בין המתירים והאוסרים דאז, הגרי"ח מרבה לצטט את האוסרים ואת טענותיהם ולשונם החריפה, אבל באמת על זה עצמו חלקו המתירים כמובן להמעיין].
ד] עוד עורר הגרי"ח שבקורניש יש סימני טומאה בביצים שהם כד כד, והרב כע"ל העיר שגם בביצי היונים הוא כך, ויש בזה כמה טעמים נכוחים להתיר [ומחמת האריכות קשה אפילו לתמצת].
ה] עוד עורר הגרי"ח מצד סימני הדריסה, שאנו רואים שהם דורסים את חבריהם, והרב כע"ל האריך בזה הרבה מאוד לבאר כל סוגיית הדרישה ושיטות הראשנים בעניין זה באריכות נפלאה, ושעל פי זה אין מקום לחוש משום סימני דריסה.
זהו בקיצור נמרץ ועל רגל אחת, וייתכנו כמובן עוד ויכוחים קטנים פה ושם, אבל כמדומה שעיקרי הדברים נתבארו.
