הקישורים לא תקינים.
דבק בתורת מרן
Active member
איך ניתן להעלות בצורה תקינה?
עיקר הדברים התבארו באריכות רבה בהוראה ברורה, ובקובץ הנ"ל הוא רק התייחסות לטענות של הרי"ח כהן על דבריהם.
אם קראת היטב את אריכות דבריהם בהוראה ברורה ובירחון הנ"ל, ובכ"ז יש לך הערות, אתה מוזמן,
אבל לא סתם לגבב חומרות והעיקר לאסור.
נערך לאחרונה:
כמדומני כולם מודים שיש בו ג' סימני טהרה, וכל הנידון הוא האם יש לו סימני טומאה כגון אם הוא דורס ואם הביצים כד כד וכד', כלומר אם מה שהוא אוכל מחיים זה נקרא דריסה, ואם 'כל' הביצים הם כד כד וכו'.
תתקן אותי אם אני טועה.
פתחת את ההוראה ברורה ובכ"ז אתה קורא לזה "דברים בעלמא והעיקר להתיר"? אתמהה. אם באמת עיינת שם ובכ"ז נראה לך שזה רק דברים בעלמא, אתה מוזמן להעלותם על הכתב ולא סתם לקשקש כאן.
לא עולה.
כבר כתבתי לעיל
בעניין עופות המצויים היום
בכדי לייצר עוף שבו החלקים שנאכלים שמנים יותר הוצרכו מגדלי העופות לעשות הכלאות של כמה סוגי עופות. וכ' בשו"ת שבט הלוי ח"י (סי' קי"ג) שנתברר למעלה מכל ספק שמינים שמרכיבים לפעמים הזכר הוא ממין תרנגול עוף שאין לנו מסורה עליו ובמשך הדורות מדקדקי הלכה פרשו ממין זה וכו' דאע"פ שמדובר רק בזרע הזכר ואיכא צד דזה וזה גורם וגם צד אין חוששין לזרע האב האחרונים נתקשו להתיר מכח חסרון המסורה ע"ש. אמנם גם מקור הנקבה אם הפטם לא ברורה לחלוטין, שבהתכתבות שנערכה עם ד"ר קולין בקסטר ג'ונס הנשיא לשעבר של אחת משתי החברות הגדולות היום לייצור עופות חברת רוס, במטרה לענות על השאלה מי היא האמא של האמא בגזעים התעשייתיים של היום, השיב: שזה בלתי אפשרי לענות על שאלה זו ויש קושי לקבוע האם הקווים האימהיים המוצעים ע"י חברות המגדלים באים ממקור של גזעים המותרים ע"י ההלכה היהודית[1]. ולעניין אכילת עוף שאינו דורס ויש בו שלשה סימנים רק שאין עליו מסורת פשיטא שהוא מותר מדינא דגמ' אלא שרש"י (חולין סב: ד"ה חזיוה) כתב: ומתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי דעוף הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמר לקמן שעוף טהור נאכל במסורת.[2] וכ"כ הרא"ש בתשובה (כלל כ' סי' ל"ב) וכ"פ בשו"ע (סי' פ"ב ס"ב). מיהו נראה דאי משום הא יש להקל בזה, שהרי הרי"ף והרמב"ם (פ"א מהלכות מאכלות אסורות הט"ז) לא הזכירו חומרא זו, וגם אינו איסור אלא חומרא שלא הוזכרה בגמ', ובמקום דוחק כמו עכשיו שהעופות המצויים לאכילה נגועים בזה יש להקל. מיהו ודאי שצריך לבדוק את אותו העוף שאין עליו מסורת שיש בו שלשה סימנים[3] וכאן גם אם יבדקו את עוף הפטם שלפנינו ואת ההורים שלו הקורניש והרוק עדיין אינו מספיק שהרי גם בהם מעורבבים כמה מינים אחרים, ואין לסמוך על בדיקת הבן בשביל האב והאם, שהעוף אינו כבהמה שהתירה התורה בסימנים, אלא התורה מנתה את העופות הטמאים וחכמים מצאו שלא יתכן שיהיו בעוף שלשה סימנים ויהיה מהעופות הטמאים, אבל אם מערבבים עוף טמא וטהור יתכן שימצא, ונהי שהמוצא סתם עוף אין לו לחשוש שבה מערבוב אבל אם יודע בוודאות שבה מערבוב של כמה וכמה סוגים אפשר שיש בו סימנים אפי' שמעורב בו גם עוף טמא ואפי' מצד הנקבה. ואולי יש מקום להתיר אם נאמר שלא רק חיה ובהמה אין מתעברות טמא מן הטהור וטהור מן הטמא כמבואר בגמ' (בכורות ז.) אלא גם עוף כן, וא"כ כיון שבעופות אלו ודאי יש גם מעוף טהור בהכרח שלא מעורבב עוף טמא.[4] מיהו מדברי התוס' (נדה נ: ד"ה תרנגולתא) בתי' הראשון וכ"כ האגודה (ד"ה רב פפא) שכן שיטת רש"י נראה ששייך בעוף עיבור מן הטמא. ולמעשה נראה לחוש ולא לאכול.
[1] כתבתי את עיקר תשובתו, המכתב מתאריך ה12 ליוני 2017 אנגליה.
[2] כלומר שאז אין צריך בדיקה ורש"י ר"ל שאפי' שבדקו בכל הסימנים יאכל רק במסורת. וכתבתי כן משום שראתי טועים ומצטטים מש"כ בשו"ע (סי' פ"ב ס"ב) "ועוף טהור נאכל במסורת" כראיה שצריך מסורת והיה להם להביא מסוף דבריו ואע"פ שיש לו ג"ס וכו' אא"כ יש להם מסורת וכו' דברישא ר"ל אפי' לא בדק כדברי הגמ'.
[3] אע"פ שלא בודק אם הוא דורס כ"ה לדעת כל הראשונים חוץ מרש"י וכתבו לדחות אותו בחוזקה (מיהו עי' במאירי שם).
[4] ואין לומר שאם מרביע בידיים מתעברת שהלשון אין מתעברת משמע כלל לא וכן משמע שם מדמקשה עבורו מן הטמא מי מעברא ואמאי לא מתרץ שהרביע בידיים.
[2] כלומר שאז אין צריך בדיקה ורש"י ר"ל שאפי' שבדקו בכל הסימנים יאכל רק במסורת. וכתבתי כן משום שראתי טועים ומצטטים מש"כ בשו"ע (סי' פ"ב ס"ב) "ועוף טהור נאכל במסורת" כראיה שצריך מסורת והיה להם להביא מסוף דבריו ואע"פ שיש לו ג"ס וכו' אא"כ יש להם מסורת וכו' דברישא ר"ל אפי' לא בדק כדברי הגמ'.
[3] אע"פ שלא בודק אם הוא דורס כ"ה לדעת כל הראשונים חוץ מרש"י וכתבו לדחות אותו בחוזקה (מיהו עי' במאירי שם).
[4] ואין לומר שאם מרביע בידיים מתעברת שהלשון אין מתעברת משמע כלל לא וכן משמע שם מדמקשה עבורו מן הטמא מי מעברא ואמאי לא מתרץ שהרביע בידיים.
זה שכתבת לעיל דבריך אני יודע, אבל האם עיינת בהוראה ברורה?
דבק בתורת מרן
Active member
עכשיו זה נפתח,
מקווה שיביא תועלת,
שוב אני לא עיינתי בדברים מעלה אותם כמות שהם
מקווה שיביא תועלת,
שוב אני לא עיינתי בדברים מעלה אותם כמות שהם
זו בדיוק עיקר הטענה לאיסור שאיננו יודעים אם כל העופות שעירבו יש להם ג' סימנים ואתה אומר כמדומני אתמההה
עיינתי בכל מה שכתבו באור תורה בעיון
כי כמה פעמים אפשר לחזור ולומר אני גם רוצה להתיר אבל אנחנו יודעים שמערבבים הרבה סוגים של עופות מעתה מוטלת עלינו הראיה מניין שכל העופות שם יש בהם ג' סימנים???
תודה רבה...
שם יחסית קיצרו מאד.
תעיין בהוראה ברורה בכל אריכות דבריהם בטו"ט, ואם בכ"ז יש לך מה להעיר, אתה מוזמן לכתוב בצורה מסודרת, ויהיה אפשר להעלותה על גבי אור תורה בירחון הבא בע"ה.
אם כבודו יכול לעלות אני אשמח
כבר כתבתי, שאין בידי.
אבל אנסה לבקש.
הם כתבו ש"כן ברור לכל המתעסקים בנושא", ושכ"כ בקובץ גינת ורדים הנ"ל (עמ' רלו). אם אתה חושב שאתה מבין יותר מהם, עליך הראיה.
יוסף חיים כהן
Member
ראיתי מה שכתבו בזה הרב רזיאל הכהן, והרב ישראל אמויאל, לעשות סניגורין לדבריהם, אך לאחר העיון בדבריהם, לא מצאתי בהם ארוכה ומרפא להתיר את העופות, והנני להשיב על דבריהם כפי הנראה לעניות דעתי.
א. לענין מה שכתבו, 'שמרן לא הורה בפירוש שאין עוף נאכל אלא במסורת, אלא כתב (בסי' פ"ב ס"ב) שיש שלשה סימנים וכו', ואע"פ שיש לו שלשה סימנים אלו, אין לאכלו אלא אם כן יש להם מסורת שמסרו להם אבותיהם שהוא טהור. ע"ש. נמצא שלא הצריך מסורת אלא למי שיבוא לסמוך על שלשת הסימנים, וכשיטת ר"מ בר יוסף. אבל אם נבוא להוכיח שמין זה טהור מחמת שהוא מתעבר מן הטהור, בזה מרן לא גילה דעתו'. עד כאן דבריהם.
הנה לשון השלחן ערוך שכתב "דאף שיש לו שלשה סימנים אין לאוכלו אלא אם כן יש להם מסורת", מבואר ברור דאין שום צד היתר אחר, דאם לא כן היה לו לכתוב "אלא אם כן יש להם מסורת, או שמתעבר מטהור", וכיוצא בזה, וממה שכתב "אלא אם כן יש להם מסורת" ותו לא, מבואר ברור שזה הוא ההיתר היחיד לטהר עוף באכילה.
ומלבד דקדוק לשון השלחן ערוך, הלא מקור דברי השלחן ערוך הוא מדברי רש"י, כמבואר בבית יוסף, וכך הוא לשון רש"י 'מתוך שאין אנו בקיאין בהם, נראה לי דעוף הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס, דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה, ולאחר זמן ראוה שדורסת, ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת, עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור, ושלא מסרו לנו יש לחוש'. הרי מבואר דלא מיירי רש"י דוקא במי שבא לסמוך על הסימנים, אלא כללא רבה כייל, דאין להתיר עוף אלא אך ורק במסורת, והלא רש"י מאריה דכולי תלמודא, וכי נשכח מבינתו מימרא דריב"ל (בכורות ז.), אלא משמע דאינו סומך לטהר עוף על ידי העיבור או כל טענה אחרת, אלא דוקא על ידי מסורת טהרה מאבותינו. וכדבריו פסק השלחן ערוך.
וכן כתבו כמה מהאחרונים, דהנה בשו"ת האלף לך שלמה (חיו"ד קמא) כתב בזה הלשון, 'מה שמביאין המתירין ראיה ממה שמתעברין מעופות שלנו וכו', וגם זולת כל זה אני אומר דלדידן דקיימא לן דאין אוכלין רק במסורת, לא מהני שום סימן אם אין לנו מסורת'. וכן כתב בשו"ת גורן דוד (ח"ב סי' יא) וזה לשונו, 'המעיין בטור ובבית יוסף וכן בהגהות מיימוני, יראה דכולם העתיקו לשונו של רש"י דאין לסמוך ולאכול כל עוף אלא במסורת שמסרו לנו אבותינו, וכן הוא לשונו של מחבר ורמ"א ודרכי משה, ואין שום אחד מכל מחברים אחרי השלחן ערוך, גם לפניהם, אשר ישערו היתר זה, שאם עוף שאין עליו מסורת מתחבר ומוליד מעוף הנאכל במסורת, שיהיה מותר גם זה שאין עליו מסורה, אלא על כרחך דכל רבני הדורות שלפנינו סבירא להו כהנזכר לעיל דבעוף לא נאמר כללא דרבי יהושע בן לוי'. גם בשו"ת דברי חיים (יו"ד ח"ב סי' מח) כתב, 'והנה הדר גאונו כתב להתיר מחמת שטמא אינו מתעבר מטהור וכו', סוף דבר אין בידינו לחלוק על הרשב"א והרא"ש והטור ורבינו ירוחם ואיסור והיתר והאגור ורמ"א ז"ל, שאין לאכול בשום טענה רק במסורת'. וכתב עוד בתשובה אחרת (יו"ד ח"ב סי' מה) 'בודאי אין נאכל שום עוף בלא מסורה, וכאשר לדינא פסק כן הרא"ש וכמה ראשונים כמבואר בטור, וכן אנו נוהגים מעולם, והעושה נגד זה אוכל ממש עוף טמא וכו', ולכן יטול מה שחידש, ובלא מסורה לא נאכל שום עוף'. וכעין זה כתב בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד צח) על מי שרצה להתיר עוף מטעם דשוכן עם הטהורים ונדמה להם, והמהר"ם שיק השיב על דבריו דאין לסמוך על זה להתיר, ואחר כך כתב, 'וכן מוכח מטור ושלחן ערוך שלא הביאו כלל זה, ואם כן גם על זה אין לסמוך, ואין לנו אלא מסורת'. ודון מינה לענין העיבור. הרי מבואר מדבריהם דלדעת רש"י והרא"ש ומרן השלחן ערוך אין שום צד היתר אחר אלא אך ורק מסורת לחודא.
ואם כי מצאנו שהיקל מרן בסעיף ג' בעופות המים כאווזים וכדומה, אשר חרטומם רחב וכף רגלם רחבה, אף בלא מסורת, הרי דבר זה הוציאו מרן בפירוש מן הכלל שהעמיד בסעיף ב', אבל לא נוכל אנו לחדש מעצמינו היתרים חדשים נגד הוראת השלחן ערוך (בס"ב) שאין לאכול אלא אם כן יש להם מסורת [ומה שפירש בזה הפרי חדש (סק"ט) שמרן בסעיף ג' נסמך גם על סברת רמב"י, מלבד הקושי שיש בדבריו, מאחר שלשון מרן מקורו מלשון הרא"ש (חולין פ"ג ס), והרא"ש לא הזכיר כלל את סברת רמב"י (ואדרבה כתב בתשובה כלל כ' סי' כ' היפך סברת רמב"י), בלאו הכי, הלא חידושו של הפרי חדש נתחדש מכח מה שהוקשה לו שם, וכבר מצאנו לקושיה זו כמה תירוצים אחרים, עיין בב"ח (אות ה) ובמעדני יום טוב (חולין פ"ג ס, ה) ובדרישה (סוף אות א), ואם כן אין הכרח לחידושו].
(ומה שכתבו הרבנים הנזכרים שם בהערה 1 בענין הסיגואיניה, המסתכל בה יחזה נכחה שחרטומה אינו רוחב, ואף כף רגלה אינה רחבה כאווז, אלא רוב אורך האצבעות נפרדות. ומה שהביאו שם דמסורת חומרא היא, כבר השבתי על זה באורך בקונטרס עוף פטם אות כ"א מכמה צדדים).
ב. ולענין מה שהערתי שמרן לא פתח לנו פתח להתיר בספק ספיקא על ידי העיבור וסברת רמב"י, וכתבו על זה הרבנים הנזכרים, דאם כן נמחוק כל ספיקי הספיקות שעושים האחרונים, בטענה שאילו היו נכונים היה מרן מיקל בהם בפירוש וכו'.
אחר המחילה אין הנדון דומה לראיה, דהכא לא זו בלבד שלא הזכיר מרן היתר על ידי עיבור, אלא כתב בהדיא "אין לאוכלו אלא אם כן יש להם מסורת שמסרו להם אבותיהם שהוא טהור", הרי הורה לנו בפירוש שאין להתיר בשום טענה אחרת, אלא אך ורק במסורת [מלבד מה שהוציא מן הכלל בס"ג].
ומה שהוסיפו שם 'שדרכו של מרן ידועה ומפורסמת, שאינו מחדש דינים מדעתו, אלא נדרש למה שכבר נדון בספרי הפוסקים', אדרבה הכא נמי נדרש מרן לדברי רש"י, אשר מהם מתבאר שאין להתיר על ידי עיבור אלא דוקא במסורת, כמבואר לעיל.
ג. ולענין מה שכתבתי שלא סמך מרן להקל בנדון דידן בספק ספיקא, שהרי לא התיר בצירוף סברת ר"ח עם סברת רמב"י, כתבו על זה הרבנים הנזכרים, אין איתנו יודע עד מה, ולמה לא צירף מרן סברת ר"ח, ושמא מפני וכו'.
הנה אדרבה אם אין בידינו בירור מה טעמו של מרן, שפיר דמי למימר דמפני שאנו עוסקים באיסור תורה, ומן החמורים שבהם אשר נותנים טמטום בנפש האוכל ומטמאים אותו, החמיר מרן שלא לסמוך על ספק ספיקא, אלא להתיר דוקא על ידי בירור במסורת שהוא עוף טהור. וכעין זה אשכחן באחרונים כאן (פר"ת סק"ג, פמ"ג מש"ז סק"א, זב"צ אות ז, כה"ח סק"ו) שהחמירו יותר משורת הדין, לחוש לכל השיטות בדריסה.
ומה שהוסיפו שם 'שהעיבור מוכיח שהעוף החדש טהור כמו המין המסורתי ושרי אף לרש"י וסיעתו המצריכים מסורת', לא נהלם לי, דהלא רש"י כתב 'ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת', ואם כן היאך שייך לומר שיתיר רש"י עוף חדש מכח מה שמתעבר מעוף שיש לו מסורת, הלא עוף זה עצמו אין לו מסורת להתירו, אלא רוצים להתירו מטעם אחר, שמתעבר מעוף שיש לו מסורת, וזה לא התיר רש"י. וכן מתבאר מדברי האחרונים שהבאתי לעיל באות א' דלרש"י אין היתר כשהוא מתעבר מעוף שיש לו מסורת.
(ולענין מה שכתבו בהערה 2, כבר נתבאר בקונטרס עוף פטם אות ח' דלענין קולא אין נאמנות לדברי גוי [היכא דלא עביד לגלויי], וכל שכן בענייני מקורות העופות שאין משנתם סדורה, ודוקא לענין חומרא בצדדים מסויימים יש להם נאמנות. ולענין התרנגול רוק ראה מה שהבאתי בקונטרס עוף פטם אות י"ב וי"ג שאין בידינו דבר ברור לסמוך עליו להתירו).
ד. לענין מה שכתבתי לסתור הראיה מן העיבור, מכח זה שהמלאי והקורניש ביציהם כד וכד, והוא סימן טומאה. וכתבו על זה הרבנים הנזכרים 'שהר"ן והיראים סוברים שיש מינים טהורים שביציהם כד וכד'.
ראשית, כבר הבאתי בקונטרס עוף פטם (אות מג) דרוב הראשונים חלוקים על הר"ן והיראים, דהנה הרשב"א כתב בתורת הבית (הארוך ב"ג ש"א, סח.) 'שני ראשיה כדין שני ראשיה חדין ודאי טמאה, כלומר ואפילו אמר של עוף פלוני וטהור הוא, לא סמכינן עלייהו, דשקורי משקר, דליכא בטהורים ששני ראשיה כדין או חדין'. וכן כתב הרמב"ן (חולין סד.) 'דאין בשל טהורים דומין לטמאים'. וכן כתב המאירי (חולין סג:) וכן מבואר מדברי הרמב"ם (מאכ"א פ"ג הי"ח, וה"כ)והרא"ה (חולין, דיני פרק ג', קטו) ורבינו ירוחם (קלג טור א). וכן נראה מפשט לשון פסקי הרי"ד (חולין מהדו"ב סד.) ופסקי ריא"ז (ע"ז פ"ב ה"ו אות ז) והכל בו (סי' קא) והאהל מועד (שער או"ה ד"א נ"ו). וכן היא דעת מרן השלחן ערוך (פו ס"א, ופ"ג ס"ח) להלכה, כמו שהבאתי שם באורך.
וכן היא דעת רוב ככל האחרונים, הלא המה הש"ך (פו סק"א) והפרי חדש (פו סק"א) והשלחן גבוה (פו ס"ק א) בדעת מרן, והערוך השלחן (פו ס"א) והמנחת יעקב (על התו"ח כלל סו אות ג) והחכמת אדם (כלל לט אות ב) והבית יצחק (פו סק"ג, בעמודי זהב) והזבחי צדק (פו אות א) והכף החיים (פו סק"א). ובעל הבית מאיר (הובא בדרכי תשובה פב סק"ו) והצמח צדק (הקדמון, סי' כט) ושו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' לט, כט). ואם כן ודאי שלא נוכל להקל בחמורים שבאיסורי התורה, כנגד דעת רוב הראשונים והכרעת השלחן ערוך ורוב ככל האחרונים.
ועוד נתבאר בקונטרס עוף פטם (אות מב) דאף לדעת הר"ן והיראים שיתכן שיהיו ביצים כד וכד מעוף טהור, וממילא אם ראינו בעינינו שיצאו מעוף טהור שרו, היינו דווקא בכגון דא שיש לפנינו בירור גמור שיצאו מעוף טהור, אבל היכא דאין לפנינו בירור גמור, לא שרינן, שהרי הר"ן (חולין סד.) כתב גבי ביצים ששני ראשים כדים, 'דכיון דרובא דטמאים הכי איתנהו, אפילו אמר של עוף פלוני וטהור הוא, לא סמכינן עליה', ויש להתבונן בדבריו, דהלא מבואר בסוגיא (חולין סג: סד.) דבכד וחד אי אמר בסתמא דמעוף טהור הם אינו נאמן, ואפילו הכי כשאומר מעוף פלוני נאמן, אלמא כי אמר מעוף פלוני הדין מכריע להאמין דבריו, מפני שאפשר לבדוק דבריו וירא לשקר, ואפילו הכי חזינן בשני ראשים כדים דאף דאמר מעוף פלוני והיה ראוי להאמינו, מכל מקום הא דרובא דטמאים נינהו מפקיע הנאמנות ומכריע הדין לאסור [אמנם הוא נאסר מכח רוב ולא בתורת ודאי], נמצא דאף לדעת הר"ן, כל היכא דליכא קמן בירור מוחלט שהביצים יצאו מעוף טהור, אנו הולכים אחר הרוב דביצי כד וכד דטמאים נינהו, ומטמאינן להו. וגם היראים כתב 'דבמקום ששני ראשיה כדין או חדין, ואינו יודע אי מטהור או מטמא, לא יאכל, שסימן טומאה הוא'.
וכן נראה מלשון הפרי תואר (פו סק"ב) שכתב גבי כד וכד, 'היכא דאיכא לפנינו עוף טהור הנאכל במסורת ובסימניו, והטיל ביצה על זה הדרך, נראה דשרי, ולא סתרינן לקבלתינו בעוף זה דטהור הוא, אלא דבעינן דאותו מין עוף קבלתו חזקה ואין לחוש במיניו לשום תערובת עוף טמא, אבל אם יש לחוש לשמא נתערב מין עוף טמא, כיון דאיתיליד ריעותא דהטיל ביצה בסימן טומאה, מחזקינן ליה באיסור מכאן ואילך, ואסרינן עוף וביציו'. הרי שהוא עומד בשיטת הר"ן והיראים, ואפילו הכי כתב דהיינו דוקא בעוף שקבלתו חזקה ואין לחוש בו לשום תערובת עוף טמא, הא לאו הכי כשהטיל ביצה כד וכד אסרינן עוף וביציו.
ומהשתא בעוף המלאי שאין לו כל שמץ של מסורת, וכן העוף קורניש שאין לו מסורת כדין (כמו שהבאתי בקונטרס עוף פטם אות יד), ממילא ודאי שאין להם בירור טהרה, ובכגון דא אף להר"ן והיראים, צורת הביצים מוכיחה שהם עופות טמאים.
ה. עוד כתבו שם 'שתרנגולים הללו שמוצאם בארצות המזרח, ולא היו מצויים וידועים כלל במקומות יישוב ישראל, יש לומר דאינם בכלל כד וכד טמא, וכמו שכתב כיו"ב הרשב"ץ במגן אבות (ח"ד פ"ג) לענין מה שאמרו חז"ל "כל שיש לו קרנים יש לו טלפים", דאע"ג דאשכחן חמור הודי שיש לו קרנים ואין לו טלפים, אפשר שלא חששו לו חז"ל, לפי שאינו בישוב, וכמו שאמרו כן על פרס ועזניה'.
ודברים אלו לא נתבארו לי כלל, דאחר שאמרו חז"ל (חולין סד.) שני ראשיה כדין ודאי טמאה, וכן פסק השלחן ערוך (פו ס"א), היאך יוכל מי מאחרוני האחרונים לבוא ולחדש מדנפשיה שיש עוף שביציו שני ראשיהם כדים והוא טהור, ולבטל דברי חז"ל שהורו שהוא טמא.
ויותר קשה שאין כל סיבה לבטל דברי חכמים שאמרו שהוא טמא, דהלא תרנגול המלאי אין לו כל שמץ של מסורת, ומעולם לא שמענו על בר ישראל שאכלו, ומלבד זה העוף דוכיפת אשר מנתה התורה בין העופות הטמאים, פירשו חכמי התלמוד (חולין סג.) שהודו כפות, ופירש רש"י שם 'שהוא עוף גדול כתרנגול, וכרבלתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש וכפותה שם'. וכל זה אנו רואים בתרנגול המלאי, שהוא עוף גדול כתרנגול, וכרבלתו עבה, והיא דומה כמי שקיפלוה אל הראש וקשרוה שם. וכן כל ביציו כד וכד, ואמרו חכמים (חולין סד.) דביצה ששני ראשיה כדין ודאי טמאה, אם כן באיזו עילה יבוא אדם לבטל דברי חכמים ולטהרו [ואי משום שיטת רמב"י, הלא דחויה היא מן ההלכה, וכמו שפסק השלחן ערוך (פב ס"ב) שאפילו יש בעוף שלשה סימני טהרה יש לחוש שמא הוא דורס. נמצא שפסק כדעת שני עמודי ההוראה הרמב"ם והרא"ש וכעשרים ראשונים החלוקים על רמב"י. ועוד שיותר קרוב לומר שרמב"י הוא אשר לא הכיר בעוף המלאי, מאשר לבוא לבטל הוראת חז"ל].
ומה שהביאו מדברי הרשב"ץ, אין מזה ראיה להקל בנדון דידן, חדא דהרשב"ץ לא נתברר לו דבר זה, שהרי הביא שם שהחמור ההודי קרן אחת יש לו ואפשר דאינו נכלל במימרא זו. ועוד דהרשב"ץ בא ליישב מאי דקשיא אדברי חכמים, אבל חלילה לא בא להקל ולטהר מה שטימאו. ועוד דאף אילו היה הרשב"ץ מחדש כן בתורת ודאי, ואף אילו היה מחדש כן להלכה לטהר מה שטימאו חכמים באותו הנדון שדיבר בו, היאך נוכל אנחנו לחדש כן לענין נדון דידן מדנפשין ולטהר מה שטימאו חז"ל. ועוד דאף אילו היה הרשב"ץ מחדש כן בתורת ודאי, ואף אילו היה מורה להלכה לטהר מה שטמאו חכמים, ואף אילו היה זה בנדון דידן, שהיה מתיר איזה סוג עוף אחד שביציו כד וכד, עדיין היאך נוכל אנחנו לקבוע שהמלאי דומה לאותו העוף ונסמוך להתירו כאשר יש בו סימן טומאה, דלמא אינו כאותו העוף שדיבר בו, אלא הוא מהרוב שהורו בהם חכמים דודאי טמאים, ובפרט שהודו של המלאי כפות כנזכר. נמצא שאין כל סמך מדברי הרשב"ץ להתיר את המלאי, ולכך יש לנו לבטל דעתינו, ולקבל את דברי חז"ל אשר הורו שביצה ששני ראשיה כדין ודאי טמאה, משום שבאה מעוף טמא.
ו. עוד כתבו שם 'דבגוונא שרוב הביצים חד וכד אין להשגיח במיעוט שהן כד וכד לאסור מין טהור שיש חשש שנתערב בו מין מחוסר מסורת'.
והנה ראשית יש להעיר בזה שהמלאי אינו מין טהור שיש חשש שנתערב בו מין מחוסר מסורת, אלא הוא מין מקורי שאין לו כל שמץ של מסורת, וגם הודו כפות, בנוסף על כך שביציו כד וכד, וממילא מהכלאתו עם שאר התרנגולים מוכח שטהור מתעבר מטמא. [וגם הקורניש אין לנו בירור אם הוא מין שנוצר מהכלאה, או מין מקורי (עיין פולמוס העופות תשע"ז, עמ' ח), ואין לו מסורת טהרה כדין ויש בו שני סימני טומאה (עיין בקונטרס עוף פטם אות יד)].
ובלאו הכי עיקר הטענה אינה נהלמת, שהרי השלחן ערוך (פו ס"א) לא דיבר כלל בענין העוף, אלא דיבר בענין הביצה עצמה, וכתב בהדיא 'שאם שני ראשיה כדין או חדין או שהיה וכו', בידוע שהוא ביצת עוף טמא, ואפילו אם יאמר המוכר שהם מעוף טהור, אין סומכין עליו'. [וע"ש בש"ך סק"א שאפילו יאמר המוכר ישראל שמוחזק בכשרות שהם מעוף פלוני ודאי משקר]. ואי נימא דאפשר שעוף טהור יטיל מיעוט ביצים כד וכד, דילמא מהמיעוט היא, אלא משמע שעוף טהור אינו מטיל אפילו מיעוט ביצים כד וכד. וכמו שכתב הרשב"א בתורת הבית (הארוך ב"ג ש"א, סח.) 'דליכא בטהורים ששני ראשיה כדין או חדין'.
ז. עוד כתבו שם, 'גם לגבי הביצים שהיו נראות שוות ממש, הרי ידועים דברי הלק"ט (סי' לד) דאם נמצאה ביצה בלול של תרנגולים שלמראית העין שני ראשיה כדין, אם נמדדה ונמצא הפרש בין שני ראשיה אפילו כחוט השערה, שפיר דמי. ויתכן שאם היה מודד, היה מוצא הבדל כחוט השערה'.
ראשית על זאת יתפלא כל חסיד, הפלא ופלא, דכיון שעוף טמא אסור מן התורה, היאך יתכן להקל באיסורי תורה בטענה ש"יתכן" והיה נמצא הבדל.
ועוד דאף אילו היה נמצא במדידה הפרש כחוט השערה, לא היינו יכולים להקל בזה בעופות הללו, שהרי כתב בפחד יצחק (ערך ביצים ודיניהם, השני) בענין ביצה שנקנתה מגוי בשוק, 'ואף על גב דעיני ראו ולא זר השנוי המעט הנמצא כאשר כתב הלק"ט הנ"ל, שהיה מצד האחד חד מן האחר כחוט השערה, לא מלאני לבי להקל ולהתיר, דדילמא כי התיר הלק"ט הנ"ל דוקא כשנמצא הביצה כן בלול של תרנגולים של ישראל, אבל לא בנלקחת מן הגוי בשוק'. גם בקופת הרוכלים (ערך ביצה, אות ג) כתב לגבי ביצה שבאה מגוי 'דהאיסור יורה דרכו'. וכן כתב בחסד לאלפים (פו אות א). וכן מוכח מדברי הבית לחם יהודה (פו סק"א) והלחם הפנים (פו סק"א) והפרי מגדים (פו שפ"ד ו) שכתבו 'דאם מצא בלול של תרנגולים ביצה ששני ראשיה כדין, כתב הלכות קטנות דשרי, דאם ימדוד יראה שראשה אחד כד ואחד חד'. ולכאורה קשה היאך כתבו בשמו להקל בלא מדידה, הרי הלק"ט היקל דוקא אחר שנמדדה ונמצא הפרש, אלא משמע דנקטי דלא קאמר הלק"ט אלא בלול של ישראל, ולהכי הוה פשיטא להו דאם יבדוק ימצא הפרש ביניהם. נמצא דאינהו נמי סברי דדוקא בשל ישראל היקל הלק"ט. אמנם בעיקרי הד"ט (חיו"ד סי' ח, ב) כתב להקל אף בשנלקחה מגוי בשוק, אך מכל מקום רוב האחרונים חלוקים עליו כמבואר. ומהשתא כיון דמעיקרא לדעת הגר"ש קלוגר (טוטו"ד קמא כד) אין להקל בהפרש שאינו ניכר לעין, ואף לדברי הלק"ט שמיקל בזה, לדעת רוב האחרונים אין להקל אלא בעוף של ישראל שיש לו מסורת טהרה ברורה, ממילא ודאי שלא נוכל להקל בעוף המלאי שאין לו שמץ של מסורת, וכן בעוף הקורניש שאין לו מסורת כדין [והוא הדין לעופות הפטם, שלא ידוע לנו מה הוכלא בהם וממילא ודאי לא שייך לומר שיש להם מסורת טהרה].
(ולענין מה שכתבו בהערה 5, הנה בדבר הראיה מן השלחן ערוך לא מצאתי בדבריהם כל דחיה לראיה זו, ומה שתמהו דאטו נעלם מהאחרונים דברי השלחן ערוך, הדבר מיושב, שהרי אין אלו דברים מפורשים בשלחן ערוך. ומה שכתבו שם שאחר בדיקה מדוקדקת היה ניכר הפרש גם למראית העין, וציינו למה שהבאתי בהערה קנ"ה, אין הדבר כן, שהרי הבאתי שם למעלה דאפילו בבדיקה בהתבוננות מתונה בצורה מדוקדקת, אפילו שלש וארבע פעמים, לא היה ניכר לבודק כל הפרש לעין. ומה שהובא בהערה קנ"ה, היינו שאחר המדידה בכלי היה ניכר לו הפרש לעין, וזהו דבר מבואר לכל תלמיד עם מבין כי כאשר הורה הגר"ש קלוגר דלא מהניא מדידה בכלי אלא בעינן דוקא הפרש הניכר לעין, לא נתכוון בזה שאחר שימדוד בכלי יראה הפרש בעין, אלא שבהתבוננות בעין לבדה יהא ניכר לו ההפרש. ומה שכתבו עוד שם בענין ההסרטות של האכילה מחיים, אכן לא נתקבלו אצלי דברי החכם שרצה להתיר על פי דברי הרש"ש שחידש דאכילה מחיים אינה אוסרת אלא אם הכה תחילה בצפרניו, כיון דמדברי יותר מט"ו ראשונים מבואר דבאכילה מחיים לחודא נאסר העוף, וכן מוכח בבירור מדברי התוספות והרא"ש במקום אחר (תוס' חולין סג. ותוס' רא"ש חולין סב:) דלא בעינן הכאה בצפרניים, וכן למדו מדברי רבותינו הראשונים, רבי חיים ברלין (נשמת חיים יו"ד סד) ושו"ת תורת מרדכי (חיו"ד קיז) והגר"ח מבריסק (הובא בתורת מרדכי שם) ורבי אהרון וייסמאן וכל בני בית מדרשו (הובא בנשמת חיים יו"ד סג), וכן מוכח מדברי מרן הבית יוסף ומהראשונים שהביא שם, וכמו שנתבאר כל זה בהרחבה בקונטרס עוף פטם אות ל', והאמת יורה דרכו).
ח. לענין מה שכתבתי דאין לצרף סברת רמב"י [שסובר דעוף שיש לו שלשה סימני טהרה בגופו, הוא ודאי טהור] להקל בתרנגולי הפטם שבאו מהכלאה, כיון דאפשר שקיבלו הסימנים בירושה מאביהם, ויצאו מנקבה טמאה כגון תרנגולתא דאגמא, כתבו על זה הרבנים הנזכרים 'שאע"פ שבאמת אי אפשר לעמוד על כל הזנים שעירבו בתרנגולי הפטם, מכל מקום אין אפשרות להכליא בתרנגולים אלא זנים ממין תרנגולים, אשר אמנם חלקם חסרי מסורת, אך לכולם ג' סימני טהרה, והגרועים שבהם הם המלאי והאסיל וכו', אפילו לא נדע בבירור מה הם תרנגולא ברא ותרנגולתא דאגמא, אין בזה כדי לפרוך את ההיתר שכתבנו, דאנן הכי קאמרינן, שמא כדעת הרמב"י שכל שיש לו שלשה סימני טהרה הוא טהור בודאי, ואכן כל המוכלאים בתרנגולי הפטם הם בעלי ג' סימנים'.
ולא נתבארו לי דבריהם כלל, שהרי כתבו בפירוש בתחילת דבריהם 'שבאמת אי אפשר לעמוד על כל הזנים שעירבו בתרנגולי הפטם', וכיון דלא ידעינן איזה תרנגולים מעורבים בהם, היאך קבעו בהמשך דבריהם 'שכל המוכלאים בתרנגולי הפטם הם בעלי ג' סימנים', וכי היאך יתכן לקבוע שיש לכולם שלשה סימנים אם כלל לא נודעו לנו אלו זני תרנגולים הם.
ואם כוונת דבריהם שבדקו בכל התרנגולים שבעולם וראו שיש בהם שלשה סימנים, זה הוא דבר רחוק מאד, וכי שחטו את כל עשרות או מאות סוגי התרנגולים הקיימים בעולם, וניתחו כל אחד מהם ובדקו אם קליפת קורקבנו נקלפת ביד או בסכין, הרי מעולם לא שמענו שעשה אדם כדבר הזה. ועוד שלא יתכן להעשות כדבר הזה, שהרי אין בידינו רשימה ברורה של כל סוגי התרנגולים הקיימים בעולם, דאמנם בארגון אחד של אומות העולם עשו רשימה של יותר משישים סוגי תרנגולים עם שמם ותמונתם, אך אין זה קצה וסוף הענין, דהנה בקונטרס כל עוף למינהו (עמ' יב) כתב 'שישנם כששים עד כמאה זנים שונים הידועים בעולם שהם נחשבים כתרנגול'. ובדברי חוקרי הטבע יש כמה וכמה מאמרים שכתוב בהם שישנם מאות גזעים שונים של תרנגולים, ובמאמר אחד כתוב 'שכיום ישנם כ-700 זנים שונים של תרנגולים'. ובכמה מאמרים ציינו שאין מספר מדוייק של כל גזעי התרנגולים הקיימים בעולם. אם כן כאשר אין לנו כלל בירור מוחלט כמה סוגי תרנגולים קיימים בעולם, היאך יתכן לומר ששחטו וניתחו את כולם ובדקו וביררו שיש בכולם ג' סימנים.
ואפשר שכוונת דבריהם שבדקו את המלאי והאסיל, ולמדו מזה בכל שכן לשאר התרנגולים, וקצת נראה כן ממה שכתבו בתוך דבריהם 'שהגרועים שבתרנגולים הם המלאי והאסיל'. ואם זו אכן כוונתם, הרי דבריהם בנויים על בסיס רעוע, דעל סמך מה ניתן לקבוע שהם הגרועים שבתרנגולים, וכי מפני שצורתם רחוקה מצורת התרנגול ניתן לקבוע שהם הגרועים, אדרבה לדעת רמב"י קיימינן הכא דלדידיה עוף שיש לו שלשה סימנים הוא ודאי טהור, והמלאי נשחט ונבדק [על ידי הרב אמתי בן דוד] ונמצאו בו שלשה סימנים, ואילו רוב שאר התרנגולים לא נבדקו כלל. ועוד דהמלאי לא שמענו מעולם שאוכל מחיים, ואילו בתרנגולים אחרים כגון תרנגולי הפטם יש כמה עדויות שאוכלים מחיים, ואכילה מחיים היא דריסה לדעת רוב הראשונים. ועוד שבעל הקונטרס אכילת עופות בזמנינו, כתב במאמר שפירסם לאחרונה בזה הלשון, 'יש סרטונים שרואים בהם עופות הנקראים כיום תרנגולים, ואשר יש להם מראה ברור של מין תרנגול, שהם מתנפלים באכזריות על עופות אחרים, תוקפים אותם והורגים אותם עם צפרניהם (אין הכוונה לקרב תרנגולים, וגם זה לא נעשה במצב הדומה לקרב תרנגולים). בחלק מהמקרים רואים שבעוד העופות הנדרסים עדיין בחיים, בזמן שהם נוטים למות, התרנגולים הדורסים אוכלים מהם. לעתים קרובות הם אוכלים את העוף הנדרס בזמן שהם שמים את רגלם עליו. דריסה כזו נחשבת לדריסה המורה על עופות טמאים לפי רוב השיטות שמצאנו בראשונים'. עד כאן לשונו. אם כן אין לנו כל בירור שהמלאי הוא הגרוע שבתרנגולים, אלא אפשר שישנם תרנגולים שקליפת קורקבנם קשה כדרך הדורסים, וממילא אין להם שלשה סימני טהרה.
[ומה שהוסיפו שם "שתרנגול ברא ותרנגולתא דאגמא, אינם תרנגולים", מלבד זה שאף לדבריהם תרנגולא דאגמא הוא אכן תרנגול טמא, ואיכא למיחש ליה, בלאו הכי אף לענין תרנגול ברא ותרנגולתא דאגמא הארכתי בקונטרס עוף פטם (מהדו"ת עמ' נד - נו) לדחות דברים הללו, עיין שם באורך. ומה שהוסיפו כאן להסתמך על השערות דתרנגולתא דאגמא היא סופית ויש לזה סמך בספר המופת, הדבר מבואר שבאיסורי תורה אין להקל על סמך השערות, אלא דוקא על פי דברים ברורים ומוצקים].
וכאן המקום לציין, כי איסור זה שאנו דנים בו, איסור אכילת עופות טמאים [ולפי מה שנתבאר בקונטרס עוף פטם, קרוב הדבר לומר שעוף הפטם הוא עוף טמא ואסור מן התורה, ולכה"פ לא נפיק מספיקא דאורייתא], אינו כשאר איסורים, דמלבד זה שהוא איסור תורה, עוד בו שהוא מהחמורים שבאיסורי התורה, שהרי אמרו חכמים (יומא לט.) שגורם טמטום לאדם, וכתב הרמב"ן (ויקרא יא יג) שנותן אכזריות בלב. ומבואר בזוהר (שמיני דף מא:) שמי שאוכל עופות טמאים נדבק בסטרא אחרא, ורוח טומאה שורה עליו, ואם יצא כך מהעולם, לא ידבק בצרור החיים לעולמים (א"ה, ולא מהני אם יכתבו ע"ג מצבתו תנצב"ה), אלא אוחזים בו כל אלו שאוחזים בצד הטומאה, ומטמאים אותו, ואין רפואה לתועבתו, ואינו יוצא מטמאתו לעולמים, ועליו כתוב כי תולעתם לא תמות וכו' והיו דראון לכל בשר, מהו דראון סירחון. עד כאן דברי הזוהר. וממילא באיסור חמור כזה אין לנו להקל ולסמוך על דברים שאינם ברורים ומיוסדים יפה, אלא להכנס במאה שערים של היתר, ולא בשער אחד של איסור.
נערך לאחרונה: