דעת מרן החיד"א בתאריך פטירת רשב"י
וראיתי למרן החיד"א שגילה דעתו על עניין יום ל"ג בעומר, יום פטירת רשב"י. בארבעה מקומות בספריו.
בברכי יוסף (סימן תצג ס"א) הביא "מה שכתב הרב מג"א (ס"ק ג) משם כתבי האר"י זצ"ל, דגדול אחד אמר נחם ונענש. והשיגו בספר יד אהרן, דלא נענש אלא מפני שמחת רשב"י, וכו'. ע"ש. ולא קשיא מידי,
דיום ל"ג לעומר הוא יום שמחת רשב"י. וכן משמע שם בספר הכוונות שסידר מהר"ש ויטאל (דף פ"ז ע"א). וגם כתבו דפטירת רשב"י היה יום ל"ג לעומר והוא יומא דהלולא דיליהא.
אך עם כל זה עדיין אפשר דהקפידא היה שהיה שם על ציון רשב"י. והראיה, שלא נענש מקודם, כשאמר בשנים שעברו.
ומ"מ יפה כתב הרב מג"א, דמזה נלמוד דעכ"פ הוא יום שמחה, והגם שלא יהיה עונש, ראוי לשמוח. ודוק היטב כי קצרתי".
וראיתי למהדיר ספרי מרן החיד"א, הגאון ר' דניאל אביטן, בעל מכון המאו"ר, שהביא בזה,
שגם בספר מורה באצבע (אות רכג) כתב, של"ג הוא יום הילולת רשב"י. וכתב במורה באצבע (שם) שרשב"י זכה ביום זה לגלות סודות התורה בזוהר הקדוש לפני פטירתו (אידרא זוטא), ולפיכך נוהגים לשמוח ולעשות הילולא, ביום פטירתו. וכ"כ בשדי חמד (מערכת ארץ ישראל אות ו) שמה שנהגו לעושת הילולא לרשב"י בל"ג בעומר, מפני שנסמך ביום זה, כמו שכתב בספר זכר דוד (פרק לח), ושנתגלו סתרי תורה לע ידו. ושכן כתבו גאוני טבריא בדורו. וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ג (חלק אורח חיים סימן יא). וכתב בזה מרן זיע"א בשו"ת יחוה דעת חלק ה (דפוס ישן עמ' קסו).
אולם בספר טוב עין (סימן יח אות פז) כתב מרן החיד"א, וזו לשון קודשו: "מה שעושים שמחה בל"ג בעומר, אפשר שרבי עקיבא היה כלל גדול בתורה ולמדה לכ"ד אלף וכו' ומתו וכו' והיה העולם שמם וכו'
ויום ל"ג לעומר התחיל לשנות לרשב"י ור' מאיר וכו', ויאור להם שתחזור התורה". ואם כן, סיבת החגיגה ביום ל"ג בעומר, אינה מטעם פטירת רשב"י, אלא היום שבו קיבל תורה מפי רבי עקיבא.
ובמראית העין (ליקוטים, סימן ז אות ח) כתב, "מה שכתבתי בברכי יוסף שיש שכתבו שפטירת רבי שמעון בר יוחאי היתה בל"ג בעומר, כן כתב בפרי עץ חיים.
אך כבר נודע שבנוסחאות כתבי האר"י היה ערבוב וטעויות סופר, והנוסחא האמיתית היא נסחת ח' שערים שסידר מהר"ש ויטאל, ובשער הכוונות האריך בטעם שמתו וכו'
וכתב של"ג בעומר הוא יום שמחת רשב"י, ולא בא בפיו לומר שהוא פטירת רשב"י.
ואפשר שהכונה כמ"ש בטוב עין, שביום ל"ג בעומר התחיל רבי עקיבא ללמד לרבי שמעון בר יוחאי וחבריו. ודוק".
ובספר מנהגי החיד"א ח"ב (עמ' לח) כתב, שמרן החיד"א נוקט לעיקר כמו שכתב בברכי יוסף ובמורה באצבע, של"ג בעומר הוא יומא דהילולא.
וכבר השיג עליו הרב המהדיר של מכון המאור בזה, שהרי אדרבה, ספר מראית העין הוא הספר האחרון שחיבר, כשנה לפני פטירתו, ושם כתב בפירוש שבנוסחאות כתבי האר"י היה ערבוב וטעויות סופר, ואין ספק שלשון שער הכונות מורה בבירור שיום ל"ג בעומר אינו יום פטירת רשב"י אלא יום שמחה הקשורה עם היותו מתלמידי ר' עקיבא האחרונים.