הרב דורון רונן - כונת הלב
Active member
ישר כח, ספר חשוב מאד עם נפק"מ גדולה למעשה. וכמו שנכתב במסקנות בסוף, כל אחד חייב לחוש לשיעורים אלו לפחות לכתחילה, כיון שזה נוגע לעניינים דאורייתא.
האמת, שגם אני תמה על עצמי, כמה זמן השקעתי על נושא זה, שבא על חשבון הרבה לימודים אחרים, אע"פ שבאמת הלכה זו צריכה להיות פשוטה וברורה כל כך. והלוואי שכל ההלכות יהיו ברורות כמו הלכה זו, שמכל פינה וזוית שלא תפנה (הן מהמציאות, הן מכל הסוגיות, הן מהגאונים והראשונים והן מהשולחן ערוך בהל' עירובין ובכל ההלכות שהזכיר כזית כפשוטו, עד הלכות פסח ששם הזכיר בשם יש אומרים שיטת חצי ביצה) הדבר זועק לשמים שהזית הוא זית הצומח לפנינו על העץ, ולא חצאי או שלישי ביצה וכדו'.
אלא שאני תמה תמיהה רבתי, ועוד לא מצאתי מנוח לנפשי בדבר זה, מדוע ולמה וכיצד יתכן שהובילו מהשמים שתשתרש טעות כזו בקרב כל חכמי ישראל. והיותר תימה איך לא הרגישו כל חכמי לב אבירי התורה בטענות פשוטות וברורות אלו. וכמה פעמים עברה מחשבה בליבי שמא מן השמים רוצים שהלכה זו תישאר כמות שהיא - כזית חצי או שליש ביצה, וחשבתי לגנוז כל מה שכתבתי. אך היות וקיי"ל "לא בשמים היא" ובהדי כבשי דרחמנא למה לך, הוצאתי הדברים לאור. ובפרט שלא חידשתי שום דבר רק סיכמתי וסידרתי את כל מה שכתבו כמה ת"ח שכבר נתעוררו בעניין זה, כמו שיראה המעיין שלא כתבתי מעצמי שום דבר בלי מקור.
ולכן שוב אקרא מכאן לכל הת"ח קטנים כגדולים שגם הם יעסקו בסוגיא זו וכך תצא האמת לאורה.
שאלה זו נובעת מהנחה שרווחת בציבור תלמידי החכמים שלא יתכן שעם ישראל בכללותו כולל חכמי ישראל הגדולים יטעו בהלכה, ואם יש טעות כנראה שמשמים רוצים שכך יהיה ואין זו טעות וכדומה, ומחשבה זו מביאה פעמים הרבה לידי סטיה מן היושר בהלכה.
פרשת פר העלם דבר של ציבור מוכיחה להדיא שלא כהנחה זו. התורה עצמה אומרת ואם 'כל' עדת ישראל ישגו וכו', וכפי שקיבלו חז"ל במסכת הוריות דהיינו שב"ד הגדול של ע"א סנהדרין יטעו בהלכה בדבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ואינו כתוב במפורש בתורה ורוב עם ישראל יעשו על פי הוראתם. למרות שיש נידון אם דבר זה קרה פעם או לא, ועיין בתפארת ישראל בריש הוריות שהעמיד דבר זה בצדוקים. אולם התורה עצמה אומרת שדבר זה יתכן, כלומר אין הבטחה שלא יקרה דבר כזה, אפילו בדברים של כרת וחטאת.
אפשר להוסיף לזה את ספרי התורה שלנו [אפשר לומר כבר מאות מאות של שנים] שכמעט בודאות אין אף ספר תורה כשר. וזה יודע למי שבקי בעניני המסורה וספרי תימן וספרי ספרד והכתר ופרשיות הרמב"ם וכו' שהתברר שאין אף אחד שוה לשני, וגם ספרי תימן המוחזקים ושוים ברוב לכתר יש בהם שינוי בפרשת כל חלב בפרשת צו, ויתכן בעוד אי אלו דברים, כך שאפשר לומר בפשיטות שאין לעם ישראל ספר תורה כשר בודאי אלא לכל היותר ספק של ספק של ספק. ואיך קרה הדבר הזה? ע"כ שאין הבטחה שלא יהיו דברים כאלו בעם ישראל.
יש גם עוד הרבה סוגיות הלכתיות שמתבררים בשנים האחרונות שהתברר שהפסיקה במשך מאות שנים היתה מוטעית מחמת טעויות סופר או מיעוט הראשונים שהיה בדורות הקודמים וכדומה, כך שאין לתמוה על ענין זה, שכנראה זהו חלק מהגלות שנגזרה עלינו, וכבר אמרו חז"ל עתידה תורה שתשתכח מישראל וכו'.
הנפ"מ מהנ"ל, שהעיקר הוא לברר את הדברים לאשורם וכפי שעשה @ינון, הן בסוגיא זו והן בסוגיות הלכתיות אחרים, ולא לטעון טענות מסוג איך יתכן שרב פלוני הכשיל את עם ישראל וכדומה, דלא עדיף שום רב מסנהדין של ע"א זקנים סמוכים וכנ"ל.
לשמור ולעשות
Well-known member
יישר כח.
דבר חשוב חסר מן הספר, והוא מכתב מאת מרן הראשון לציון שליט"א, שהוא מרא דארעא דישראל, ובפרט מרא דאתרא הדין.
דבר חשוב חסר מן הספר, והוא מכתב מאת מרן הראשון לציון שליט"א, שהוא מרא דארעא דישראל, ובפרט מרא דאתרא הדין.
האם צריך מכתב ממרא דארעא דישראל שהשמש זורחת בצהרים?
תנוח דעתך זו אינה הסוגיא היחידה שמצאנו כיוצ''ב. הלא תראה את כל בית ישראל [כולל הרבנים גדולי הדור] בודקים את החמץ כאשר בידם נר ואור החשמל דולק, הלא זה ממש שרגא בטיהרא ואיך לא הרגישו שהיום בימינו אין צריכים נר כי החשמל עדיף מנר. גם מה שמחמירים להוציא שבת לפי ר''ת איך לא העירו [רבי יעקב פראג'י, מהר''ח אבולעפיא ועוד] ממה שעינינו רואות שיצאו כבר הרבה כוכבים. ויש עוד דוגמאות לזה, אך העיקר כמש''כ לנכון הרב אמת ליעקב להוכיח מפר העלם דבר, ויש להוסיף גם מה שמשה רבינו טעה בכמה דברים כמו שראינו בפרשת השבוע שאחר שקצף על בני אהרן חזר והודה בטעותו, וגם בפרשת זמרי ופנחס נעלמה ממנו ההלכה שקנאים פוגעים בו, וגם נענש על כך שהכה את הסלע. וכל זה התורה כותבת כדי שנדע שהטעות מצויה אצל הכל, והעיקר זה לחפש אחר האמת ולהודות עליה.
עיין במה שכתב הגאון רבי יעקב חגיז בשו"ת הלק"ט (ח"א ס"ט): "וזה כלל גדול שהיה מוסד בידנו אם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר. כי פשוט הוא אשר באהבת השם את עמו ישראל יסיר מכשול מדרכיהם ולא יטו כל העולם אחר היחיד אילו סברתו דחויה". ומ"מ נראה שכל זה הוא אדרבה כמו שהדגיש הרב הלק"ט שההלכה "רופפת" בידך, אך אם וכאשר המעיין בפוסקים ראה יראה בבירור שאין הלכה זו רופפת, ליכא למימר הכי. בא ואשאלך, וכי חסר מקרים בפוסקים שבאו ושינו מנהגים לא טובים? נלאיתי מלהביא מקורות ששינו מנהגים, ולמה על זה לא נאמר דמאהבת הקב"ה וכו'? אלא על כרחך שיש מקרים כאלו, ורק בסתמא אמרינן שנוהגים בסדר, וכמדוייק בהא דאמרו שאם הלכה "רופפת" וכו'. כך נראה לי לבאר הדברים.
דוקא דוגמא זו מוכיחה להיפך ממה שכתב מהר"י חגיז הנ"ל, שהרי הנידון שם הוא על ברכת בנ"ר בשתיה כששוהה יותר מכדי שתית פרס, וז"ל
שו"ת הלכות קטנות חלק א סימן ט
אמר המני"ח מרי הרב מ"ז ז"ל היה מברך ברכה אחרונה אף שדעתו היה נוטה שלא לברך מכח ההיא דפסק הרמב"ם פ"ח מהל' אבות הטומאה דין י"ב דמוכח מינה דגמיעו' לא מצטרפי. ומה שפסק הב"י בי"ד סי' פ"א סעיף ז' עי"ש הלא נודע הוא דמכין מכת מרדות אף על חצי שיעור זה היה דעתו ז"ל להלכה אבל לא למעשה משום דאי אפשר שישהה בו האדם מגמיעה לגמיעה שיעור אכילת ד' בצים. והוא ז"ל היה מברך מכח מה שפסק הרב בעל שיירי כנסת גדולה דהסכים לברך והן מכח דעמא דבר נהגו כן ולרבים טועים ל"ח וראוי לשבוק דעתין ונעבד כוותייהו ובפרט דיש להם על מה שיסמוכו והוא דעת הי"א דשיעור שתיה כשיעור אכילה ולתלמידי הר"י מברכין לבסוף אף שאין שם שיעור. וזה כלל גדול שהיה מוסד בידינו אם הלכה רופפת בידך פוק חזי מה עמא דבר כי פשוט הוא אשר באהבת ה' את עמו ישראל יסיר מכשול מדרכיהם ולא יטו כל העולם אחר היחיד אילו סברתו דחויה.
והרי אנן קי"ל שאין לעשות כן, וכך מנהגנו שלא מברכים ברכה אחרונה בשיעור אכילת פרס, אלא בשיעור שתיית רביעית, ואע"פ שבדורו נהגו כן - מ"מ אין מנהג זה נכון להלכה, וא"כ ממקום שבאים להביא את דבריו להראות שלא יתכן שיטו אחרי היחיד וכו' - הוי תיובתייהו.
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
לא. אבל לעשות הפך נגד כל רבותינו מדורי דורות ולעשותם כטועים צריך הסכמה ומתינות, וביחוד ענווה, וד"ל.
ב"ה
אלא שלא היה נותן מכתב נגד המסורת כי אם ריק הוא ממנו הוא ריק!
אם המסורת היתה שהשמש אינה זורחת בצהריים, בודאי!
אלא שלא היה נותן מכתב נגד המסורת כי אם ריק הוא ממנו הוא ריק!
ב"ה
וגם בנושא זה של שיעור הזית לפי הזית הנראה בעיננו ניכרת דרכו הכנה וחתירתו אחר האמת, ולאו ברמות רוחא הולך בזה, כי אם בתום לבבו ובנקיון כפיו,
אולם יורשה לי להעיר למוסר אזנו בתוכחת מגולה מאהבה מגולה, ולשיח את אשר עם לבבי למען טובתו האמיתית בזה ובבא, ב-2 נקודות עיקריות:
א. מכבר נתכתבנו בנידון זה מקופיא, והשיבותי אליו בדברים קצרים ומהותיים, וכמו"כ ידידי האברך החשוב רבי ראובן מיארה עיין בדברי כבודו בפרט (וכן בדברי זולתו כמו הרב ינון מלאכי ועוד אחרים) הדק היטב, והשיב על יסודות אמריו בטוטו"ד, אב"א קרא ואב"א סברא, וכבודו שהיה להוט אחר דברי עצמו הברורים בעיניו כשמש הזורחת בצהריים, החליט דברי המשיב לשיטחיים וכו' וכו' כפי שכתב אלי, ואף שהשבתי לכבודו שדווקא כל דבריו היו בהתייעצות עקבית עימי ואני אכן רואה בהם תשובות ברורות, כבודו לא ראה לנכון להתיישב בהם במיתון ולהשיב עליהם, וכן לא יעשה בנושא שהוא כלל גדול בכל התורה ובא לעקור מנהגם של כל ישראל במשך מאות שנים ולגדוע מסורת רצופה ע"י כל חכמי הדורות מעתיקי השמועה ולהשוותם טועים בדבר משנה ושוגים ברואה, ואף כי לפי הבנתו אם ההכרח לומר כן יש לילך לפי ההכרח, אבל כשבא מאן דהו לקעקע הכרחיות הטענות וממילא להעמיד המסורת ונצח ישראל, ההכרח לכבודו להתכופף ולחתור יותר ויותר אחר דבריו שמא ימצא בהם ולו שמץ מן האפשרות לקיים מסורת ישראל ולבאר דברי חכמים שבכל הדורות, עם כל הקושי העצום מחמת שהוא מנגד לכל מה שכבודו טרח רבות בשנים לבאר לאנשי סביבתו היאך הדברים ברורים ומוכרחים. וכפי שהזכרתי בדברי, לאור מה שנו"נ בזה עם ידידינו, ומעט כתבתי בזה איזה גרגרים בשולי הגליונות של הספרים, ומה שראיתי שכבודו השיב לפום ריהטא בשטחיות חמורה על דברי ידידי הנזכר, לאור כל זאת אני משוכנע שהמסורת הבהירה איתנה ומבוארת ביד רמה, ודברי כבודו אחר המחילה נדחים בכמה שורות של הגר"ח נאה ועוד כמה שורות של קדמונים אחרים שהביא ידידינו הרב מיארה.
ב. והוא בעיני חמור יותר, שלפרסם כזה חיבור בכזה פורום, שכל אחד כותב הגיגיו ורעיוניו מבלי ליתן מחסום לפיו נגד מאורי דורנו ומאורי הדורות, כאילו הותרה הרצועה, זוהי נתינת מכשול חמורה ביותר, שעל אף ש"אולי" כבודו נזהר ביסודות מהותיים אלו יותר מהמגיבים ה"עצמאיים" המסתובבים כאן, (שכבר אין את הזמן והיכולת לעורר אותם בכל פעם מחדש על סגנון דבריהם), אבל המגיבים כאן הוחזקו לבני דעה עצמאית, ולקיחת הדין לידיים, להשתכנע מקופיא ולהחליט נגד רבותינו ומאורי הדורות, עד שתראה מה נעשה כאן ה' ירחם, שאיפשרו ההוראה כשכלם וחקירתם אף נגד כל רבותינו, ואף משה רבנו אם נצטרך לומר שטעה כך נעשה וע"פ ננהג וכו' וכו', רחמנא לצלן מהאי דעתא שבשתא. ואף שיתנצלו דבריהם ויאמרו חלילה לנו מחשוב כן רק למדנו העיקרון שהשגיאה מצודה פרוסה וכו', אבל אין בזה סיפק לנזקים העצומים וההוראות העצמאיות והחמורות שכבר החליטו כאן כמדומני "כל" המגיבים, שכך יש לנהוג "נגד המסורת" ולפרסם הדברים וכו' וכו'. אף שאולי כוונת כבודו הייתה רק לעורר לב המעיינים ע"מ שיתלבנו הדברים כפי שכתב בהקדמתו.
בכל אופן לכל החוששים אצרף כאן טיוטא ישנה של ידידינו הנזכר, רבי ראובן מיארה נר"ו, שלא נגמרה עדין, כ"ש שלא עברה ביקורת ולא עריכה, אבל לאור הנחיצות עבור אותם הנסחפים בפורום, יש כאן פיקוח נפשות להראות שאין הדברים של המחדשים מחוורים כלל, אדרבא נכתבו עליהם טענות ברורות שלא קבלו מענה בשעתו,
ועל מנת למקד את הלומדים נציין, שבתוך הקובץ יש בעיקר 2 נקודות שמקיימים את המסורת כנגד כל טענות המחדשים, ופורכים כל הכרח המחדשים נגד המסורת, ולא נמצא להם פרכה "הכרחית" המצדיקה עקירת מסורת כרם ישראל מאות שנים כצאן אשר אין להם רועה חלילה. וזה אף לשיטת המחדשים הסוברים שאילו נמצאו פרכות מוחלטות יש להשוות כל הדורות לטועים.
ואלו הם ב' הנקודות העיקריות שבקובץ:
א. שיש טענה מרכזית אחת שסותרת כל דבריהם ועליה לא מצאו מענה הולם, והיינו שכל חכמי ישראל במשך הדורות שהיו בבבל במצרים באר"י ובכל מקום אחר ששם כן היו זיתים, כששקלו וטרו האם כהרמב"ם או התוס', חצי או שליש ביצה, לא דנו אלא במו"מ מן הסוגיות, ואף אחד לא פנה אל רהבים ופרדסים להביא מהם ראיה או דחיה?! ואף אם יש "אפשרות" להסביר את הדברים, אבל די בפשטות הדברים לקיים את מסורת ישראל שהבינו אחרת מהמחדשים כאילו צריך לבדוק לפי הזיתים שלפניהם!
ב. וכן יש תשובה עיקרית אחת לכל טענותיהם שאותה לא דחו, שמהמסורת הרציפה שבידינו על כרחנו שדעת תורה צרופה של רבותינו היא שהזן של הזית האגורי שעליו הצביעו חז"ל, שעליו אמרו לילך לפי דעתו של רואה, בהכרח זן זה נכחד מאיתנו, ואיננו, ואם היה לנו "ודאות" שהוא קיים בזמנינו, כגון שהוא "יתגלה" לפנינו, היינו באים לדיון האם לסמוך על שיעורו שלפנינו או לחוש שהשתנה, ואם אכן השתנה האם לילך לפי מה שהוא עכשיו או לפי מה שהיה. אבל כיון שנכחד מאיתנו ואיננו, מה שייך עוד לומר שיש לשער בזמננו את הזית האגורי לפי דעתו של רואה, והרי אינו עוד עימנו?!?!
ובכך נתקיימו דברי חכמים המצודקים מעיקרא, כל חכמי הדורות מעתיקי השמועה מאות שנים ללא חולק, דור אחר דור, שהיו דנים אך ורק לפי המסור בידינו חצי או שליש וכדומה, מתוך מו"מ וראיות מסוגיות הש"ס בלבד!!!
ואבקש, שע"מ שלא להלאות את הקוראים, וכן שלא להכשיל את הציבור ולא להחטיא את הרבים, נא ונא לא להשיב מקופיא, אלא להתיישב מתון מתון ולבחון האם אכן קיים "הכרח אמיתי שאין לו פרכא" לעקור ולגדוע את המסורת הרצופה של נצח ישראל, ורק אז אם עדין יש טענה כזו, יש מקום לכותבה ע"מ להמשיך את הדיון שעשה ידידינו הרב ינון נר"ו, ע"מ שיתלבנו הדברים יותר ויותר לעמוד על ביאור דברי חכמים וחידותם. אבל כל שיש אפילו צד זיז כל שהוא לקיום המסורת, בודאי שאין הו"א אפילו לפי המחדשים לגדוע בשביל זה מסורת ישראל. כ"ש לפי דרך ההוראה של רבותינו, ואכמ"ל.
הכותב לכבודה של תורה, ומוחה בגישה החמורה שנכתבה כאן כנראה מבלי משים ע"י כמה מגיבים לצערנו, שכמה מהם בודאי אם היו מתבוננים יפה מה אומרים המילים שהם כתבו בשאט נפש, היו מזדעזעים לכתוב כך בפורום ציבורי כהוראה לציבור.
בברכת התורה ולומדיה
לכבוד ידידי ורב חביבי אלופי ומיודעי רבי ינון נר"ו אהובנו, כבודו יודע כמה הערכה יש לי לתורתו של כת"ר, עד שלפני כחודשיים ביקשתי מכל האברכים אצלנו בכולל לרכוש את ספרו היקר "שבילי הספיקות", (אחר שלמדו הדק היטב את סימן קי משורשי הסוגיות וכן את כללי הס"ס שבש"ך סי' קי), וסימנתי להם יותר מחצי מספרו שילמדוהו ממש על הסדר, לרוב הנחיצות ביסודות שבירר שם בטוטו"ד, אב"א קרא ואב"א סברא, דבר הנחוץ לכל פוסק ומורה, ובלשון צח וקצר, אשריו ואשרי חלקו. (ואח"כ למדו את כל כללי הס"ס שבספר הבהיר עין יצחק, תהילות להי"ת), ואח"כ נעשה מבחן על כל היסודות שנתבארו בזה.
וגם בנושא זה של שיעור הזית לפי הזית הנראה בעיננו ניכרת דרכו הכנה וחתירתו אחר האמת, ולאו ברמות רוחא הולך בזה, כי אם בתום לבבו ובנקיון כפיו,
אולם יורשה לי להעיר למוסר אזנו בתוכחת מגולה מאהבה מגולה, ולשיח את אשר עם לבבי למען טובתו האמיתית בזה ובבא, ב-2 נקודות עיקריות:
א. מכבר נתכתבנו בנידון זה מקופיא, והשיבותי אליו בדברים קצרים ומהותיים, וכמו"כ ידידי האברך החשוב רבי ראובן מיארה עיין בדברי כבודו בפרט (וכן בדברי זולתו כמו הרב ינון מלאכי ועוד אחרים) הדק היטב, והשיב על יסודות אמריו בטוטו"ד, אב"א קרא ואב"א סברא, וכבודו שהיה להוט אחר דברי עצמו הברורים בעיניו כשמש הזורחת בצהריים, החליט דברי המשיב לשיטחיים וכו' וכו' כפי שכתב אלי, ואף שהשבתי לכבודו שדווקא כל דבריו היו בהתייעצות עקבית עימי ואני אכן רואה בהם תשובות ברורות, כבודו לא ראה לנכון להתיישב בהם במיתון ולהשיב עליהם, וכן לא יעשה בנושא שהוא כלל גדול בכל התורה ובא לעקור מנהגם של כל ישראל במשך מאות שנים ולגדוע מסורת רצופה ע"י כל חכמי הדורות מעתיקי השמועה ולהשוותם טועים בדבר משנה ושוגים ברואה, ואף כי לפי הבנתו אם ההכרח לומר כן יש לילך לפי ההכרח, אבל כשבא מאן דהו לקעקע הכרחיות הטענות וממילא להעמיד המסורת ונצח ישראל, ההכרח לכבודו להתכופף ולחתור יותר ויותר אחר דבריו שמא ימצא בהם ולו שמץ מן האפשרות לקיים מסורת ישראל ולבאר דברי חכמים שבכל הדורות, עם כל הקושי העצום מחמת שהוא מנגד לכל מה שכבודו טרח רבות בשנים לבאר לאנשי סביבתו היאך הדברים ברורים ומוכרחים. וכפי שהזכרתי בדברי, לאור מה שנו"נ בזה עם ידידינו, ומעט כתבתי בזה איזה גרגרים בשולי הגליונות של הספרים, ומה שראיתי שכבודו השיב לפום ריהטא בשטחיות חמורה על דברי ידידי הנזכר, לאור כל זאת אני משוכנע שהמסורת הבהירה איתנה ומבוארת ביד רמה, ודברי כבודו אחר המחילה נדחים בכמה שורות של הגר"ח נאה ועוד כמה שורות של קדמונים אחרים שהביא ידידינו הרב מיארה.
ב. והוא בעיני חמור יותר, שלפרסם כזה חיבור בכזה פורום, שכל אחד כותב הגיגיו ורעיוניו מבלי ליתן מחסום לפיו נגד מאורי דורנו ומאורי הדורות, כאילו הותרה הרצועה, זוהי נתינת מכשול חמורה ביותר, שעל אף ש"אולי" כבודו נזהר ביסודות מהותיים אלו יותר מהמגיבים ה"עצמאיים" המסתובבים כאן, (שכבר אין את הזמן והיכולת לעורר אותם בכל פעם מחדש על סגנון דבריהם), אבל המגיבים כאן הוחזקו לבני דעה עצמאית, ולקיחת הדין לידיים, להשתכנע מקופיא ולהחליט נגד רבותינו ומאורי הדורות, עד שתראה מה נעשה כאן ה' ירחם, שאיפשרו ההוראה כשכלם וחקירתם אף נגד כל רבותינו, ואף משה רבנו אם נצטרך לומר שטעה כך נעשה וע"פ ננהג וכו' וכו', רחמנא לצלן מהאי דעתא שבשתא. ואף שיתנצלו דבריהם ויאמרו חלילה לנו מחשוב כן רק למדנו העיקרון שהשגיאה מצודה פרוסה וכו', אבל אין בזה סיפק לנזקים העצומים וההוראות העצמאיות והחמורות שכבר החליטו כאן כמדומני "כל" המגיבים, שכך יש לנהוג "נגד המסורת" ולפרסם הדברים וכו' וכו'. אף שאולי כוונת כבודו הייתה רק לעורר לב המעיינים ע"מ שיתלבנו הדברים כפי שכתב בהקדמתו.
בכל אופן לכל החוששים אצרף כאן טיוטא ישנה של ידידינו הנזכר, רבי ראובן מיארה נר"ו, שלא נגמרה עדין, כ"ש שלא עברה ביקורת ולא עריכה, אבל לאור הנחיצות עבור אותם הנסחפים בפורום, יש כאן פיקוח נפשות להראות שאין הדברים של המחדשים מחוורים כלל, אדרבא נכתבו עליהם טענות ברורות שלא קבלו מענה בשעתו,
ועל מנת למקד את הלומדים נציין, שבתוך הקובץ יש בעיקר 2 נקודות שמקיימים את המסורת כנגד כל טענות המחדשים, ופורכים כל הכרח המחדשים נגד המסורת, ולא נמצא להם פרכה "הכרחית" המצדיקה עקירת מסורת כרם ישראל מאות שנים כצאן אשר אין להם רועה חלילה. וזה אף לשיטת המחדשים הסוברים שאילו נמצאו פרכות מוחלטות יש להשוות כל הדורות לטועים.
ואלו הם ב' הנקודות העיקריות שבקובץ:
א. שיש טענה מרכזית אחת שסותרת כל דבריהם ועליה לא מצאו מענה הולם, והיינו שכל חכמי ישראל במשך הדורות שהיו בבבל במצרים באר"י ובכל מקום אחר ששם כן היו זיתים, כששקלו וטרו האם כהרמב"ם או התוס', חצי או שליש ביצה, לא דנו אלא במו"מ מן הסוגיות, ואף אחד לא פנה אל רהבים ופרדסים להביא מהם ראיה או דחיה?! ואף אם יש "אפשרות" להסביר את הדברים, אבל די בפשטות הדברים לקיים את מסורת ישראל שהבינו אחרת מהמחדשים כאילו צריך לבדוק לפי הזיתים שלפניהם!
ב. וכן יש תשובה עיקרית אחת לכל טענותיהם שאותה לא דחו, שמהמסורת הרציפה שבידינו על כרחנו שדעת תורה צרופה של רבותינו היא שהזן של הזית האגורי שעליו הצביעו חז"ל, שעליו אמרו לילך לפי דעתו של רואה, בהכרח זן זה נכחד מאיתנו, ואיננו, ואם היה לנו "ודאות" שהוא קיים בזמנינו, כגון שהוא "יתגלה" לפנינו, היינו באים לדיון האם לסמוך על שיעורו שלפנינו או לחוש שהשתנה, ואם אכן השתנה האם לילך לפי מה שהוא עכשיו או לפי מה שהיה. אבל כיון שנכחד מאיתנו ואיננו, מה שייך עוד לומר שיש לשער בזמננו את הזית האגורי לפי דעתו של רואה, והרי אינו עוד עימנו?!?!
ובכך נתקיימו דברי חכמים המצודקים מעיקרא, כל חכמי הדורות מעתיקי השמועה מאות שנים ללא חולק, דור אחר דור, שהיו דנים אך ורק לפי המסור בידינו חצי או שליש וכדומה, מתוך מו"מ וראיות מסוגיות הש"ס בלבד!!!
ואבקש, שע"מ שלא להלאות את הקוראים, וכן שלא להכשיל את הציבור ולא להחטיא את הרבים, נא ונא לא להשיב מקופיא, אלא להתיישב מתון מתון ולבחון האם אכן קיים "הכרח אמיתי שאין לו פרכא" לעקור ולגדוע את המסורת הרצופה של נצח ישראל, ורק אז אם עדין יש טענה כזו, יש מקום לכותבה ע"מ להמשיך את הדיון שעשה ידידינו הרב ינון נר"ו, ע"מ שיתלבנו הדברים יותר ויותר לעמוד על ביאור דברי חכמים וחידותם. אבל כל שיש אפילו צד זיז כל שהוא לקיום המסורת, בודאי שאין הו"א אפילו לפי המחדשים לגדוע בשביל זה מסורת ישראל. כ"ש לפי דרך ההוראה של רבותינו, ואכמ"ל.
הכותב לכבודה של תורה, ומוחה בגישה החמורה שנכתבה כאן כנראה מבלי משים ע"י כמה מגיבים לצערנו, שכמה מהם בודאי אם היו מתבוננים יפה מה אומרים המילים שהם כתבו בשאט נפש, היו מזדעזעים לכתוב כך בפורום ציבורי כהוראה לציבור.
בברכת התורה ולומדיה
אע"פ שבזמנינו אין המנהג כן, מ"מ בזמנם היה המנהג כן, ומכיון שכן, לאותו חכם שדעתו היתה רק "נוטה" שלא לברך, אך לא בהחלטיות, שפיר היה יכול לומר שמסתבר שלא יטעו, אך לדידן דחזינן לעוד פוסקים דסבירא להו לא לברך, וכן נראה להלכה, א"כ כבר שוב אין לסמוך על המנהג שהיה אז, ואדרבה שב ואל תעשה עדיף. אבל בעלמא יתכן ויש לומר הכי כמ"ש מהר"י חגיז הנ"ל, אא"כ נראה להלכה אחרת. וצ"ע.
[ובנידון הזית איני יודע, כי הדבר תלוי בסוגיות רבות, והדברים צריכים יישוב הדעת, ועוד חזון למועד].
נערך לאחרונה:
שלום רב לאוהבי תורתך בתפילה שאין למו מכשול
ושלום רב וגדול לידידי וחביבי הרה"ג ר' שמעון ללוש שליט"א
ראשית אחזור ואדגיש מה שכבר נתבאר מכמה וכמה מקומות בספרי הק' שהגשתי כאו: שכל דברי הם בדבר החובה "להחמיר" כשיעור כזית בינוני שלנו. ולא ח"ו להקל כי זה מסור רק לגדולי הדור שליט"א. וכמו שהארכתי גם בהקדמה בביאור רב.
ולעצם העניין
לענ"ד ההבדל ביני לבין הרה"ג ר' שמעון שליט"א הוא שאני הקטן סבור ש"אין שום מסורת מדור דור שהזית הוא חצי או שליש ביצה" ואם אכן הייתה מסורת כזו והיינו באים מכח המציאות לעקור את המסורת, פשיטא ופשיטא שהיינו ראויים לגערה כנ"ל.
אך לא כן הוא האמת לענ"ד ואבאר שיחתי:
אילו הייתה גמרא (או ראיה מוכרחת מהגמרא) שזית הוא חצי או שליש ביצה - החרשנו
אילו היו גאונים שכותבים שהזית הוא חצי או שליש ביצה - החרשנו
אילו היה הרמב"ם כותב שהזית הוא שליש ביצה - החרשנו
אילו היה לתוס' מסורת מדורות שלפניהם שהזית חצי ביצה החרשנו.
אבל, וכאן האבל הגדול: שכל ההנחות הנ"ל פשוט לא נכונות אחת לאחת.
ובכן נתחיל מהמסורת בגמרא: לא רק שאין גמרא שאומרת (או שמוכרח ממנה) שהזית הוא חצי או שליש ביצה, אלא להיפך: בענף ז' הבאנו יותר מעשר ראיות "מהגמרא ולא ממחקר" שהזית קטן משליש ביצה. ועוד שבגמרא ברכות לח: מבואר שר' יוחנן שהיה 300 שנה אחר החורבן, אכל זית מליח אחד ובירך עליו ברכה אחרונה. זאת אומרת שלא השתנה הזית ממתן תורה עד 300 שנה אחר החורבן.
אדרבא בוא והבא ראיה מהגמרא שהזית הוא יותר גדול מ 5 סמ"ק ונדון בה.
נעבור למסורת מהגאונים: הלוא עמך בית ישראל שלחו שאלה לגאונים "כמה הוא שיעור כזית?" והם השיבו: שהשיעור הוא "זית בינוני" כפשוטו וכל אחד לפי ראות עיניו עושה ואין צריך ללמוד שיעור מאחר ואין לומר שהשתנו" עכ"ל.
ולא כתבו שום שיעור קצוב של חצאי ושלישי ביצה וכדו' אדרבא הורו לשואליהם שהכזית כפשוטו.
נעבור למסורת מהראשונים: נתחיל מבעלי התוס' הלוא בוודאי לא הייתה להם מסורת, שהרי הממציא של השיטה שהזית חצי ביצה הוא רבינו תם מכח ראיה מהגמרא, והוא עצמו חוזר בו בסוף דבריו כמבואר בתוס' יומא. ורק ר"י שלא קיבל את תירוץ ר"ת נשאר בדעתו שהזית חצי ביצה. אבל לא הייתה שום מסורת מדורי דורות.
גם תוס' רי"ד ותוס' ישנים סוברים שהזית אינו חצי ביצה ודחו את הראיה מהגמרא שהביא ר"ת. וא"כ לא הייתה להם מסורת ברורה.
גם הראבי"ה אע"פ שהיא את הראיה מהגמ' שהזית חצי ביצה מ"מ במקום אחר כתב "אין אנו בקיאים בשיעור כזית"
גם תלמידי בעלי התוס' רבינו שמשון ותלמיד מהר"ם מרוטנבורג כשזכו ועלו לארץ ישראל וראו את הזיתים הקטנים כתבו להעיר שהזית אינו חצי ביצה אלא קטן משישית ביצה.
אמור מעתה אין כאן שום מסורת קדומה שהייתה לבעלי התוס' אלא ראיה והכרח מהגמא בלבד ועליה יש לדון "האם היא מוכרחת או לא"
נעבור לשאר הראשונים: הרמב"ם (שהוא שיטת רוב הראשונים) וכי כתב שהזית שליש ביצה? או האם יש לנו מסורת שהרמב"ם סבר שהזית שליש ביצה?
הלוא הרמב"ם רק כתב "שהגרוגרת שליש ביצה" והאחרונים בסך הכל הוכיחו ממנו שהזית אינו חצי ביצה כהתוס', אלא פחות משליש ביצה כי הגרוגרת גדולה מהזית. רק כתבו שאינם יודעים בכמה הזית קטן מהגרוגרת.
ועתה אמור לי חביבי האם כשהפוסקים אומרים מפורש שהזית פחות משליש ורק הם "לא יודעים בכמה פחות" האם זה נהפך למסורת מדור דור שהזית שליש ביצה להרמב"ם? פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה.
ואם נעתיק כאן רשימה ארוכה של אחרונים שכותבים שלפי הרמב"ם כזית שליש ביצה. האם זה ישנה את האמת הברורה שאפשר להישבע עליה בנקיטת חפץ לפני סנהדרי גדולה "שהרמב"ם סובר שהזית פחות משליש ביצה רק לא יודעים בכמה?"
וא"כ על איזו מסורת מדובר
ואדרבא הלוא הרמב"ם כתב רק מילה אחת בשיעור כזית והיא "זית בינוני" ואפילו לא הזכיר "אגורי" כי השיעור הוא כפשוטו זית בינוני ולא תלוי באגורי כלל. ואילו היה הרמב"ם סבור שזית יותר גדול מהבינוני שלפנינו היאך לא פרסם זאת ברבים?
גם ברשב"א מבואר להדיא שהזית פחות מרבע ביצה (ואין בו ט"ס דלא כמו שסבר מרן מלכא זצ"ל)
גם בריטב"א מוכח שהזית פחות משישית ביצה
וא"כ מה היא המסורת מהראשונים?
ועתה נעבור לשו"ע: הלוא גם הש"ע קבע בהלכות עירובין כדעת הרמב"ם שגרוגרת שליש ביצה. ואפשר לברך על שיעור עירוב כדעת הרמב"ם אפילו שלשיטת התוס' היא ברכה לבטלה.
וא"כ השו"ע פסק כאן שהזית פחות משליש ביצה (רק לא ידוע בכמה פחות)
וא"כ היכן היא המסורת הברורה להקל יותר מהזית שלפנינו?
וכי בגלל שנשתרש בטעות שהרמב"ם סובר במוחלט שהזית שליש ביצה, זה נהפך למסורת שיש להקל על פיה? וכי חוסר ידיעה שהיה לאחרונים היא מסורת שאפשר להקל על פיה נגד הזית הבינוני שלפנינו, ונגד הגאונים שהורו לשער כך את שיעור כזית ואמרו שאין לומר שנשתנו. ועוד שהרי כל השיעורים ואחרים שהביא הרמב"ם הינם לפנינו בצביונם ולא חלו בהם שינויים, וא"כ למה לנו לומר שהזית כן נשתנה ועוד להקל על פי זה?
ולסיום אשאל מהרה"ג ר' שמעון ללוש שליט"א ב' שאלות:
א) הנה בשיעור "ביצה בלי קליפתה" לעניין נטילת ידיים בברכה, כתבו כל האחרונים דור אחר דור החל ממהרי"ל ועד כף החיים ומשנה ברורה (אני מצאתי יותר מעשרים מגדולי האחרונים מעתיקי השמועה אשכנזים וספרדים שכולם סוברים שהקליפה של הביצה היא רבע משיעור הביצה.
עד שבא הגר"ח נאה זצ"ל וחלק עליהם כי מהתוס' והב"י משמע לא כן והמציאות היא שהקליפה היא רק אחד מ 15 מהביצה ולא אחד מארבע. ומרן זצ"ל ביבי"א ח"ט סי' יט כתב שכן הוא ההלכה והשיטה של רבע מהביצה "אינה מצטרפת לספק ספקא כי היא סותרת את המציאות"
ומה כת"ר יאמר על זה? היאך אפשר לסתור מסורת מדור דור ממהרי"ל עד פוסקי אחרוני זמנינו בלי חולק, רק מחמת המציאות ומשמעות תוס' והב"י? האם אין נידון הכזית דומה לזה?
ב) האם כל כך ברור לכת"ר שאין צד שהזית פחות משליש ביצה עד שיורה לשואל שישאל: התחלתי סעודה ואכלתי 5 גרם לחם ואיני רוצה לאכול יותר. האם אברך על שאר המאכלים, על האורז ותפוחי האדמה והעוף, האם כת"ר יורה לו לברך "כי לא אכל כזית"
אלו דבריו המובאים בקונטרס
אולם, ממקום שבא, שם פירכתו, דמה שהביא שאין לנו זית שהוא חצי ביצה - עליה אנו דנים שגם פעם לא היה כזה זית, ואין להביא ראיה מהדבר עליו אנו דנים, ופשוט.
ומה שהביא מכותבת הגסה - גם זה הויא תיובתיה, דאכן נמצא תיעוד אמיתי של זנים גדולים יותר שעולים כפי העולה מדברי חז"ל, וזה העתק מאתר הנקרא 'תורה ומדע':
זן ה"נקליבס"
במקורות קדומים מוזכרים זני תמר גדולים. יתכן ו"ככתובת הגסה", מתייחס לאחד מזנים אלו. אחד מהזנים בעלי פירות גדולים, המוזכר במקורות קדומים הוא הזן "נקליבס", שגידלו בארץ בתקופה הרומית והביזנטית. זן זה מוזכר על ידי פליניוס (23-79 לפנה"ס) בספרוNaturalis Historia . הוא תיאר פרי שאורכו 11 – 10 ס"מ. קדם לו תאופרסטוס שחי במאות הרביעית והשלישית לפני הספירה שתיאר זני תמר הגדלים בבקעת הירדן וביניהם תיאר זן "אשר ארבעה תמרים באורכם יעניקו "cubit (כ – 18 אינץ' = 45.72 ס"מ) כלומר כ – 11.4 ס"מ לתמר בודד.
מכלל העדויות שהובאו לעיל, ומעדויות נוספות, עולה כי ה"נקליבס" היה אחד מזני התמר הידועים והמפורסמים בארץ ישראל ומחוצה לה. תמרים מזן זה היו ייחודיים לבקעת הירדן וניתנים היו לשימור. אורכו של הפרי היה יוצא דופן כ-11 ס"מ, ויש להניח כי גם משקלו, בהתאמה לגודלו, היה גבוה מהמקובל כיום[8]. יתכן כי זן זה, מתאים לזן "הכותבת" שצויין לעיל ויתכן שגודל פרי זה זהה לשיעור 'כותבת הגסה' המופיע בחז"ל.
זן ה"ענברה"
דוגמה נוספת לזן תמר גדול מיוחד, הוא ה"ענברה" שהובא לארץ רק בעת האחרונה. התמרים מזן ה"ענברה" גודלו ב"חוות עדן", חוות הניסיונות של המועצה האזורית עמק המעיינות, על פירות תמר מזן ניסיוני "ענברה". מקורו של הזן מנאות המדבר בערב הסעודית ופריו גדול במיוחד. אורך הפרי הבודד מגיע לכדי 8 ס"מ ולעתים אף יותר.
במדידה שערכו פרופ' מרדכי כסלו וד"ר אורית שמחוני מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן[9], נמצא שהנפח הממוצע של הפירות הוא כ – 34 סמ"ק. נפח זה קרוב למדי לנפח ביצה בינונית בת ימינו והוא גדול באופן משמעותי מפרי הזן מג'הול, שנחשב בעבר כזן התמר הגדול ביותר. פרי ה"ענברה" הוא בעל חלל סביב הגלעין, כפי שציין הירושלמי על שיעור ככתובת הגסה: "אמר רבי יוסה זאת אומרת שצריך למעך את חללו דל כן ניתני כמוה וכגלעינתה וכו' " (יומא פרק ח, הלכה ב). נפח החלל של פרי ה"ענברה" הוא 4 סמ"ק ומכאן שנפח תמר זה ללא החלל הוא 30 סמ"ק בממוצע. כאמור, שיעור זה מתאים למה שנפסק להלכה (לעיל), שניתן להאכיל חולה ביום הכיפורים עד שיעור 30 סמ"ק. לכן תמרים מהזן ה"ענברה", מתאימים לשמש כיחידת המדידה המתאימה לשיעור האכילה המותר לחולים ביום הכיפורים[10].
הרי שיש לנו תיעוד של 'פילניוס' מהתקופה ההיא שמעיד שהיה קיים כזה דבר, וגם יש זן שקיים כיום שעונה להגדרות הנ"ל. אולם האם נמצא תיעוד של חכם מהתקופה הנ"ל או שנמצא זן כיום שמתאים לזית הגדול של חצי ביצה?
טענה זו נטענת בעוד כמה סוגיות שיש מציאות ברורה, וטוענים איך כת הקודמין לא הביאה ראיה מהמציאות, ולפ"ז דוחים את המציאות. אולם לא זו הדרך.
התשובה לטענה זו היא פשוטה. משך הדורות שכבודו מדבר זה רק האחרונים לאחר השו"ע שפסק כדעת התוס'. האחרונים לא יחלקו על התוס' עפ"י המציאות. אולם אנו שיודעים שדעת רוב הראשונים שלא כדעת התוס' וכפי שהאריכו בזה הרבה ממחברי זמננו בראיות רבות מכל חכמי ישראל שלא היו בצרפת ואשכנז אלא בספרד ובארצות המזרח שבאופן מדהים יש חלוקה ברורה בין הראשונים במקומות הנ"ל לבין התיחסותם לגודל הזית - אנו באים 'להכריע' ולהוכיח שהם צדקו, ולא באים 'לחלוק' מעצמנו על התוס'. וזה ההבדל הגדול שצריכים לידע אותו בכל המקומות הדומים לזה, ש'להכריע' במחלוקות הראשונים עפ"י המציאות, אפשר וצריך, ואסור להמנע מלעשות כן, שהרי אין אנו מכניסים ראשנו בין ההרים בסברא או בראיה, אלא במציאות ברורה, אבל לחלוק מעצמנו על הראשונים עפ"י המציאות בלי שנמצא מישהו בראשונים שיאמר כמותנו זה לא עושים.
לא הבנתי על איזה מסורת מדובר. המסורת היחידה שיש היא שהשו"ע חשש במקום אחד לדעת התוס' [והביאם בשם י"א], והאחרונים פסקו כדעת השו"ע. אף אחד לא ניסה להתחקות אחר הזית האגורי ולברר מהו, כך שדין זה לא בשם 'מסורת' יקרא. אפשר לומר שהמסורת היא לחוש לדעת מרן שחשש לדעת התוס', אבל אין מסורת שזהו הזית האגורי, ופשוט.
מתי הזית נכחד לפי דעת כבודו?
האם בזמן הרמב"ם והרשב"א והריטב"א ותלמיד מהר"ם ועוד ראשונים רבים שמבואר מהם שהזית הוא כמו הזית בידינו היה את הזית האגורי או שלא היה? אם נאמר שלא היה כבר בזמנם, האם הם טעו? הם לא ידעו שהזית שבזמנם אינו הזית האגורי של חז"ל? מאי אולמיה להחליט שהם טעו ולא שהתוס' טעו?
כיון שבמחלוקת כעין זו ודאי שצד אחד טועה שהרי הזית האמור בחז"ל או שהוא חצי ביצה או שהוא כזית שבזמנינו ולא יתכן ששניהם אמת, יש לנו את היכולת עפ"י המציאות שבזמננו ועפ"י הסברא הישרה להוכיח שהרמב"ם והרשב"א וסיעתו הם הצודקים ולא התוס' שלא היה להם זיתים, וכפי שכתבו רבים.
נערך לאחרונה:
ראיתי מש''כ הרב שמעון ללוש הי''ו ולהלן מס' הערות:
א. לא שייך לומר בנדו''ד מסורת על דבר שיש בו מחלוקת במציאות, כי לא מדובר במסורת ממשה רבינו, אלא מדובר במסורת שהתחילה מזמן התפשטות השו''ע, שלא שייך לתת ע''ז שם של מסורת, אלא שכך נוהגים מתקופת מרן. ולכן אין לזה תוקף כדי שנדחוק עצמינו בישובים דחוקים, כי ממילא אנו נסמכים על רבותינו גדולי ספרד שכתבו כן וכך היתה מסורת בידם.
ב. לא שייך לומר מסורת על קושיא ותירוץ של התוספות, ובפרט שהתוס' תירצו שם עוד תירוצים אשר לפיהם הזית אינו חצי ביצה כיעו''ש.
ג. לפי שיטתכתם שהזית הוא חצי ביצה יקשה מהא דאמרינן [מנחות כו:] שכהן שאינו יכול לקמוץ שני זיתים פסול לעבודה. ומבדיקה שעשינו באדם בינוני עולה ששיעור קמיצה הוא 26 סמ''ק שזה בקושי חצי ביצה, נמצא א''כ שכדי לישב את זה צריך לומר שפעם היו אנשים גדולים פי שניים מהאנשים של היום, אך גם את זה קשה לומר שהרי ממערות קבורה עתיקים עולה שגודלם כגודל אדם בן ימינו. וכן מוכח מגופות שנתגלו בחפירות של העיר פומפיי שכוסתה בלבה סמוך לזמן החורבן.
ד. ועוד קושיא אלימתא, אם פסקינן שהזית הוא חצי ביצה א''כ בשיעור קביעות סעודה יש לנו להגדיל את שיעור הביצים, כי ג' ביצים הוא שיטת הרמב''ם שיש בביצה ג' גרוגרות וב-ו' ביצים הוי י''ח גרוגרות, משא''כ לתוס' שסוברים שהגרוגרת יותר מחצי ביצה, י''ח גרוגרות הוי יותר מ-ו' ביצים. על סתירה זו בדרך הפסיקה לא מצאתי לאף אחד מהאחרונים שהעיר כן וישב. [זולת הגר''א שהעיר כן לנכון].
ה. ועוד דבר לסיום הרי ידועה דעתו של הגר''ח מוולוז'ין והאבני נזר ורבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ''ל שכך פסקו, האם שייך לומר עליהם ששינו מהמסורת? ובפרט שהם יוצאי אשכנז. אלא מכיון שהם נסמכו על גדולי הספרדים וראו שהמציאות עולה יפה כדבריהם לכן הכריעו כן. ומש''כ הרב ראובן מיארה הי''ו להוכיח שגם התוס' ראו זיתים וכו' אכתי אין בזה כדי לישב כי התוס' כתבו דבריהם ע''פ חשבון ולא ע''פ המציאות שראו ויתכן שידעו שהזית מר כי שמנו מר וזה היה מצוי אצלם. כמו כן יתכן שחשבו שבארץ ישראל יש זנים של חצי ביצה. אך כיום שאנו מכירים את כל זני וסוגי הזיתים בעולם לא שייך לומר כן, ולומר שהשתנו הזיתים כבר כתבתי לעיל שא''א לומר כן כלל בענין זה.
א. לא שייך לומר בנדו''ד מסורת על דבר שיש בו מחלוקת במציאות, כי לא מדובר במסורת ממשה רבינו, אלא מדובר במסורת שהתחילה מזמן התפשטות השו''ע, שלא שייך לתת ע''ז שם של מסורת, אלא שכך נוהגים מתקופת מרן. ולכן אין לזה תוקף כדי שנדחוק עצמינו בישובים דחוקים, כי ממילא אנו נסמכים על רבותינו גדולי ספרד שכתבו כן וכך היתה מסורת בידם.
ב. לא שייך לומר מסורת על קושיא ותירוץ של התוספות, ובפרט שהתוס' תירצו שם עוד תירוצים אשר לפיהם הזית אינו חצי ביצה כיעו''ש.
ג. לפי שיטתכתם שהזית הוא חצי ביצה יקשה מהא דאמרינן [מנחות כו:] שכהן שאינו יכול לקמוץ שני זיתים פסול לעבודה. ומבדיקה שעשינו באדם בינוני עולה ששיעור קמיצה הוא 26 סמ''ק שזה בקושי חצי ביצה, נמצא א''כ שכדי לישב את זה צריך לומר שפעם היו אנשים גדולים פי שניים מהאנשים של היום, אך גם את זה קשה לומר שהרי ממערות קבורה עתיקים עולה שגודלם כגודל אדם בן ימינו. וכן מוכח מגופות שנתגלו בחפירות של העיר פומפיי שכוסתה בלבה סמוך לזמן החורבן.
ד. ועוד קושיא אלימתא, אם פסקינן שהזית הוא חצי ביצה א''כ בשיעור קביעות סעודה יש לנו להגדיל את שיעור הביצים, כי ג' ביצים הוא שיטת הרמב''ם שיש בביצה ג' גרוגרות וב-ו' ביצים הוי י''ח גרוגרות, משא''כ לתוס' שסוברים שהגרוגרת יותר מחצי ביצה, י''ח גרוגרות הוי יותר מ-ו' ביצים. על סתירה זו בדרך הפסיקה לא מצאתי לאף אחד מהאחרונים שהעיר כן וישב. [זולת הגר''א שהעיר כן לנכון].
ה. ועוד דבר לסיום הרי ידועה דעתו של הגר''ח מוולוז'ין והאבני נזר ורבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ''ל שכך פסקו, האם שייך לומר עליהם ששינו מהמסורת? ובפרט שהם יוצאי אשכנז. אלא מכיון שהם נסמכו על גדולי הספרדים וראו שהמציאות עולה יפה כדבריהם לכן הכריעו כן. ומש''כ הרב ראובן מיארה הי''ו להוכיח שגם התוס' ראו זיתים וכו' אכתי אין בזה כדי לישב כי התוס' כתבו דבריהם ע''פ חשבון ולא ע''פ המציאות שראו ויתכן שידעו שהזית מר כי שמנו מר וזה היה מצוי אצלם. כמו כן יתכן שחשבו שבארץ ישראל יש זנים של חצי ביצה. אך כיום שאנו מכירים את כל זני וסוגי הזיתים בעולם לא שייך לומר כן, ולומר שהשתנו הזיתים כבר כתבתי לעיל שא''א לומר כן כלל בענין זה.
אברך מבני ברק
Well-known member
אני רואה שיש חבר'ה ת"ח שמקורבים למרן הראש"ל שליט"א והם מגיבים פה ולוחצים על לייק לכותבים ואני אומר למה לא ילכו לשאול אותו ולברר איתו הענין זה חשוב מאד...
