בענין חשש עשיית כלי בפתיחת בקבוקי יין בשבת המיוצרים בזמננו
[מחלוקת הגרע''י והגרש''ז אויערבך]
הנה נודע בשער בת רבים מחלוקת רבותינו חכמי הזמן האחרון בענין פתיחת בקבוקי היין בשבת יש המחייבים על כך חטאת ויש מתירים לכתחילה בין השיטות מפורסמת דעתם של הג''ר עובדיה יוסף והג''ר שלמה זלמן אויערבך בשאלה האם בפתיחת מכסה הפח שעל גבי הבקבוק הינו נעשה לכלי ויש בדבר איסור מצד מכה בפטיש או שמא אין בדבר חשש ואמרתי אערוך הדברים וכננס ע''ג הרים אביא הדעות ואבארם וזה החלי בס''ד
מחלוקת הגרע''י והגרש''ז אויערבך
א. כתב בשו''ת מנחת שלמה (ח''א סי' צא אות יב) ''על דבר שאלתו בענין פקק של פח אשר בפעם הראשונה שפותחים אותו נפרד ממנו חלק התחתון ונשאר כטבעת על צואר הבקבוק פשוט הדבר שאיסור גמור הוא לפתוח בו לראשונה בשבת כיון שאף אם היו שוברים את הצלוחית ומוציאים את שברי הזכוכית מהפקק מ''מ כל זמן שהפקק מחובר לחלק התחתון אינו ראוי כלל לכסות בו בקבוק אחר כזה ונמצא דלא נעשה פקק אלא עי''ז שחתך את הטבעת מהפקק וכיון שכן הוי ליה ודאי תיקון כלי'' ועי' שם שדימה זאת למבואר בשו''ע (בסי' שכב סעי' ג) שאסור לקטום קיסם בכדי לחצוץ בו שיניו משום תיקון כלי ''וכ''ש שאסור לעשות פקק לבקבוק עי''ז שחותך ממנו מקצת ועי''ז נעשה ראוי להשתמש בו כפקק'' ומבואר שעיקר דעתו לאסור את פתיחת בקבוקי היין בשבת משום שע''י הפתיחה נפרדת הטבעת המחוברת למכסה וע''י זה הינו נעשה מוכשר לשימוש אף לבקבוקים אחרים והרי זה דומה לקוטם קיסם לחצוץ בו שיניו שיש בזה משום תיקון כלי
והנה קצת היה מקום לעיין במה שכתב לאסור משום שהפקק נעשה ראוי לשמש מכסה לבקבוקים אחרים כי מאחר ואינו מתכוין לעשותו מכסה לבקבוקים אלו [וגם בדר''כ אינו מצוי) מנ''ל שיש לאסור בעבור זה והרי זה דומה לשובר קיסם בסתמא שלא ע''מ לחצוץ בו שיניו שאינו חייב משום תיקון כלי כל שאינו מתכוין לכך כמ''ש הרב המגיד (פי''ב הלכ' ב מהלכ' שבת) ''שכל שאינו מתכוין לעשות כלי אין ראוי לומר בו פס''ר ולא ימות כדי לחייבו מפני שדוקא שהוא עושה כלי הוא עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין כאן מלאכה כלל'' ע''ש והו''ד בחזו''ע (ח''ה עמ' שעד) ע''ש וצרף לכאן ועי' בסמוך בתשובת הגרש''ז מדברי הרב המגיד.
אך מלבד זאת כתב הגרש''ז לדון לאסור מצד עשיית המכסה פקק לבקבוק הנוכחי כמ''ש בהמשך דבריו (שם) שכיון ''שמיד נלחץ בכוח ונתקטן ממדתו הקודמת נתבטל ממנו שם פקק כיון שמאז הוא רק 'סותם' ובטל אל הכלי ואינו משמש כפקק שראוי גם לכסות וגם לפתוח'' ע''ש
ומבואר בדבריו שאף שקודם לכן היה עליו שם פקק מ''מ שם זה התבטל בזמן שהתהדק לבקבוק כיון שבזמן חיבור הפקק לבקבוק אין עליו אלא שם של 'סותם' ואינו מוגדר כפקק הראוי לפתיחה וסגירה ורק ניתוקו מהטבעת היא המכשרתו לכך וא''כ הדר דינא לאסור בזה משום עשיית כלי.
ב. והנה בשנת תשל''א פירסם הגרע''י במדור פינת ההלכה ברדיו שיש להתיר את פתיחת בקבוקי היין בשבת (וכמ''ש בשו''ת יחוה דעת ח''ב סי' מב) וטעמו ונימוקו עמו ''שאף שבזה יהיה אפשר להשתמש בו כפקק לבקבוק אינו נחשב כעושה כלי הואיל וכבר נקרא עליו שם כלי עוד לפני הידוקו בצואר הבקבוק וגם לאחר שצמד והתהדק סביב הבקבוק לא ירד מעליו תורת כלי שהוא ממשיך לשמש כמכסה לבקבוק שנצמד אליו וכשפותחו אינו נחשב כמתקן כלי'' והוסיף שאף שראה בשמירת שבת כהלכתה (פ''ו סעי' א) בשם הגרש''ז שיש לאסור בזה משום שע''י זה אפשר להשתמש במכסה כפקק רגיל לדעתו נראה שיש להתיר מהטעם הנ''ל שאף לפני הידוק המכסה בצואר הבקבוק היה עליו תורת כלי וגם בהיותו משמש מכסה לבקבוק בעודו מלא יש עליו תורת כלי וא''כ אין כאן תיקון כלי כלל ועוד שבהסרת המכסה אינו מתכוין כלל לתקן כלי אלא לפתוח הבקבוק ואין לאסור בזה משום פס''ר וכמו שכתב המגיד משנה על הרמב''ם (פי''ב מהלכ' שבת הלכ' ב שבדין תיקון כלי כל שאינו מתכוין אין לאוסרו משום פס''ר ולא ימות שכל שנעשה בלא כוונה אין כאן משום מתקן כלי וכו' וה''ה גם בנידון שלנו שמכוין שאין כוונת הפותח את הבקבוק אלא לצורת המשקה שבתוכו ולא לעשות כלי אין לאסור כלל בזה משום תיקון כלי וכו' וכ''ש לפי מה שביארנו שיש על המכסה של הבקבוק תורת כלי גם בהיותו ע''פ הבקבוק שאין כאן משום איסור תיקון כלי כלל'' עכ''ל הגרע''י (בשו''ת יחו''ד שם וכן הו''ד אלו בתוספת נופח בחזו''ע שבת ח''ה עמ' שסח ואילך)
ומבואר מדבריו שכיון שכבר היה על המכסה שם פקק עוד קודם ההברגה וגם בהיותו על הבקבוק לא בטל שם כלי ממנו אין הסרת המכסה נחשבת לעשיית כלי ועוד שאינו מתכוין לעשיית הפקק ומשום כך חלק על הגרש''ז והורה להתיר
וכיוצ''ב כתב בשו''ת אור לציון (ח''ב עמ' רכב) שאין פתיחת הפקק נחשבת לעשיית כלי כיון שעוד קודם שהפקק התחבר לטבעת היה עליו שם כלי
[1]
מציאות יצור הבקבוקים בזמננו
ג. ועל פי זה עורר בגליון הלכה למעשה (גליון 43 פ' תולדות עמ' ה-ו) שיש לאסור בזמננו את פתיחת בקבוקי היין לכולי עלמא משום שכיום המציאות איננה כבימי קדם ואופן עשיית הפקקים מבואר בדבריו שמתחילה מגיע הפקק מכון עם טבעת חרוצה בתחתיתו אך אין בו חריצי הברגה אלא כולו חלק מבפנים אחר המילוי של הבקבוק המכונה נותנת עליו את המכסה הנ''ל ואז המכונה מהדקת את מכסה הפח לבקבוק ויוצרת את פסי ההברגה ובו זמנית גם מהדקת את הטבעת התחתונה לצואר הבקבוק ולפי זה כתב שם בזו הלשון ''ולפי מציאות זו נמצא שהפקק מעולם לא היה לו שם פקק דקודם נתינתו על הבקבוק הוא מכסה בעלמא ולא פקק [משום שלא היו בו חריצי הברגה] וכשנעשו בו חריצי הברגה באותו רגע הוא כבר מחובר לטבעת וממילא נמצא שרק בניתוקו מהטבעת הוא מקבל לראשונה שם פקק הראוי לסגירה ופתיחה ועפ''ז כתב שלכו''ע יש לאסור בנידון דידן מאחר ואף המתירים לא התירו אלא משום שהיה על המכסה שם פקק עוד קודם הידוקו לבקבוק אך בזמננו שקודם הידוקו אינו אלא מכסה בעלמא ואם יתהפך הבקבוק יפול המכסה הרי שלכו''ע בעת פתיחתו הינו עושה כלי חדש ויש לאסור עכ''ד
ואם אכן כנים הדברים הרי שיש להודיע בשער בת רבים שיש בדבר איסור תורה ולא שמענו מי שיעורר כזאת ולא זו אלא בעת בואי אל הקודש אל הראש''ל ר''י יוסף (שמחת תורה תשפ''ה) ושאלתי פיו בענין בקבוקי היין היתה דעתו נחרצות שאף בזמננו יש להתיר ודרך יצור הפקקים כיום לא השתנה מהנעשה בימי קדם ואין לחלק בינייהם ומעתה חלה עלינו חובת ביאור מאיזה טעם יש להקל אף בזמננו לפי המבואר שרק בעת פתיחת המכסה חל עליו שם פקק
התכתבות הגרש''ז עם הגרע''י
ד. ונראה שיבואר בהקדם התכתבות שני הגאונים הנ''ל בפתגמא דנא בה התפרשו דבריהם בביאור יותר
והנה אחר שפירסם הגרע''י את תשובתו בפינת ההלכה להתיר את פתיחת הבקבוקים בשבת פנה אליו הגרש''ז אויערבך בשאלה (שהתפרסמה בשו''ת יחוה דעת ח''ז סי' נט) לברר דעתו וזו לשונה ''אחדש''ת באהבה רבה וכו' פונה אני בשאלה על מה ששמעתי כי בערב שבת קודש דנא נמסר ברדיו משמיה דכתר''ה על ענין הפקק. הפקק הזה נלחץ חזק על הבקבוק במכשיר מיוחד אשר גם מקטין את הטבעת שבסופו ואילו היה מונח לפני פקק כזה על השלחן כמו שהוא לאחר הלחיצה לא היה אפשר בשום אופן לכסות בו אותו בקבוק ונמצא שרק ע''י זה שמפרידים וחותכים את הטבעת מהפקק רק אז אפשר להשתמש עם הפקק ונעשה 'כלי' כלומר 'פקק' שאפשר לכסות ולפתוח בו אותו בקבוק ומכיון שברור הדבר שכל הפותח בקבוק אם אין בדעתו לשתות הכל בבת אחת הרי הוא ודאי מקפיד ופותח את הבקבוק באופן שהמכסה לא יתקלקל ורוצה להשתמש עם הפקק לכסות בו אח''כ את הבקבוק ונמצא שבפתיחתו כלומר בהפרדת הטבעת מהפקק הוא עושה ממש כלי בשבת כלומר פקק וכו' אשר על כן אמרתי תמיד שלענ''ד נראה ברור דאסור ומשום כך אבקשו למאוד להודיעני מדוע סובר מר דשרי'' עכ''ל הגרש''ז אויערבך במכתבו להגרע''י
והנה המעיין בלשונו יראה כי האריך בדבריו ושנה פרקו בזה שהמפריד את הטבעת הוא עושה כלי 'כלומר פקק' ואחר העיון בדבריו נראה שסובר ששינוי השם הוא הוא הסיבה לדון לאסור בנד''ד את פתיחת הבקבוק והענין הוא כי מכסה זה בהיותו מחובר לטבעת שם סתימה עליו ובהיותו נפרד ממנה עתה נעשה הוא לכלי אחר אשר בשם פקק יקרא ושונה הוא מסתימה דעלמא בהיותו ראוי לפתיחה וסגירה פעמים רבות
ה. והנה על עיקר טענתו של הגרש''ז אויערבך השיב הגרע''י בתרתי וז''ל ''לפענ''ד מלבד מה שיש לומר שגם אילו היה לפנינו בצורה כזאת (-ר''ל מונח על השלחן יחד עם טבעתו) היה אפשר לכסות בו פי בקבוק יותר קטן ואפי' אם אינו בדרך הברגה כל שעודנו ראוי לצור ע''פ צלוחית שלא יכנס לתוכה אבק וכדו' לא פקע שם כלי ממנו ועוד דאעיקרא דדינא פירכא דמאי דפשיטא ליה למעכ''ת שע''י שהוקטן סוף המכסה ואי אפשר לכסות בו את הבקבוק נתבטל מעליו שם כלי לבבי לא כן ידמה ולדידי חזי לי שמאחר והמכסה ממשיך למלאות תפקידו בכיסוי הבקבוק ההוא עד לפתיחתו תורת כלי עליו גם בעת סתימת הבקבוק עמו שלשם כך נוצר ולכן אע''פ שאי אפשר לכסות בו בקבוק אחר לאחר שנלחץ מ''מ הוא מכסה היטב את הבקבוק שהותן עליו ולא בטל ממנו שם כלי כלל וככוחו אז לפני סתימתו כוחו עתה ומכ''ש שיש לצרף את סברת הרב המגיד שכל שאינו מכוין לעשות כלי אין ראוי לומר בו פס''ר וכו' עכ''ל ומבואר דס''ל להגרע''י שאף שע''י הפרדת הטבעת נעשה המכסה ראוי לשימוש פעמים נוספות ובקבוקים נוספים מ''מ לא בטל ממנו שם כלי מעולם כי מלבד מה שאף בהיותו עם הטבעת היה ראוי לכסות בקבוק קטן יותר זאת ועוד שתמיד שימש כמכסה לכלי בין קודם הפתיחה ובין לאחריה ולא איכפת לן במה שלא היה ראוי לכסות בקבוקים אחרים.
ובזה נמצאת דעתו מבוארת שלא איכפת לן שנוי השם של המכסה מ'סתימה' ל'פקק' וכל ששם כלי נקרא עליו סגי בהכי
ו. והנה אחרי ככלות הכל שב הגרש''ז והניף ידו בשנית בשו''ת מנחת שלמה (תנינא סי' לב) בתשובה להגרע''י ואלו דבריו ''כנים הם דבריו דגם כמו שהוא עכשיו לפנינו לא פקע מהפקק שם כלי כיון שאפשר לכסות בו בקבוק אחר שהוא יותר קטן אך כל זה דוקא לענין קבלת טומאה וכדו' משא''כ לנד''ד כיון שאם יצליח להסיר המכסה כמו שהוא לא יוכל עוד להשתמש בו כפקק לבקבוק אשר ממנו הוסר נראה שהרי זה דומה למי שנוטל קיסם שראוי ועומד לחציצת שיניים אלא שהוא קוטמו ומכשירו לחצוץ בחורים ובסדקים שהם קטנים ביותר אשר בתחילה לא היה יכול לחצות בהם דגם זה ודאי אסור וה''ה כשלוקח פקק וקוטמו כדי שיתאים לאותו בקבוק שרוצה להשתמש בו
ומ''ש הדר''ג שמאחר שהמכסה ממשיך למלאות תפקידו בכיסוי הבקבוק ההוא עד לפתיחתו תורת כלי עליו גם בעת סתימת הבקבוק עמו שלשם כך נוצר ולכן אע''פ שאי אפשר לכסות בו בקבוק אחר לאחר שנלחץ מ''מ הוא מכסה היטב את הבקבוק שהותקן עליו ולא בטל ממנו שם כלי כלל'' עכ''ל נלענ''ד ד''פקק'' נקרא דבר שאפשר לכסות בו ולפתוח בכל עת שירצה משא''כ בנד''ד כל זמן שלא נחתכה הטבעת מהמכסה הוא רק מכסה ''וסותם'' את הבקבוק אבל א''א כלל להשתמש בו כפקק לבקבוק בגודל זה ולפיכך כתבנו שהוא דומה לקוטם כדי לפתוח בו דלת או לחצוץ חורים וסדקים שלא היה אפשר מקודם''
ז. והנה לא נתפרשה דעתו של הגרע''י בשנית על מה שהשיב לו הגרש''ז במכתבו זה אולם מדבריו בתשובתו לעיל נוכל למצוא תשובה מוצאת לדברי הגרש''ז במכתב זה והוא כי בדבריו התבאר שמאחר ומכסה זה אף בהיותו על הבקבוק ממלא תפקידו היינו לסתום את הבקבוק אין לחוש במה שאח''כ עושהו פקק ומבואר מדבריו שלא קיבל את חילוקו של הגרש''ז בין 'פקק' ל'סותם'
ובביאור סברתו בזה נראה כי אף ששונה סתימה מפקק בהכשרתה לשימוש פעמים נוספות כי הפקק בהיותו מחובר לבקבוק יכול לשמש כסתימה רק עתה אולם אחר שיופרד מטבעתו לא יוכל לשוב ולסתום בקבוק זה בשונה מפקק שיכול לחזור למקומו פעמים אין מספר כך שנמצא שהמפריד את הפקק מטבעתו מכשירו לשימוש פעמים נוספות מ''מ מאחר ועיקר החילוק בין 'סותם' ל'פקק' אינו ביעוד ושימוש הכלי שגם הפקק כל עצמו אינו אלא בכדי 'לסתום' את הבקבוק שלא יצאו מימיו הרי שמאחר ולא הכשירו לתכלית אחרת רק העמידו לשימוש פעמים נוספות אין לחוש בכך משום תיקון כלי
ובזה נמצא החילוק מקיסם ברור כי שאני התם שלענין חורים וסדקים באותה שעה אינו כלי כלל ואינו ראוי ומוכשר לאותו שימוש ובזה אכן מסתבר שע''י שמכשירו לשימוש זה הרי הוא בכלל מתקן כלי אולם הכא יעודו של מכסה זה לכסות את הבקבוק שעליו הוא נמצא ושפיר חשיב כלי לענין זה ואף אם יסירנו כמו שהוא יהיה ראוי לאותו סוג שימוש ולא בטל ממנו שם כלי שחל עליו בראשונה ופשוט
[2].
[זאת ועוד שחלוק דין קיסם מדין הפרדת הטבעת והכא קיל טפי משום שהכא אינו אלא מסיר מונע כי המכסה לכשעצמו בעודו מכסה את הבקבוק ראוי גם לבקבוקים דכוותיה ונגמרה עשייתו והוא מושלם לפנינו רק הטבעת היא המונעתו מלשמש כפקק לבקבוקים אחרים אולם המחדד קיסם הרי הוא מכשיר אותו ועושהו כלי חדש]
שלדעת הגרע''י יש להתיר אף בזמננו
ח. ועכ''פ מבואר בתשובתו של הגרע''י שטעם סמיכתו להתיר את פתיחת בקבוקי היין אינו דוקא משום שהיה על המכסה שם 'פקק' קודם לפני שהתחבר לבקבוק ועיקר הסיבה להתיר הינה מאחר ובהיות המכסה מחובר יש עליו שם כלי הסותם אין לחוש במה שיהפכנו אח''כ לפקק הראוי לפתיחה פעמים רבות דס''ס הכל ענין אחד ושם של אותו כלי.
ואף שבדבריו הראשונים (בשו''ת יחו''ד שם ובחזו''ע ח''ה עמ' שעה) פירש טעמו משום שאף ''לפני הידוק המכסה במכונה בצואר הבקבוק היה עליו תורת כלי'' נראה שאינו אלא לרווחא דמילתא לומר שמאז ומעולם היה נחשב לכלי ועיקר ההיתר תלוי במה שנעשה לכלי בעודו מכסה את הבקבוק
[3].
ולפ''ז הדר דינא להתיר על פי דעתו את פתיחת בקבוקי היין גם בזמננו כי אף שקודם הידוקם לא היו מוגדרים כפקק מ''מ מאחר והיו לכלי עוד קודם הפתיחה בהיותם ע''ג הבקבוק (וככל האמור) שוב אין לחוש בפתיחתם לעשיית כלי וההיתר שכתב בדבריו שריר וקיים גם בזמננו.
[1] ושם כתב שבזמנו היו שני סוגי פקקים הסוג האחד נעשה בשלמותו עוד קודם נתינתו על הבקבוק וודאי שאין חשש עשיית כלי מאחר ועוד קודם לכן היה נחשב לפקק וסוג נוסף בו ''נוצר כל הפקק בבת אחת על הבקבוק והיינו שהמכונה מצמידה טס נחושת על הבקבוק באופן שנוצר מיד פקק עם טבעת'' ושם כתב שאף סוג זה מותר לפותחו בשבת ''שאע''פ שהפקק כולו נעשה לכאורה בבת אחת מ''מ כיון שיצירת הפקק נעשית מראש הבקבוק כלי מטה הרי שלעולם נעשה הפקק רגע אחד לפני הטבעת ולו יצוייר שהמכונה תפסיק את פעולתה באמצע היצור היינו רואים פקק ללא טבעת וא''כ יש לדון את הפקק ללא הטבעת ככלי ואת הטבעת כחיבור מגופה של חבית ויש להתיר לפתוח פקק זה'' עכ''ל והנה דבריו מחודשים ביותר כי אף שהטבעת נעשית בהפרש של שבריר שניה מגמר עשיית הפקק מ''מ כיון שזו דרכו של עשיית הפקק הרי הכל נחשב לעשיה אחת והיאך אפשר לחלק ולהגדיר זאת כשני חלקים שונים ואפשר שנמשך לשיטתו שפעולת החשמל הינה מתחדשת כל רגע ואין לנו לדונה כזרם אחד רציף (עמ''ש שם בעמ' קעה ע' יב שמטעם זה אין יוצאים י''ח נרות שבת וכיוצ''ב כתב בח''א ס''ס ב לענין טווית ציצית ובח''ג פי''א אות ו לענין מצות מכונה וכן בח''ה עמ' רנו לענין בשולי גויים בחשמל) ולכן יש לנו לדון כל פעולה בפנ''ע כך שעיית הפקק הינה פעולת אחת וחבורו לטבעת הינה עשייה נפרדת
[2] ואכן בעיקר טענת הגרע''י שמכסה הפקק קודם הפרדתו מהטבעת ראוי לשמש כמכסה לבקבוקים קטנים אחרים כבר עמד המנחת שלמה (שם) וכתב ''הן אומנם שיהא ראוי לכסות בו בקבוק אחר אשר צוארו יותר קטן מהצואר של הבקבוק אשר ממנו הוסר אבל א''כ הרי זה דומה למי שנוטל קיסם שגם עכשיו ראוי לחצוץ בו שינים אלא שהוא קוטמו ומכשירו לחצוץ בו בחורים ובסדקים שבתחילה לא היה ראוי שבודאי אסור עכ''ל ור''ל שאם נדון את המכסה ככלי מצד מה שראוי לכסות בקבוק קטן הרי שאעפ''כ יש לנו לדון את הפתיחה כעשיית כלי מצד מה שמכשיר את המכסה לבקבוקים גדולים יותר בדומה למי שמכשיר קיסם עב ועושהו קטן יותר שיוכל לחצוץ בחורים ובסדקים
וראיתי להגר''א שלזינגר בשו''ת שואלין ודורשין (ח''ד סי' יט עמ' קטו) שעמד על דברי הגרש''ז בזה ותמה דלעולם יתכן שאם הקיסם ראוי לשימוש רק מרחיב את שימושיו גם לחורים וסדקים שיהיה מותר לעשות כן בשבת וק''ו ממה שכתב המשנ''ב (בשעה''צ בסי' שכב ס''ק יב) שמותר משום כבוד הבריות לקטום הקיסם ביד כדי לחצות בו שיניו אם אי אפשר לו לחצות בלא זה דקטימת הקיסם ביד היא רק משום שבות ע''כ וק''ו בגוונא שהוא ראוי רק שעתה יהיה ראוי יותר עכ''ד השואלין ודורשין
אומנם באמת המעיין יראה שאף המשנ''ב (שם) לא התיר אלא משום דהוי איסור דרבנן במקום כבוד הבריות והלכה רווחת היא (בשו''ע שם) שיש לאסור את קטימת הקיסם בשבת בכדי לחצוץ בו שיניו ומנ''ל שיש להתיר הכשרתו לחורים וסדקים.
[3] ואין לומר דס''ל להגרע''י ששם סתימה ושם פקק שני ענינים הם ולכן אין להתיר את פתיחת המכסה אם לא שהיה פקק מתחילה שבזה נמצא שאינו מחדש דבר בכלי זה זה אינו כי מה איכפת לן בהכי הרי עתה בטל ממנו שם פקק ואינו אלא סתימה בעלמא ואי ס''ל ששם פקק שהיה מתחילה לא בטל (וכעין שכתב בשו''ת להורות נתן בח''ז סי' כא) א''כ מאיזה טעם הוצרך לומר שאף בהיותו מכסה את הבקבוק נשאר עליו שם מכסה ופשוט ודבריו בח''ז יתנו עדיהן ויצדקו שעיקר טעמו להתיר משום שאף בהיות המכסה על הבקבוק עומד לשימושו של פקק ולכך אין בדבר חשש עשיית כלי
