• שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ה. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

פתיחת בקבוקי יין בזמננו

אליהו חמוי

Active member
לכבוד חברי הפורם דנן ה' עליהם יחיו
הנה זמן זמנים טובא שנשאלתי אודות פתיחת הבקבוקים בשבת ותשובתי להתיר והחמיר תעה''ב כמובן שהדברים מבוססים על דברי מרן זצ''ל בשו''ת יחו''ד ח''ב ועוד ע''פ שני צירופים להתיר [אין מתכוין לעשיית כלי ועוד שבמציאות הפקק נעשה קודם חבורו ומשכך לא בטל המינו שם פקק] והנה מקרוב נדפס העלון היקר 'הלכה למעשה' [כמודמה פ' תולדות] ושם כתב הגר' אופיר מלכא שכיום השתנתה מציאות יצור הבקבוקים ולפיה נבפל בבירא הצירוף הראשון ושם גם כתב להעיר על צירוף סברת הרב המגיד ושאינה ענין לנד''ד
ועתה נפשי לשאול הגיעה האם משהו יודע מסברת והוראת מרן שליט''א בענין זה בהתאם למציאות העכשוית והאם יש משהו מחברי הפורום דנן שכתב בענין זה יעזרני מאוד
 
כיום עשיית 'הפקק' נעשית יחד עם חבורו לבקבוק כך שקודם לכן לא היה עליו שם פקק אלא שאף אחר חבורו לבקבוק מאחר והינו מחובר לטבעת הרי שאינו ראוי לשמוש וכאשר המשתמש פותח את הפקק אזי נוצר פקק ראוי לשמוש ועובר באיסור תיקון

[אגב יישר כח על העלת העלון]
 
אל"ז להאריך בזה. אבל דבריו אחה"מ טעות גדולה שמטעה הרבים ואומר שגם למרן זיע"א יש כיום איסור דאו' לפתוח. אבל כל המעיין בחזו"ע וביחו"ד יראה שכותב במפורש על הנידון של המציאות של זמנינו כפי שמתאר בעלון הנ"ל, שזה מותר. אפי' מספיק להעתיק דברי מרן בלי לכתוב ביאור ויווכחו כולם שדבריו אינם נכונים.
 
ראיתי שבעלון מאור ישראל [פ' ויצא] היו''ל בעה''ת אלעד התפרסמה בזה תשובה בענין מהרה''ג ר' אליהו עזראיל שליט''א ושם השיב ע''ד הגר''א מלכא ועוד מחברים ע''ש
וכמדומה שבאחת מתוכניות אור השבת [שאגב חזרה לאחרונה] דיבר מזה הגר''ש ללוש
 
בענין חשש עשיית כלי בפתיחת בקבוקי יין בשבת המיוצרים בזמננו
[מחלוקת הגרע''י והגרש''ז אויערבך]


הנה נודע בשער בת רבים מחלוקת רבותינו חכמי הזמן האחרון בענין פתיחת בקבוקי היין בשבת יש המחייבים על כך חטאת ויש מתירים לכתחילה בין השיטות מפורסמת דעתם של הג''ר עובדיה יוסף והג''ר שלמה זלמן אויערבך בשאלה האם בפתיחת מכסה הפח שעל גבי הבקבוק הינו נעשה לכלי ויש בדבר איסור מצד מכה בפטיש או שמא אין בדבר חשש ואמרתי אערוך הדברים וכננס ע''ג הרים אביא הדעות ואבארם וזה החלי בס''ד

מחלוקת הגרע''י והגרש''ז אויערבך

א. כתב בשו''ת מנחת שלמה (ח''א סי' צא אות יב) ''על דבר שאלתו בענין פקק של פח אשר בפעם הראשונה שפותחים אותו נפרד ממנו חלק התחתון ונשאר כטבעת על צואר הבקבוק פשוט הדבר שאיסור גמור הוא לפתוח בו לראשונה בשבת כיון שאף אם היו שוברים את הצלוחית ומוציאים את שברי הזכוכית מהפקק מ''מ כל זמן שהפקק מחובר לחלק התחתון אינו ראוי כלל לכסות בו בקבוק אחר כזה ונמצא דלא נעשה פקק אלא עי''ז שחתך את הטבעת מהפקק וכיון שכן הוי ליה ודאי תיקון כלי'' ועי' שם שדימה זאת למבואר בשו''ע (בסי' שכב סעי' ג) שאסור לקטום קיסם בכדי לחצוץ בו שיניו משום תיקון כלי ''וכ''ש שאסור לעשות פקק לבקבוק עי''ז שחותך ממנו מקצת ועי''ז נעשה ראוי להשתמש בו כפקק'' ומבואר שעיקר דעתו לאסור את פתיחת בקבוקי היין בשבת משום שע''י הפתיחה נפרדת הטבעת המחוברת למכסה וע''י זה הינו נעשה מוכשר לשימוש אף לבקבוקים אחרים והרי זה דומה לקוטם קיסם לחצוץ בו שיניו שיש בזה משום תיקון כלי

והנה קצת היה מקום לעיין במה שכתב לאסור משום שהפקק נעשה ראוי לשמש מכסה לבקבוקים אחרים כי מאחר ואינו מתכוין לעשותו מכסה לבקבוקים אלו [וגם בדר''כ אינו מצוי) מנ''ל שיש לאסור בעבור זה והרי זה דומה לשובר קיסם בסתמא שלא ע''מ לחצוץ בו שיניו שאינו חייב משום תיקון כלי כל שאינו מתכוין לכך כמ''ש הרב המגיד (פי''ב הלכ' ב מהלכ' שבת) ''שכל שאינו מתכוין לעשות כלי אין ראוי לומר בו פס''ר ולא ימות כדי לחייבו מפני שדוקא שהוא עושה כלי הוא עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין כאן מלאכה כלל'' ע''ש והו''ד בחזו''ע (ח''ה עמ' שעד) ע''ש וצרף לכאן ועי' בסמוך בתשובת הגרש''ז מדברי הרב המגיד.

אך מלבד זאת כתב הגרש''ז לדון לאסור מצד עשיית המכסה פקק לבקבוק הנוכחי כמ''ש בהמשך דבריו (שם) שכיון ''שמיד נלחץ בכוח ונתקטן ממדתו הקודמת נתבטל ממנו שם פקק כיון שמאז הוא רק 'סותם' ובטל אל הכלי ואינו משמש כפקק שראוי גם לכסות וגם לפתוח'' ע''ש

ומבואר בדבריו שאף שקודם לכן היה עליו שם פקק מ''מ שם זה התבטל בזמן שהתהדק לבקבוק כיון שבזמן חיבור הפקק לבקבוק אין עליו אלא שם של 'סותם' ואינו מוגדר כפקק הראוי לפתיחה וסגירה ורק ניתוקו מהטבעת היא המכשרתו לכך וא''כ הדר דינא לאסור בזה משום עשיית כלי.

ב. והנה בשנת תשל''א פירסם הגרע''י במדור פינת ההלכה ברדיו שיש להתיר את פתיחת בקבוקי היין בשבת (וכמ''ש בשו''ת יחוה דעת ח''ב סי' מב) וטעמו ונימוקו עמו ''שאף שבזה יהיה אפשר להשתמש בו כפקק לבקבוק אינו נחשב כעושה כלי הואיל וכבר נקרא עליו שם כלי עוד לפני הידוקו בצואר הבקבוק וגם לאחר שצמד והתהדק סביב הבקבוק לא ירד מעליו תורת כלי שהוא ממשיך לשמש כמכסה לבקבוק שנצמד אליו וכשפותחו אינו נחשב כמתקן כלי'' והוסיף שאף שראה בשמירת שבת כהלכתה (פ''ו סעי' א) בשם הגרש''ז שיש לאסור בזה משום שע''י זה אפשר להשתמש במכסה כפקק רגיל לדעתו נראה שיש להתיר מהטעם הנ''ל שאף לפני הידוק המכסה בצואר הבקבוק היה עליו תורת כלי וגם בהיותו משמש מכסה לבקבוק בעודו מלא יש עליו תורת כלי וא''כ אין כאן תיקון כלי כלל ועוד שבהסרת המכסה אינו מתכוין כלל לתקן כלי אלא לפתוח הבקבוק ואין לאסור בזה משום פס''ר וכמו שכתב המגיד משנה על הרמב''ם (פי''ב מהלכ' שבת הלכ' ב שבדין תיקון כלי כל שאינו מתכוין אין לאוסרו משום פס''ר ולא ימות שכל שנעשה בלא כוונה אין כאן משום מתקן כלי וכו' וה''ה גם בנידון שלנו שמכוין שאין כוונת הפותח את הבקבוק אלא לצורת המשקה שבתוכו ולא לעשות כלי אין לאסור כלל בזה משום תיקון כלי וכו' וכ''ש לפי מה שביארנו שיש על המכסה של הבקבוק תורת כלי גם בהיותו ע''פ הבקבוק שאין כאן משום איסור תיקון כלי כלל'' עכ''ל הגרע''י (בשו''ת יחו''ד שם וכן הו''ד אלו בתוספת נופח בחזו''ע שבת ח''ה עמ' שסח ואילך)

ומבואר מדבריו שכיון שכבר היה על המכסה שם פקק עוד קודם ההברגה וגם בהיותו על הבקבוק לא בטל שם כלי ממנו אין הסרת המכסה נחשבת לעשיית כלי ועוד שאינו מתכוין לעשיית הפקק ומשום כך חלק על הגרש''ז והורה להתיר

וכיוצ''ב כתב בשו''ת אור לציון (ח''ב עמ' רכב) שאין פתיחת הפקק נחשבת לעשיית כלי כיון שעוד קודם שהפקק התחבר לטבעת היה עליו שם כלי[1]

מציאות יצור הבקבוקים בזמננו

ג. ועל פי זה עורר בגליון הלכה למעשה (גליון 43 פ' תולדות עמ' ה-ו) שיש לאסור בזמננו את פתיחת בקבוקי היין לכולי עלמא משום שכיום המציאות איננה כבימי קדם ואופן עשיית הפקקים מבואר בדבריו שמתחילה מגיע הפקק מכון עם טבעת חרוצה בתחתיתו אך אין בו חריצי הברגה אלא כולו חלק מבפנים אחר המילוי של הבקבוק המכונה נותנת עליו את המכסה הנ''ל ואז המכונה מהדקת את מכסה הפח לבקבוק ויוצרת את פסי ההברגה ובו זמנית גם מהדקת את הטבעת התחתונה לצואר הבקבוק ולפי זה כתב שם בזו הלשון ''ולפי מציאות זו נמצא שהפקק מעולם לא היה לו שם פקק דקודם נתינתו על הבקבוק הוא מכסה בעלמא ולא פקק [משום שלא היו בו חריצי הברגה] וכשנעשו בו חריצי הברגה באותו רגע הוא כבר מחובר לטבעת וממילא נמצא שרק בניתוקו מהטבעת הוא מקבל לראשונה שם פקק הראוי לסגירה ופתיחה ועפ''ז כתב שלכו''ע יש לאסור בנידון דידן מאחר ואף המתירים לא התירו אלא משום שהיה על המכסה שם פקק עוד קודם הידוקו לבקבוק אך בזמננו שקודם הידוקו אינו אלא מכסה בעלמא ואם יתהפך הבקבוק יפול המכסה הרי שלכו''ע בעת פתיחתו הינו עושה כלי חדש ויש לאסור עכ''ד

ואם אכן כנים הדברים הרי שיש להודיע בשער בת רבים שיש בדבר איסור תורה ולא שמענו מי שיעורר כזאת ולא זו אלא בעת בואי אל הקודש אל הראש''ל ר''י יוסף (שמחת תורה תשפ''ה) ושאלתי פיו בענין בקבוקי היין היתה דעתו נחרצות שאף בזמננו יש להתיר ודרך יצור הפקקים כיום לא השתנה מהנעשה בימי קדם ואין לחלק בינייהם ומעתה חלה עלינו חובת ביאור מאיזה טעם יש להקל אף בזמננו לפי המבואר שרק בעת פתיחת המכסה חל עליו שם פקק

התכתבות הגרש''ז עם הגרע''י

ד. ונראה שיבואר בהקדם התכתבות שני הגאונים הנ''ל בפתגמא דנא בה התפרשו דבריהם בביאור יותר

והנה אחר שפירסם הגרע''י את תשובתו בפינת ההלכה להתיר את פתיחת הבקבוקים בשבת פנה אליו הגרש''ז אויערבך בשאלה (שהתפרסמה בשו''ת יחוה דעת ח''ז סי' נט) לברר דעתו וזו לשונה ''אחדש''ת באהבה רבה וכו' פונה אני בשאלה על מה ששמעתי כי בערב שבת קודש דנא נמסר ברדיו משמיה דכתר''ה על ענין הפקק. הפקק הזה נלחץ חזק על הבקבוק במכשיר מיוחד אשר גם מקטין את הטבעת שבסופו ואילו היה מונח לפני פקק כזה על השלחן כמו שהוא לאחר הלחיצה לא היה אפשר בשום אופן לכסות בו אותו בקבוק ונמצא שרק ע''י זה שמפרידים וחותכים את הטבעת מהפקק רק אז אפשר להשתמש עם הפקק ונעשה 'כלי' כלומר 'פקק' שאפשר לכסות ולפתוח בו אותו בקבוק ומכיון שברור הדבר שכל הפותח בקבוק אם אין בדעתו לשתות הכל בבת אחת הרי הוא ודאי מקפיד ופותח את הבקבוק באופן שהמכסה לא יתקלקל ורוצה להשתמש עם הפקק לכסות בו אח''כ את הבקבוק ונמצא שבפתיחתו כלומר בהפרדת הטבעת מהפקק הוא עושה ממש כלי בשבת כלומר פקק וכו' אשר על כן אמרתי תמיד שלענ''ד נראה ברור דאסור ומשום כך אבקשו למאוד להודיעני מדוע סובר מר דשרי'' עכ''ל הגרש''ז אויערבך במכתבו להגרע''י

והנה המעיין בלשונו יראה כי האריך בדבריו ושנה פרקו בזה שהמפריד את הטבעת הוא עושה כלי 'כלומר פקק' ואחר העיון בדבריו נראה שסובר ששינוי השם הוא הוא הסיבה לדון לאסור בנד''ד את פתיחת הבקבוק והענין הוא כי מכסה זה בהיותו מחובר לטבעת שם סתימה עליו ובהיותו נפרד ממנה עתה נעשה הוא לכלי אחר אשר בשם פקק יקרא ושונה הוא מסתימה דעלמא בהיותו ראוי לפתיחה וסגירה פעמים רבות

ה. והנה על עיקר טענתו של הגרש''ז אויערבך השיב הגרע''י בתרתי וז''ל ''לפענ''ד מלבד מה שיש לומר שגם אילו היה לפנינו בצורה כזאת (-ר''ל מונח על השלחן יחד עם טבעתו) היה אפשר לכסות בו פי בקבוק יותר קטן ואפי' אם אינו בדרך הברגה כל שעודנו ראוי לצור ע''פ צלוחית שלא יכנס לתוכה אבק וכדו' לא פקע שם כלי ממנו ועוד דאעיקרא דדינא פירכא דמאי דפשיטא ליה למעכ''ת שע''י שהוקטן סוף המכסה ואי אפשר לכסות בו את הבקבוק נתבטל מעליו שם כלי לבבי לא כן ידמה ולדידי חזי לי שמאחר והמכסה ממשיך למלאות תפקידו בכיסוי הבקבוק ההוא עד לפתיחתו תורת כלי עליו גם בעת סתימת הבקבוק עמו שלשם כך נוצר ולכן אע''פ שאי אפשר לכסות בו בקבוק אחר לאחר שנלחץ מ''מ הוא מכסה היטב את הבקבוק שהותן עליו ולא בטל ממנו שם כלי כלל וככוחו אז לפני סתימתו כוחו עתה ומכ''ש שיש לצרף את סברת הרב המגיד שכל שאינו מכוין לעשות כלי אין ראוי לומר בו פס''ר וכו' עכ''ל ומבואר דס''ל להגרע''י שאף שע''י הפרדת הטבעת נעשה המכסה ראוי לשימוש פעמים נוספות ובקבוקים נוספים מ''מ לא בטל ממנו שם כלי מעולם כי מלבד מה שאף בהיותו עם הטבעת היה ראוי לכסות בקבוק קטן יותר זאת ועוד שתמיד שימש כמכסה לכלי בין קודם הפתיחה ובין לאחריה ולא איכפת לן במה שלא היה ראוי לכסות בקבוקים אחרים.

ובזה נמצאת דעתו מבוארת שלא איכפת לן שנוי השם של המכסה מ'סתימה' ל'פקק' וכל ששם כלי נקרא עליו סגי בהכי

ו. והנה אחרי ככלות הכל שב הגרש''ז והניף ידו בשנית בשו''ת מנחת שלמה (תנינא סי' לב) בתשובה להגרע''י ואלו דבריו ''כנים הם דבריו דגם כמו שהוא עכשיו לפנינו לא פקע מהפקק שם כלי כיון שאפשר לכסות בו בקבוק אחר שהוא יותר קטן אך כל זה דוקא לענין קבלת טומאה וכדו' משא''כ לנד''ד כיון שאם יצליח להסיר המכסה כמו שהוא לא יוכל עוד להשתמש בו כפקק לבקבוק אשר ממנו הוסר נראה שהרי זה דומה למי שנוטל קיסם שראוי ועומד לחציצת שיניים אלא שהוא קוטמו ומכשירו לחצוץ בחורים ובסדקים שהם קטנים ביותר אשר בתחילה לא היה יכול לחצות בהם דגם זה ודאי אסור וה''ה כשלוקח פקק וקוטמו כדי שיתאים לאותו בקבוק שרוצה להשתמש בו

ומ''ש הדר''ג שמאחר שהמכסה ממשיך למלאות תפקידו בכיסוי הבקבוק ההוא עד לפתיחתו תורת כלי עליו גם בעת סתימת הבקבוק עמו שלשם כך נוצר ולכן אע''פ שאי אפשר לכסות בו בקבוק אחר לאחר שנלחץ מ''מ הוא מכסה היטב את הבקבוק שהותקן עליו ולא בטל ממנו שם כלי כלל'' עכ''ל נלענ''ד ד''פקק'' נקרא דבר שאפשר לכסות בו ולפתוח בכל עת שירצה משא''כ בנד''ד כל זמן שלא נחתכה הטבעת מהמכסה הוא רק מכסה ''וסותם'' את הבקבוק אבל א''א כלל להשתמש בו כפקק לבקבוק בגודל זה ולפיכך כתבנו שהוא דומה לקוטם כדי לפתוח בו דלת או לחצוץ חורים וסדקים שלא היה אפשר מקודם''

ז. והנה לא נתפרשה דעתו של הגרע''י בשנית על מה שהשיב לו הגרש''ז במכתבו זה אולם מדבריו בתשובתו לעיל נוכל למצוא תשובה מוצאת לדברי הגרש''ז במכתב זה והוא כי בדבריו התבאר שמאחר ומכסה זה אף בהיותו על הבקבוק ממלא תפקידו היינו לסתום את הבקבוק אין לחוש במה שאח''כ עושהו פקק ומבואר מדבריו שלא קיבל את חילוקו של הגרש''ז בין 'פקק' ל'סותם'

ובביאור סברתו בזה נראה כי אף ששונה סתימה מפקק בהכשרתה לשימוש פעמים נוספות כי הפקק בהיותו מחובר לבקבוק יכול לשמש כסתימה רק עתה אולם אחר שיופרד מטבעתו לא יוכל לשוב ולסתום בקבוק זה בשונה מפקק שיכול לחזור למקומו פעמים אין מספר כך שנמצא שהמפריד את הפקק מטבעתו מכשירו לשימוש פעמים נוספות מ''מ מאחר ועיקר החילוק בין 'סותם' ל'פקק' אינו ביעוד ושימוש הכלי שגם הפקק כל עצמו אינו אלא בכדי 'לסתום' את הבקבוק שלא יצאו מימיו הרי שמאחר ולא הכשירו לתכלית אחרת רק העמידו לשימוש פעמים נוספות אין לחוש בכך משום תיקון כלי

ובזה נמצא החילוק מקיסם ברור כי שאני התם שלענין חורים וסדקים באותה שעה אינו כלי כלל ואינו ראוי ומוכשר לאותו שימוש ובזה אכן מסתבר שע''י שמכשירו לשימוש זה הרי הוא בכלל מתקן כלי אולם הכא יעודו של מכסה זה לכסות את הבקבוק שעליו הוא נמצא ושפיר חשיב כלי לענין זה ואף אם יסירנו כמו שהוא יהיה ראוי לאותו סוג שימוש ולא בטל ממנו שם כלי שחל עליו בראשונה ופשוט[2].

[זאת ועוד שחלוק דין קיסם מדין הפרדת הטבעת והכא קיל טפי משום שהכא אינו אלא מסיר מונע כי המכסה לכשעצמו בעודו מכסה את הבקבוק ראוי גם לבקבוקים דכוותיה ונגמרה עשייתו והוא מושלם לפנינו רק הטבעת היא המונעתו מלשמש כפקק לבקבוקים אחרים אולם המחדד קיסם הרי הוא מכשיר אותו ועושהו כלי חדש]

שלדעת הגרע''י יש להתיר אף בזמננו

ח. ועכ''פ מבואר בתשובתו של הגרע''י שטעם סמיכתו להתיר את פתיחת בקבוקי היין אינו דוקא משום שהיה על המכסה שם 'פקק' קודם לפני שהתחבר לבקבוק ועיקר הסיבה להתיר הינה מאחר ובהיות המכסה מחובר יש עליו שם כלי הסותם אין לחוש במה שיהפכנו אח''כ לפקק הראוי לפתיחה פעמים רבות דס''ס הכל ענין אחד ושם של אותו כלי.

ואף שבדבריו הראשונים (בשו''ת יחו''ד שם ובחזו''ע ח''ה עמ' שעה) פירש טעמו משום שאף ''לפני הידוק המכסה במכונה בצואר הבקבוק היה עליו תורת כלי'' נראה שאינו אלא לרווחא דמילתא לומר שמאז ומעולם היה נחשב לכלי ועיקר ההיתר תלוי במה שנעשה לכלי בעודו מכסה את הבקבוק[3].

ולפ''ז הדר דינא להתיר על פי דעתו את פתיחת בקבוקי היין גם בזמננו כי אף שקודם הידוקם לא היו מוגדרים כפקק מ''מ מאחר והיו לכלי עוד קודם הפתיחה בהיותם ע''ג הבקבוק (וככל האמור) שוב אין לחוש בפתיחתם לעשיית כלי וההיתר שכתב בדבריו שריר וקיים גם בזמננו.



[1] ושם כתב שבזמנו היו שני סוגי פקקים הסוג האחד נעשה בשלמותו עוד קודם נתינתו על הבקבוק וודאי שאין חשש עשיית כלי מאחר ועוד קודם לכן היה נחשב לפקק וסוג נוסף בו ''נוצר כל הפקק בבת אחת על הבקבוק והיינו שהמכונה מצמידה טס נחושת על הבקבוק באופן שנוצר מיד פקק עם טבעת'' ושם כתב שאף סוג זה מותר לפותחו בשבת ''שאע''פ שהפקק כולו נעשה לכאורה בבת אחת מ''מ כיון שיצירת הפקק נעשית מראש הבקבוק כלי מטה הרי שלעולם נעשה הפקק רגע אחד לפני הטבעת ולו יצוייר שהמכונה תפסיק את פעולתה באמצע היצור היינו רואים פקק ללא טבעת וא''כ יש לדון את הפקק ללא הטבעת ככלי ואת הטבעת כחיבור מגופה של חבית ויש להתיר לפתוח פקק זה'' עכ''ל והנה דבריו מחודשים ביותר כי אף שהטבעת נעשית בהפרש של שבריר שניה מגמר עשיית הפקק מ''מ כיון שזו דרכו של עשיית הפקק הרי הכל נחשב לעשיה אחת והיאך אפשר לחלק ולהגדיר זאת כשני חלקים שונים ואפשר שנמשך לשיטתו שפעולת החשמל הינה מתחדשת כל רגע ואין לנו לדונה כזרם אחד רציף (עמ''ש שם בעמ' קעה ע' יב שמטעם זה אין יוצאים י''ח נרות שבת וכיוצ''ב כתב בח''א ס''ס ב לענין טווית ציצית ובח''ג פי''א אות ו לענין מצות מכונה וכן בח''ה עמ' רנו לענין בשולי גויים בחשמל) ולכן יש לנו לדון כל פעולה בפנ''ע כך שעיית הפקק הינה פעולת אחת וחבורו לטבעת הינה עשייה נפרדת
[2] ואכן בעיקר טענת הגרע''י שמכסה הפקק קודם הפרדתו מהטבעת ראוי לשמש כמכסה לבקבוקים קטנים אחרים כבר עמד המנחת שלמה (שם) וכתב ''הן אומנם שיהא ראוי לכסות בו בקבוק אחר אשר צוארו יותר קטן מהצואר של הבקבוק אשר ממנו הוסר אבל א''כ הרי זה דומה למי שנוטל קיסם שגם עכשיו ראוי לחצוץ בו שינים אלא שהוא קוטמו ומכשירו לחצוץ בו בחורים ובסדקים שבתחילה לא היה ראוי שבודאי אסור עכ''ל ור''ל שאם נדון את המכסה ככלי מצד מה שראוי לכסות בקבוק קטן הרי שאעפ''כ יש לנו לדון את הפתיחה כעשיית כלי מצד מה שמכשיר את המכסה לבקבוקים גדולים יותר בדומה למי שמכשיר קיסם עב ועושהו קטן יותר שיוכל לחצוץ בחורים ובסדקים
וראיתי להגר''א שלזינגר בשו''ת שואלין ודורשין (ח''ד סי' יט עמ' קטו) שעמד על דברי הגרש''ז בזה ותמה דלעולם יתכן שאם הקיסם ראוי לשימוש רק מרחיב את שימושיו גם לחורים וסדקים שיהיה מותר לעשות כן בשבת וק''ו ממה שכתב המשנ''ב (בשעה''צ בסי' שכב ס''ק יב) שמותר משום כבוד הבריות לקטום הקיסם ביד כדי לחצות בו שיניו אם אי אפשר לו לחצות בלא זה דקטימת הקיסם ביד היא רק משום שבות ע''כ וק''ו בגוונא שהוא ראוי רק שעתה יהיה ראוי יותר עכ''ד השואלין ודורשין
אומנם באמת המעיין יראה שאף המשנ''ב (שם) לא התיר אלא משום דהוי איסור דרבנן במקום כבוד הבריות והלכה רווחת היא (בשו''ע שם) שיש לאסור את קטימת הקיסם בשבת בכדי לחצוץ בו שיניו ומנ''ל שיש להתיר הכשרתו לחורים וסדקים.
[3] ואין לומר דס''ל להגרע''י ששם סתימה ושם פקק שני ענינים הם ולכן אין להתיר את פתיחת המכסה אם לא שהיה פקק מתחילה שבזה נמצא שאינו מחדש דבר בכלי זה זה אינו כי מה איכפת לן בהכי הרי עתה בטל ממנו שם פקק ואינו אלא סתימה בעלמא ואי ס''ל ששם פקק שהיה מתחילה לא בטל (וכעין שכתב בשו''ת להורות נתן בח''ז סי' כא) א''כ מאיזה טעם הוצרך לומר שאף בהיותו מכסה את הבקבוק נשאר עליו שם מכסה ופשוט ודבריו בח''ז יתנו עדיהן ויצדקו שעיקר טעמו להתיר משום שאף בהיות המכסה על הבקבוק עומד לשימושו של פקק ולכך אין בדבר חשש עשיית כלי
 
יישר כח על הדברים. שמחתי על כך מאוד.

הבנתי שעיקר ההיתר שאין לחלק בין מה שהיה מכסה למה שנעשה לאחר מכן פקק.
אך לא הבנתי מה שכתבתם:
ודרך יצור הפקקים כיום לא השתנה מהנעשה בימי קדם ואין לחלק בינייהם ומעתה חלה עלינו חובת ביאור מאיזה טעם יש להקל אף בזמננו לפי המבואר שרק בעת פתיחת המכסה חל עליו שם פקק
 
מעלה מהרב איתן כהן
היתר פתיחת בקבוקים בשבת בפקקים החדשים שבזמננו

הנה מה שגמרתי בלבי לכתוב על עניין זה, לאחר שהגיע לידי שיעורו של הגאון רבי אופיר מלכא שליט"א שחידש שהיות והשתנה צורת ייצור הפקקים מבעבר על כן נראה שגם לדעת מרן הראש"ל הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל נראה שיודה שצריך להחמיר ולא לפתוח פקק מתכת של בקבוקי יין וכדומה. ועל כן אזרתי חלצי לברר וללבן ולהעמיד מקחו של צדיק שמשנה לא זזה ממקומה, ואדרבה לפי מציאות ייצור הפקקים שנתחדש עתה הם קילי טפי לפותחם מבעבר.

ישנן שלושה סוגי פקקים, פקק פלסטיק של רוב ככל סוגי בקבוקי השתיה הקלה. הסוג השני, פקקי מתכת שהם בדרך כלל מיועדים לבקבוקי גפן. והסוג השלישי, הם פקקי כתר המצויים על בקבוקי בירה. אך היות וכל הדיון הוא על הפקקי מתכת מחמת שנשתנה תהליך ייצורם על כן נתמקד רק עליהם, ותחילה נקדים את תיאור ייצור הפקקים בעבר ובהווה.

תיאור יצור פקקי מתכת ודינם להלכה

בשו"ת אור לציון (פרק כ"ז תשובה ח) כתב שבבקבוקי יין מצויים שני סוגים של פקקי הברגה עם טבעת, האחד, שהפקק מגיע מוכן בצורתו למפעל ולאחר הברגת הפקק על הבקבוק מצמידים אל הפקק טבעת, ובשיטת ביקבוק זו קודם חיבור הפקק לטבעת היה על הפקק שם כלי.

והסוג השני, הפקק נוצר על הבקבוק יחד עם הטבעת, מכיון שהפקק מגיע כטס נחושת שטוח, והמכונה מצמידה אותו בכח על הבקבוק, וכך הוא מקבל את צורת הפקק רק בעודו על הפקק ולא לפני, וביחד עמו נוצר הפקק עם הטבעת, והמכונה לוחצת חזק את הטבעת לצוואר הבקבוק.

וכתב האור לציון דבסוג הפקק הראשון היות והיה עליו שם פקק עוד לפני חיבורו, הטבעת לא מבטלת ממנו שם כלי ומותר לפתחו בשבת, ואף לסוג השני שהפקק והטבעת נעשים בבת אחת, מותר לפתחו מכיון שיצירת הפקק נעשית מראש הבקבוק כלפי מטה, הרי שלעולם נעשה הפקק רגע אחד לפני הטבעת, ולו יצוייר שהמכונה תפסיק את פעולתה באמצע הייצור, היינו רואים פקק בלא טבעת, נמצא שגם הוא נעשה כלי רגע אחד לפני חיבור הטבעת, ולכן מותר לפתחו בשבת.

אלא שראיתי בגליון "הלכה למעשה" (גליון מס' ) של הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א שכתב, שביקר במפעל יקבי ירושלים וראה שהיום צורת הפקקים שונה מבעבר, כיום הפקקים מגיעים מוכנים כצורת פקק עם טבעת חרוצה בתחתיתו, אך אין חריצי הברגה בפקק אלא הוא כולו חלק מבפנים, הבקבוק המלא נוסע במסוע עד שמגיע לשרוול מלא בפקקים ושם המכונה תוחבת בו פקק אשר כעת הוא כיסוי בעלמא, [דאם נהפוך את הבקבוק יפול הפקק וכל תכולת הבקבוק משום שבפקק אין חריצי הברגה], לאחר מכן מגיע הבקבוק עם הפקק למכונה עגולה עם חור המתאים לגודל פיית הבקבוק, מסביב לעיגול המכונה יש ארבעה דיסקים, שתיים מול שתיים, אותה מכונה יורדת בצורה סיבובית על פיית הבקבוק, שתי דיסקים אחד מול השני נצמדים לפקק ותוך כדי הסיבוב חורצים לתוכו את חריצי ההברגה הנמצאים על הבקבוק, ושתי הדיסקים האחרים הקטנים יותר, מהדקים את הטבעת לבקבוק עד הורדתה מתחת לבליטה הנמצאת בתחתית חריצי ההברגה כך שברגע שפותח את הפקק הטבעת אינה יכולה להתרומם כיון שנמצאת מתחת לאותה בליטה, ולכך הפקק מתנתק מהטבעת, והטבעת והחריצים נעשים בו זמנית, ואמר לי עוד שכך היא צורת עשיית הפקקי מתכת בכל היקבים[1].

וכתב, שלפי מציאות זו נמצא שהפקק מעולם לא היה לו שם פקק, דקודם נתינתו על הבקבוק הוא היה מכסה ולא פקק משום שלא היו בו חריצי הברגה וכשנעשו בו חריצי ההברגה, באותו רגע כבר מחובר הוא לטבעת, וממילא נמצא שרק בניתוקו מהטבעת מקבל לראשונה שם פקק הראוי לסגירה ופתיחה. ומכח מציאות זו כתב שגם לדעת החזו"ע שצריך להחמיר היום בפתיחת הבקבוקים מכיון שקודם נתינתו על הבקבוק הוא היה מכסה ולא פקק מכיון שלא היה לו חריצי הברגה, וכשנעשו בו חריצי הברגה באותו רגע הוא מחובר לטבעת, וממילא רק בניתוקו מהטבעת מקבל לראשונה שם פקק הראוי לסגירה ופתיחה.

היתר פתיחת הפקקים לפי מציאות זו

ראשית נקדים שכל בעיית פתיחת הבקבוקים בשבת היא דיון על הפקק ולא על הבקבוק, היינו שבעת שפותח את הפקק בפעם הראשונה הוא הופך את הפקק לכלי, אך על הבקבוק יש עליו שם כלי עוד לפני הפתיחה וגם בעודו סגור לא מתבטל ממנו שם כלי, בשונה מקופסאות שימורים שאף שיש בתוכה אוכל אינה מוגדרת ככלי משום שהיא גוף אטום והפתיחה היא שבירת גוף הכלי[2], אך בקבוק הפקק אינו יכול לבטל שם כלי ממנו משום שהחיבור הוא חיצוני ולא מגוף הכלי, ועל כן אינו מבטל שם כלי מהבקבוק וכל הדיון הוא על עשיית הפקק לכלי[3].

נמצא שכל הבעיה היא רק הטבעת, ולכן הרוצים להחמיר בפתיחת הפקקים אינם צריכים לפתוח את הפקק לגמרי מערב שבת, ולשתות קולה בלי גזים, אלא רק אם יפריד מערב שבת את הטבעת מהפקק על ידי סכין וכדומה, אפילו שלא פתח את הפקק, הפקק נעשה כלי ומותר לפתחו בשבת[4].

ולדיוק הדברים יש להוסיף פרט חשוב, הגרש"ז אויערבך דן בעוד פרט אחר, שאף אם יש על הפקק שם של כלי, מכל מקום כיון שעל ידי חיבורו לטבעת אינו פקק דאי אפשר לפותחו ולסוגרו, ולכך כל זמן שהוא מחובר לטבעת הוא מוגדר כמכסה ולא כפקק, אם כן בניתוקו מהטבעת הופכו מכיסוי בעלמא לפקק, והוא אסור מדאורייתא משום עשיית כלי.

אך המעיין היטב בדרבי מרן הגר"ע יוסף בכל תשובותיו בזה (יחוה דעת ח"ז סי' נ"ט, הליכות עולם ח"ד, חזו"ע ח"ה ע"מ שע"א) ובפרט שבתשובה ביחוה דעת ששם הוא חלופת מכתבים עם הגרש"ז אויערבך בעניין הפקקים, כתב שם במפורש שלא חשש לעניין הזה שעד עתה היה מכסה ועתה נהפך לפקק, וזו לשונו שם "ולפי עניות דעתי מלבד מה שיש לומר שגם אילו היה לפנינו בצורה כזאת היה אפשר לכסות בו פי בקבוק יותק קטן, ואפילו אם איננו בדרך הברגה, כל שעודנו ראוי לצור על פי צלוחית שלא יכנס לתוכה אבק וכדומה, לא פקע שם כלי ממנו". עיי"ש.

וכל הדיון אם היה כלי או לא, וביותר מכך המעיין בכל תשובות של מרן הגרע"י שדיבר בעניין הפקקים מעולם לא הזכיר את תהליך יצור הפקקים כי לדבריו כלל לא משנה מה קדם למה ההברגה לטבעת או ההיפך כי בכל אופן שם כיסוי עליו וממילא כלי הוא. וכן המעיין בדברי האור לציון (ח"ב פרק כ"ז תשובה ח) יראה שכלל לא הזכיר פרט זה של הפיכתו מכיסוי לפקק, אלא כל הדיון הוא רק על אם היה כלי או לא ואינו מעלה או מוריד אם עתה נעשה לפקק, וכן הוא בתשובת אבן ישראל (ח"ב הלכות שחיטה סוף פרק י"ד)[5].

ועל כן לא זכיתי להבין את דברי הרב אופיר מלכא שליט"א שכתב שבפקקים של זמנינו גם מרן הגרע"י צריך להחמיר בפתיחתם, והרי הגרע"י והאור לציון דנו רק עם היה כלי לפני או לאו, וכלל לא חששו שנעשה לפקק כפי שהזכרנו לעיל את לשונו מרן הגרע"י "ואפילו אם אינו בדרך הברגה כל שראוי לצור על פי צלוחית שלא יכנס לתוכו אבק וכדומה לא פקע שם כלי ממנו" ואם כן אדרבה לפי מציאות זו נמצא שכיום ההיתר הוא יותר מרווח, שאם הפקקים מגיעים מוכנים יש עליהם שם כלי שניתנים לכיסוי כלים קודם פתיחתם ולכן מותר לפותחן בשבת.

ועתה נביא התרים נוספים לפתיחת הבקבוק בשבת, תנן בשבת (קמו.) שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכון לעשות כלי והטעם דאין בנין וסתירה בכלים.

והתוס' (שם ד"ה שובר) וברא"ש (ערובין פ"ג ס"ה) כתבו שמדובר ב"מוסתקי" היינו חבית שנשברה והדביקו את שבריה בזפת, שהיא כלי גרוע ואין דרך לדבק שבריה פעם שניה.

נמצא לפי זה שאם היא חבית רגילה שאינה מוסתקי אסור לשוברה כדי לקחת את האוכל מתוכה.

והרי"ף והרמב"ם תרצו שחבית קטנה [שהיא פחות מארבעים סאה] מותר לשוברה, אך בחבית גדולה אסור לשוברה כדי ליקח את האוכל שבתוכה.

ובשו"ע (שי"ד ס"א) פסק כתרוץ התוס' והרא"ש וז"ל אין בנין וסתירה בכלים, והני מילי שאינו בנין ממש כגון חבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת, יכול לשוברה לקח מה שבתוכה, ובלבד שלא יתכוון לנוקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דאם כן הוי לה מתקן מנא, אבל אם היא שלמה אסור לשברה אפילו בענין שאינו עושה כלי".

העולה מדברי השו"ע שפסק כשיטת התוס' והרא"ש שכל ההיתר הוא רק במוסתקי אך אם היא חבית שחלה אסור, ובחזו"ע (ח"ה ע"מ רצ"ז בהערות) פסק שנקטינן כדעת הרי"ף והרמב"ם, ומסתבר שאם השו"ע היה רואה את דבריהם היה פוסק כמותם, [ובאמת שכך נראה בברור שהשו"ע לא ראה את דבריהם שהמעיין בבית יוסף יראה שהשו"ע כלל לא הזכיר את שיטת הרי"ף והרמב"ם, ואם היה רואה את דבריהם היה לכל הפחות מזכירם ונושא ונותן בדבריהם כדרכו תמיד, ועל כן נראה שלא ראה את דבריהם.

ולפי זה אף אי נימא שהטבעת ביטלה מהפקק את שם הכלי, מכל מקום אין איסור בפתיחת הפקק שכלי קטן הוא.

היתר נוסף הובא בשמירת שבת כהלכתה (פרק ט הלכה י"ח הערה ס"ו) בשם מרן הגש"ז אוירבך זצ"ל, על פי הגמ' בסוכה (לג:) שהדס שענביו [כמין פירות קטנים הגדלים על ענפי ההדס] מרובים מעליו הוא פסול לארבעת המינים, ואם מיעט את ענבי ההדס כשר, ובגמ' שם אמרינן שמותר למעט את הענבים גם ביום טוב, ובגמ' פריך והא מתקן מנא הוא, שהרי היה פסול ועכשיו מכשירו, ומתרצת הגמ' "דאית ליה הושענא אחריתי" היינו שיש לו הדס אחר למצווה, ולכן לא הוי תיקון מנא אף על גב שהוא פסיק רישיה, שאינו צריך את התיקון.

ואם כן במקום שיש לו פקק נוסף בבית [וכן אם יזרוק את הפקק מיד] הרי הוא כדין ההדס שהותר להסיר את ענביו, ואין זה חשיב כמתקן.

וכך אני הנהגתי בביתי ושמרתי בארון את סוגי הפקקים המצויים, ועדכנתי את בני הבית שידעו שיש פקקים, ואנו לא צריכים כלל את הפקקים שנפתחו עתה.

היתר נוסף שהוזכר בדברי מרן הגר"ע יוסף (יחוה דעת ח"ז סימן נ"ט הליכות עולם ח"ד חזו"ע ח"ה ע"מ ) ובשו"ת אבן ישראל לגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל (ח"ב הלכות שחיטה סוף פרק י"ד) על פי דברי המגיד משנה ברמב"ם (פרק י"ב מהלכות שבת הלכה י"ב) שכתב "המכבה כל שהוא חייב, אחד המכבה את הנר ואחד המכבה את הגחלת של עץ, אבל המכבה גחלת של מתכת פטור ואם נתכוון לצרף חייב, שכן לוטשי הברזל עושים, מחמים את הברזל עד שיעשה גחלת ומכבין אותו במים כדי לחסמו, וזהו לצרף שהעושה אותו חייב והוא תולדת מכבה".

וביאור הדברים, שהמכבה הוא איסור רק היכא שמכבה לצורך עשיית פחמים, וכידוע שהרמב"ם פוסק כרבי יהודה שמלאכה שאין צריך לגופה חייב עליה ועל כן פסק הרמב"ם שהמכבה כל שהוא חייב אף אם רוצה לכבות גחלת של עץ כדי שלא ינזקו בה רבים ולא בשביל הגחלים, אך המכבה גחלת של מתכת היות ואינו נעשה גחלת כתב הרבמ"ם שהכל תלוי בכוונתו, אם מתכוון לצרף חייב, ואם אין מתכוון לצרף אינו אסור, וכתב המגיד משנה "נראה שכל שאינו מתכוון אין ראוי לומר בו פסיק רישיה ולא ימות הוא וליתחיב, מפני שכשהוא מתכוון הוא עושה מלאכה וכשאינו מתכוון אין בו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי". היינו שבדין תיקון כלי כל שאינו מתכוון אין לאוסרו משום פסיק רישיה שכל שנשעה בלא כוונה אין כאן משום מתקן כלי.

והביא המגיד משנה ראיה מקטימת קיסם מענף תלוש בשבת (פי"א ה"ז) שכל שאינו קוטמו לחצות בו שיניו אע"פ בקטימתו נוצר קיסם, הדבר מותר אף שפסיק רישיה שיעשה קיסם בחיתוכו, כיון שאינו מכוין לזה.[6].

וא"כ הכא נמי שהיות ובפתיחת הפקק אינו מתכוון כלל לעשיית כלי אלא לפתוח את הבקבוק להגיע למשקה שבתוכו ואף שהוא פסיק רישיה שיעשה כלי, מ"מ פסיק רישיה בעשיית כלי שרי אף בניחא ליה.

וסברת המגיד משנה הנ"ל הובאה להלכה בבית יוסף (סימן שי"ח) ובמגן אברהם (שם ס"ק ל"ו) ובעוד פוסקים, ועיין עוד שו"ת שואל ומשיב ( ח"ג סימן ג ד"ה עוד נראה לי) שאפשר על דבריו שם להוסיף אף את יסודו של הרשב"א בסוגיית צידת צבי דאם נעשה דבר היתר עם מעשה אחר עיי"ש ואכמ"ל.

אלא שהגרש"ז אויערבך תמה על היתר זה, דדברי המגיד משנה לא שייכי להכא, דאדם שפותח פקק ודאי שדעתו גם על המשקה וגם על הפקק כדי שיהיה לו במה לסגור את הבקבוק, ואינו דומה כלל לחיתוך בשמים דשם אינו חושב כלל על הקיסם וכלשון המגיד משנה "שהרי אין רצונו לעשיית כלי" משא"כ בפתיחת פקק ודאי שדעתו ורצונו על שני הדברים, דלו יצוייר שיאמרו לו שאם יפתח את הבקבוק בשבת לא יהיה לו פקק ויצטרך להניח את הבקבוק זמן רב, ודאי שלא ירצה לפותחו.

ולא זכיתי להבין את קושייתו, דהרי הרמב"ם מיירי שמכבה גחלת מכל סיבה שהיא, ואם לא התכוון לצרף שרי, ועל אף שבמציאות נח לו בצירוף הכלי שנעשה הכלי מחוסם, מ"מ היות ועיקר כוונתו לא היתה לכך שרי, ואף בפקקים אף אם יש לו טיבותא במה שנעשה לפקק מ"מ וודאי שעיקר כוונתו בפתיחת הבקבוק היא לשתיה ולא לשם הכלי ולכן שרי, והם ממש כדברי המגיד משנה.

ואם תקשי, דהלא הלחם משנה (שם ה"א) ביאר בדעת המגיד משנה דמיירי רק בגחלת של מתכת שאין כאן תיקון כלל ולכך שרי, וכן במגן אברהם (שם ס"ק ל"ו) שהביא את דברי המגיד משנה ביארו הפרי מגדים ובמחצית השקל דמיירי בגחלת ולא בכלי של מתכת שיש בו תיקון, אך המעיין בדברי הבית יוסף (סימן שי"ח סעי' י"ב) דמוכח מדבריו שהבין את דברי המגיד משנה דמיירי גם בכלי ממש ולא רק בגחלת, והמחצית השקל כתב כן להדיא שכל דבריו דמיירי בגחלת ולא בכלי זה לא כדעת הבית יוסף והב"ח[7] שלמדו בדברי הרב המגיד שנאמרו גם על כלי, ואם כן אנן בתר שיפוליה דמרן הבית יוסף אזלינן, ולכן חידושו של הרב המגיש שייך גם על פקק.

ויש להביא עוד ראיה להיתר מהא דאיתא בשו"ע (שי"ד ס"ו) שכתב מותר להתיז ראש החבית בסייף דלאו לפתח מכוון כיון שמסיר ראשה. היינו שבראש החבית היה מגופה שהוא ככסוי העשוי מטיט, והוא דבוק לחבית, והכא השו"ע מיירי שמתיז בסייף לא רק את המגופה אלא גם חלק מגוף החבית עצמה, ועושה כן כדי להרחיב מוצא פיה שיוכל בנקל לקחת מה שבתוכה, או שעושה כן להראות נדבת לבו.

והמשנה ברורה (ס"ק כ"ג) כתב שכל ההיתר של השו"ע לשבור את ראש החבית מיירי בחבית גרועה "מוסתקי" כפי שפסק השו"ע בסעיף א', אך בחבית שלמה אסור והוסיף המשנ"ב שאם ירצה להסיר רק את ראש המגופה לבד [הכיסוי מהטיט] מבלי לשבור חלק מהחבית מותר גם בחבית שלמה מכיון שאינה נחשב לחיבור.

אומנם דעת הרבה אחרונים אינה כן, שהכא שמתיז את ראש החבית מותר אף כשהחבית שלמה והיא לא מוסתקי, כן כתבו המטה יהודה החיד"א במחזיק ברכה (אות ה) ר' חיים בן עטר בספרו ראשון לציון (דף צ ע"ג) הכף החיים (אות ל"ז), וכן הדעת נוטה לבאר כן בשו"ע, דהכא השו"ע סתם ולא ביאר דמיירי במוסתקי, משמע שבכל ענין שרי להתיז ראשה אפילו בחבית שלמה.

וביאר הכף החיים שהחילוק הוא שלעיל (סעיף א') ששובר את כל הכלי הוי סתירה גמורה יש בנין וסתירה בכלים שלמים לכן שרי רק במוסתקי, אך הכא (סעיף ו') בהתזת הראש בלבד דדעתו להניח גוף הכלי בשלמותו, אין זו סתירה גמורה, ולכן גם בכלי שאנו מוסתקי שרי.

נמצא דהיכא ששוברת את המגופה בלבד שרי לכו"ע גם בחבית שלמה ואינו חשיב חיבור ולכך לא מתבטל מהחבית שם כלי אף שהמגופה דבוקה לחבית אם כן אף בפקק היות והיה כלי החיבור של הטבעת אין בכחה לבטל שם כלי מהפקק אף כשהיא מחוברת אליה. (עיין אור לציון שם)

וביותר מכך שאף אם מתיז את ראש החבית ששם ודאי היא חלק ממש מהחבית שרי אף שנוצר כלי שנעשה מכסה לחבית וכפי שהבאנו חבל אחרונים דשרו אף בחבית שלמה דקיל טפי מסעיף א ששם כל החבית נשברת, וא"כ גם בפקק אף אי נימא שהחיבור הטבעת מבטלו יהיה מותר לפותחו כדין מתיז ראש החבית.

העולה לדינא: מותר לפתוח בקבוקים בשבת הן פקקי פלסטיק והן פקקי מתכת ובפרט לפי מציאות עשיית פקקי המתכת כיום שהפקקים כבר מגיעים מוכנים בצורתם רק ללא חריצי ההברגה, והיות ויש עליהם שם כלי קודם פתיחתם שראויים לכיסוי הבקבוק להצילו מנפילת לכלוך לתוכו.



[1] ובדרך אגב יש לציין ששאלתי וביררתי אצל אנשים שעבדו ביקב במחלקת הביקבוק, ואמרו לי במפורש שכך היו נעשים הפקקים עוד לפני ארבעים שנה, ואין זה דבר חדש כלל.

[2] ועל כן מי שאוסר לפתוח קופסת שימורים בשבת לשיטתו קופסת שימורים היא נעשית מוקצה שהרי עתה אין עליה שם כלי ולא יכול לפותחה בשבת להגיע לאוכל בפנים.
[3] הן אמת שמצינו שהגר"נ קרליץ בחוט שני (ח"ב פרק ל"ז ע"מ רע"ד) דן שבפתיחת בקבוק איכא גם איסורא שהבקבוק נעשה כלי. עיי"ש.
[4] ובעבר חברת "טמפו" השקיעה למעלה ממליון שקל לייצר "פקק של שבת", שהפקק היה ללא טבעת, וכדי שידעו אם הבקבוק נפתח כבר פעם אחת, היה מוצמד ניילון על הפקק, שכדי לפתוח את הפקק בפעם הראשונה חייבים תחילה לקרוע את הניילון, אך לאחר תקופה קצרה ביטלו זאת והחזירו את הפקקים הרגילים.
[5] והוכרחתי להאריך ולכתוב את לשונו מחמת שראיתי לגאון הרב אופיר מלכא שליט"א שהעלה לדינא שכיום לפי צורת ייצור הפקקים גם החזו"ע יודה שצריך להחמיר בפתיחת בקבוקים, ועיין לקמן שנרחיב בכל זה.
[6] ויש להבין דעדיין קשיא מאי שנא תחילת דברי הרמב"ם דאסר מסיפא שהתיר, היינו אמאי ברישא לגבי כיבוי גחלת של עץ אסר, אמאי לא נימא גם שאם כיבה לצורך אחר שרי כפי שהתיר בגחלת של מתכת.
וי"ל שבגחלת של עץ מציאות היא שנעשה לדבר אחר לפחם לכן אינו יכול לומר שלא מתכוון לכך, אך בגחלת של עץ וכן בקוטם ענף שאין ניכר במעשהו כלום שהגחלת לא הופכת לפחם והענף אינו ניכר תיקונו שנעשה לחצוץ בו שיניים, לכן רק בכה"ג שייך לומר שאינו מתכוון.
[7] וכן יש אחרונים שהבינו כך גם במגן אברהם, דהמחצית השקל והפרי מגדים הסבירו בדברי המגן אברהם דבהכרח מיירי רק בגחלת ולא בכלי אומנם המעיין בדברי הגהות רבי עקיבא איגר שם שהקשה על המגן אברהם מוכח שהבין שהמגן אברהם עצמו למד שהרב המגיד מיירי בכלי ולא רק בגחלת ודו"ק.
 
'הלכה למעשה' [כמודמה פ' תולדות] ושם כתב הגר' אופיר מלכא שכיום השתנתה מציאות יצור הבקבוקים ולפיה נבפל בבירא הצירוף הראשון ושם גם כתב להעיר על צירוף סברת הרב המגיד ושאינה ענין לנד''ד
יש לציין שמה שכתב שם שהשתנתה המציאות כתב מבדיקה אישית וביקור במפעל
ולא רק משמועות גרידא...
 
יש לציין שמה שכתב שם שהשתנתה המציאות כתב מבדיקה אישית וביקור במפעל
ולא רק משמועות גרידא...
זה מהציטוט של הרב איתן כהן לעיל
ועל כן לא זכיתי להבין את דברי הרב אופיר מלכא שליט"א שכתב שבפקקים של זמנינו גם מרן הגרע"י צריך להחמיר בפתיחתם, והרי הגרע"י והאור לציון דנו רק עם היה כלי לפני או לאו, וכלל לא חששו שנעשה לפקק כפי שהזכרנו לעיל את לשונו מרן הגרע"י "ואפילו אם אינו בדרך הברגה כל שראוי לצור על פי צלוחית שלא יכנס לתוכו אבק וכדומה לא פקע שם כלי ממנו" ואם כן אדרבה לפי מציאות זו נמצא שכיום ההיתר הוא יותר מרווח, שאם הפקקים מגיעים מוכנים יש עליהם שם כלי שניתנים לכיסוי כלים קודם פתיחתם ולכן מותר לפותחן בשבת.

מחילה מכבודו זה לא קשור אם ביקרו במפעל אלא דנו הפוסקים אם זה כלי או לא כלי ולא ראינו שהמתירים שינו דעתם....
 
חזור
חלק עליון