שאלה על קידושין דף יג עמוד א בדין שתיקה אחר או לפני מתן מעות: התשובה לדחייה של הקושייה של פום נהרא – במקרה של מחצלת ההדס שהיא קבלה לשם נישואין היא חשבה שאם היא תזרוק אותם ויאבד היא תצטרך לשלם לכן על אף ששתקה לא מקודשת. אז מה ההבדל לעניין שאם קבלה מעות ואמר לה לפני שזה לשם קידושין ושם שתקה וזה כן מקדש אותה? למה שלא נאמר גם שם שהיא פחדה שאם היא תזרוק היא תצטרך לשלם את זה? כאן יש קבלה לשם קידושין ופחד מלזרוק מחשש לאחריות כספית, וכן שם ההבדל היחיד היא מתי ההצעה נאמרה, ומאי נפקא מינה? אם קודם נתינת המעות לידה ואז אמירת הרי את מקודשת לי זה באמת לא מקדש כי צריך קודם אמירה ואז נתינה, אז מובן החילוק אבל אם אין הבדל בין נתן קודם בין אמר קודם, זה בדיוק אותו דבר! ואם כן למה פה שתיקה מקדשת ופה לא?
