יוסף דהן
Well-known member
ישר כח לכותב בעילום שם ששלח ממה שהיה תחת ידו כדי שיתפרסמו הדברים בעלון של הגאו' הרב יגאל כהן שליט'א יבי''א בפינת הנהגות מרן. המקורות של הכותב הם מכמה ספרים כמו ארחות מרן מנהגי הרשל ועוד
נטילת ידיים (א)
- בקום מרן משנתו בבוקר, היה נוהג ללבוש את הבגדים קודם נטילת ידים שחרית.
- לאחר לבישת בגדיו, היה הולך מרן לבית הכסא, ולאחר מכן היה נוטל ידיו שחרית.
- מרן לא הקפיד ליטול ידיו סמוך למיטתו כלל, אלא היה הולך אל המטבח שהיה רחוק ממיטתו יותר מארבע אמות, ונוטל שם ידיו.
- בנטילת ידים שחרית, היה נוהג מרן כדעת הזוהר הקדוש ורבותינו המקובלים, דהיינו שהיה נוטל הכלי ביד ימינו, וממלאו במים, וכשהיה הכלי מלא היה מעבירו מיד ימינו ליד שמאלו. ושופך המים מידו השמאלית על ידו הימנית, ולאחר מכן היה נוטל את הכלי בידו הימנית ושופך על ידו השמאלית, וחוזר כסדר הזה לסירוגין, דהיינו פעם אחת על יד ימין ופעם אחת על יד שמאל, ועושה כסדר הזה שלש פעמים על כל יד.
- לאחר הנטילה היה שוטף מרן את שתי ידיו פעם נוספת תחת הברז בלא כלי.
- מרן היה נוטל ידיו שחרית עד הפרק, דהיינו מקום חיבור כף היד אל הזרוע, וביום הכיפורים ובתשעה באב היה נוטל עד סוף קשרי אצבעותיו.
- אף כשהיה מרן ער כל הלילה, היה נוטל ידיו שחרית בכלי שלש פעמים לסירוגין כמו בכל יום, ולא היה מברך "על נטילת ידים".
נטילת ידים (ב)
- כשהיה מרן הולך לישון אחר חצות לילה (כדרכו בכל יום), והיה ישן שינת קבע על מיטתו, היה נוטל ידיו בברכה.
- מרן לעתים היה ישן שינת קבע ביום, על מנת שיוכל ללמוד לאחר מכן שעות רבות בלילה. וכן היה מרן ישן שינת קבע ביום שבת קודש. וכשהיה מרן ישן לעיתים ביום שינת קבע, היה נוטל ידיו בקומו שלש פעמים לסירוגין בלי ברכת על נטילת ידים.
- כשהיה מרן חולץ נעליו בלא שיגע בהם בידיו, לא היה נוטל ידיו כלל.
- מרן היה מקפיד שלא ליטול ידיו בחדר שיש שם בית הכסא, אלא בכיור המים שבמטבח, ורק בשעת הדחק, כגון כשהיה נוסע לחוץ לארץ, והיה מתאכסן בבית מלון שלא היה בו כיור מים מחוץ לבית הכסא, היה נוטל ידיו שם, ולאחר מכן היה יוצא ומברך ומנגב ידיו.
- בנטילת ידים אחר צאתו מבית הכסא, מעולם לא היה נוטל ידיו מתוך כלי, אלא היה פותח את הברז ונוטל ידיו עד הפרק מהמים היוצאים.
- לאחר התספורת שעשה מרן לילדים שהגיעו לגיל שלש (חלאקה) לא נהג ליטול ידיו.
- מרן היה מחמיר ליטול ידיו שלוש פעמים לסירוגין. ובשיעור רביעית, כמו בנטילת ידים שחרית.
- בנטילת ידיו לאחר בית הכסא, מרן היה מברך ברכת אשר יצר לאלתר.
- בנוסח אשר יצר, היה מרן אומר "אי (בצירי) אפשר להתקיים".
ברכות השחר
- מרן היה אומר ברכות השחר וברכות התורה קודם שהיה מתעטף בציצית ומניח תפילין, וכדעת רבנו האר"י.
- מרן היה מקפיד להסמיך ברכת אלוקי נשמה לברכת אשר יצר.
- כשהיה מרן ער בחצות הלילה, לא היה מברך ברכות השחר אלא בבוקר.
- מרן נהג לברך ברכת הנותן ליעף כח בכל יום.
- מרן אמר בנוסח הברכה שעשה לי כל "צרכי" (בלשון יחיד). ולא שעשה לי כל "צרכיי".
- מרן היה מברך ברכת שעשה לי כל צרכי אף בתשעה באב וביום הכיפורים בשם ומלכות. ובמוצאי הצום היה חולץ את מנעלי הבד ולובש נעלי עור.
- מרן הקפיד לומר בכל יום את כל הקורבנות.
- כשהזכיר מרן את שם ה' בדרשותיו, אמר ה' או הקב"ה, ולא אמר "אדושם". והיה מרן אומר בשיעוריו, כי בגמרא מוזכר על אדם המכנה שם לחברו, שנקרא רשע. והיום בדורנו מכנים שם להקב"ה.
ברכות התורה
- פעם אחת אירע שמרן נסתפק אם חייב לברך ברכות התורה, ואמר לבנו הגאון ר' דוד יוסף שליט"א לברך בקול רם ולכוון להוציאו ידי חובה.
- כשהיה מרן קם משנתו השכם בבוקר לפני תפילת שחרית, ורצה לעיין בספר בלא שיוציא בשפתיו, אפילו למשך זמן מועט ביותר, היה מברך תחילה ברכות התורה, ומכיון שנחלקו הפוסקים אם המעיין בספר צריך לברך ברכות התורה, היה אומר מיד אחר ברכות התורה פסוקי "ברכת כהנים", ואחר כך היה מעיין בספר.
- כשהיה מרן רוצה לכתוב דברי תורה, אף על פי שלא היה מוציא בשפתיו, היה מברך תחילה ברכות התורה ואומר אחריהם פסוקי "ברכת כהנים", ואחר כך היה כותב דברי תורה.
- כשהיה מרן שומע ברכות התורה מאחר, היה עונה מאן על ברכת "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה".
- כשהיה מרן אומר ברכות התורה, היה אומר: "ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל", ובשיעוריו היה מעורר נגד סידורים שהשמיטו תיבות "וצאצאי עמך בית ישראל".
- כשהיה מרן ישן ביום שינת קבע, לא היה מברך ברכות התורה לאחר מכן.
- בכל פעם כשהיה מרן נשאר ער כל הלילה, היה מברך כל הברכות השחר וברכות התורה אחר שעלה עמוד השחר. מלבד ברכת על נטילת ידים, וכמנהג הספרדים שנהגו כן בחג השבועות ובהושענא רבה.
ציצית ועיטוף בטלית (א)
- הציצית אשר לבש מרן, היתה מצמר רחלים.
- טליתו של מרן היתה מצמר רחלים.
- טליתו של מרן היתה כולה לבנה בלי פסים שחורים.
- מניין הכריכות שהיו למרן בציציות בין של טלית גדול ובין של טלית קטן הם שבע, שמונה, אחת עשרה, שלוש עשרה. סך הכל שלושים ותשע כריכות כמניין ט"ל.
- מרן לא לבש כלל טלית שיש בה תכלת.
- מרן נהג לצאת ידי חובת כל הדעות והשיטות בעניין שיעור הציצית, והיתה גדולה מאוד כדי שיוכל לברך עליה לפי כל השיטות והפוסקים. ושיעורו הוא לפחות מאה ועשרים ס"מ אורך על ששים ס"מ רוחב.
- מרן הקפיד שתהא לו טלית נפרדת ומיועדת לשבת.
- לא היה מברך מרן כלל על הטלית קטן, והיה מכוין לפוטרו בברכת הטלית הגדולה.
- היה לובש את בגד הטלית קטן מתחת החולצה, ואף הציציות היו מכוסות מתחת בגדיו.
- מרן לא כיסה התפילין של ראש עם הטלית. ואף בשעת תפילת שמונה עשרה. ובשנותיו האחרונות הניח שיכסו ראשו בטלית. אך היה מקפיד שלא תכסה הטלית את בית התפילין, ויהיה בית התפילין של ראש גלוי ונראה לגמרי.
- מרן לא אמר לשם יחוד קודם עטיפת הטלית, ועיטור התפילין.
- מרן היה מוכיח לרבים שלא לעשות כאותם המתחסדים לתפוס את הטלית רק ביד ימין בשעת הברכה כדברי הכף החיים (סי' כב סק"ט) שכתב שצריך לעשות כדין כל הברכות שצריך לאחוז ביד ימין את הדבר שמברך עליו, והיה אומר שבטלית אין צריך לחשוש לזה אלא יתפוס את הטלית בשתי ידיים בשעת הברכה, וכן נהג בעצמו.
- מרן לא היה מפסיק בין הברכה לבין הנחת הטלית על ראשו כלל.
- מרן לא היה מנשק את הטלית אחר הברכה.
