הנהגות מרן זצ”ל אשר ראו עיני

[אושרי רביב]

בסוף ימיו לא הקפיד להניח הטלית על ראשו (וכובע לא היה לו בתפילה). כך ראיתי.
יתכן שמפני זקנותו היה קשה לו.

לא היה לו נוח. וכ"כ באורחות מרן.

 

[הצעיר ני"ו]

לא היה לו נוח. וכ"כ באורחות מרן.

ושו"ר שכן אמר אחיו הגר"י יוסף

 

[זעיר אנפין]

בשנותיו האחרונות של מרן זצ”ל, היה שליח הציבור בשבת הרב בוטא, ולקריאת התורה היה מגיע בנו הראשל”צ רבי דוד יוסף שליט”א (שלא היה מתפלל שם אלא הגיע במיוחד לקרוא בתורה).
לאחר סוים התפילה, שעה שהיה מרן זצ”ל יוצא לעלות לביתו, היו הקהל מתאספים סביבו בכעין שתי שורות ללוותו, והיו מפרידים בינו לבין העם בספסלים כדי שלא ידחקוהו, והיו מן הקהל צועקים לעברו ברכות למיניהם.
פעם שאלתי לרבי דוד יוסף מדוע באיזהו מקומן (איני זוכר היכן) קרא ”קודש קדשים” בקמץ קטן (דמוי חולם) ולא בקמץ רגיל כפי המנהג בשאר המקומות, וענני שכך קבלה בידו.

 

[אד יעלה]

אני הייתי כמה פעמים בבריתות בשבת (כשהיו מתפללים בביתו ממש לפני שנבנה בית הכנסת למטה) והיה נשאר עם הפראק, אני גם זוכר שהיה יושב על השולחן בשעת הסנדקאות.
פעם אחת אבי הבן רצה לקרוא לבן יורם, והרב אמר לו מה זה יורם? תקרא אברהם / יצחק / יעקב.
אני זוכר בבירור שהיושבים לצידו היו שומעים את קולו גם בתפילת שמונה עשרה, היה קורא מילה במילה.

שמעתי שאמר שבשבת אינו לובש גלימה כיון שאין צלמנים וביום חול יש צלמנים
ושאל אותו ח''א [אולי סיני] מה זה משנה
ואמר לו לא הבנת שיגדל ויראה את התמונה של החכם עם הגלימה יאמר לעצמו לא מתאים שאני יסור מהדרך
כי גבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו.