יש למישהו תשובה?
אגב זה אציע לחברים מש"כ שנה שעברה בס"ד
פסק מרן בש"ע ס' תריג, ג שאם הטיל מים ושפשף או עשה צרכיו וקנח מותר לרחוץ ידיו. ואם רוצה להתפלל, אפילו לא קנח נמי מותר ליטול עד סוף קשרי אצבעותיו. ודייקו האחרונים שאם לא רוצה להתפלל אף שהטיל מים אך לא שפשף לא יטול ידיו. אך כיון שיש חולקים ומחייבים לטול בשביל לברך אשר יצר לכן נכון לכתחילה לשפשף כדי להביא עצמו לידי חיוב. ע' במשנ"ב ס"ק ד וכה"ח, יב.
אמנם הכה"ח שם (ס"ק יב) הוסיף שכל הנידון זה הוא בנפנה על פני השדה וכד', אך בנכנס לבית כסא קבוע בלאו הכי צריך לטול ידיו משום רוח רעה השורה על הידים בבה"כ כש"כ בס' ד ס"ק סה. ע"ש.
ובתורת המועדים (ס' יג הערה ג) פקפק בהיתר זה למי שרק נכנס לביה"כ מבלי לעשות צרכיו, שיש ספק ספיקא להחמיר, שהרי יש אחרונים דס"ל שאין צריך לטול ידיו בנכנס לא נפנה, ויש פוסקים דס"ל שביה"כ בימינו אין נחשב לבית הכסא. ובהלכה ברורה (ח"א אוצרות יוסף ס"ס יב) כתב ששאל את מרן אביו זצוק"ל ואמר לו שטענה זו נכונה, מ"מ בשעת התפלה או סמוך לתפלה יש להורות שיטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו משום הכון. אבל שלא בשעת התפלה, יש להחמיר שלא יטול ידיו כלל, אלא א"כ עשה צרכיו ושפשף. ע"ש.
אך לענ"ד כוונת הכה"ח היא אחרת. שכיון שיש חולקים על הש"ע ומחייבים לטול ידיו בהטיל מים ולא שפשף כדי שיוכל לברך אשר יצר, וכיון שרוב האחרונים ס"ל שיש לטול ידיו היכא שרק נכנס לבית הכסא אף שלא עשה צרכיו, לכן במקרה שעשה צרכיו ולא שפשף או לא קנח יכול לטול ידים בבית כסא קבוע. ובלאו הכי גם מהוראת הרב עובדיה משמע כן. (ובזה הרווחנו מדוע בחזו"ע השמיט לגמרי מש"כ בש"ע, אלא כיון שדרכנו להפנות רק בבית כסא קבוע יש לטול ידיו גם אם לא שפשף).
