שאלה בנוגע לברכת חמין בהמשך לשאלה שנשאלה

[עוז.ש]

שאלה לרב ללוש שליט"א, וזו ההזדמנות להודות לרב, על התוכנית בקול תבונה ועל הפעילות פה באתר, שמחכימים אותנו כל פעם מחדש.

הרב ענה שחמין מעורבב ברכתו האחרונה היא 'על המחיה' אם חיטה היא שישית מן המרכיבים.

רצינו לשאול את הרב, אם מקור דין זה הוא מסימן רח סעיף ט' דבעינן שישית אז נראה שמר"ן דיבר שם רק על תערובת קמחים שמביאים לידי תערובת אחת כעוגה או אלפחורס, חטיף כריות כפי שבעבר העלנו והרב הסכים וכו', אך לא דובר שם על מאכלים שמתבשלים יחדיו אך כל אחד מפני עצמו כמו בחמין.
עד עתה חשבתי שבגופים נפרדים אפי' שאוכלם יחד צריך לאכול דווקא כזית ממין הדגן כדי לברך עליו, ולא סגי בכזית בכללי מן התערובת כדי לברך 'על המחיה', וכן ראיתי בהלכה ברורה סימן רח הלכה לג', ולא ראיתי דין שסותר את זה בילקוט יוסף.
אם אפשר את המקור לדין זה, נשמח שהרב יאיר את עניינו.

ואם אפשר עוד שאלה, הרב אמר שבעוגה וכדומה שיש פחות משישית מן הרכיבים קמח יש מחלוקת מה ברכתו האחרונה, ולכן לא יברך כלל. ההלכה ברורה סימן רח הלכה לב הביא את הדברים אך חתם שם 'ומכל מקום, אם אכל כזית ממינים אחרים שאינם דגן יברך בורא נפשות'.
האם בדבר זה חולק הה.ב על דברי הראשון לציון שליט"א?

תודה רבה

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה ותודה רבה.

לגבי שאלה א,
כבר נשאלתי בזה, ואציג כאן את השאלה והתשובה:

לכבוד הרב ללוש שליט"א
נהניתי להאזין לתשובותיך בהלכה בעניין סימן ר"ח.
אנו בדיוק אוחזים בסימן זה כעת בכולל ,,, ,,, כאן ב,,,
תשובותיך בהירות ומדוייקות ויהי רצון שיפוצו מעיינותיך חוצה
רק דבר אחד לא הבנתי
עניין ה"שישית" שצריך כדי לברך ברכה אחרונה על המחיה
הרי קי"ל שצריך לאכול כזית בכדי אכילת פרס ממיני הדגן כדי להתחייב בעל המחיה ומדוע צריך שהשיעור הכולל יהיה "שישית" מכלל הצ'ונט?
תודה
,,, ,,,
ראש כולל ,,, ,,,

וזו תשובתי:

ב"ה
שלום וברכה,
אמת נכון הדבר דבעינן שיאכל ממיני הדגן כזית בכדי אכילת פרס, וכפי שביארנו בפעם ראשונה שדיברנו בזה בתכנית,
וכנראה שדברי כבודו נסובו על דברינו בפעם השנית שלא ביארנו דיו וסמכנו על הראשונות, ולכן מצד גדרי ההלכה ההערה נכונה,

אולם למעשה נראה שאין כמעט נפקא מינה בזה וההוראה אחת היא,
דמאחר שאינו יודע לעקוב אחר אכילתו האם אוכל כזית מן החיטה בכדי אכילת פרס, לפי שהכל מעורב,
הלכך כאשר יש שיעור שישית, שהוא יחסיות של כזית בתוך פרס, אנו אומרים שכאשר אכל שיעור של פרס, נמצא שאכל בתוכו כזית בכדי אכילת פרס.
ורק אם יאכל פחות משיעור של פרס, דהיינו פחות מ-160 גרם מהחמין, דבר שאינו מצוי, בזה לא יברך כי אם בורא נפשות.

בברכה רבה
ידידו מוקירו שמעון ללוש ס"ט
________________
ולגבי שאלה ב,
בילקוט יוסף ח"ג (סי' רח הלכה טז) כתב וז"ל:
אם עירב בקמח הרבה דבש בשיעור יותר מהקמח, עם מינים אחרים, אם יש בתערובת כזית דגן בכדי אכילת פרס, וגם אכל כשיעור כדי אכילת פרס, ואוכל כל כך מן התערובת עד שמשער בעצמו שבודאי אוכל כזית דגן, מברך "בורא מיני מזונות" ומעין שלש. אבל אם לא היה בתערובת כזית דגן בכדי אכילת פרס, אינו מברך ברכה אחרונה כלל, דספק ברכות להקל. ע"כ.
ומקורו טהור מדברי מרן אביו רבנו הגדול זיע"א, כמבואר בהערה שם וז"ל:
ובכף החיים (סימן רח סק"ט) כתב, דמה שאמרו שאם עירב בקמח דבש הרבה וכו' שמברך בורא מיני מזונות, היינו כגון שיש כזית דגן בכדי אכילת פרס, וגם אכל פרס כדי שיהיה במה שאכל כזית דגן, ואם לאו לא יברך כי אם בורא נפשות רבות. ע"ש. ומרן אאמו"ר שליט"א העיר על דבריו, דזה אינו, כיון שבורא נפשות רבות אינה פוטרת ברכה מעין שלש לדעת רוב הפוסקים, ובכהאי גוונא דעת הרבה פוסקים שאפילו אכל רק כזית בתוך אכילת פרס, צ"ל מעין שלש. ועיין בזבחי צדק (סימן קיב סק"כ). ובכף החיים (סימן קסח אות קכב). ואם כן הדרינן לכללא דספק ברכות להקל, ולא יברך כלל כמו שכתב בזבחי צדק שם. (סוף סק"כ). ע"ש. עכ"ל.

ומעתה, אף שלענין שיעור הדגן שבעוגה הדר הוא לכל חסידיו בחזון עובדיה, והורה לברך על המחיה אף באכילת כזית בלבד מכל התערובת שיש בה שישית דגן, ולא צריך לאכול כזית מן הדגן ממש, אולם דון מינה ואוקי באתרין, שאם יש פחות משישית דגן בתערובת, שלדעת פוסקים רבים וגדולים יש לברך על המחיה כאשר אוכל מהתערובת כזית, אולם כנגדם פוסקים רבים וגדולים סוברים שאין לברך על כזית ממנה אלא נפשות, נמצא שלשיטת הכף החיים הנ"ל עליהם לברך ברכת נפשות לכל הפחות, ואילו לדעת מרן רבנו הגדול יע"א, יש להשיב בזה כלשונו: זה אינו, כיון שבורא נפשות רבות אינה פוטרת ברכה מעין שלש לדעת רוב הפוסקים, ובכהאי גוונא דעת הרבה פוסקים שאפילו אכל רק כזית [מתערובת זו], צ"ל מעין שלש, ואם כן הדרינן לכללא דספק ברכות להקל, ולא יברך כלל כמו שכתב בזבחי צדק שם. (סוף סק"כ). ע"ש. ע"כ.

בברכה רבה