"יזהר שלא יאחוז באמה וישתין, אם לא מעטרה ולמטה"
ברש"י על הרי"ף שבת לט, ב: "עטרה היא שפה גבוה המקפת את הגיד והולכת ומשפעת לכאן ולכאן ושפוע של צד הקרקע [קרוי למעלה], וי"מ למטה ועל צד הגוף קרוי למעלה".
כאיזה פירוש נפסק להלכה?
מה שהותר לאחוז באמה ולמטה כשמשתין הוא לצד הארץ ולא לצד הגוף וכ"פ המגן גיבורים ובעטרת צבי (שם), (וטעמא דמסתבר הוא שלצד הארץ אינו מרגיש חמימות, משא"כ לצד הגוף).
