שלום וברכה
בענין השאלה הדחופה מילה דחויה כשקבעו המילה ליום חמישי ידידי הרה"ג שמעון ללוש שלח למרן הראש"ל שליט"א והעביר לי כעת, שמרן הראש"ל שליט"א השיב שיש להתיר ע"י מוהל אשכנזי, ובשעת הצורך יש להתיר גם ע" מוהל ספרדי.
וז"ל מרן שליט"א: כתבתי פעם תשובה להתיר על ידי מוהל אשכנזי.
ועוד כתב אם כבר קבעו ברית ודאי אין חשש וכפי שכתב המהרש"ם בדעת תורה סי' לה שבמקום הפסד מרובה הולכים על פי עיקר הדין, עיי"ש ראיותיו. אולם גם לכתחילה כתב בשואל ונשאל ח"ב סי' מו שבשעת הצורך יש להתיר גם למוהל ספרדי למול ביום ה'. והוראת הגרז"נ גולדברג שליט"א שלמוהל אשכנזי הדבר מותר גם לכתחילה כפי שהביא בשמו בספר בגדי קודש עמ' רלא.
ד) ולמעשה יש הרבה פוסקים לכאן ולכאן, אלו מיימינים ואלו משמאילים, כאשר יראה הרואה בספרים שצייננו. והמקובל בזמנים אלו אצל הספרדים (בפרט בירושלם) שלא לימול בחמישי וששי כפ"ד החיד"א (וכן פסק בכף החיים או"ח סימן של"א ס"ק ל"א) ואצל האשכנזים לית מאן דחש לה (וכן פסק המשנ"ב שם ס"ק ל"ג, וסיים שאין מחמיצין את המצוה) אעפ"י שיש מרבני ספרד הסוב' לימול, ויש מרבני אשכנז הסוב' שלא לימול, כאשר יראה המעיין בספרים המצויינים לעיל, וע"ע בס' נתיבי עם דף קע"א. ומנהגינו בקהילות תימן כמו האשכנזים שמלים אפילו בחמישי וששי, כאשר יעידון יגידון מוהלים מומחים ורבנים בקיאים, וכאשר העיד לי גם מר אביך הרב משה נר"ו שכן מנהגו מזה עשרות בשנים עוד מתימן, ושכן היה מנהג אביו מהר"י יצחק הלוי זצ"ל שהיה המוהל המפורסם דפקיע שמיה בק"ק צנעא הבירה, ראב"ד ומאריה דאתרא ורב כולל לכל גלילות תימן בדור שלפנינו, ושכ"ה מנהג שאר המוהלים שם, וכן שמעתי משאר אינשי:
והדבר מפורש בספר שתילי זיתים למהרד"ם מרבני אתרין לפני כמאתיים שנה שהעתיק דברי המג"א להלכה פסוקה, וזה לשונו (ס"ק ט"ו) תינוק שהיה חולה ונתרפא, מותר לימולו בחמישי אעפ"י ששלישי שלו חל בשבת, כיוון שאין רוחצין בזמן הזה, ליכא למיחש שיחללו עליו שבת ע"כ. ולא הזכיר דעת החולקים שהביא המג"א כלל. ואמנם נודע לי שמנהג עיר רדאע היה שלא לימול ביום חמישי (אבל ביום ששי היו מלים), ברם כבר ידענו שכמה ממנהגי עיר זו לוקחו מקרוב ממנהגי הספרדים (כיו"ב תמצאו להלן סימן קע"ד), כי היא רוכלת מסחר עם עיר עד"ן אשר בקצה ארץ תימן, וע"י השיירות המצויות ביניהם הורגלו במנהגים המובאים מן החוץ. וכל היודע ומבין בשרשי מנהגי תימן ויסודותיהם, מכיר במנהגים האמיתיים של תימן אשר עיקרם ורובם אינם בנויים אלא על שרשי הדין בגמ' ובגאונים וקדמוני קדמונים, מדרשי חז"ל והזוהר, ורמב"ם או גם שלחן ערוך, והם לא הזכירו מניעת מילה שלא בזמנה אלא בשבת ויו"ט, אין עוד מלבדם. ודין זה של הרשב"ץ הרי לא עלה אפילו על הש"ע הקבוע להוראה אעפ"י שהזכירו בב"י. ומהרי"ץ נקיט ואזיל בדוכתי טובא מתשובותיו שדין שנזכר בב"י ולא הביאו בש"ע מכלל דלא סבירא ליה, ועמ"ש לעיל סוד"ה ואין לטעון, בשם השולחן גבוה. וע"ע יביע אומר ח"ה יו"ד סי' כ"ג אות ה', אלא שהם ראו באיזה מספרי האחרונים או שמעו, והוטב בעיניהם. ועיין כנה"ג או"ח סי' של"א, במקומות הללו לא היו מקפידין בזה, והתבוננתי שבא להם מחוסר ידיעת תשובת הרשב"ץ, ולכן הנהגתי מיום בואי פה כדברי הרשב"ץ ע"ש, והבן. ותו לא מידי:
ה) והחיד"א בברכי יוסף (יו"ד סי' רס"ב סק"ב) כתב, יש מקום לדברי המג"א דכיוון דהאידנא אין רוחצין וליכא חילול שבת, שרי. אבל נראה דהדין (של הרשב"ץ) דין אמת, דנהי דהאידנא אין רוחצין, מ"מ כיוון דיום שלישי הוא בשבת והוא בסכנה שמא יבואו לחלל שבת, והו"ל כמי שעושה מקמי שבתא דבר שיבוא לחילול שבת, אין מלין בחמישי שמא יצטרך לחלל שבת באיזה דבר וכו'. והוא הדין שאין לימולו ביום הששי, למאן דאמר דכל הג' ימים הוא בסכנה, ונקיטינן להחמיר וכו' יעו"ש. ומבואר שמחמיר יותר מהב"י בשם הרשב"ץ, שהוא לא אמר אלא שלא לימול בחמישי דווקא,. ועל זה בעיקר נסמכים הספרדים בזמנים אלו שלא לימול בחמישי וששי, וכמבואר בכף החיים ורב פעלים ויביע אומר הנז"ל, כי ידוע שהם נמשכים אחרי הוראות החיד"א ברוב העניינים. מ"מ תמהני על רבני הספרדים בזמנינו אנו שתופסים כן, אחרי ששפתי החיד"א ברור מללו שכל טעמו דהאידנא אכתי איכא חשש חילול שבת חוץ מרחיצה, דהא תינח בזמנו, או אפילו בדורות שאחריו עד זמן הרב פעלים וכף החיים. אבל בדורינו אנו אין שום חשש כלל מפני רוב חמרי הרפואה עם הנקיות שנתרבו ונתפשטו האידנא לאין ערוך. צא ושמע מפי כל הרבנים והמוהלים, הנשמע כזאת או הנראה כאלה מי שהוזקק לחלל שבת עבור תינוק הנימול, כמו בדורות שעברו.וז"ל הרמב"ם בפי' המשנה פי"ט דשבת, היום השלישי קשה לנימול, כי הליחות ניגרות ויורדות ומתהווה מהם חבורה וירבו המכאובות, ומפני זה התירו לרחצו במים חמים בשבת לפי שהוא סכנת נפשות וכו' ע"ש. וזה בזמנים הללו בבל ייראה ובל ימצא. א"כ פשוט הדבר שגם החיד"א מודה האידנא, כשם שמוכח מדבריו שהיה מודה להמג"א דהאידנא נשתנה הדין מצד דאין רוחצין לולא מצד שאר סכנות, ועכשיו שאין שום סכנה תו לית לן בה. ואפילו לשיטת הט"ז דאתא עלה מצד צער התינוק, הרי ג"כ בזמנינו אין מצוי צער ביום שני, וביום השלישי כבר הוא בריא מכל וכל. וכבר ביארנו בס"ד לעיל אות ג', הטעם דאין עניינים הללו בגדרי תקנות חז"ל העומדות לעד לעולם. ואף שיש קצת מוהלים שאינם מומחים או שהזקינו ותש כוחם ועי"ז נגרם לתינוק צער גם בזמנינו, מ"מ הלא החיד"א דחה שיטת הט"ז, אעפ"י שלא כתב לדחות עיקר דבריו רק שאין זה טעמו של הרשב"ץ וא"כ אולי יש לו קיום עכ"פ מצד עצמו, מ"מ ניכר מבין ריסי עיניו דלא שמיעא ליה כלומר לא סבירא ליה, ובפרט מדבריו ביו"ד סימן רס"ב בנימוק שהדין דין אמת ובטעם שאין לימולו גם ביום ששי מוכח להמעיין דתופס רק טעם הרשב"ץ. ואנן בדידן כבר הוכחנו בעניותינו לעיל אות ב' דטעם הט"ז אינו מובן ויש לו סתירה. ואגב יש להעיר עוד דמ"ש הט"ז דביום שני איכא צער טפי מיום שלישי, אינו מוסכם, כי זהו דעת הרשב"א והרמב"ן כמו שציין הוא עצמו שם, אבל דעת הרי"ף והרמב"ם דדווקא יום שלישי, כמבואר בב"י יו"ד סי' רס"ו. ועיין עוד כנה"ג או"ח סי' של"א, ובתו"ש פרשת וישלח על פסוק ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים הובאו דעות עוד רבוותא בזה לכאן ולכאן:
לכן לדעתי יש להקל בכך מהני טעמי עכ"ל.
עוד שלח לי הרב יובל קורסיא שכ"כ בילקוט יוסף החדש על ר"ה עמוד רצג בהערה ע"ש. ואפריון נמטייה.
בברכה רבה
