ב"ה
שלום וברכה,
בש"ע ובילקו"י סימן צד מבואר שהעיקר הקובע הוא שהתפילה צריכה להיות לכיון ירושלים ובית המקדש, ואין שום דין ושום מקור בש"ס בראשונים בש"ע ובילקוט יוסף שצריך להתפלל כנגד ארון הקודש, אלא מבואר בדבריהם להדיא שצריך להתפלל לכיון ירושלים ובית המקדש, בין בביתו ובין בבית הכנסת. ואדרבא מלשון מרן הש"ע (בסי' קנ ס"ה) מבואר שהטעם שיש לקבוע את ארון הקודש בכותל המזרח, שהוא לכיון ירושלים, הוא מפני שמתפללים לאותו כיון, וכמו שהביא שם המשנה ברורה (ס"ק יא) בשם הרמב"ם, ובשביל שכך יאה שיתפללו לכיון ארון הקודש, לכן קובעים אותו בכותל שלכיוונו הציבור צריכים להתפלל בלאו הכי, וכך יצא שמתפללים לכיוונו.
וכן פסק הגאון משנה ברורה (בסי' צד סק"ט) במפורש, עפ"ד הכנסת הגדולה והפרי מגדים, שאם הארון קודש בכותל אחר, יש להתפלל לכיון ירושלים ולא לכיון ארון הקודש, ושמחמת כן אין לקבוע ארון הקודש בכותל האחורי, כדי שהציבור לא יפנו לו את אחוריהם.
וכן העלה בשו"ת שבט הלוי ח"י (סי' כ), ודלא כמו שנסתפק בזה הגאון משנה ברורה עצמו בבאור הלכה (סי' קנ ס"ה ד"ה שהוא), אלא העיקר כדבריו בסימן צד הנ"ל. וכן הביא להלכה הרב כף החיים (סי' צד ס"ק ח) בשם רבים מגדולי האחרונים, הלו הם הרש"ח הלוי, הכנסת הגדולה, עולת תמיד, מגן אברהם, אליה רבה, סולת בלולה, רבנו זלמן, ושלמי ציבור. ולא עלה על דעת אחד מהם אחרת. ובודאי לא שבקינן מאי דפשיטא להו לכל הפוסקים הנזכרים וביניהם הגאון משנ"ב בעצמו בסי' צד, בשביל מאי דמספקא ליה לפי שעה בסי' קנ, וכמו שכתב בזה הגאון שבט הלוי. ופשוט.
ולכן בודאי שהעיקר להלכה ולמעשה כדעת כל האחרונים שפשוט להם שבאופן כזה צריך להתפלל לכיון ירושלים והמקדש, אף שארון הקודש קבוע בכותל אחר.
בברכה רבה
