נעימות בימינך
Member
שאלת היחס לצה"ל באספקלריה תורנית ובמשנת גדולי ישראל
בעת הזו, שיושבי הארץ נתונים תחת התקפות האויב, וקול רעמי המלחמה מרעיד את הלבבות, ישנה מבוכה בין רבים, מה היא השקפת התורה בשאלת הכרת הטוב לצה"ל, ואיך ראוי להתייחס מבחינה תורנית אמונית לפעולות הצבא?
הענין מתחלק לשניים, א', מה באמת מגן עלינו? ב', מה צריך להיות היחס שלנו לחיילי צה"ל?
ראשית צריך להדגיש שבודאי שאנו מתפללים על כל עם ישראל שיינצלו, בין חרדים ובין אלו שלא זכו לשמור תורה ומצוות, ובכללם החיילים שנמצאים בסכנה יתירה.
אבל המחשבה שכאילו צה"ל הוא זה שמגן עלינו, היא טעות מוחלטת, לא רק מבחינה תורנית כמו שיוסבר בהמשך, אלא גם מבחינה מציאותית פרקטית, שהרי ראינו מה קרה ברגע אחד שהחמאס החליט להשתולל ולהחדיר בבת אחת אלפי מחבלים שנכנסו על מנת למות, הצבא קרס לגמרי, ובמשך שעות ארוכות הם טבחו והשתוללו ללא מפריע, ובאם ח"ו יחליטו מאות אלפי מחבלים מחוץ למדינה ומתוכה, לעלות בבת אחת ולפגוע על מנת למות, הרי אין שום דבר שיכול לעצור אותם, ואלו דברים פשוטים שידועים לכל בר דעת כבר 70 שנה, שעל פי טבע אין שום היתכנות לקיום המדינה בין מאות מליוני ערבים ימ"ש שאם רק יחליטו לעלות עלינו אז כולנו אבודים לגמרי ה"י.
וכך אמר ראש הישיבה הגאון ר' משה הלל הירש שליט"א בשיחה לבחורים, שבשמחת תורה ראינו מה קורה כשהקב"ה לא עושה איתנו את כל הניסים שהוא עושה כבר שבעים וחמש שנה מאז קום המדינה, כי כל מי שמסתכל בעין פקוחה יודע שאין לנו כאן שום קיום בדרך הטבע רק בדרך נס, וזה בגדר על ניסיך שבכל יום עימנו.
ומבחינה תורנית, אין ספק שהדבר היחיד (!!!) ששומר על עם ישראל זה לימוד התורה, וזה מפורש בפסוקים ובחז"ל אין ספור פעמים, ובמשך ארבעים יום לפני שמחת תורה אמרנו את זה פעמיים בכל יום "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח אחת שאלתי וגו' שבתי בבית השם".
חז"ל מספרים שרבי אמי ורבי אסי הזדמנו ליישוב אחד וביקשו להפגש עם שומרי העיר, אך כאשר הראו להם את השומרים שהיו אנשים קלי דעת אמרו: אלו שומרי העיר? אלו מחריבי העיר!! אנחנו ביקשנו שתראו לנו את לומדי ומלמדי התורה שבעיר, שהם שומרי העיר האמיתיים! והיחידים! ועל השומרים האחרים נאמר "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר".
עוד מספרים חז"ל, שהתכנסו כל מלכי אומות העולם אצל גדולי הפילוסופים ושאלו אותם איך נוכל לנצח את עם ישראל, וענו להם: לכו לבדוק את תלמודי התורה שלהם, אם יש שם תינוקות של בית רבן שקוראים בחומש אין לכם שום סיכוי מולם, כי כאשר "הקול קול יעקב", אין "הידים ידי עשיו", ואם אין תינוקות של בית רבן ח"ו אז יש "הידים ידי עשיו".
ובכך פירשו חז"ל את הפסוק "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים", שכך אמר דוד המלך: מי גרם לרגליו של יואב שר הצבא לעמוד ולנצח במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה!
חז"ל מספרים לנו עוד, שאדריאנוס הקיסר אמר לרבי יהושע: "גדולה היא הכבשה שהיא בין שבעים זאבים", ענה לו רבי יהושע: "גדול הוא הרועה ששומר על הכבשה בין הזאבים". דהיינו, שכאשר רואים את עם ישראל הדומה לכבשה, מתקיים אלפי שנים, בין שבעים אומות העולם הדומים לחיות טרף, סבורים הגויים, שכנראה היהודים הם גיבורים וכולם מפחדים מהם, וכך סבר אדריאנוס הקיסר, אך רבי יהושע השיב לו: לא ולא! אין זה מכח גבורת היהודים, אלא אך ורק מכחו של הקב"ה שהוא שומר ישראל, כמו שאמרנו ביום כיפור: "אנו צאנך ואתה רועינו".
זאת אומרת שכל יהודי שמאמין בי"ג עיקרי האמונה ויודע "שהבורא יתברך שמו הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים", ומאמין במה שכתוב בתורה ובחז"ל שהדבר היחיד ששומר על עם ישראל זהו לימוד התורה, אין לו שום ביטחון בצבא או בנשק או בכל דבר טבעי, כי באמת באופן טבעי אין לנו שום אפשרות להתקיים בין הערבים ימ"ש, וכל קיומינו כאן הוא אך ורק ורק ואך בזכות לימוד התורה, ולא שום דבר אחר!!!
כעת נדבר על היחס שלנו לצה"ל עצמו.
כבר הבאנו מחז"ל, שכאשר ראו את שומרי העיר שהם קלי דעת, התבטאו עליהם בחריפות שהם "מחריבי העיר"!! והסיבה היא פשוטה, שמאחר שאנו זקוקים לשמירה עליונה ואין לנו סיכוי להנצל בדרך הטבע, הרי שומרים אלו רק מסכנים אותנו בהתנהגותם, שגורמת לנו לאבד את הזכות שלנו לשמירה רוחנית מעל הטבע, והם אלו שגורמים לחורבן ולצרות מהאויבים.
אם כן, נתבונן בעין פקוחה על המצב שלנו, האם צה"ל שומר עלינו או ח"ו להיפך?
כולנו מכירים את פרשת המלחמה בחומש דברים שם נאמר: "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך, להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", דהיינו, יש תנאי אחד שחייב להתקיים כדי שהקב"ה יציל את החיילים ויתן להם לנצח את האויבים, והתנאי הוא: "והיה מחניך קדוש"! זה הוא הדבר החשוב ביותר בשעת מלחמה, כי כאשר הקב"ה רואה במחנה המלחמה, חוסר קדושה וצניעות, הוא לא נמצא איתם! וזה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לנו, כי כאשר אין את השגחת ה' אין שום סיכוי בעולם לנצח במלחמה!
אם כן מפורש בתורה, שצבא שלא שומר על קדושה וצניעות, הוא צבא שמסכן אותנו וגורם לנו לאבידות קשות, וחז"ל קוראים להם: "מחריבי העיר"!! וכבר אמר הרב מבריסק זצ"ל לאחר אחת המלחמות, שכל ההצלחות שהיו להם, הם בזכותינו, וכל האבידות שהיו, הם בחובתם!
עוד נקודה חשובה ביותר. יש עוד דבר אחד שמסלק את ההשגחה האלוקית מאיתנו, וזה כאשר אנחנו מאמינים ב"כוחי ועוצם ידי", כמו שכתוב "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו", כל דיבורי הרהב והגאווה של בכירי הצבא והממשלה, כביכול אנחנו נראה להם כמה אנחנו חזקים וכו', הם כפירה גמורה באמונה שלנו שאנו אומרים כל יום בתפילה: "כי הוא לבדו פועל גבורות.. בעל מלחמות", והרי הפסוק אומר: "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", אבל אם לא מזכירים בשם ה', רק סומכים על "כוחותינו" ומדברים דיבורי רהב וגאווה, הקב"ה מסיר את השגחתו, וברגע אחד כל הצבא מתפרק כמגדל קלפים בחוסר אונים מוחלט.
וכאן צריך לסייג ולהדגיש, שאמנם נכון שהם מסכנים אותנו בהתנהגות שלהם, אבל הם מצידם כן מתכוונים להגן על עם ישראל, ומוסרים את נפשם על כך, ואנחנו בהחלט מעריכים את זה כזכות גדולה עבורם, ומתפללים לשלומם בתוך כל עם ישראל, וגם מתפללים שיחזרו בתשובה שזו הטובה האמיתית שלהם, אבל אסור בשום אופן שנתבלבל! הם לא מגינים עלינו באמת! אדרבה, הם מסכנים אותנו מאוד מאוד, וככל שהם מצליחים לסכל את האוייב ולפגוע בהם, הרי מצד שני הם אלו שגורמים במעשיהם שהאויב ממשיך להתקיים ולהצר לנו כל העת, ומה שהם מצליחים אין זה בזכותם אלא בזכות התורה שאנחנו לומדים, שהיא ורק היא, זו שמגינה עליהם!
זו הסיבה שגדולי ישראל בעבר ובהווה התנגדו ומתנגדים בכל תוקף לאלו המנסים לייצר זיקה בינינו לבין חיילי צה"ל, ולהכניס בתוך ליבנו רגשי הערצה למסירות הנפש שלהם, כי זה נובע מהשקפה מוטעית כאילו חיילי צה"ל הם אלו שמגינים עלינו, וזו טעות קריטית ופגיעה בעיקרי האמונה שהקב"ה הוא השומר עלינו והתורה היא המגינה עלינו, אנחנו חיים בזכות עצמינו ולא בזכותם, ואדרבה, הם קיימים בזכותינו ובזכות הילדים שלנו שלומדים תורה בטהרה, ואסור שיהיה לנו איזה רגש נחיתות כאילו יש להם זכות עלינו.
סיכום הדברים:
1. אין לנו שום דרך טבעית להתקיים כאן, לולי ההשגחה העליונה והניסים התמידיים, וההגנה היחידה שיש לנו היא אך ורק לימוד התורה הקדושה, ולא שום דבר אחר.
2. הסכנה הגדולה ביותר היא מאלו שמתנהגים בחוסר קדושה וגורמים לסילוק השכינה, וגם מאלו שסומכים על כחי ועוצם ידי, וגורמים בכך להפסקת ההשגחה הניסית עלינו.
3. חיילי צה"ל אינם אלו ששומרים ומגינים עלינו באמת, ואדרבה, חוסר הקדושה וההנהגה הכפרנית מסכנים אותנו, אבל יש להם זכות בעצם הכוונה שלהם להגן על עם ישראל, ואנחנו במקביל מתפללים לשלומם בתוך כל עם ישראל, וגם מתפללים עליהם שיחזרו בתשובה ויזכו לחיי עוה"ב.
אלו הדברים כפי שקיבלנו מרבותינו גדולי ישראל זצ"ל ושליט"א.
שאלה:
משתמע מהנכתב שאין לנו הכרת הטוב לצה"ל, והרי בפועל הם עושים השתדלות ומסכנים נפשם עבורינו?
תשובה:
אכן ראוי להחזיק טובה לחיילים עצמם, על כך שהם פועלים בדרכי ההשתדלות למען העם היושב בציון, והרי אמרו חז"ל: הפותח פתח לחבירו, נפשו הוא חייב לו, ק"ו מי שמוסר נפשו עבור חבירו, ואפילו אינו לש"ש.
אלא שכפי שהובהר בכותרת המאמר, הובעה בו השקפת התורה על צה"ל כגוף כללי, ולא על החיילים בתור אנשים פרטיים, הכרת הטוב לגוף זה אין לה מקום בשום אופן, שהרי כל כולו מנוגד לתורה ולאמונה ולקדושה, וגורם בהתנהלותו חילול כבוד שמים מחפיר.
לנו יראי השם, ישנה סלידה עמוקה ושאט נפש, כלפי אותו גוף שכל מציאותו זועקת טומאה וכפירה, ואין לנו אפשרות להתייחס אליו בכבוד והכרת הטוב, זה לא סותר שבתור אדם פרטי אנו בודאי מכירים טובה לכל חייל שמסר נפשו להגן ולהציל יהודים, וזכותו גדולה במאוד, ותפילתנו שזכות זו תעמוד לו לעורר בקרבו הרהורי תשובה שלמה.
שאלה:
האם אין צורך לאחוז בנשק למול המפגעים, ומספיק רק להתפלל וללמוד תורה?
תשובה:
בודאי ששומה על האוחז בנשק להגן כפי אפשרותו, שהרי אין סומכים על הנס, המאמר הבהיר את ההשקפה האמיתית על מצבינו, שצה"ל ומפקדיו עם הממשלה שמעליו, אינם אלו שמביאים ביטחון ליושבי הארץ, וסוד קיומינו כאן בין שונאינו ימ"ש אינו בזכות צה"ל, אלא בזכות תשב"ר ובזכות התורה ש"מגנא ומצלא", זו האמת ואין בלתה, רבו המקורות לכך, ומן הידועים שבהם מה שכתוב: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר השם", ו"שקר הסוס לתשועה".
נכון שבמצב הנתון בו מנסים כל העת לפגוע בנו רח"ל, אנו זקוקים להשתדלות מעשית, וכיום צה"ל הוא זה שפועל בכך, אך זה אינו תלוי בנו, ואילו זכינו והיה כל העם חרד לדבר ה', היינו פועלים על פי תורה, וזוכים לסייעתא דשמיא עשרת מונים, וגם האויב היה משלים עימנו, ככתוב "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלימו אתו".
בפגישתו המפורסמת של ראש הממשלה הראשון ב.ג. עם מרן החזון איש זצ"ל שאלו הלה: לו היית אתה ראש הממשלה, האם היית מחמש את צבאינו בנשק חדיש, או נותן ביד החיילים כולם גמרות?
ענה לו החזו"א במשל: מעשה באיכר שנסע בחורף והרגיש שאיבריו קופאים מקור, מיהר לקפוץ מעגלתו ולשפשף את ידיו בשלג עד שנתחמם, אחר כך שמח ואמר: "מה טוב שיש חורף שאם לא כן מהיכן הייתי לוקח שלג להפיג צינתי?" (פאר הדור ח"ה עמ' סא'), והנמשל מובן, שאכן במצב הנתון אין מנוס מלהחזיק בנשק, אך המדינה והתנהלותה הפוקרת הם אלו שהביאו עלינו את המצב הזה, ואין להם להלין אלא על עצמם.
שאלה:
רוב החיילים הם תינוקות שנשבו והם שוגגים או אנוסים, ומדוע נכתב שהם מסכנים אותנו במעשיהם?
תשובה:
אכן רוב החיילים אינם ראויים לעונש במובן של שכר ועונש, אך כאן זה לא הנושא, המציאות הרוחנית אינה יכולה לסבול טומאה של ערוה ושל כפירה, ובמקום שיש טומאה כזו יש סילוק שכינה ר"ל, והתוצאה היא: התגברות מידת הדין בעולם, הסתר פנים, צרות וייסורים, והצלחה של האויב ימ"ש, ההגנה היחידה שיש מפני זה, היא ע"י ריבוי קדושה בעולם, בעיקר בכח התורה שקדושתה מעל כל המצוות, שזה מביא את מידת הרחמים, ומכח זה קורים ניסים וישועות בהשגחה פרטית מופלאה.
שאלה:
מדוע לומר שהעבירות שלהם מסכנות אותנו, וכי לנו אין חטאים, אדרבה, עלינו יש יותר תביעה?
תשובה:
בודאי שעלינו לעשות תשובה ולפשפש במעשינו, ועל כל אחד לומר "בשלי הסער הגדול הזה", אולם השאלה שנשאלה היא מה מקומו של צה"ל בהגנה על עם ישראל, והתשובה ניתנת באספקלריה של תורה, ומבחינה רוחנית אין דבר המביא סכנה יותר מפריצות וכפירה, וכפי שכתב רש"י בפר' נח: "כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים", דברי רש"י נאמרו כנבואה על דורינו דור המבול שפרוץ בזנות וע"ז של כפירה, ומאחר וכך הם פני הדברים לאמיתם, עלינו להכיר בחומרתם, ולהיות דבקים בהשקפת התורה שהיא מקור החיים.
אירוע בסדר גודל ואופי נורא כמו זה שאירע, אינו עונש מקומי על ציבור מסויים, אלא מעיד על חרון אף וזעם אלוקי שהלך וגדל עד שגברה מידת הדין וקרה הגרוע מכל, היתה כאן כעין "שואה", וכשם שהשואה הגיעה אחרי פריקת עול של דור שלם, כך צריכה להיות הפרשנות שלנו לאירוע זה, להבין שעם ישראל הגיע לשפל ושאול תחתית, "דיבר אדוני הארץ איתנו קשות", נכון שאסור לקטרג בשעה זו, אך לצורך העמדת הדת שומה עלינו להבהיר לעצמינו, שיש דין ויש דיין, והארץ הקדושה אינה סובלת טומאה, וזה מה שיביא אותנו להתרחק מהחטא, ולזכות למידת הרחמים.
בימים האחרונים, הגיע מפקד בצה"ל אל מרן הגאון ר' דוב לנדו שליט"א, ובפיו בקשה, לצוות על הבחורים להשתתף בהלוויות החיילים שנרצחו הי"ד, ולהטות שכם בסיוע מעשי לצורכי המלחמה שבפתח.
הרב ביקש להביא לפניו חומש ויקרא, פתח בפרק י"ח פסוק כ"ח והקריא לו את הכתוב: "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה", ואמר לאותו מפקד: מה הפירוש לטמא את הארץ אתה ודאי יודע, כעת הארץ התחילה להקיא! ומה היא התרופה להקאה של הארץ אתה יודע? התרופה היא להרבות תורה בישראל! ולא להמעיט תורה כפי שאתה מבקש!
שאלה:
למה יש לנו יחס חיובי למערכת הבריאות, על אף שהרופאים אינם מאמינים, ומייחסים את ההצלחה לחוכמתם וכישוריהם, מה ההבדל בין מערכת הבריאות לצה"ל?
תשובה:
יש חילוק מהותי בין צה"ל לשאר גופי הבריאות. התורה מצווה עלינו להשתדל בדרכי הרפואה, לצד התפילה והאמונה ברופא כל בשר, לפיכך, עצם קיומם של גופי בריאות, הוא מחוייב על פי ההלכה, ובאופן עקרוני אין סתירה הלכתית בין התנהלות הרופאים בעסק הרפואה לבין רצון התורה, שהרי ניתנה רשות לרופא לרפאות, ולכן יש לנו הערכה ומחוייבות לגופי הבריאות, שעושים מלאכת קודש, על אף שלצערינו אין שם שמים שגור על פיהם.
שונה הדבר בנוגע לצה"ל, כי כאשר ישנה סכנה של שנאת העמים לישראל, הרי התורה מלמדת אותנו כיצד להשתדל אל מול הסכנה ולהגן על עצמינו, וזאת בתנאים הבאים: א, להחזיק צבא יראי חטא. ב', לצאת למלחמה בשם ה'. ג', לשמור על קדושת המחנה. ואילו צה"ל במתכונתו הנוכחית מיישם את ההיפך הגמור: רוב חיילי הצבא אינם שומרי מצוות, ראשי הצבא משמיעים קולות רהב וגאווה של כוחי ועוצם ידי, הס מלהזכיר שם שמים, ומחנה הצבא אינו שומר על קדושה. לפיכך, איננו שותפים לו, ואיננו עומדים מאחורי צה"ל, הוא לא מיישם את אשר נדרש על פי התורה, ובהתנהלותו הוא גורם לחרון אף וסכנה גדולה, וההצלחות הרבות שיש לו, הם בזכות לומדי התורה שמגינים ברחמי ה' גם על אחינו התועים.
בקצרה: בהשתדלות רפואית, תפקיד החולה הוא להתפלל ולבטוח בה', והרופא אינו מופקד אלא על הצד הטכני הרפואי, ואילו ביציאה לקרב מול האויב, החיילים עצמם חייבים לבטוח בה', ולשמור על קדושת המחנה, וכשהמצב הוא בהיפך, אין לך סכנה גדולה מזו.
נערך לאחרונה:
