שמן שטיגנו בו בשר כגון שניצלים ולאחר מכן טיגנו בו דבר פרווה כגון צ'יפס, האם האוכל את צ'יפס צריך להמתין 6 שעות כדין אוכל תבשיל בשרי?

[עמנואל1984]

עם הפסטה כתבת שהטעם לפגם ופה לשבח..נראה שהתערבב לך המושגים נ"ט בר נ"ט אינו לפגם אלא זהו טעם לשבח קלוש, ובשניהם יש את זה, והכוונה לא קובעת כפי שכבר הערתי לך..

 

[עמנואל1984]

צלולית השמן לא קובעת כל עוד שהבשר לא נראה לעין..הליכות עולם לא חולק אדרבא הסברתי אותו..וכתבת בתחילת דברים שאם השמן נקי לא צריך שש שעות, ולמי שמחמיר נ"ט בר נ"ט באוכלין צריך לדבריי..על מה נסמכת?

 

[לביא]

מהברכי יוסף הבאתי ראיה להקל בדימוי ממש שזהו מילתא דלא שכיחא, וגם צירפתי לסניף סברתי סברא ישרה ואין בכך כלום לצרפה לסמך להקל..
לגבי הגע בעצמך שהתחלת לדבר לעניין, לא הייתה צריך ללכת רחוק..היה מספיק לצייר ציור פשוט של מים שאני מבשל בהם בשר גרידא על מנת לזורקם לאשפה, ואין הכי נמי מה בכך שזה מעשה בישול אטו מעשה בישול קובע?! יש כאן מילתא דלא שכיחא כדברי הברכי יוסף כי לא נועד לאכלו וגם סברתי..אלא שאני מסתייג בדוגמאות שהבאת שכן יש דרך לאוכלם ואולי לא פלוג בהא..

אבל כשאתה בא לחדש סברא, ראוי שתביא ראיה ומקור לראשונים. בתור אחד שלומד ספרי מרן במשך שנים, לא ראיתי אפילו פעם אחת שהביא סברא מדנפשיה וסמך עליה למעשה אם לא היה לו ראיה ומקור מראשונים או אחרונים. וכך ראוי ללמוד.
אתה רוצה לצרף את הסברא הזו לסניף, אבל בגוף הסברא יש לדון, והוא מה שכתבת בהמשך -
אכן אם לצורך העניין בשלתי נקניקיות בסיר מים, הרי אינני משתמש במים ובד״כ זורקם. אבל בציורנו דהכא אני חפץ בקיומו של השמן שיתן טעם בנקניקיות או הבשר, ומה לי אם הוא מעשה בישול או לא. שלא כמו מים שבד״כ לא מביאים טעם חזק כמו שמן.
ומאי לא מלתא שכיחא בהא, מעשים שבכל יום שכך עושים.

ועוד, שתוך כדי דיבורך זרקת את הסברא שלך, שאמרת ״ואה״נ מה בכך שזה מעשה בישול אטו מעשה בישול קובע?!״, והרי כל סברת כת״ר הוא שכיוון שאתה לא משתמש בשמן זה לא נחשב מעשה בישול.

 

[עמנואל1984]

במחכ״ת אבל יש הבדל. זה לא שתטעם בצ׳יפס עוף או בשר, אבל אתה תרגיש שזה טעם בשרי. ולא הבנתי חילוקך בין ״טעם עוף״ לבין ״טעם משונה״. כל עוד שיש פה טעם לשבח זה כבר לא נ״ט בר נ״ט.

לא מרגיש טעם בשר אבל מרגיש שזה טעם בשרי?! היה עדיף לא לכתוב כאלו דברים..וגם אם יש טעם לשבח יהיה אשר יהיה אבל הוא לא טעם בשרי דהיינו טעם של הבשר שבישלתי, תעשה ניסוי תבשל בשר תאכל אותו ואחר כך תעצום עיניים ותלקק אותו רמז: יהיה אותו טעם..

 

[לביא]

עם הפסטה כתבת שהטעם לפגם ופה לשבח..נראה שהתערבב לך המושגים נ"ט בר נ"ט אינו לפגם אלא זהו טעם לשבח קלוש, ובשניהם יש את זה, והכוונה לא קובעת כפי שכבר הערתי לך..

לא התערבב, נ״ט בר נ״ט בגלל שהוא קלוש נחשב כמו נטל״פ ולכן הוא מותר, אך בציור כמו הכא שהשמן מעביר שמנוניות הבשר, זה נחשב טעם לשבח ממש.

צלולית השמן לא קובעת כל עוד שהבשר לא נראה לעין..הליכות עולם לא חולק אדרבא הסברתי אותו..וכתבת בתחילת דברים שאם השמן נקי לא צריך שש שעות, ולמי שמחמיר נ"ט בר נ"ט באוכלין צריך לדבריי..על מה נסמכת?

אבל שמנוניות הבשר זה גוף הבשר שנפרש לשמן עצמו.
נפ״מ שאם טגנתי בשמן שניצל או בשר והשמן עדיין נראה צלול כמו בתחילתו אה״נ גם בזה מסכים מרן והראשל״צ. אך רוב הפעמים במציאות זה לא כך. (זה יהיה כך אולי בפעמים בו טגן שניצל אחד או שניים ולא יותר. בפעמים שטגנתי סטייק אחד או שניים כמו השמן נעשה עכור, וזה לא בא מחמת שריפת האש אלא מחמת הסטייק. אתה רוצה לומר שהממשות הזו לא נחשבת כבשר ממש?)

 

[לביא]

לא מרגיש טעם בשר אבל מרגיש שזה טעם בשרי?! היה עדיף לא לכתוב כאלו דברים..וגם אם יש טעם לשבח יהיה אשר יהיה אבל הוא לא טעם בשרי דהיינו טעם של הבשר שבישלתי, תעשה ניסוי תבשל בשר תאכל אותו ואחר כך תעצום עיניים ותלקק אותו רמז: יהיה אותו טעם..

כן. זה כל הרעיון של נותן טעם. לא מחויב שהטעם של הבשר מהשמן יהיה אותו טעם של הבשר בדיוק, לא רק בגלל שגוף הבשר לא תמיד טעמו כשמנוניות הבשר, אלא גם כי השמן מחזק טעם שמנוניות הבשר. ובכ״ז הוא כבשר ממש.

 

[עמנואל1984]

השמנונית שעוברת זהו טעם ראשון התכוונת לא לשבח, שוב אתה מערבב למרות שאמרת כאילו לפגם גם פה כאילו לשבח אבל זה לא מדוייק..אבל האמת שאינו טעם ראשון כפי שהוכחתי מהיד יהודה באריכות וכך נראה דעת הגר"ע, ותעשה ניסוי תבשל בשר במים או מרק וכי לא משתנים פני המים מחמת הבשר או השומן וכי נאמר שגוף הבשר חשיב?! אם כן מחקת את כל צח..ודאי שזה חשיב טעם ראשון לכ"ע, ולא ירדת לעומק הדיון בזה..רק לגבי המאכל שעובר אליו הדיון האם נשאר טעם מראשון כמעיקרו או נהיה טעם שני ולא להיפך..ובזה הארכנו לקולא כנ"ל

 

[עמנואל1984]

שמנונית זה הטעם..ולא הבשר ממש..איני יודע מה אתה שח..אם השמנונית בעין זה ממש ואם הבשר ללא שמנונית לא בעין זה טעם, נראה שלא ירדת למציאות הבשר..כל הטעם של הבשר זה הציר והשומן שלו, וכשאתה נותן ביס זה מה שאתה טועם תייבש אותו לגמרי שלא יהיה ציר ושומן לא תטעם כלום..וכשהטעם הזה דהיינו השומן והציר עוברים למקום אחר ולא ניכרים לעין הוי טעם..ומה שכתבת עם השמן שמחזק השמנונית וזה נחשב לבשר עצמו מחמת כן זה באמת לא הבנתי..מציע לכבודו לחזור על צח..

 

[לביא]

וכי לא משתנים פני המים מחמת הבשר או השומן וכי נאמר שגוף הבשר חשיב?!

לי ברור הן הלכתית הן מציאותית שיש הבדל בין מים כשמבשלים לבין שמן. שמנוניות הבשר מתערבבת יתר בקלות עם שומן מאשר מים.
ולזו הסיבה גם כתבתי שפשוט שאם תמצא שהשמן היה צלול כבתחילה, אה״נ שאולי יהיה מותר אפילו לאכל עם הצ׳יפס גבינה לבנה.

.רק לגבי המאכל שעובר אליו הדיון האם נשאר טעם מראשון כמעיקרו או נהיה טעם שני ולא להיפך

ובזה עניתי שכאן הטעם הוא ראשון כמעיקרו, שהרי מתבשל גם בשמנוניות הבשר עצמו.

ולא ירדת לעומק הדיון בזה

כמובן שלא. כבר כתבתי שעברתי על דבריך בעיון נמרץ. וכל מה שאני כותב פה הוא בעיון בנמרץ.
(והדברים מוכיחים, שהגם שלא ירדתי לעומק העניין, עדיין כבודו נלחם על מה שכתב בשיניו ולא מספק את התירוצים הדרושים)

פה כאילו לשבח

אמרתי שהוא שבח ממש, לא כאילו.

 

[לביא]

שמנונית זה הטעם..ולא הבשר ממש..

גם לו יהי כדבריך, וכי טעם הבשר לא יעשה את השמן כבשר ממש?

 

[עמנואל1984]

בכל זאת כבודו יעבור על כל התשובה בעיון..ובינתיים נשאיר מקום לתגובות שלא יחשבו שזה פורום זוגי..וגם התגובות יהיו יותר ענייניות על פי מה שכתבנו באורך..

 

[עמנואל1984]

אני מגיב כי אני חושב שפחות או יותר עברת על הדברים וכאילו לא ביארתים מספיק ועל זה השקעתי מזמני אך אני מגלה שכלל לא קראת והבנת אותם ונמצא שאני מגרע מדבריי כי את עיקרם כתבתים באורך ואני לא מעלה אותם כאן..כאשר יקראו הכל זה יפתור הרבה אי הבנות וויכוחים קטנוניים..בתור צירוף בעלמא וסברא ישרה נמצא אצל הגר"ע לפעמים וניתן לעשות על זה פורום..אך מה שחשוב להבין עיקרי היסודות של צח צה הטעם שעובר לשמן הוא טעם ראשון ,לא לשבח ולא כאילו לשבח, כי פשיטא שכשאומרים טעם ראשון הכוונה לשבח וזה לכל הדעות טעם ולא ממש, כל הדיון על אחר כך, וכל זה יתערבב פה והיה נמנע אם הדברים היו נקראים מעיקרא..אז עתה אבקש בנימוס נא לקרוא את הדברים לראות את מכלול התשובה וגם את המקורות בפנים ואז להגיב תודה..

 

[קורסיה]

אולי כדאי שתקצר את התשובה כדי שכולם יוכלו לקרוא (ס"ס אנחנו בערב פסח)

גם אני בעניותי כתבתי באתר על כך-
באור לציון ח"ה על יו"ד (פרק יט, ח) דעתו שאפשר להקל לאכול חלב אחר שעה מאכילת מרק בשרי, שהבשר או העוף היו ללא שומן וטעמו רק את המרק. ושם בהלכה ט פסק שאם טיגנו נקניקיות בשריות ולאחר מכן טיגנו באותו שמן מאכל פרווה, די להמתין שעה. וטעמו משום שאין המנהג בזה ברור שיש שהקילו במרק בלי שומן (גינת ורדים יו"ד כלל א ס' יז. כנסת הגדולה ס' פט הגה טור סוף לז ולח (שכתב על דברי הרי"ו שכן ראוי להורות). ערך השלחן ס' פט אות י. פרי הארץ ח"ב ס' יד). די לנו להחמיר רק שעה. (אך ודאי שיש שהחמירו בזה מפורש כמבואר בכה"ח ס' פט ס"ק נב)
אמנם בילקו"י חנוכה במדור התשובות, הרב לא הסכים להקל בזה. משום שהסברות שהביאו כמה מפוסקי זמנינו אינם ברורות וקשה להקל בזה.

אך כאמור ישנם פוסקים שגם אחרי מה שכתב מרן הב"י שהמנהג להחמיר להמתין שש שעות אחר כל אכילת בשר ותבשיל של בשר, בכל זאת פסקו שבמרק דק בלי שומן, אין בזה מנהג להחמיר. א"כ יש מקום גדול להקל, מטעם שאם יש מחלוקת במנהגים עומדים על עיקר הדין כמבואר בטור (חו"מ ס' סעיף ח) בשם הרא"ש. וע"ע בטה"ב ח"ב סוף עמ' תג.

 

[לביא]

כאשר יקראו הכל זה יפתור הרבה אי הבנות וויכוחים קטנוניים

אבל דווקא עברתי על דברי כת״ר, חס וחלילה לי להגיב אם לא הייתי עובר עליהם.
מלבד דברים נקודתיים שהצבעתי אליהם במה שכתבת (כמו הסברא שחידשת), עיקר הטענה שלי הוא מציאות השמן - אם הוא צלול כבראשונה פשוט שיהיה מותר, ואולי אפילו יהיה מותר לאכל את התפו״א עם גבינה. אבל במציאות שאני מדבר אליה בו השמן לא נראה כבראשונה, האם תוכל לבוא ולומר שהתפו״א לא ספג מהשמנים הללו שנפרשו מהבשר או השניצל?
ובזה באתי לטענה אחרת שכבודו דחה - כת״ר רצה לומר שגם אם התפו״א ספק אם השמן הנ״ל סופסוף זה לא אותו טעם ממש. ואני עומד ומשתומם איך אפשר להגיד כדבר הזה? הרי לפנינו שומן של בשר שספגו מאכל אחר ונגיד שלא נהיה כבשר ממש? וגם אם נגיד שהטעם לא עובר (דבר שבמציאות תמיד עובר הטעם לענ״ד, אך לאת״ל הכי), איך נבוא ונעיד שהצ׳יפס הוא לא בשרי ממש אחרי שנבלע בו השומן של הבשר?

ובמחכ״ת אם קודם לכן היה נראה כי כתבתי דברים בלי מחשבה, היה לי טרדה חיצונית שגרמה לי להרבה נרוועים, וכעת דעתי מיושבת יותר.
ומה שכתבתי שעברתי על דבריך בעיון נמרץ פשוט שלא היה כוונתי שלא עברתי עליהם ח״ו, אדרבה אמרתי שעברתי עליהם בעיון נמרץ, ופשוט כתבתי מה שעלה לי מהעיון הראשוני. בסך הכל דבריך כתובים היטב. יש צורך לסדר מעט את צורת הכתיבה ומעט הגהה, אבל מדרך לימודך נראה שהשקעת בזה הרבה וייש״כ. וגם נראה כי רגיל הנך בספרי יבי״א ובדרכו של מרן, אם כי יש צורך ללטש עוד צורת הלימוד.
ובמחילה אם היה נראה שלא עברתי על דבריך, ובסופו של דבר עיקר טענותיי באו כי כת״ר התעלם מעט מהפן המציאותי.

 

[עמנואל1984]

אגיב על עיקר הדברים לעניינו, למרות שבקשר לכתיבה סגנון והגהה אשמח לשמוע בלי קשר נקודתי שאוכל לתקן..אך מה שנראה שלא קראת כלל ולא עמדת על עיקר הדברים ואולי אעתיק הדברים פה, דרך אגב לגבי ערב פסח שכתב קורסיה לא עלייך המלאכה לגמור ויש עוד זמן אפילו בחול המועד ואחר כך להתעסק בסוגיא פופולרית ופרקטית זו והוא דבר השנה לכל נפש ואעיין באור לציון שנעלם ממני..
וכל זה אפילו שהשמן טוח על פני התבשיל הפרווה, אבל אם נספג לתוכו, והספיגו התבשיל בנייר סופג, אפשר שיש כאן נ"ט בר נ"ט באוכלין, מהבשר לשמן מהשמן לתבשיל, ואף עם גבינה שרי. הנה בהליכות עולם ח' ז' גף ע"ט פסק בהערה יב' שיש לסמוך "בדיעבד" אדעות שיש נ"ט בר נ"ט באוכלין, כפי שהוכיח ר' יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק מפירוש רש"י(והוסיף שם את הרמב"ן שהביאו האור שמח, אך אין זה ראייה כלל, כיון שהרמב"ן איירי שהיה כלי באמצע, מהעשב המר לתערובת ומהתערובת לכלי ומהכלי לתבשיל דהוי נ"ט שלישי מיהו היה הכלי, ושאני כלי כפי שחילק היד יהודה בס' צד' ס"ק יט' ד"ה "מיהו", תדע שהאור שמח גופיה כתב שם שנ"ט בר נ"ט באוכלין אסור ללא חולק) והרדב"ז והראבי"ה דלא כספר התרומה וש"ד שהחמירו, ואע"פ שלמעלה בהלכה כתב "לכתחילה" וז"ל נ"ט בר נ"ט שהתרנו לכתחילה לא רק וכו' אלא אף באוכלין וכו'" כוונתו ללכתחילה של הלכה קודמת, שלאחר שנעשה, מותר לאכלו לכתחילה עם גבינה לאפוקי הרמ"א, אבל "לגרום" שכתבו לאחר מכן, לא רצה להקל, וזה כוונתו בהערות בדיעבד דהיינו לאחר שנעשה, אבל לא לגרום.
מיהו הרב סתם בביאור נ"ט בר נ"ט באוכלין כלומר לא הביא מה שהיה בו מקום להרחיב, וכוונתי בעיקר ליד יהודה צד' שם ד"ה "מיהו צריכין", שכתב שנ"ט בר נ"ט באוכלין לא הוי אלא בחם לחם בלא רוטב, כדעת התוס' שחלב לתוך בשר הוי ממש ולא טעם, ולא כפרש"י דהוי טעם ודעת סה"ת כפי שכתב שם וכן דעת הפני אריה הביאו פת"ש בס' צה' ס"ק א', ורוטב בשר חמיר טפי לדידיה, שהציר מתערב במים והוי ממש, ואף בזו הביא דעת הרמב"ן הנ"ל ור' אפרים, שמוכח מדבריהם דהוי טעם ולא ממש(הרמב"ן בענין העשב המר המתערב בשאר דברים, דהחשיבו לטעם, ור' אפרים לגבי שכר בפסח, דמהשעורים למים החשיבו לטעם, ומהמים לכלי עוד טעם ולא צריך הגעלה בפסח, דהוי נ"ט בר נ"ט)וממילא ה"ה בציר לתוך מים(שעשב ושעורים המתערבים, הוי כציר המתערב, כך לפחות השום היד יהודה) וכן הביא בד"ה שם "מיהו בלא זה" את הב"י בבדק הבית בס' צה' ה' ג' לגבי קערות בשריות ב"י, שהודחו עם קערות חלביות שאינן ב"י, שאם היו מלוכלכות במרק של בשר, אין אוסרות הקערות החלביות, וביאר היד יהודה משום דהוי נ"ט בר נ"ט, מהבשר למים ומהמים למחבת אלמא דציר המתערב במים הוי נ"ט(וכל זה דלא כפני אריה הנ"ל), וכן ראיתי בשו"ת גנת ורדים הנ"ל בד"ה "אמנם", דהחשיב שומן המעורב במרק, שאינו ניכר לגמרי כמו שניכר הבשר בתבשיל-לטעם, ולבעל הלכות גדולות ולרש"י הוי דרבנן, ורצה לסמוך עליהם להתיר מכח זה לאכול גבינה עיין שם, מיהו משמע לי דדעת הב"י שלא צריך כלי באמצע כמו שקדם ביד יהודה אלא מהבשר למים ומהמים למי הדחה כבר חשיב ליה נ"ט בר נ"ט, ותו במחבת הוי ג' נ"ט והוקלש טעמו ותו לא אוסר הקערה החלבית ועיין במבוא שערים בשערי דורא ס' נז' ג' בתירוצו השני ושלישי דהאי דבעינן ג' נותני טעם הוא משום דשאני בישול מ"עלו" ובעי ג' נותני טעם להתיר, ואפילו הכי חשיב ליה ב"י ג' נותני טעם, על אף דתרי קדמאי הוו באוכלין, ש"מ דס"ל דאף באוכלין איכא נ"ט בר נ"ט, , וכן איכא למידק בשערי דורא גופיה, ולדידן דקי"ל דאף בנתבשלו סגי בתרי נותני טעם, ה"ה כהאי גוונא באוכלין דשרי, מיהו עדיין יש לדחות דמתי שיש כלי לבסוף, אף הנותני טעם באוכלין מצטרפים ליהות כאן ג' נותני טעם ודוחק, מיהו היד יהודה גופיה הכריע דלא אמרינן נ"ט בר נ"ט באוכלין.
ויש גם כן להעיר על היד יהודה שהיה ראוי לו להביא מה שהוא הביא בעצמו בס' צח' ס"ק ו' ד"ה "וכן מבואר" דברי הרשב"א, שכתב "טעם כעיקר כגון טיפת יין שנפלה למים שאבדה טיפה מעוצם מיעוטה", הרי גם לח בלח המתערב הוי נמי טעם ולא ממש, כשאבד מעוצם מיעוטו, דהיינו שאין מראה יין במים וכל כהאי גוונא וכמו שציין לב"י שם שדייק כן בדבריו, אלא שהוא כתב שם שזה דוקא ביין שיש לו מראה אחר ודרך להיות ניכר במראה שלו(עוד הביא שם את הרא"ה בד"ה "ועיין" שזה תלוי במראה בכל גוונא אף שיש הרבה וטעמו ניכר).
הרי כאן ג' דעות בנ"ט בר נ"ט באוכלין, יד יהודה על פי התוס' דרק חם בחם בלא רוטב, דעת סה"ת ורש"י כפני אריה, דהיינו לח ביבש דוקא, ודעת הרמב"ן ור' אפרים דאף בלח המתערב הוי נ"ט, ואי אמרינן נ"ט בר נ"ט באוכלין אף בלח אמרינן הכי(דמדבריהם לא מוכח כנ"ל, דמיירו דאיכא כלי באמצע) וכך דעת בדק הבית, והרב קיצר, ואולי סתמו כפירושו, דאחר שהביא לסמוך ארש"י דמיירי במליחת קיבה עם חלב, והתם ע"י חום דצלי דמליחה, נפלט מהקיבה "ציר", שהיד יהודה החמיר בו, לחלב ומאותו חלב מעמידין חלב אחר, והרי שוב אמור להפלט אותו ציר, וחשיב ליה רש"י נ"ט בר"נ"ט מדלא חלק עליהם, כדהוכיח בעין יצחק הנ"ל(על אף שאפשר להתווכח על הוכחתו, וכן היד יהודה לא עלה על דעתו לדייק כך מרש"י, ואין כאן מקום להאריך), ממילא דעת הרב להתיר בכל האופנים, דהיינו אף בציר המתערב, ולא מבעיא חלב לתוך בשר ושומן בפשטידא, כדכתבו סה"ת ורש"י, דהוי נ"ט ולא ממש, וכל שכן חם בחם ללא רוטב, וכן ראוי להורות הואיל וכך משמע דעת הב"י בבד"ה וכנ"ל, ולגבי לאוכלו עם גבינה דלא הוי דרך בישול אלא גזירת צונן בצונן מדרבנן, ואף אם חם, כל עוד מונח בכלי שני לא הוי דרך בישול, בודאי הכי נקטינן, מיהו לגרום לא כדכתב הרב אבל אחר שנעשה מותר לאכלו עם גבינה לכתחילה, לכן אף שנמוח שומן בשמן טיגון, ונבלע לאחר מכן בצ'יפס, דעת מרן דהוי נ"ט בר נ"ט באוכלין, ומותר לאכלו בחלב, כל שכן שלא צריך להמתין שש שעות(בפרט אם איכא למימר שאבד מעוצם מיעוטו, שאין מראה שומן בשמן שדעת הרשב"א גם דהוי נ"ט, מלבד הרמב"ן ור' אפרים הנ"ל, ולסברת הב"י דאמרינן נ"ט בר נ"ט באוכלין, שפיר טפי אמרינן בכהאי גוונא) וכ"ש לפי מה שכתבנו שאין השמן חשיב "תבשיל בשרי
הרי מבואר לגבי כל המציאות הזו שאתה דן עליה שאני מתעלם שדעת הראשונים וכך משמע דעת הבב"י ששומן שנימוח שדינו כטעם ראשון ולא בשר ממש בעברו לעוד מאכל נקלש עוד ודינו כטעם שני, וכבודו מתעלם גם מהמציאות שלא טועמים שום טעם בשר בהם, בפרט בנקניקיות שלא יודע כמה עוף יש שם חוץ מכל הזבל שדוחפים שם..

 

[עמנואל1984]

סליחה שאני מטריח אבל אם אקצר מי יקבל, כולם יגידו הראשון לציון אסר, וכבר אמרו לי זאת על אף כל האריכות הזו בלי לקוראה ובלי להשיב על הטענות , זה נועד פה לחברה רציניים ומאד מונחים וצריך זמן ועיון לדבר לאט לאט..דרך אגב מסרתי הדברים ליד הראשון לציון בתקוה שיקראם

 

[לביא]

למרות שבקשר לכתיבה סגנון והגהה אשמח לשמוע בלי קשר נקודתי שאוכל לתקן

קשה להסביר זאת בלי לעמוד נקודתי.
בכללי -
תמיד תשתדל לעשות ציונים בסוגריים, כך שזה מקל על רצף הקריאה.
תשתדל לעשות כל פסקה בנקודות כמו ביבי״א - א), ב) וכו׳, כך שיהיה קל יותר לדעת אם עברת לנושא אחר או שזה עדיין עוסק באותו נושא.
בהקשר לציונים, תשתדל כמה שיותר לקצר באיפה זה נמצא, לדוגמא השורה הבאה:

ויש גם כן להעיר על היד יהודה שהיה ראוי לו להביא מה שהוא הביא בעצמו בס' צח' ס"ק ו' ד"ה "וכן מבואר" דברי הרשב"א

אפשר לקצרו בפשטות:
ויש ג״כ להעיר על היד יהודה ממה שאמר בעצמו (סי׳ צח ס״ק ו ד״ה וכן מבואר) מדברי הרשב״א וכו׳.

יש עוד מה להעיר בעניין הגהה וצורת כתיבה, להיות נקודתי ולא לכתוב בארוכה יותר מדי.

ולא עמדת על עיקר הדברים

בשביל לעמוד יותר על עיקר הדברים אצטרך יותר זמן לשבת על מה שכתבת, כבר כתבתי שעיקר טענותיי הן לאחר עיון נמרץ, ובכ״ז ראיתי לכתוב מה שכתבתי, שנראים לי שנוגעים בעיקר דבריך.
בעזר ה׳ יתברך כשיהיה לי זמן יותר פנוי אשב על תשובתך יותר לעומק.

 

[עמנואל1984]

יש לי ילקוט יוסף חנוכה חדש ואין עמוד תשכח ולא נמצא בקונטרס האחרון כלום מזה..

 

[עמנואל1984]

אך כאמור דברינו הרבה יותר ברווח להקל ובפנים באמת צירפנו את ערך השולחן לגבי תבשיל בשרי, אך הוא קולא לכ"ע אף לאשכנזים..

 

[קורסיה]

ילקוט יוסף חנוכה חדש

אחרי הילקו"י החדש הזה יצא שנה לאחר מכן עוד מהדורה ששם הוסיפו מכתבים