חזק וברוך על הקובץ, והנה הרבה מהדברים התבארו בקובץ שלנו ששם הערתי על הראשון לציון ממה ששמעתי בעל פה, ומה שכתב שהשומן נימוח ואי אפשר להחשיבו נ"ט בר נ"ט, הוכחתי מהיד יהודה שיש ראשונים הסוברים כן וכך משמע דעת מרן וכן דעת אביו, ומה שכתב אטו כוונה קובעת וכי הלכות שבת הוי? נעלם ממנו היד יהודה שהבאתי, ומכאן השגה גם על מה שהוקשא ללביא לוריא עם הסברא שלי שאין על השמן שם תבשיל כדהארכתי בפנים לצירוף בעלמא שהרב יצחק הביא כאלו אחרונים ורק טען שאי אפשר לסמוך על זה לחוד, רק איפה שיש סמך אמיתי להקל אפשר לצרף זאת, הרי שבדרך הלימוד שפיר עבדתי.. וסברא זו נשענת על הרבה צירופים אמיתיים בלאו הכי להקל..גם הנושא שהשמן לא נפגם משניצל הרי הוכחנו שבשר פוגם את השמן באיסור והיתר עיין בפנים בקובץ..וגם לגבי הטעם כבר כתבנו שצריך שיהיה טעם בשר ממש ולא איזה טעם משונה בעלמא ומי יעיד שטועם בבירור טעם בשר אולי בכבש שם ניכר הטעם אבל בדרך כלל בפרט בנקניקיות צריך שיהיה טעם שאם אני יקרא לערבי באופן שהבשר היה טריפה שיאמר במסלת שיש כאן טעם נקניקיות או בשר, מישהו טועם טעם כזה בדרך כלל? טעם הנרגש לסתם בני אדם בעינן כמבואר ברשבא שהובא בצח, ואין הכי נמי מי שטעם טעם בשר אז מתחיל הנדון..
ברשות כבודו אני טיפה ממהר אז מחילה אם זה יראה שלא השבתי על טענותייך כדבעי.
ראשית, הראשל״צ במהלך שלו אמר שלא שייך להתחיל לדון פה בנ״ט בר נ״ט, כיוון שיש פה ממשות אף אם זה לא נותן טעם לא אכפת לי.
דווקא כשהוא כתב שהשניצל לא פוגם את השמן חשבתי בדיוק על מה שאתה כתבת, ואדרבה לענ״ד כתב כן לאפוקי מסברתך, שהשניצל לא פוגם את השמן כמו בשאר מילי דאיסור והיתר, ואדרבה כתב כן לאפוקי מזה. (אודה שצריך להבין מעט מדוע, אבל זה ההבנה בדבריו לענ״ד).
מה שכבודו הביא סברת תבשיל מדימוי מלתא מהברכי יוסף, היא גופא כוונת הראשל״צ שלא להביא סברות מחודשות, ובמחכ״ת אך הסברא שאמרת לגבי תבשיל של בשר היא סברא מחודשת שצריכה מקור, ולא רק דימוי.
לא נכנס לכך אם הראשל״צ נעלם מעינו היד יהודה או לא, אך אם הבנתי נכון מה כותב היד יהודה, הרי שהראשל״צ דחהו שהכא לא שייך בהסבר פשוט מאד, ז״ל:
והדברים תמוהים דמה שייך כאן אינו מתכוין אטו בהלכות שבת עסקינן, הרי סו"ס יש כאן ממשות של הבשר ואין זה בגדר נ"ט בר נ"ט. ובפרט שיודע בידיעה ברורה שהבשר יתן טעם במאכל, ואף ישביח אותו פורתא . וכשמטגן בהם בידיים מתוך ידיעה זו, חשיב כמתכוין לכל מה שיבא מזה שבח למאכל, אם מצד שינוי וגיוון הטעם, ואם בלחות והרכות שמוסיף במאכל וכדומה. ומכיון שמטגן ביודעין בשמן זה, הו"ל כל השמן עם שאר גוונים המעורבים בו, כחטיבה אחת של שמן בשרי, שמטגן בו בכוונה מכוונת את מאכלו, ונעשה השמן חלק מתרכובת המאכל, ונחשב המאכל בשרי. ובלא"ה כבר כתבנו שלא שייך כאן דבר שלא מתכוין דבטעמא ובממשות תליא מילתא .
(ראוי לי לציין, כי אף שהכרתי את התשובה של הראשל״צ בנידון, הוא לא היה לנגד עיניי בעת השרשור שלנו קודם לכן. וכשראיתי אותו אתמול ראיתי שזכיתי לכוון ברוב מה שאמרתי ב״ה)
