מרן רבינו הגדול זיע"א בחזו"ע פסח (הל' בדיקת חמץ ה"ה, עמ' מ"ה) כתב לגבי ברכת שהחיינו בבדיקת חמץ שיעשה כך: יברך על בעור חמץ, ויבדוק מעט -שיהיה לברכה על מה לחול- ואח"כ יברך שהחיינו (אחרי שיתחיל בבדיקה) ואמנם אחרי שיגמור יברך ברכת הנהנין על הפרי ויאכלנו. ע"כ.
ויל"ע בזה, דנראה דהוי הפסק בין ברכת שהחיינו לאכילת הפרי וכמ"ש הב"ח (בס"ס קס"ו ד"ה ומ"ש וא"א הרא"ש) בשם מרן הב"י בסי' קכ"ח (ד"ה ויטול ידיו) דלפי התוס' הפסקה כדי הילוך כ"ב אמה אפי' בלא דיבור הוי הפסק. ובאמת שכתב מרן השו"ע (סי' ר"ו ס"ג) "אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה". והרמ"א הביא דברי הב"י בשם שבה"ל שלא יפסיק יותר מכדי דיבור.
וביאר המשנ"ב (סקי"ב) דהיינו כדי שאילת תלמיד לרב שהוא שלום עליך רבי ויותר מהכי חשיב הפסק ומיירי בשתיקה- שאסור להפסיק כדי שיעור הנ"ל. וע"ע כה"ח (אות י"ד, וט"ו). ואף שבהמשך (קמ) הביא מרן בב"י את דברי האבודרהם דפליג וס"ל דשתיקה לא הוי הפסקה, מ"מ במג"א כתב שיש לחוש לדברי הב"י בשם שבה"ל דהויא הפסקה.
וכן פסק מרן הראש"ל הגר"י יוסף בילקו"י (ברכות, ר"ו ס"ד), אלא שכ' דמ"מ לא יחזור דסב"ל. וז"ל שם "ועל כן לכתחלה אין להפסיק כלל בין הברכה לאכילה, ואם הפסיק בשתיקה יותר משיעור שלום עליך רבי, כתב בשבולי הלקט הנ"ל, שחוזר לברך, אבל בסימן ק"מ כתב, שהרד"א חולק על זה, וכתב דשתיקה לא חשיבא הפסקה לא שנא מרובה ולא שנא מועטת. וכן פסק המגן אברהם (שם סק"ד). ועוד אחרונים. וספק ברכות להקל".
וכ"כ בספר ברכה נאמנה (ח"א, סי' רו סעיף יא). ע"ש ותרו"ן.
א"כ יל"ע כיצד נאמר שיברך שהחיינו כעת, ואח"כ יאכל מהפרי, הא לכאו' מפסיק בין הברכה לאכילה.
אע"פ שיש ליישב בדוחק דשאני ברכת שהחיינו דיוכל לברך מעתה אף שיאכל אח"כ מסיבה כל שהיא (שאשמח שיאירו עיני בזה). (בפרט למאן דסבר דאפשר לברך אפי' על ראייה, אף שלא קי"ל כוותיה).
ולכאו' הדרך הפשוטה לעשות היא כמ"ש האור לציון (ח"ג פ"ז או"ד) וכן דעת הגאון רבי משה צדקה שליט"א (כ"כ ידי"ן רש"ל נר"ו בהע' ע"ס חיים לראש שהוציא הע' 177) שיברך על פרי שהחיינו ויאכל לפני הבדיקה, ואח"כ יברך על הבדיקה ויתחיל וזה עולה גם לבדיקה.
ואולי משום הנ"ל מרן הראש"ל בילקו"י (ח"א תלב ז) כתב, ואחר שיתחיל מעט בבדיקה, או אחר שיגמור הבדיקה... וכן יוכל לברך קודם הבדיקה עכ"ל. ודו"ק.
ואשמח שחו"ר אתרא קדישא הדין יאירו עיני בזה.
ושכמ"ה!
ויל"ע בזה, דנראה דהוי הפסק בין ברכת שהחיינו לאכילת הפרי וכמ"ש הב"ח (בס"ס קס"ו ד"ה ומ"ש וא"א הרא"ש) בשם מרן הב"י בסי' קכ"ח (ד"ה ויטול ידיו) דלפי התוס' הפסקה כדי הילוך כ"ב אמה אפי' בלא דיבור הוי הפסק. ובאמת שכתב מרן השו"ע (סי' ר"ו ס"ג) "אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה". והרמ"א הביא דברי הב"י בשם שבה"ל שלא יפסיק יותר מכדי דיבור.
וביאר המשנ"ב (סקי"ב) דהיינו כדי שאילת תלמיד לרב שהוא שלום עליך רבי ויותר מהכי חשיב הפסק ומיירי בשתיקה- שאסור להפסיק כדי שיעור הנ"ל. וע"ע כה"ח (אות י"ד, וט"ו). ואף שבהמשך (קמ) הביא מרן בב"י את דברי האבודרהם דפליג וס"ל דשתיקה לא הוי הפסקה, מ"מ במג"א כתב שיש לחוש לדברי הב"י בשם שבה"ל דהויא הפסקה.
וכן פסק מרן הראש"ל הגר"י יוסף בילקו"י (ברכות, ר"ו ס"ד), אלא שכ' דמ"מ לא יחזור דסב"ל. וז"ל שם "ועל כן לכתחלה אין להפסיק כלל בין הברכה לאכילה, ואם הפסיק בשתיקה יותר משיעור שלום עליך רבי, כתב בשבולי הלקט הנ"ל, שחוזר לברך, אבל בסימן ק"מ כתב, שהרד"א חולק על זה, וכתב דשתיקה לא חשיבא הפסקה לא שנא מרובה ולא שנא מועטת. וכן פסק המגן אברהם (שם סק"ד). ועוד אחרונים. וספק ברכות להקל".
וכ"כ בספר ברכה נאמנה (ח"א, סי' רו סעיף יא). ע"ש ותרו"ן.
א"כ יל"ע כיצד נאמר שיברך שהחיינו כעת, ואח"כ יאכל מהפרי, הא לכאו' מפסיק בין הברכה לאכילה.
אע"פ שיש ליישב בדוחק דשאני ברכת שהחיינו דיוכל לברך מעתה אף שיאכל אח"כ מסיבה כל שהיא (שאשמח שיאירו עיני בזה). (בפרט למאן דסבר דאפשר לברך אפי' על ראייה, אף שלא קי"ל כוותיה).
ולכאו' הדרך הפשוטה לעשות היא כמ"ש האור לציון (ח"ג פ"ז או"ד) וכן דעת הגאון רבי משה צדקה שליט"א (כ"כ ידי"ן רש"ל נר"ו בהע' ע"ס חיים לראש שהוציא הע' 177) שיברך על פרי שהחיינו ויאכל לפני הבדיקה, ואח"כ יברך על הבדיקה ויתחיל וזה עולה גם לבדיקה.
ואולי משום הנ"ל מרן הראש"ל בילקו"י (ח"א תלב ז) כתב, ואחר שיתחיל מעט בבדיקה, או אחר שיגמור הבדיקה... וכן יוכל לברך קודם הבדיקה עכ"ל. ודו"ק.
ואשמח שחו"ר אתרא קדישא הדין יאירו עיני בזה.
ושכמ"ה!
