הנה בספרו של מרן הראשלצ שליטא עין יצחק כללי המנהגים הביא הרבה ספרים וסופרים שמבואר מדבריהם להדיא שכל חכם שדבריו נשמעים צריך לבטל מנהג שיש בו שמץ של איסור.
ולפי זה לכאורה קשיא לי האי מינהגא דירושלים לספור ספירת העומר דווקא אחרי עלינו לשבח(כמבואר בילקוט יוסף תשמ"ח חלק ה' מועדים עמוד תכ"ב)והרי כל אחד יודע שבהרבה מקומות גם אנשים יראים ושלמים עוד באמצע עלינו לשבח כבר יוצאים מבית הכנסת חלק כבר גמרו אותו יותר זריז מהחזן וחלק ממשיכים את אמירתו בדרכם החוצה ובמיוחד שאצל רוב ככל עדות המזרח לא אומרים קדיש אחר עלינו לשבח כך שאין מה להמתין ואת המוכח אי אפשר להכחיש,ואם כן למה לקיים מנהג כזה שאין ספק שיכול לגרום להרבה אנשים לשכוח בכלל לספור את העומר,ומה עוד דבר מין דין יש צד הפוך לקיום המנהג דווקא לספור את העומר אחר קדיש תתקבל לפני עלינו לשבח כמו שכתב בילקוט יוסף שם בהערות אות כה ע"ש.
ולענ"ד יש לסייע את השאלה הנ"ל מזה שגם במהלך השנה יש מקומות שלא מחכים להוסיף התוספות עד אחר עלינו לשבח אלא דווקא לפני כגון: אמירת הלל בליל פסח אחרי לחש של ערבית לפני עלינו לשבח,וכן המנהג לומר פרקי אבות בשבתות פסח לעצרת שמנהג רוב הספרדים לאומרו אחר לחש של מוסף לפני עלינו לשבח ולמה בכל הנ''ל לא חיכו לאומרם אחרי עלינו לשבח? קל וחומר בנידון דידן ספירת העומר שהיא מצווה (יש אומרים אפילו דאורייתא) עם ברכה ואם חיסר אפילו יום אחד הפסיד הכל ולפי הזוהר הדברים חמורים שפוגם בקבלת תורתו של אותו אחד , לכאורה היה ראוי להקדימה לפני עלינו לשבח שככה בוודאי אף אחד לא יכשל לא לספור.
וה' יאיר עיננו בתורתו אמן
ולפי זה לכאורה קשיא לי האי מינהגא דירושלים לספור ספירת העומר דווקא אחרי עלינו לשבח(כמבואר בילקוט יוסף תשמ"ח חלק ה' מועדים עמוד תכ"ב)והרי כל אחד יודע שבהרבה מקומות גם אנשים יראים ושלמים עוד באמצע עלינו לשבח כבר יוצאים מבית הכנסת חלק כבר גמרו אותו יותר זריז מהחזן וחלק ממשיכים את אמירתו בדרכם החוצה ובמיוחד שאצל רוב ככל עדות המזרח לא אומרים קדיש אחר עלינו לשבח כך שאין מה להמתין ואת המוכח אי אפשר להכחיש,ואם כן למה לקיים מנהג כזה שאין ספק שיכול לגרום להרבה אנשים לשכוח בכלל לספור את העומר,ומה עוד דבר מין דין יש צד הפוך לקיום המנהג דווקא לספור את העומר אחר קדיש תתקבל לפני עלינו לשבח כמו שכתב בילקוט יוסף שם בהערות אות כה ע"ש.
ולענ"ד יש לסייע את השאלה הנ"ל מזה שגם במהלך השנה יש מקומות שלא מחכים להוסיף התוספות עד אחר עלינו לשבח אלא דווקא לפני כגון: אמירת הלל בליל פסח אחרי לחש של ערבית לפני עלינו לשבח,וכן המנהג לומר פרקי אבות בשבתות פסח לעצרת שמנהג רוב הספרדים לאומרו אחר לחש של מוסף לפני עלינו לשבח ולמה בכל הנ''ל לא חיכו לאומרם אחרי עלינו לשבח? קל וחומר בנידון דידן ספירת העומר שהיא מצווה (יש אומרים אפילו דאורייתא) עם ברכה ואם חיסר אפילו יום אחד הפסיד הכל ולפי הזוהר הדברים חמורים שפוגם בקבלת תורתו של אותו אחד , לכאורה היה ראוי להקדימה לפני עלינו לשבח שככה בוודאי אף אחד לא יכשל לא לספור.
וה' יאיר עיננו בתורתו אמן
