תודה רבה.
מישהו מהחברים היקרים רואה מפה ראיה לחתן בבית הכנסת לא לומר?
מישהו מהחברים היקרים רואה מפה ראיה לחתן בבית הכנסת לא לומר?
יהודה בן דוד - משנת יוסף
Well-known member
הראיה היא מהדעות הסוברות שתלוי באמירת תחנון. וחתן פוטר מתחנון גם בביהכנ"ס.
תלמיד מרן המתאבק בעפ"ר
Member
ראיה מצוינת מחזון עובדיה שלא לומר כשיש חתן או בעלי ברית
לי נראה שהסתירה נובעת מהמנהג מול דעת הגרע"י עצמו. לדעתו אין לומר, אבל מהנסיון, כל פעם שניסיתי לומר כן בביהכ"נ מיד צעקו לי 'יש חתן', ולא עזר להסביר שלדעת מרן הגרע"י בכ"ז יש לומר, שרק כשהיום גורם אין לומר.
העולם נוהגין לומר, ורוב העולם כלל אינם יודעים מדעת הגרע"י בענין, ולכן לדעתי בכה"ג שוא"ת עדיף.
העולם נוהגין לומר, ורוב העולם כלל אינם יודעים מדעת הגרע"י בענין, ולכן לדעתי בכה"ג שוא"ת עדיף.
יוסף דהן
Well-known member
תלמיד מרן המתאבק בעפ"ר
Member
כותב לך מרן הראשל"צ במפורש עיין חזון עובדיה שהביא כף החיים בשתיקה שלא לומר צדקתך (שמרן בחזו"ע הביא זאת דרך אגב) ולא נחת לדון ביום המילה או שיש חתן אם לומר או לא. וכוונתו של מרן הראשל"צ שנראה מדברי מרן שהביא את כף החיים בשתיקה שכך דעתו אלא שמרן בחזו"ע לא כתב עליו כלום לכן לא הוי כ"כ ראיה.
ובכ"ז כותב מרן הראשל"צ שגם מי שלא אומר יש לו הרבה פוסקים לסמוך עליהם (ואולי כוונתו גם על מה שכתב מרן בחזו"ע בהערות)
יוסף דהן
Well-known member
אתה חוזר על הדברים שאמרתי?
כוונתי היתה שמה שהרבנים שטענו להביא ראיה
זה אינו לפי הרשלצ כי בחזו'ע אבלות זה נושא צדדי.
נכון?
תלמיד מרן המתאבק בעפ"ר
Member
נכון צודק
וכמש"כ כאן.
גם הרב מאזוז הבין כך:
וכשראיתי זאת לא זכרתי שכבר עיינו בזה כאן בעבר, אז פתחתי שוב לראות.
ולא כ"כ הבנתי מה הראיה הברורה משם שכך דעתו.
הרב שם כותב שלא יאמרו בבית האבל, ובתוך הדברים מביא את מי שמדמה זאת לחתן, אך לא זה עיקר הדין, אלא רק בא להביא ממנו ראיה שלא יאמר בבית האבל. ומש"כ הרב מאזוז שבחזו"ע כותב שהטעם שלא אומרים בבית האבל הוא כמו שלא אומרים עם החתן, הוא אינו נכון. שלא כתב שזה הטעם, אלא רק הביא את הכה"ח שסובר לגבי בית האבל. (והכה"ח דימה זאת).
וא"כ בוודאי שאין לומר ש"בהערה שם מביא שהטעם הוא כמו שלא אומרים צדקתך בבית החתן".
ואמנם, גם מעצם הנידון שם אני לא חושב שיש ראיה, ובפרט ששם כתב להדיא שכל הדין הוא דווקא בבית האבל, ולא בביהכנ"ס.
ואמנם בתוך הדברים כתב החילוק שבביהכנ"ס זה נראה אבילות בפרהסיא, ולכן יאמר רק בבית האבל.
אולם בסוף ההערה כתב: "שאין הציבור נגררים אחר האבל", ולא מהטעם דאין אבילות בפרהסיא.
[וא"כ אולי אה"נ, שבמקום שיש ברית אולי באמת כן יאמרו, אך במקום שרק נוכח שם אחד מבעלי הברית או חתן לא יאמרו]
ונ"ל שלגבי העדויות מה מרן עשה, הרי שאפשר שהעדויות הם רק מה עשו אצלו, ולא מה הורה.
כלומר, כשמישהו שאל אותי מה אני נוהג (לא שאני מ"ד...) השבתי לו שאם לא שואלים אני נוהג מה שעושים, אבל אם ישאלו אותי אומר להם לומר. יתכן שכך גם מרן, שדעתו היתה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד (וכמש"כ במעין אומר), ולכן מה שעשו באותו מקום שתק, ופשוט באותו מקום עשו כמו מנהג העולם שלא לומר, אבל אה"נ, יתכן שדעתו היתה שכן לומר, רק שאין ממש בעיה שלא לומר.
ולכן נראה שלכתחילה כן אומרים, אך אם מישהו אחר עולה חזן או שהדבר יכול להביא למחלוקת אין לומר. (ואפשר אולי לחלק כמו שכתבתי לעיל בין מקום הברית שדומה לבית האבל לבין ביהכנ"ס שיש שם חתן או אחד מבעלי הברית, אך צ"ע).
וכשראיתי זאת לא זכרתי שכבר עיינו בזה כאן בעבר, אז פתחתי שוב לראות.
ולא כ"כ הבנתי מה הראיה הברורה משם שכך דעתו.
הרב שם כותב שלא יאמרו בבית האבל, ובתוך הדברים מביא את מי שמדמה זאת לחתן, אך לא זה עיקר הדין, אלא רק בא להביא ממנו ראיה שלא יאמר בבית האבל. ומש"כ הרב מאזוז שבחזו"ע כותב שהטעם שלא אומרים בבית האבל הוא כמו שלא אומרים עם החתן, הוא אינו נכון. שלא כתב שזה הטעם, אלא רק הביא את הכה"ח שסובר לגבי בית האבל. (והכה"ח דימה זאת).
וא"כ בוודאי שאין לומר ש"בהערה שם מביא שהטעם הוא כמו שלא אומרים צדקתך בבית החתן".
ואמנם, גם מעצם הנידון שם אני לא חושב שיש ראיה, ובפרט ששם כתב להדיא שכל הדין הוא דווקא בבית האבל, ולא בביהכנ"ס.
ואמנם בתוך הדברים כתב החילוק שבביהכנ"ס זה נראה אבילות בפרהסיא, ולכן יאמר רק בבית האבל.
אולם בסוף ההערה כתב: "שאין הציבור נגררים אחר האבל", ולא מהטעם דאין אבילות בפרהסיא.
[וא"כ אולי אה"נ, שבמקום שיש ברית אולי באמת כן יאמרו, אך במקום שרק נוכח שם אחד מבעלי הברית או חתן לא יאמרו]
ונ"ל שלגבי העדויות מה מרן עשה, הרי שאפשר שהעדויות הם רק מה עשו אצלו, ולא מה הורה.
כלומר, כשמישהו שאל אותי מה אני נוהג (לא שאני מ"ד...) השבתי לו שאם לא שואלים אני נוהג מה שעושים, אבל אם ישאלו אותי אומר להם לומר. יתכן שכך גם מרן, שדעתו היתה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד (וכמש"כ במעין אומר), ולכן מה שעשו באותו מקום שתק, ופשוט באותו מקום עשו כמו מנהג העולם שלא לומר, אבל אה"נ, יתכן שדעתו היתה שכן לומר, רק שאין ממש בעיה שלא לומר.
ולכן נראה שלכתחילה כן אומרים, אך אם מישהו אחר עולה חזן או שהדבר יכול להביא למחלוקת אין לומר. (ואפשר אולי לחלק כמו שכתבתי לעיל בין מקום הברית שדומה לבית האבל לבין ביהכנ"ס שיש שם חתן או אחד מבעלי הברית, אך צ"ע).
במאור ישראל רק הביא את דברי המרדכי (בפסחים קה.) כדי להוכיח לגבי גיהנם ביו"ט, והביא שכשר"ח או יו"ט חל במוצ"ש א"א צדקתך.
וא"כ, א. מרן לא כתב לפסוק כן, אלא רק הביא דברי מי שאמר כן, (בכדי ללמוד לעניין יו"ט).
ב. לכאו' מכאן לא מוכח כ"כ, כיון שא"כ גם בשאר ימים שאינם ר"ח או יו"ט, כגון חודש תשרי וחודש ניסן וכד', כן יצטרכו לומר צדקתך, וזה אינו.
(כיון שבר"ח אינם חוזרים לדין, ולכן לא אומרים צדקתך, וביו"ט אע"פ שחוזרים, מחמת כבוד יו"ט לא מפרסם, אבל בשאר ימי ניסן ותשרי ועוד, שבוודאי שיש דין, לפי"ז כן היה צריך לומר צדקתך).
יוסף דהן
Well-known member
השאלה אם מרן זצל כתב על זה מפורש.
ולדעת מ''ב מאורות יש להוכיח כן ממאור ישראל
והם גם הביאו גם את ילקוי והלכה ברורה בשם מרן זצל
מה הכוונה "לדעת משנ"ב מאורות"? כבר דחיתי ראייתם...
יוסף דהן
Well-known member
מצורף סיכום שבעבר כבר כתבתי ואני מניח שהדברים כבר הובאו כאן לעיל בשרשורים קודמים
אלא שע''פ המבואר בילקוי שבכל מקרה אין לעשות מדין זה מחלוקת נמצא שאף אם מרן זצל שתק בשבתות חתן שאמרו יהי שם ולא צדקתך אתי שפיר ובאמת דעתו כמו שהעידו בילקוי והלכב
אמירת צדקתך: כאשר יש חתן בשבת בבית הכנסת בתפלת מנחה, יש המעידים שדעת מרן זצוק"ל שאומרים צדקתך כבכל שבת[1] ועי' הערה.
[1] כן כתבו בהלכה ברורה (ח"ז סי' קלא אות מח). ובילקוט יוסף תפלה (כרך ב עמ' תלז) שהיה מורה ובא מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. ושוב כתב כן בשו''ת הראש''ל ח''ב (חאו''ח סי' לט). אמנם בשו''ת מעין אומר (ח"ב עמ' נו. ובמדורת תשע''ז עמ' ס''ג) מובא שמרן זצ"ל היה נוכח בשבת חתן של נכדו ולא אמרו צדקתך. וכתב בס' ידי כהן שפע ברכות (פכ''ג סעיף כ בהערה): העיד בפני הר' חנניה פרץ ששאל בזה את הגר"ש עמאר, והשיבו שאף שזה חידוש שבשבת חתן יאמרו במנחה צדקתך, מ"מ כשהיה נוכח בשבת חתן עם מרן זצ"ל לא אמרו צדקתך. וע"ע בשו"ת דברי חפץ (א''ה: פרץ ח"א סי' כ''ה ושם בסי' כ''ח תשובת מרן הראש''ל שליט''א בדין זה). ובספר כי בו שבת ח"א (עמ' תרצא) הביא ממרן הגר"ע יוסף זצ"ל שכמה פעמים כשהיה חתן בבית הכנסת לא אמר החזן צדקתך ולא אמר להם מאומה. ע''כ מידי כהן. וכן כתב בשו''ת אבי בעזרי" (סימן נו) לגאון רבי יצחק לוי שליט"א, הרב הראשי לנשר שהיה מעשה רב אצל מרן זצוק"ל בכמה הזדמנויות בשבתות חתן של נכדיו ולא אמרו צדקתך. וכן העלה הגאון הרב דוד שלום נקי שליט''א בחוברת הנשואין בהלכה ובאגדה (תשפ''ג עמ' 279-280 ולכאו' פלא שציין לשו''ת הראשון לציון הנ''ל ושם מבואר אחרת ממה שכתב).
אלא שע''פ המבואר בילקוי שבכל מקרה אין לעשות מדין זה מחלוקת נמצא שאף אם מרן זצל שתק בשבתות חתן שאמרו יהי שם ולא צדקתך אתי שפיר ובאמת דעתו כמו שהעידו בילקוי והלכב
אמירת צדקתך: כאשר יש חתן בשבת בבית הכנסת בתפלת מנחה, יש המעידים שדעת מרן זצוק"ל שאומרים צדקתך כבכל שבת[1] ועי' הערה.
[1] כן כתבו בהלכה ברורה (ח"ז סי' קלא אות מח). ובילקוט יוסף תפלה (כרך ב עמ' תלז) שהיה מורה ובא מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. ושוב כתב כן בשו''ת הראש''ל ח''ב (חאו''ח סי' לט). אמנם בשו''ת מעין אומר (ח"ב עמ' נו. ובמדורת תשע''ז עמ' ס''ג) מובא שמרן זצ"ל היה נוכח בשבת חתן של נכדו ולא אמרו צדקתך. וכתב בס' ידי כהן שפע ברכות (פכ''ג סעיף כ בהערה): העיד בפני הר' חנניה פרץ ששאל בזה את הגר"ש עמאר, והשיבו שאף שזה חידוש שבשבת חתן יאמרו במנחה צדקתך, מ"מ כשהיה נוכח בשבת חתן עם מרן זצ"ל לא אמרו צדקתך. וע"ע בשו"ת דברי חפץ (א''ה: פרץ ח"א סי' כ''ה ושם בסי' כ''ח תשובת מרן הראש''ל שליט''א בדין זה). ובספר כי בו שבת ח"א (עמ' תרצא) הביא ממרן הגר"ע יוסף זצ"ל שכמה פעמים כשהיה חתן בבית הכנסת לא אמר החזן צדקתך ולא אמר להם מאומה. ע''כ מידי כהן. וכן כתב בשו''ת אבי בעזרי" (סימן נו) לגאון רבי יצחק לוי שליט"א, הרב הראשי לנשר שהיה מעשה רב אצל מרן זצוק"ל בכמה הזדמנויות בשבתות חתן של נכדיו ולא אמרו צדקתך. וכן העלה הגאון הרב דוד שלום נקי שליט''א בחוברת הנשואין בהלכה ובאגדה (תשפ''ג עמ' 279-280 ולכאו' פלא שציין לשו''ת הראשון לציון הנ''ל ושם מבואר אחרת ממה שכתב).
תלמיד מר"ן
Well-known member
עכ"פ ראיה מהמרדכי (שהביא מרן) שזה תלוי בתאריך אפשר להביא
גם ע"ז כתבתי שלדידן שגם בשאר ימים (כגון ימי ניסן ותשרי) לא אומרים "צדקתך" לכאו' אין ראיה.
ישועה ורחמים
Well-known member
לא היה מדרכו של מרן הרב עובדיה להעיר.
