תודה רבה.
מישהו מהחברים היקרים רואה מפה ראיה לחתן בבית הכנסת לא לומר?
מישהו מהחברים היקרים רואה מפה ראיה לחתן בבית הכנסת לא לומר?
יהודה בן דוד - משנת יוסף
Well-known member
הראיה היא מהדעות הסוברות שתלוי באמירת תחנון. וחתן פוטר מתחנון גם בביהכנ"ס.
תלמיד מרן המתאבק בעפ"ר
Member
ראיה מצוינת מחזון עובדיה שלא לומר כשיש חתן או בעלי ברית
לי נראה שהסתירה נובעת מהמנהג מול דעת הגרע"י עצמו. לדעתו אין לומר, אבל מהנסיון, כל פעם שניסיתי לומר כן בביהכ"נ מיד צעקו לי 'יש חתן', ולא עזר להסביר שלדעת מרן הגרע"י בכ"ז יש לומר, שרק כשהיום גורם אין לומר.
העולם נוהגין לומר, ורוב העולם כלל אינם יודעים מדעת הגרע"י בענין, ולכן לדעתי בכה"ג שוא"ת עדיף.
העולם נוהגין לומר, ורוב העולם כלל אינם יודעים מדעת הגרע"י בענין, ולכן לדעתי בכה"ג שוא"ת עדיף.
יוסף דהן
Well-known member
תלמיד מרן המתאבק בעפ"ר
Member
כותב לך מרן הראשל"צ במפורש עיין חזון עובדיה שהביא כף החיים בשתיקה שלא לומר צדקתך (שמרן בחזו"ע הביא זאת דרך אגב) ולא נחת לדון ביום המילה או שיש חתן אם לומר או לא. וכוונתו של מרן הראשל"צ שנראה מדברי מרן שהביא את כף החיים בשתיקה שכך דעתו אלא שמרן בחזו"ע לא כתב עליו כלום לכן לא הוי כ"כ ראיה.
ובכ"ז כותב מרן הראשל"צ שגם מי שלא אומר יש לו הרבה פוסקים לסמוך עליהם (ואולי כוונתו גם על מה שכתב מרן בחזו"ע בהערות)
יוסף דהן
Well-known member
אתה חוזר על הדברים שאמרתי?
כוונתי היתה שמה שהרבנים שטענו להביא ראיה
זה אינו לפי הרשלצ כי בחזו'ע אבלות זה נושא צדדי.
נכון?
תלמיד מרן המתאבק בעפ"ר
Member
נכון צודק
וכמש"כ כאן.
גם הרב מאזוז הבין כך:
וכשראיתי זאת לא זכרתי שכבר עיינו בזה כאן בעבר, אז פתחתי שוב לראות.
ולא כ"כ הבנתי מה הראיה הברורה משם שכך דעתו.
הרב שם כותב שלא יאמרו בבית האבל, ובתוך הדברים מביא את מי שמדמה זאת לחתן, אך לא זה עיקר הדין, אלא רק בא להביא ממנו ראיה שלא יאמר בבית האבל. ומש"כ הרב מאזוז שבחזו"ע כותב שהטעם שלא אומרים בבית האבל הוא כמו שלא אומרים עם החתן, הוא אינו נכון. שלא כתב שזה הטעם, אלא רק הביא את הכה"ח שסובר לגבי בית האבל. (והכה"ח דימה זאת).
וא"כ בוודאי שאין לומר ש"בהערה שם מביא שהטעם הוא כמו שלא אומרים צדקתך בבית החתן".
ואמנם, גם מעצם הנידון שם אני לא חושב שיש ראיה, ובפרט ששם כתב להדיא שכל הדין הוא דווקא בבית האבל, ולא בביהכנ"ס.
ואמנם בתוך הדברים כתב החילוק שבביהכנ"ס זה נראה אבילות בפרהסיא, ולכן יאמר רק בבית האבל.
אולם בסוף ההערה כתב: "שאין הציבור נגררים אחר האבל", ולא מהטעם דאין אבילות בפרהסיא.
[וא"כ אולי אה"נ, שבמקום שיש ברית אולי באמת כן יאמרו, אך במקום שרק נוכח שם אחד מבעלי הברית או חתן לא יאמרו]
ונ"ל שלגבי העדויות מה מרן עשה, הרי שאפשר שהעדויות הם רק מה עשו אצלו, ולא מה הורה.
כלומר, כשמישהו שאל אותי מה אני נוהג (לא שאני מ"ד...) השבתי לו שאם לא שואלים אני נוהג מה שעושים, אבל אם ישאלו אותי אומר להם לומר. יתכן שכך גם מרן, שדעתו היתה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד (וכמש"כ במעין אומר), ולכן מה שעשו באותו מקום שתק, ופשוט באותו מקום עשו כמו מנהג העולם שלא לומר, אבל אה"נ, יתכן שדעתו היתה שכן לומר, רק שאין ממש בעיה שלא לומר.
ולכן נראה שלכתחילה כן אומרים, אך אם מישהו אחר עולה חזן או שהדבר יכול להביא למחלוקת אין לומר. (ואפשר אולי לחלק כמו שכתבתי לעיל בין מקום הברית שדומה לבית האבל לבין ביהכנ"ס שיש שם חתן או אחד מבעלי הברית, אך צ"ע).
וכשראיתי זאת לא זכרתי שכבר עיינו בזה כאן בעבר, אז פתחתי שוב לראות.
ולא כ"כ הבנתי מה הראיה הברורה משם שכך דעתו.
הרב שם כותב שלא יאמרו בבית האבל, ובתוך הדברים מביא את מי שמדמה זאת לחתן, אך לא זה עיקר הדין, אלא רק בא להביא ממנו ראיה שלא יאמר בבית האבל. ומש"כ הרב מאזוז שבחזו"ע כותב שהטעם שלא אומרים בבית האבל הוא כמו שלא אומרים עם החתן, הוא אינו נכון. שלא כתב שזה הטעם, אלא רק הביא את הכה"ח שסובר לגבי בית האבל. (והכה"ח דימה זאת).
וא"כ בוודאי שאין לומר ש"בהערה שם מביא שהטעם הוא כמו שלא אומרים צדקתך בבית החתן".
ואמנם, גם מעצם הנידון שם אני לא חושב שיש ראיה, ובפרט ששם כתב להדיא שכל הדין הוא דווקא בבית האבל, ולא בביהכנ"ס.
ואמנם בתוך הדברים כתב החילוק שבביהכנ"ס זה נראה אבילות בפרהסיא, ולכן יאמר רק בבית האבל.
אולם בסוף ההערה כתב: "שאין הציבור נגררים אחר האבל", ולא מהטעם דאין אבילות בפרהסיא.
[וא"כ אולי אה"נ, שבמקום שיש ברית אולי באמת כן יאמרו, אך במקום שרק נוכח שם אחד מבעלי הברית או חתן לא יאמרו]
ונ"ל שלגבי העדויות מה מרן עשה, הרי שאפשר שהעדויות הם רק מה עשו אצלו, ולא מה הורה.
כלומר, כשמישהו שאל אותי מה אני נוהג (לא שאני מ"ד...) השבתי לו שאם לא שואלים אני נוהג מה שעושים, אבל אם ישאלו אותי אומר להם לומר. יתכן שכך גם מרן, שדעתו היתה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד (וכמש"כ במעין אומר), ולכן מה שעשו באותו מקום שתק, ופשוט באותו מקום עשו כמו מנהג העולם שלא לומר, אבל אה"נ, יתכן שדעתו היתה שכן לומר, רק שאין ממש בעיה שלא לומר.
ולכן נראה שלכתחילה כן אומרים, אך אם מישהו אחר עולה חזן או שהדבר יכול להביא למחלוקת אין לומר. (ואפשר אולי לחלק כמו שכתבתי לעיל בין מקום הברית שדומה לבית האבל לבין ביהכנ"ס שיש שם חתן או אחד מבעלי הברית, אך צ"ע).
